ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 18 באוקטובר, 2025
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
שני הספרים האחרונים שקראתי הגיעו לרשימת ה"לא שווים ביקורת". האחד בגלל בנליות ממאירה, ספר שלא היה לי משהו לא לעוס להגיד עליו, השני הפיל עלי כזה שיעמום, שלא הצלחתי לקרוא ברצף יותר מחצי שעה. הגיע הזמן לספר אמיתי, כמו שתובע ידידי שכאן. ואיזה ספר יותר אמיתי מ"הלב" של דה אמיצ'יס? סיפור שיצא לאור ב 1904 באיטליה שחוברה-לה-יחדיו לא מזמן. הגיבור, אנריקו בן ה-13, שגר בטורינו שבצפון איטליה, כותב יומן על שנה בחייו.
הספר מלא בכל טוב. רגשני למוּת, כמו שרק האיטלקים יודעים. עמוס בפטריוטיות ללא מרכאות, כמו שהעם שגידל והעריץ את מוסוליני אהב. מלא ביחס חומל לחסרי המזל החיים בעוני, בתנאי שאלה ידעו להעריך את מה שהם מקבלים מאלה שגורלם שפר עליהם, וינשקו בלי טינה את ידיהם של הנדיבים.
איטליה הפכה "איטליה" רק באמצע המאה ה-19. לפני כן היא היתה אוסף של נסיכויות ורוזנויות (וותיקן אחד...) שעברו מיד ליד בזכות רעבונן של שכנותיה לעוד ועוד שטח והשפעה כמיטב האימפריאליזם האריסטוקרטי במאות הקודמות. ליבי עם הילדים האיטלקים, שצריכים ללמוד את הבלגן הזה בתור ההיסטוריה של עמם. האיטלקים לא הצטיינו במיוחד בקרבות, גם לא בבחירת צד להילחם איתו. אך אין כמוהם בבניית נראטיב של גבורה, בו דמויות מופת לאומיות כמו גריבלדי וויקטור אֶמָנוּאֶלֶה, משפיעות על חינוך הנוער. דה אמיצ'יס מרבה בסיפורי גבורה ופטריוטיזם, שגיבוריהם הם ילדים שמעדיפים את מולדתם על עצמם ומשפחתם. בין לבין הספר מקפיד על הטפות חינוכיות לערכים חיוביים.
הספר כולל מה שכתב אנריקו בכל חודש, החל מ17 באוקטובר, היום הראשון ללימודים, וכלה ב10 ביולי, שהוא יום הלימודים האחרון. בכל חודש יש "סיפור החודש" שמספר המורה לתלמידיו, שבמרכזו ילד שעושה מעשים שלדעת הסופר ראויים לחיקוי. בין הסיפורים גם הסיפור הידוע לכל "מן האפנינים עד האנדים", בו מרקו בן ה-13 נוסע מאיטליה לארגנטינה לחפש את אמו שאבד איתה הקשר. על הדרך נפרשת איטליה של התקופה. המון עוני, המון אנשים (ונשים) שהפכו מהגרי עבודה בארצות עשירות יותר (כמו אימו של מרקו). ילדים צעירים שעובדים בעבודות מפרכות, כדי לסייע בפרנסת משפחתם. אנשים – בעיקר נשים – חולים ומתים בגיל צעיר יחסית והרמז שרומז הסופר לקוראיו הוא, שלבם הטוב והאוהב לא עמד להם וויתר בקרב על החיים.
"הלב" מדגיש ערכים שאף אחד לא ירצה להתווכח איתם: יחס חיובי לחלשים, חברות אמיצה גם כשאתה בכתה ז', כבוד למורים (חשדתי, בטעות, שדה אמיצ'יס היה מורה. למעשה הוא היה תוצר של חינוך צבאי וחיל תקופה מסויימת) וגם כמה ערכים שנראים היום מוזרים: מי שנולד עני צריך להתייחס בכבוד אל הטובים ממנו, תחנונים יכולים להביא לך פרוסת-לחם אם תדע איך לגעת בליבו של הנדיב ודברים דומים.
הספר חביב ואנכרוניסטי. מתאר תרבות שסיימה את דרכה, לטוב ולרע ממש מזמן. חלק מ"סיפורי החודש" שהופיעו בו מצאו את דרכם לסדרות טלוויזיה ונראה שהיפנים הצליחו לבטא הכי טוב את הרגשנות של דה אמיצ'יס. די מפתיע, כשחושבים על זה.
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני שעה)
תודה רבה, רויטל
גם אני קראתי אותו כילדה ולא זכרתי אותו, פרט לסיפורי החודש. |
|
|
yaelhar
(לפני שעה)
תודה רבה, Pulp_Fiction
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 17 שעות)
קראתי אותו כילדה, לא זוכרת הרבה
|
|
|
אפרתי
(לפני 20 שעות)
כשאת שומעת נאום של עו"ד מהדור הישן זה תענוג. השפה, המובאות, רוחב האופקים, העומק.
היום עו"ד צעירים הם שטחיים לגמרי.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 20 שעות)
ביקורת מצוינת.
עצם השם לספר "הלב" זה משהו שרק איטלקים ואולי קצת ספרדים מסוגלים להמציא.
|
|
|
yaelhar
(לפני 22 שעות)
אפרתי - מקצוע (עו"ד, רופא, מהנדס או תופרת)
אינו מבטיח אינטליגנציה כללית. היום לומדים אותם באוניברסיטה. אבל יש סתירה בין לימוד מקצוע לבין השכלה כללית, שמתורגמת ל"חוכמה". בורים ועמי ארצות בכל מה שלא קשור למקצועם הם הנורמה, לצערי. לעומתם בעלי אופק רחב, בין אם למדו או לא באקדמיה, יכולים להיות בעלי מקצוע טובים. בעלי מקצוע טובים בעלי אופק צר לא יכולים להיות חכמים. |
|
|
אפרתי
(לפני 22 שעות)
יעל, אני בטוחה שאת צודקת. אבל בדור קליפי, כשהכל נעשה מהר מהר עם אורות מהבהבים ואינפורמציה
מתומצתת, כמה ילדים קוראים ספרים עבי כרס? זאת לא בעיה של ספרים. הסבלנות להשקיע בעומק אבדה. קחי כל מקצוע מכובד שנלמד באוניברסיטה, שפעם היית צריך ללמוד מסביבו עוד הרבה דברים שיתרמו לידע ולאינטליגנציה שלך. היום אפילו עורכי דין הם בורים ועמי ארצות בכל מה שלא קשור למקצועם.
|
|
|
yaelhar
(אתמול)
תודה רבה, נצחיה.
יעניין אותי לקרוא מה דעתך עליו. |
|
|
yaelhar
(אתמול)
תודה רבה, אפרתי
פתחת פה נושא שאני לא יכולה להתאפק מלהגיב עליו. אז הנה השקל תשעים שלי בו: אינטליגנצייה, לעניות דעתי, היא מולדת בחלקה. החלק שאינו שייך לגנים שקיבלת, שייך לרמת החשיפה והרחבת האופקים שלך. הילדים של היום נחשפים הרבה יותר מילדים של פעם. אולי הם לא משחקים ברחוב עם החבר'ה, אבל הם לומדים מגיל צעיר דברים שפעם לא חלמו ללמד ילדים. הם טועמים את מה שפעם לא חלמו לטעום (גם מבוגרים) והם חשופים לוידאו וקולנוע שפעם אף ילד לא ראה. וזה, נראה לי, הוא המקור לתוספת הנקודות שלהם ב IQ |
|
|
yaelhar
(אתמול)
תודה רבה, roeilamar
אני מבינה איך הספר הזה משמש לשיעור על לאומיות... |
|
|
yaelhar
(אתמול)
תודה רבה, ראובן.
הסיפורים שהמורה מספר בכל חודש מאד מלודרמטיים ונוגעים ללב. |
|
|
yaelhar
(אתמול)
תודה רבה, מורי
|
|
|
נצחיה
(אתמול)
קראנו אותו קריאה מודרכת בכיתה ו' או ז'. יהיה מעניין לחזור אליו
|
|
|
אפרתי
(אתמול)
הסדרות על ספרי מופת (ובעיני, הלב, עם כל הביקורת עליו הוא מופת) מורידות את הספרים לשטחיות
מרגיזה. כמו שקומיקס עושה לספרות ילדים. קראתי איזה מחקר שהילדים היום יותר חכמים בכמה נקודות איי קיו מאשר בדורות הקודמים. הייתי אומרת שהם יותר מיומנים טכנולוגית, לא שהם יותר חכמים. אבל יותר שטחיים הם בוודאי. קראתי גם מחקר שטוען שלפחות 30% מילדי כיתות אלף היום הם מאותגרי קשב וריכוז, אז הם בטח לא יקראו ספר כמו הלב. קשה מדי. אני בכל אופן שומרת את הספר בין עוד כמה עשרות ספרי קלאסיקה לנוער. אולי כשאהיה זקנה, ולא תהיה לי סבלנות לספרים ארוכים, אקרא את הקלאסיקות שוב.
|
|
|
roeilamar
(אתמול)
נשמע מעניין. יש לי את הספר הזה בבית כבר תקופה, חלק מרשימת הקריאה האינסופית שלי..
אני זוכר שלמדנו קטע ממנו בשיעורי היסטוריה על לאומיות בתיכון. |
|
|
ראובן
(אתמול)
קראתי כילד וכמובן לא שמתי לב לנקודות
היסטוריות ואחרות.
אבל נוגע מאד ללב. |
|
|
מורי
(שלשום)
את הסדרה ראיתי והספר לא קראתי.
|
|
|
yaelhar
(שלשום)
תודה רבה, אנקה.
כשקראתי אותו כילדה אהבתי מאד. היום אני די בספק אם איזה ילד/ה יקרא אותו בלי תיווך הטלוויזיה. היום גם לא הייתי מייעדת אותו לילדים. הילדים של דה אמיצ'יס נראים איכשהו לא מתאימים לגילם. |
|
|
אנקה
(שלשום)
אולי זה שונה כשקוראים ספר המיועד בעיקרון לנוער בגיל מבוגר יותר. כנראה שבגיל צעיר הספר היה מקבל
כיכוב גבוה יותר. מה דעתך ?
|
24 הקוראים שאהבו את הביקורת
