רינה גרינולד

רינה גרינולד

סופרת


1.
"מי שהתעניין באדריכלות היה יכול לזהות בשרידי הטיח הוורוד, בגמלונים וברעפי החרס את הסגנון הטוסקני. בית יפהפה חבוי בתוך גן ענק, עטוי מטפסים, חוסה בצלם של עצים חסונים. במשפחה סיפרו שבימיו של הרופא היה חדר הרחצה של הקומה העליונה מחופה באריחים תכולים, מעוטרים בציורי נימפות, והיו בו אגן רחצה מהודר על רגלי ברונזה, ברזים מוזהבים ומראות במסגרות של שנהב." בשעות הבוקר, אחרי שהיא משלחת את ילדיה לבית הספר, נודדת גיבורת החלום והבית בין חדרי ביתה ומנסה למצוא מרגוע לנפשה. דחף בלתי מוסבר לשיפוצים ותיקונים שתוקף אותה מדי פעם, מערער את חיי המשפחה ומדלדל את כיסיה. בנסיון להבין את המתחולל בנפשה, חוקרת הגיבורה את קורותיו של הבית וחושפת את הסודות החבויים בין כתליו. גילוייה סודקים את המיתוסים של המושבה שבלב השרון ומציעים מבט אחר על מה שהתרחש בה מאז תחילת ההתיישבות. במיומנות של בעל מלאכה האמון על דיוק ועדינות, מספרת רינה גרינולד את סיפורו של הבית ואת סיפורה של האישה. המילים שלה צלולות ובהירות, ובתנועה אלגנטית, מאופקת ויפה להלל היא טווה עלילה שמתארת כאב ותשוקה, תלישות ואהבה. רינה גרינולד נולדה בתל אביב ומתגוררת בה גם היום. נשואה ואם לשלושה בנים. בעלת תואר שני בספרות עברית, עורכת ספרות מתורגמת. ...

2.
"תגידי," אני אומרת לאמא, "אריה זה לא האיש שיש לו חנות כובעים באלנבי ופעם היינו אצלו, ואחר כך הלכנו לבית קפה על יד הים?" אמא מסתכלת עלי. נדמה לי שאני רואה איזו בהלה על הפנים שלה. "את יודעת," אמא אומרת, "ילדים זוכרים כל מיני דברים, והרבה פעמים הדברים מתבלבלים להם בראש." אבל המחשבה המציקה לא מרפה. עכשיו אני חושבת שאולי ראיתי את אריה גם בפעם אחרת. אריה, שקראו לו בכלל ליאו, לבש אז חליפה מגונדרת והיו לו ידיים לבנות, לבנות. לא כמו הידיים השחורות של אבא. ואולי זה לא היה אריה? אני לא יודעת, אני כבר לא בטוחה. תל אביב, 2021, ואמא כבר בת תשעים וחמש. במרחבי השכחה פה ושם מזדמן לה איזה בדל זיכרון, רגע של צלילות, משאלת נפש. בחוץ קורונה, בבית דמנציה אבל דווקא הימים האלה מזמנים לאם ולבתה רגעים של חמלה. נעלמה הביקורתיות, נותרה האהבה. עכשיו, כשכבר כמעט מאוחר מדי, מבקשת הבת להבין את מה שמעבר לשתיקות: איך נותרה אמה בחיים כל שנות המלחמה? מה היה טיב היחסים בינה לבין אביה? האם היתה מאושרת? ובעיקר – מי היתה האישה הזאת - האלגנטית, האמיצה, החרדתית, המסתורית – אמא שלה? הבת רוקמת את מסכת חיי האם מהחומרים שבאמתחתה: פרקי חיים של האם וזיכרונות מילדותה שלה, שהם ספק אמת וספק בדיה, סיפורים שהמציאה כדי למלא את החללים. התוצאה היא הומאז' מרגש לאימהות, ולאמא הזאת. כתב יד החושף את המורכבות והאינטימיות של יחסי אם בת, ואת כל מה שגם בקרבה הזאת אי אפשר להבין, ואפשר רק לדמיין. פעמונים של מאי הוא ספרה השני של רינה גרינולד. ספרה הקודם, החלום והבית ראה אור בהוצאת כנרת זמורה. ...

3.
היה הגיוני שאכנס למרה שחורה של ממש מכל העניין. אבל זה לא קרה. ברגעים כאלה, בניגוד לעמדתי האפיקורסית, אני קצת מאמינה באלוהים. אלוהים מכיר אותי, החלטתי. הוא לא חושב שאני צריכה ללבוש בייבידול, לעמעם את האורות, למזוג כוסיות של יין ולנסות לגרות את בעלי. אלוהים חושב שזה פתטי. אלוהים יודע שזאת מין תקופה כזאת, ושזה יעבור. החברות שלה חושבות שהיא צריכה להקפיד יותר על מה שהיא לובשת. הן חושבות שהגיע הזמן שהיא תעשה איזה שיפוץ קטן בפנים, כמוהן. וכדאי גם שתחשוב מחשבות חיוביות, שתהיה קצת פחות צינית. אבל לה לא אכפת. טוב לה בבגדים הנוחים שלה, עם הבעל הטוב, הנאמן שלה, נעמן, שאוהב אותה בדיוק כמו שהיא: קצת מרושעת, קצת מרושלת ומאוד דעתנית. ככה מתמיד. רק שבזמן האחרון נעמן מתנהג בצורה משונה. הוא יוצא מהבית בשעות מוזרות. הוא לובש בגדים אחרים. הוא קם ונוסע באמצע הלילה ולא אומר לה לאן. האם נעמן בוגד בה? האם כולם סביבה בוגדים? מה בדיוק היא לא מבינה? בגידות ובגדים, הוא ספרה השלישי של רינה גרינולד, שזכתה בפרס ראש הממשלה לסופרי ביכורים על ספרה הראשון, החלום והבית, שראה אור בהוצאת כנרת זמורה. ספרה השני, פעמונים של מאי, זכה בתמיכת קרן רבינוביץ וראה אור בהוצאת שתים. ...

4.
"הוא הביט על עצמו במראה. חיוור. עיניים נפולות. טוב, אולי זה רק בגלל הווירוס שכנראה מסתובב לו בגוף. לא צריך לייחס כל שינוי גופני למצב נפשי. יהודה קירב את פניו למראה והתבונן בכתם החום שצמח לו על הלחי. צריך לשאול את הרופא מה זה. עוד משהו לדאוג בגינו. לעולם, לעולם לא יהיה חופשי, סיכם לעצמו כשסירק את שערו הרטוב. וכל המנוחה כביכול שזכה לה בשנים האחרונות היא רק אתנחתה קלה בין מה שהיה למה שמצפה לו בעתיד. שוב הוא חושב רק על עצמו, שם לב. והרי מדובר פה בשלומי שנעדר. וחייבים לעשות משהו. אבל מה הוא יכול לעשות עכשיו בלילה, בגשם, כשהוא רחוק כל כך וגם מרגיש לא טוב? ולמה הוא צריך תמיד לסחוב את אחיו על הגב שלו, כאילו היה איזו חטוטרת שצמחה לו?" בשנים האחרונות נדמה היה ששלומי מצא את מקומו: מדריך נערץ בפנימייה וחבר צוות מוערך. אבל כאשר אימו של אחד מהילדים בפנימייה מאשימה אותו בהטרדה מינית, עולמו קורס בבת אחת. פגוע ונעלב הוא יוצא במנוסה. יהודה, אחיו הבכור – המוצלח והיציב – נאלץ לחפש אחריו, להציל אותו, שוב. אבל המסעות הנפרדים של שני האחים אינם מה שהם נראים, ובעוד המשטרה חוקרת את התלונה, לומדים גם יהודה ושלומי את האמת על עצמם. כוכב ים הוא ספרה הרביעי של רינה גרינולד, זוכת פרס ראש הממשלה ליוצרים בראשית דרכם על ספרה הראשון החלום והבית שראה אור בהוצאת כנרת זמורה. ספריה פעמונים של מאי ובגידות ובגדים יצאו בהוצאת שתיים. פעמונים של מאי זכה בתמיכת קרן רבינוביץ. ...


יהודה ושלומי הם אחים שגדלו בבית קשה. דור שני לשואה על כל המשתמע מכך. אב דומיננטי שעל פיו יישק דבר, אל מול דמות אם חלשה יותר. שתים עשרה שנים מ... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
היא שלוכית ושלומפרית, מה שנכון. לבושה ברישול, לא מאופרת, לא מוכנה למאמץ טיפוח חיצוניותה כולל בגדיה שלא החליפה שנים. כל כך שונה מחברותיה מאז... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב
לא היה לי כל ספק שאוהב ואגמע בשקיקה גם את ספרה השלישי בגידות ובגדים של הסופרת רינה גרינולד . לאחר שקראתי ונהניתי מספריה הקודמים . כי כל מה ... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
החלום והבית ספר שקשה להניחו מהיד סוג של רומן היסטורי במיטבו : העלילה מתרחשת לסירוגין בהווה ובעבר לסגירת מעגל מפתיעה. בהווה גיבורת הסיפור... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מצוין, שהוא כולו כמו מונולוג או דיון פנימי של הגיבורה עם עצמה, אבל בכל זאת מצליח ליצור עלילה ואפילו רמה מסויימת של מתח, או סקרנות לאן זה... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
בכתיבתה המופלאה של הסופרת רינה גרינוולד התאהבתי לראשונה כשקראתי את ספרה הראשון החלום והבית . יצירת מופת שעליה קיבלה בימים אלה את פרס שר... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ