“**** גם את הספר הזה גיליתי על מדף ספרים ציבורי. הייתי חייב להסיח את הדעת ממשהו, ועלעול של חצי דקה על כמה פיסקאות רמז לי שיש כאן פוטנציאל ממזרי, ישראלי, עוקצני ושנון. כמו בבדיחת הקרש הידועה, אילו הייתי צריך לסכם את הספר הזה במילה אחת, היא הייתה ״טוב״, ובשתי מילים ״לא טוב״. המבט הראשוני שלי לא הטעה אותי מאוד - כלומר הספר אכן ממזרי וישראלי ושנון וכל זה - אבל קריאה מעמיקה יותר חשפה פערים מ”

“ספר קליל וקיצבי, שנון וחריף, לעיתים מצחיק ולעיתים גם כואב. ספר מעניין ומטריד. הספר נכתב על ידי עורכת לשעבר בעיתון גלובס. הרגשתי שהספר שימש לה מעין פורקן לתחושות וכעסים שחוותה במהלך תקופת עבודתה במערכת. יש בספר ביקורת נוקבת על מאחורי הקלעים של עולם העיתונות בארץ. המחברת מתארת את ההוואי היומיומי במערכת העיתון: יש לה ביקורת על העובדים, הקולגות, העורכים, המנהלים ובעלי השליטה. היא מתארת את התחרות במע”

“אי אפשר לפספס את כשרון הכתיבה של יעל שחם בספר "העורכת". לכל מי שחיפש יצירת מופת קלאסית מהזן שאפשר לשבץ בשיחת סלון ולהתגנדר בה במפגש חברים מהסגנון המסוים - קבלו פטור מביקורת זו, וצאו לחפש אצל השכנים. אבל למי שהקיץ מורגש מספיק כדי לתרץ גילטי פלז'ר מתקתק, או שגם אתם נוטים במצב מסוים לענות אוטומטית במבחן ש"כל התשובות נכונות", אז המקרה של "העורכת" בהחלט יכול למצוא אתכם בקריאה צפופה. הספר עוקב אחר גיב”

“ספר שהיו לי ציפיות לגביו ואיך לומר- פשוט מעצבן בחלקו. הגעתי בערך לשני שליש הדרך באיזו חריקת שיניים, כמעט זנחתי. אחר כך מתפתח. העלילה נסובה סביב העיתונות הישראלית. ממלכה עם מלחמות פנימיות ואינטריגות, עיתונאים טובים בצד פחות. הבכירים רובם גברים וגיבורת הספר הכתוב בגוף ראשון מאיישת משרת עורכת ואינה מהססת לומר לבכירים ממנה את דעתה הלא מחמיאה וזאת במקביל לגידול חמישה אפרוחים (ילדים, להבהיר). חיי הני”

“**** גם את הספר הזה גיליתי על מדף ספרים ציבורי. הייתי חייב להסיח את הדעת ממשהו, ועלעול של חצי דקה על כמה פיסקאות רמז לי שיש כאן פוטנציאל ממזרי, ישראלי, עוקצני ושנון. כמו בבדיחת הקרש הידועה, אילו הייתי צריך לסכם את הספר הזה במילה אחת, היא הייתה ״טוב״, ובשתי מילים ״לא טוב״. המבט הראשוני שלי לא הטעה אותי מאוד - כלומר הספר אכן ממזרי וישראלי ושנון וכל זה - אבל קריאה מעמיקה יותר חשפה פערים מ”

“ספר קליל וקיצבי, שנון וחריף, לעיתים מצחיק ולעיתים גם כואב. ספר מעניין ומטריד. הספר נכתב על ידי עורכת לשעבר בעיתון גלובס. הרגשתי שהספר שימש לה מעין פורקן לתחושות וכעסים שחוותה במהלך תקופת עבודתה במערכת. יש בספר ביקורת נוקבת על מאחורי הקלעים של עולם העיתונות בארץ. המחברת מתארת את ההוואי היומיומי במערכת העיתון: יש לה ביקורת על העובדים, הקולגות, העורכים, המנהלים ובעלי השליטה. היא מתארת את התחרות במע”

“אי אפשר לפספס את כשרון הכתיבה של יעל שחם בספר "העורכת". לכל מי שחיפש יצירת מופת קלאסית מהזן שאפשר לשבץ בשיחת סלון ולהתגנדר בה במפגש חברים מהסגנון המסוים - קבלו פטור מביקורת זו, וצאו לחפש אצל השכנים. אבל למי שהקיץ מורגש מספיק כדי לתרץ גילטי פלז'ר מתקתק, או שגם אתם נוטים במצב מסוים לענות אוטומטית במבחן ש"כל התשובות נכונות", אז המקרה של "העורכת" בהחלט יכול למצוא אתכם בקריאה צפופה. הספר עוקב אחר גיב”

“ספר שהיו לי ציפיות לגביו ואיך לומר- פשוט מעצבן בחלקו. הגעתי בערך לשני שליש הדרך באיזו חריקת שיניים, כמעט זנחתי. אחר כך מתפתח. העלילה נסובה סביב העיתונות הישראלית. ממלכה עם מלחמות פנימיות ואינטריגות, עיתונאים טובים בצד פחות. הבכירים רובם גברים וגיבורת הספר הכתוב בגוף ראשון מאיישת משרת עורכת ואינה מהססת לומר לבכירים ממנה את דעתה הלא מחמיאה וזאת במקביל לגידול חמישה אפרוחים (ילדים, להבהיר). חיי הני”