במרוצת השנים הנחלתי לעצמי כלל ברזל – לעולם לא לראות סרט המבוסס על ספר, לפני שקראתי את אותו הספר, לא משנה כמה המולה אופפת אותו וכמה גדול הוא הפיתוי, ברוב המוחלט של המקרים הספר יתעלה על הסרט, ולכן ההמתנה היא שווה.
קיימתי את ההבטחה שלי עם אינספור ספרים שהוסרטו (לרבות "אם יש גן עדן" ו"בן החמאס") שהוכיחו כי הסבלנות משתלמת, ובספריית חדרי ממתינים לי ספרים נוספים על מנת להוכיח שהתזה אכן נכונה (כמו למשל "מישהו לרוץ איתו", "נער החידות ממומביי" או סדרת "שיר של אש ושל קרח" המדוברת).
אבל עם "כמה טוב להיות פרח קיר", פישלתי, נתקלתי בסרט בשוגג באיזה יום שבת חורפי ולא הצלחתי להרפות, הוא היה סרט מעולה, מיוחד, מה שגרם לי להבין די במהרה שהסבירות שהוא לא מבוסס על ספר היא כמעט אפסית. בתום הצפייה ניגשתי למרשתת ואיששתי את חשדותיי, אמרתי לעצמי שלא נורא, אני אתן לעצמי פרק זמן מסוים להשכיח את הסרט, ואז אפנה לקריאת הספר עליו הוא מבוסס, שנתיים חלפו והנני כאן.
האטמוספרה של הספר והסרט היא די זהה, אבל עדין יש כמה הבדלים בולטים ביניהם, כאשר הגדול שבהם הוא בדמותו של הגיבור הראשי, צ'ארלי.
בסרט, צ'ארלי (המגולם על-ידי לוגאן לרמן) הוא אכן בחור חריג, לא טיפוסי, אך עדין אחד ששובה אותך מהרגע הראשון, כזה שההשתלבות החברתית שלו הייתה טבעית למדי, ולמעשה הייתה בעיקר עניין של זמן, עד שימצא את החממה שתאפשר לו לפרוח.
לעומת זאת, בסיפור, צ'ארלי מתואר לנו כבחור רגיש ביותר, שנוטה לבכות לעיתים תכופות, אחד שאינו מבחין במוסכמות החברתיות (במעין אופן "אספרגרי" כזה), ולכן ההשתלבות שלו בסביבת בני האדם מוטלת בספק גדול.
הסרט העלים לחלוטין את משפחתו של צ'ארלי, ויחד איתה, גם את מחשבותיו הכמוסות, מנקודת התצפית השקטה והייחודית שלו. בספר אנו זוכים להתוודע לתהיות של צ'ארלי, שהן למעשה מעין ביקורת של הסופר, על נושאים רבים ומגוונים, לרבות התא המשפחתי, השתייכות חברתית, והמשמעות העמוקה יותר של חברות ואהבה.
הספר מציג את המשפחה הקלאסית (פרט לצ'ארלי), הורים עובדים, אבא קשוח, אח ספורטאי ואחות שעסוקה במראה החיצוני שלה, כולם משוחחים זה עם זה אך לא באמת מקשיבים. הספר מעלה תהייה גדולה, האם התא המשפחתי הוא באמת גרעין צפוף ומחובר כמו שאנו מציגים אותו? האם כל אחד מכם יכול להגיד בבטחה שהוא מכיר את הוריו על בוריים, שהוא יודע לספר על הרגעים המשמעותיים בחייהם, על מה שבאמת עושה אותם מאושרים? או האם אתם באמת מכירים את הילדים שלכם? יודעים איזה אמן מפריח בהם השראה? איזה ספורטאי הם מעריצים ואיזה ספר הטביע בהם חותם עמוק? אם כן, אז התברכתם, ואני אאלץ להתבדות, כנראה שאכן ישנן משפחות כאלה, ופשוט המשפחה שלי אינה אחת מהן.
הסרט חוטא לספר במספר לא מועט של מקומות, אם כי עדין שומר על קסמו, למשל בקשר ה"רומנטי" של צ'ארלי עם מרי אליזבת (עמה שוכב הוא בספר בניגוד לסרט) ובקשר העמוק שלו עם סם (אשר בסרט, לעומת הספר, הוא זוכה לשכב איתה, ולהעניק לכולנו את הסוף ההוליוודי עליו מתעקש התסריטאי).
באמת שניסיתי להתנתק מהסרט כליל, אבל כנראה ששנתיים לא הספיקו, הזיכרון שלי החליט לנצור את העלילה, וגם את דמותה של סם, שלא משנה כמה רציתי, לא יכולתי לנתק אותה מאמה ווטסון היפהפייה (המגלמת אותה בצורה נהדרת בסרט), בכל זאת, כנראה שאני עדין חלק מדור ילדי הארי פוטר.
הספרים שניתנו לצ'ארלי כמטלת קריאה על-ידי מורה הדרך שלו, ביל, הם ספרים נפלאים, וכמוהם גם השירים המוזכרים לאורך העלילה, שאפשר ממש לשמוע אותם מתנגנים כשאתה קורא, בין המילים והשורות, כפי שהם מלווים אותך היטב גם במהלך הסרט.
(עשו לעצמכם טובה, חפשו את heroes של דיוויד בואי וasleep של הסמית'ס, או פשוט כנסו לsoundtrack המעולה של הסרט בקישור הבא - https://www.youtube.com/watch?v=fl9riiPNykY).
בסופו של יום, גם הסרט, וגם הספר הם מעולים, ובהחלט שווים את ההשקעה, אבל אני די בטוח שאם הייתי קורא את הספר לפני הצפייה, הייתי מעריך אותו הרבה יותר, ומצליח באמת לצלול לעומקו.
בכל מקרה, מומלץ, אבל אם תרשו לי עצה קטנה, תשתדלו לקרוא את הספר לפני, אם אתם מצליחים.
