תחילת מסעה של <mark>מריאן פאואר</mark> הזכירה לי שיר אהוב-"הבלדה על לוסי ג'ורדן" שבגיל 37 הבינה שחיה באותו מסלול ומעולם לא היתה בפריז. מריאן, עיתונאית פרילנסרית במשרה חלקית מלונדון- מתעוררת בגיל 36 למציאות חייה-אין לה כלום. גורנישט. לא זוגיות, לא בית (שוכרת דירה עלובה), אפס חסכונות ועודף משקל קל. המצב בטטה למרות שמשדרת 'אני בסדר' לעולם. היא מחליטה לשנות דרך ספרי הדרכה לעזרה עצמית בתקווה לשיפור חייה ולפרוץ קדימ

נהניתי מהספר הזה.
העובדה שזה באמת התהליך האמיתי שהסופרת עברה...זה פשוט הפך את הכל להרבה יותר מעניין.
הסוף הטוב של הסיפור לא צפוי ולא מובטח כי זה החיים האמיתיים - וזה מה שגרם לי להיות שקועה בספר.

<mark>מריאן פאואר</mark> נמצאת במקום בחייה שחסר לה משהו.
היא מסתכלת על כל שאר האנשים בגילה וחושבת שהיא לא בסדר ושהיא צריכה להשתנות.
היא לא רזה, והיא רווקה, והיא שותה יותר מידי אלכוהול.
היא שמה לב שהיא קראה הרבה

קוראים לי אלי ואני מכורה לספרי עזרה עצמית
אוהבים אותך אלי

מי שאוהב ספרי הדרכה בטוח יתחבר לספר הזה.
אם קראתם כבר מאות ספרים שיהפכו את החיים שלכם ליותר טובים
וגם לכם אף ספר עזרה עצמית לא באמת עזר
(טוב, חוץ מאבא עני אבא עשיר)
אבל זה עדיין לא מונע מכם לקנות עוד אחד
ועוד אחד כי יש מבצע ספר שני בשקל
וגם זה ב-29 ש"ח -
אז מה אם קוראים לספר "פסיכולוגיה בגרוש"? זה רק מעיד על כנות!
אז ברכותיי,