<mark>סלעית שחף פולג</mark> מספרת סיפור המסופר על פני שלושה חודשים. אלול תשרי וחשון. ויש איזו בחירה מאוד חכמה ונכונה דווקא בחודשים האלו. אלול הוא החודש בו דברים מגיעים לאיזה שיא, תשרי הוא הדף הלבן והחלק של התחלות חדשות, השלב הזה בו התקווה יכולה לממש את עצמה ולהפוך למציאות, וחשוון הוא החודש המנקה. הוא בא ושוטף את הכל, מזכך את העתיד לבוא.


בכפר ותיק אשר בעמק יזרעאל משוועים בני המקום לגשם שלא ירד שם כבר שתים

עמק שלי

משני עבריה של שכונת ילדותי, השתרעו נופי העמקים, עמק זבולון במערב ועמק יזרעאל במזרח. אך אין לי מושג מדוע אהבתי רק אחד מהם, את עמק יזרעאל. אפשר שהכרתי, אם כי בצורה שטחית, שניים מהמושבים בו, את כפר יהושע ונהלל.

הגשם, הוא מוטיב יפיפה הקשור לעמק, בו משתמש סופר אחר, יצחק בן נר, שכתב על העמק בספרו: אחרי הגשם, או גם התנ"ך, המתאר את אליהו הנביא, שגזר על עמו ויושבי העמקים את הפסקת הגשם למספר

בשתי מילים: ספר מצויין.

בעברית עשירה, רהוטה ויפה, מגוללת <mark>סלעית שחף פולג</mark> סיפור ישראלי מאוד על שלושה דורות בכפר ללא שם באיזשהו עמק ישראלי מאוד ועל סוד. סוד שבגללו הכפר נענש בקנה מידה תנכי – הגשם כבר לא יורד בכפר מזה תריסר שנים, החקלאות קורסת והכפר נכבש בידי מיזמי נדל"ן.

לא תמצאו כאן קלישאות או תאורי נוף אינסופיים. בהינף משפט אחד, מסוגלת שחף פולג לגרות את בלוטות הדימיון הנכונות ולשאוב את הקורא

אני מופתעת בכל פעם מחדש מספרי ביכורים מקסימים של סופרים ישראלים מוכשרים המצליחים לרגש לסחוף ולכתוב בכתיבה חכמה טובה ורהוטה שגורמים לי בכל פעם מחדש להעריך ספרות ישראלית במיטבה וכזה הוא: עד שהגשם יחזור ספר הביכורים הנפלא של <mark>סלעית שחף פולג</mark> שהפעים אותי שהוא ספרה הראשון .
הספר הוא רומן משפחתי קולח על משפחת שטיינמן מותיקי ישוב בצפון בו ישנו סכסוך על נושא המים כי גשם לא יורד שם 12 שנים . דמויות העלילה

קובץ הסיפורים הקצרים הזה, המכיל 14 סיפורים, אם תשאלו אותי, הייתי ממליצה למשוך את הקריאה בו כמה שיותר, ואל תשאלו איך אני יודעת. אבל מה לעשות, וידוע שדברים טובים נגמרים מהר, וכן, נגמר לי מהר מדי.

לפני שנתיים, כשקראתי את ספר הביכורים של הסופרת "עד שהגשם יחזור", בסיום הקריאה נשארתי עם געגוע. לדמויות, לכתיבה שכל כך היטיבה לתאר דמויות ומקום. איזה כיף היה לגלות שיצא ספר חדש לסופרת.

"כל הדרך לאוקלהו

"הדבר היחיד שיכול להציל את המצב עכשיו, זה גשם. גשם רטוב רציני וכבד. גשם כזה שישטוף את האדמה ויעלה פס של בוץ על שולי הבתים. גשם שימחה אבק של שנים, ויחלחל מתחת לשכבה העבה היבשה של הקרקע."

אני לא מחכה לגשם. אני שונאת גשם. שונאת חורף. שעון החורף לאחרונה הכניס אותי לדיכאון עמוק. אני לא מבינה למה הנפש צריכה חושך בשעה 17:00. כל עוד הקיץ נמשך מבחינתי שמחת החיים נמשכת. ובחורף... בחורף אני מנסה להתעלות ע

זהו סיפורו של העמק וההתיישבות הכפרית, סיפורם של הדורות. עמק שחון שתריסר שנים לא זכה לגשם.
במרכז, משפחת שטיינמן הענפה. דורות שונים בתפיסת עולמם. דור הנפילים המייסד עם שמות של פעם- יוסק'ה ואהרל'ה, סופי וציפה. דור הבנים והבנות- האחיות נילי וענת והנכדים יעלי וגלי ושמות 'מודרניים' כמו אוולין. ציפה שאצלה החיים הם רצף תאונות ואוולין מנסה להנחיל לה 'תובנות בודהיסטיות של היפים מסוממים'.
הדור המייסד ה

סיפור שנפרש על פני שלושה חודשים בלוח השנה העברי, שלושה חודשים קריטיים אלול חודש הסליחות, תשרי שנה חדשה עם התחלה ותקוה, חשוון חודש גשום שמנקה את כל הלכלוך שהצטבר במהלך השנה.
בכפר קטן בעמק יזרעאל מחכים לגשם כבר המון זמן. ישנה בצורת ארוכת שנים. משבושש הגשם להגיע הכפר שינה את פניו ובאין מים הדבר פוגע בחקלאות, אז נפתחו הרחבות שמשכו אליהם תושבי חוץ.
אנשי הכפר הוותיקים מזלזלים בהם וקוראים להם בהתנשאות

לגבי נושא הספר ומגמתו, ניתן ללמוד מפי המחברת עצמה כאן:
https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/3812810

מעניין להשוות את הספר ל"רומן רוסי" שנכתב בשנות השמונים.
לעומת רומן רוסי המספר את סיפור העמק ומתאר את הקשיים והכשלונות של הדור המייסד על רקע המיתוסים המכוננים שלו , "עד שהגשם יחזור" מתאר את הקשיים והכשלונות של הדורות הממשיכים, ולכן נעדר הרובד המיתי שליווה את הדור המייסד, ונשאר