ביקורת ספרותית על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט מאת סטיבן צ'בוסקי

---

לדעתי, בני נוער רבים מרגישים כפרח-קיר. מתברר שגם אני הייתי ואולי עודני סוג של פרח-קיר, רק שאז לא ידעתי להגדיר זאת כך.
את רוב ימיו מעביר הנער צ'ארלי בקריאה ובכתיבה לחבר יקר שצ'ארלי אינו רוצה שיזהה אותו על פי מכתביו, לכן מספר לו את קורותיו תוך השמטה של פרטים מזהים, כגון: שמות בני משפחתו וכדומה.
צ'ארלי מפרט בפרטי פרטים לאותו חבר את מה שהוא רואה מהצד ולרוב לא חווֶה בעצמו. למשל, הוא עד למריבות בין אחיו לאחותו, הוא עד לקרע בין אחותו לבן זוגה וכו'. לכן בעצם נקרא צ'ארלי בפי חבריו הטובים, סמנתה ופטריק (שהם, בעצם, חבריו היחידים ואחריהם האדם הקרוב אליו ביותר הוא המורה לספרות אנגלית) "פרח-קיר", היות שהוא מתאר חוויות של אחרים מבלי להשתתף בהן בעצמו. במהלך הספר לומד צ'ארלי להשתתף, להתחבר, לזרום. הניסיון הזה מוביל אותו לחוות חוויות רעות כגון: התקף הזיות כתוצאה מנטילה חד-פעמית של סם האל.אס.די.
אמנם אני כנערה לא הגעתי ברוך השם לשימוש בסמים, אבל אני זוכרת בבירור שהרבה פעמים הרגשתי בודדה ועצובה כמו צ'ארלי, נוכחת אך לא משתתפת וכמוהו גם אני נהגתי לפרט בפרטי פרטים את קורותיהם של הסובבים אותי, אם ביומן אישי או אם בהתכתבות, כפי שצ'ארלי עושה.
כולי תקווה שבני נוער שכיום אולי מרגישים כמו צ'ארלי יידעו שגם התחושות האלה הן בנות חלוף.
מוזמנים לקרוא, להיזכר בימי הנעורים ואם אתם בעצמכם בני נוער אז להזדהות או לדעת כיצד להימנע מן החוויות שאליהן צ'ארלי נקלע. הספר עובד לסרט וגם הסרט מומלץ. עם זאת לדעתי, תמיד עדיף קודם לקרוא את הספר ורק לאחר מכן לראות את הסרט, אך זה כבר עניין של העדפה אישית.
זהו להיום. הספר מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של לקרוא ברון - חנות ספרים
» ביקורות נוספות על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט