1. נישואין באספמיה פרק 8 (ואחרון) - געגועים לדפנה

נישואין באספמיה פרק 8 געגועים לדפנה.

בימים האחרונים, או יותר נכון בלילות האחרונים אני מוצא את עצמי מהרהר ללא הפסק על דפנה ועל הילדה שלה.
וחשבתי בליבי מה אפשר לעשות למענה.
החלטתי לפנות לחבר שלי שהוא חוקר וותיק, בניסיון להתחקות אחר מקום מגוריה.
"אתה יודע" הוא אמר, "זה עסק יקר ואני לוקח לפי שעת עבודה"
"אין לי בעיה עם נושא התשלום" אמרתי, "אך אני מגביל אותך לשלושה ימים בלבד,
ואם לא תצליח, אז נפסיק את העניין".
עוד הוספתי "כדאי לך לבדוק בשעות הבוקר במכולת של ראובן, שם היא קונה מצרכים מדי פעם"

חלפו שלושה ימים, לא היה קצה חוט מדפנה, וכבר וויתרתי על כל העניין.
לאחר שבוע של געגועים, הטלפון צלצל ועל הקו היה ראובן מהמכולת, "היא כאן" הוא אמר
"בבקשה ממך" אמרתי, "תנסה לעכב אותה ככל האפשר, אני מגיע מיד"
קמתי בחיפזון, נטלתי ידיים והתנעתי את מכוניתי וממש טסתי אל המכולת של ראובן.
"היכן היא"? שאלתי את ראובן.
"על מי אתה מדבר", שאל ראובן.
על דפנה,כמובן, ועל הילדה הבלונדינית שלה.

ראובן הביט בי בפליאה ואמר:
"נראה לי שנשתבשה עליך דעתך, אני לא מכיר שום דפנה ושום ילדה בלונדינית"
"מה זאת אומרת אתה לא מכיר"!?, שאלתי,
"הרי כל בוקר במשך שנים היא קנתה אצלך לחמניות ושוקו על החשבון שלי"!
"אתה טועה אברי", אמר ראובן, והוסיף "מעולם לא היה לך חשבון אצלי ומעולם התקשרתי אליך, אולי אתה צריך לראות רופא".
חלפו חמש דקות ורק אז הבנתי שאני לא בתוך החלום עם דפנה, אלא אני ממש ער וערבבתי את החלומות עם המציאות.

לסיכום:
העובדה שראובן חשב שאני צריך לראות רופא, הדליקה לי נורה אדומה שחלומות לחוד ומציאות לחוד.
אבל בינינו, אני מקווה שדפנה תפקוד אותי בחלומות שלי, כי אלו היו לילות נהדרים.

תם ונשלם השבח לאל בורא עולם.

@

נכתב לפני שלושה שבועות

2. "השפה הסודית של הצמחים"...

לפני כחודש פרסמתי כאן פוסט "להציל את הירקות" שלכאורה יש לצמחים "רגשות".
היום ראיתי בפודקאסט "אחד ביום" של אלעד שמחיוף (N12) על כך ששני חוקרים
פרופ'לילך הדני ופרופ'יוסי יובל הוכיחו במחקרם על קולות שמשמיעים הצמחים ועל כך שיש מי
שגם מקשיב לקולות האלה ומקבל החלטות על תשדורות (הקוליות) של הצמחים.

כדאי להיכנס לפודקאסט "אחד ביום" מתאריך 22.7.

מעניין שהבמאי הגאון היצ'קוק כתב על כךלפני למעלה מ 60 שנה.

לפוסט שפרסמתי לפני כחודש בקישור למטה



https://did.li/CSJZH

נכתב לפני חודש

3.

נכתב לפני חודש

4. אֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם מְשִׁיבָה מִלְחָמָה (נכתב כאן בעבר לפני 13 שנים)

אֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם מְשִׁיבָה מִלְחָמָה

"(וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן") פרשת בלק.

וַדַּאי נִדְהָם אַתָּה, נֶחְרָד
וְנִפְעָם.
שֶׁאֲנִי, מְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ כְּאַחַד
הָאָדָם.

לוּלֵי הִכִּיתַנִי אַחַת שָׁנֹה
וְשַׁלֵּשׁ
אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתִי מַמְשִׁיכָה
בַּחֵרֵשׁ

הֵן שִׁפְחָה נִרְצַעַת אֲנִי לְךָ
מֵעוֹדְךָ
שׁוֹמַעַת אֶת קִלְלָתְּךָ אֶת
לַחַשְׁךָ.

חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, הוֹי כַּמָּה
מְגֻחָךְ
שֶׁאָתוֹן, רָאֲתָה לְפָנֶיךָ אֶת
הַמַּלְאָךְ.

נכתב לפני חודש

5. הַמֶּלֶךְ מֵת יְחִי הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ

הַמֶּלֶךְ מֵת יְחִי הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ

לְעֵת עֶרֶב
לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת
שֶׁהַמִּתְאַחֲרוֹת שֶׁבָּהֶן
מַסְפִּיקוֹת לִרְאוֹת אֶת
הִזְדַּוְּגוּתָהּ שֶׁל הַחַמָּה
עִם הַיָּם, וְרַק מְצִיצָה
עַד לִשְׁקִיעָה מֻחְלֶטֶת

פְּעָמִים בְּאַרְבָּעָה-עָשָׂר
וְאַף בַּחֲמִשָּׁה-עָשָׂר לְחֹדֶשׁ
הָעִבְרִי. יֵשׁ מוֹפָע מַרְהִיב.

הַלְּבָנָה בְּמִלּוֹאָהּ זוֹרַחַת
בְּכָל יָפְיָהּ וַהֲדָרָה בְּכָחֹל,
מָשָׁל הָיְתָה מְאִירַת תֵּבֵל.
אֶל מוּל הַחַמָּה הַשּׁוֹקַעַת.

וּכְבָר רוֹצָה לְהַכְרִיז קְבַל
עַם וְעֵדָה הַמֶּלֶךְ מֵת, יְחִי...
אַךְ בְּגַאֲוָתָהּ שׁוֹכַחַת הִיא
מִמִּי הִיא מְקַבֶּלֶת אֶת הָאוֹר


@

נכתב לפני חודשיים

6. בִּתְנוּעָה מַתְמֶדֶת

בִּתְנוּעָה מַתְמֶדֶת


וְכַאֲשֶׁר נִהְיֶה בְּמָקוֹם
בּוֹ נִהְיֶה,
אֶפְשָׁר שֶׁאֵין זֶה
הַיַּעַד אֵלָיו הִתְכַּוַּנּוּ,

וּמִטֶּבַע הַדְּבָרִים
נַמְשִׁיךְ הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ
עוֹד וָעוֹד לִמְצֹא מָנוֹחַ

עַד הַגָּעָה לַמָּקוֹם
שֶׁדַּוְקָא אֵין רְצוֹנֵנוּ בּוֹ,
אַךְ הוּא נִכְפָּה עָלֵינוּ.
כִּי זוּ מַהוּת הַחַי
הַנּוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ.

וְהַחַיִּים אֵינָם, אֶלָּא
פְּסֵיפָס שֶׁל אֲבָנִים קְטַנּוֹת
שֶׁאָדָם אוֹסְפָן בְּצַד הַדֶּרֶךְ
שֶׁל מִשְׁעוֹלֵי חַיָּיו.

@

נכתב לפני חודשיים

7. להציל את הירקות – סיפור קצר

להציל את הירקות – סיפור קצר
בהיותי בן 15 לערך, תלמיד ישיבה בירושלים, היינו כמה חברים שנמלטים בהפסקת הצהריים
אל התחנה המרכזית הישנה אשר שכנה ברחוב יפו סמוך ל"כיכר ציון".

בסמיכות לתחנה עמדה חנות קטנה לספרים, עם תכולה של עשרות אלפי ספרים מגובבים
זה על זה, ולפלא הדבר כיצד – בתוך המהומה הספרותית - המוכר היה מוצא כל ספר שביקשנו.

וזאת לדעת: לא באנו לחפש ספרי תלמוד או "שולחן ערוך", כי אלה היו בישיבה לכל דורש.
כל שחיפשנו הם ספרים חיצוניים דוגמת "בוק ג'ונס" או "פטריק קים - איש הקרטה".
ובמיוחד עקבנו אחרי הסדרה של ספרי "הסטלאג" שבאותם ימים היו ספרי ארוטיקה.

באחד החיפושים בחנות הספרים נתקלתי בספר (יותר נכון ספרון בן 8 דפים) שעיקרו "אמרות כנף, וציטוטים של מפורסמים"
תמורת 5 גרוש אפשר היה לקבל 1+1 וכך קניתי את "פטריק קים" ואת ספר הציטוטים.
הספר לא הועיל לי במאומה, אך ציטוט אחד משך את עיניי, ולפי הכתוב היה זה ציטוט מאת הבמאי הפנומנלי - אלפרד היצ'קוק.
וכך טענו בשמו (דבר שאני לא מאמין), *שגם לצמחים יש רגשות וחושים של עצב וכאב* שמשמעות הדבר שאם חותכים עגבנייה או ירק כלשהו,
יש כאב לירק. ולמי שיש שמיעה תת-קולית יוכל לשמוע את הבכי או הצריחה של הירק הנחתך. חיזוק לדבר קיבלתי משירו של מאיר אריאל בביצוע אריק איינשטיין "מכופף הבננות" והנה שורה מתוך השיר:אם אתה לא מפונק ושם, אומרים, אולי תוכל לשמוע את *הקנאק*


למה אני מספר לכם את זה ?! ואת מי זה מעניין בכלל (זה נשמע יותר כמו מערכון גששי)
ובכן ביום שני האחרון הוזמנתי לטקס ברית מילה בעיר מודיעין באחת המסעדות החלביות/טבעוניות.
(מטעמי פרסום לא אזכיר את שם המסעדה).
לאחר מחצית השעה שהתמקמנו באולם ומצאנו את מקומנו, המלצר הגיע לשולחן שלנו עם קערה גדולה
(יותר גדולה מקערת "ליל הסדר"), ובתוכה שאר ירקות טריים ועלים למיניהם.
לקחתי לצלחת שלי מעט מהירק (או שמא מהעשבייה), וברגע שנגסתי בירק. נשמעה צריחה גדולה.
הנה אמרתי לעצמי, אכן היצ'קוק צדק.... !!
אך ממש לא! זו הייתה צריחת התינוק שהמוהל חתך הרגע את ערלתו.

וכבר גמרה בליבי החלטה, להימנע מאכילת ירקות שהם "בעלי רגשות"
ודנתי בעצמי קל וחומר: שאם לירקות יש רגשות מה נאמר על הבשר שלפני יומיים עוד הייתה נשמה באפו?
אך כמו כל מעשן כבד שרוצה להפסיק לעשן מחליט שזו הסיגריה האחרונה לפני שהוא מתנזר מהעישון,
כך גם אני, החלטתי להפסיק לאכול בשר, רק שלפני ההתנזרות מהבשר, הלכנו, רעייתי ואני, למסעדת בשרים לאכול סטייק משובח,
אבל ביקשתי שלא יגישו סלט ירקות.

מוסר השכל
להשתדל להימנע מאכילת בשר, למעט לכבוד יום טוב – "שאין שמחה ביום טוב אלא בבשר ויין"
וגם כאשר אוכלים בשר או עוף, לעשות זאת במידה מועטה, לשם חיזוק הגוף ולא לתאוות בשרים.

נכתב לפני חודשיים

8. הַיָּד שֶׁאוֹחֶזֶת בַּקֻּלְמוֹס

הַיָּד שֶׁאוֹחֶזֶת בַּקֻּלְמוֹס

פַּעַם הָיִיתִי הַיָּד שֶׁאוֹחֶזֶת
בַּקֻּלְמוֹס וּבְעֶזְרָתוֹ כָּתַבְתִּי
אֶת שֶׁעָלָה בְּמֹחִי וְעַל לִבִּי
שִׁירִים עַל אַהֲבָה וְהָגוּת.

וּמִשֶּׁתַּשׁ כֹּחִי, הַקּוּלְמוֹס
הוּא שֶׁמַּחְזִיק בְּיָדִי וְכוֹתֵב
זִכְרוֹנוֹת וּמִשְׂחֲקֵי יַלְדוּת
חָמֵשׁ אֲבָנִים, תּוֹפֶסֶת וּקְלָאס
וַאֲפִלּוּ קְפִיצוֹת בְּדַלְגִּית.

יֵשׁ פְּעָמִים שֶׁאֲנִי מִתְחַזֵּק
וּמִתְנַגֵּד לַקֻּלְמוֹס וּמְאַלְּצוֹ
לַחֲזֹר לְמוּטָב וְלִכְתֹּב רַק
שִׁירִים עַל אַהֲבָה, והָגוּת.

אַךְ כְּבָר הֻכְרַע שֶׁהַקּוּלְמוֹס
שׁוֹלֵט בִּי וַאֲנִי נָתוּן לַחֲסָדָיו.
וְאֵלֶּה אֵין הֵם הַשִּׁירִים שֶׁלִּי
כִּי אִם תּוֹצַר לְוַאי שֶׁל גֹּלֶם
שֶׁקָּם עַל יוֹצְרוֹ – הַקּוּלְמוֹס.

נכתב לפני חודשיים

9. נישואין באספמיה – פרק 7

נישואין באספמיה – פרק 7

תקציר הפרק הקודם.

לאחר נישואי בזק של דפנה ובוריס, הגיע גם תור
גירושי הבזק.

לאחר 3 חודשים שלא ראית את דפנה, היא הגיעה לביתי וסיפרה
שהתגרשה מבוריס שעזב אותה ונסע בחופזה לאוקראינה.
בתוך שיחתנו, הערתי לה שהיא שמנה מאוד, ואולי כדאי "שתפסיק לזלול"
דפנה טענה שכמעט ואינה אוכלת, ויש לה סוד לספר לי, אבל היא
תעשה זאת בבוקר, כי עייפה ורוצה לישון.
+++++++++
נישואין באספמיה – פרק 7

בבוקר קמתי מוקדם לתפילה, אך לא היה זכר לדפנה ולא לכלב גולית.
הסוד שרצתה לספר נשאר בגדר סוד למשך כ 3 שנים.

לילה בחודש מאי:
החזאי התורן אמר: "שהלילה יהיה חם ולח, ולקראת בוקר תנשב רוח קרירה".
ואכן לפנות בוקר נכנסה בריזה נעימה מכיוון אשדוד.
בעודי אומר "מודה אני וכו'" ובדרכי לנטילת ידיים של שחרית,
ואז צלצל הטלפון, וראובן מהמכולת היה על הקו.
"אברי", התחיל ראובן את שיחתו ואמר "יש כאן איזו גברת שטוענת שאתה מרשה לה לקבל על חשבונך לחמנייה ושוקו, האם לתת לה?"
"כן", עניתי, "אפשר לתת לה על חשבוני" (שמחתי שסוף סוף אוכל לראות את דפנה)

"הבעיה היא" המשיך ראובן, "שהיא רוצה כמות כפולה, כלומר, 2 לחמניות ו 2 שוקו"
"למה היא צריכה כמות כפולה?" שאלתי.
"כי יש איתה ילדה קטנה (בלונדית) בת 3 לערך, והיא רוצה גם עבורה"

"טוב, תן לה מה שהיא תבקש" עניתי "ותבקש ממנה לבוא אליי עם הילדה"

שמחתי שהילדה בלונדינית, ושהיא כנראה תוצאות אהבתם של בוריס ודפנה.

נו, אמרתי לעצמי שהנה נגלה הסוד שדפנה רצתה לספר לי בפגישה הקודמת.

חלפו שעות אך דפנה לא הגיעה אליי.
אמשיך לחכות לה בחלומותיי.

נכתב לפני חודשיים