“יש לי תחושה שאפילו אם ג'יי קיי רולינג תכתוב ספרות אירוטית, אני ארוץ להשיג את הספר שתכתוב, וכמה שיותר מהר יותר טוב (ותכל'ס, יש סיכוי לא רע בכלל שרולינג תכתוב ספר המשתייך לז'אנר הזה, כי נראה שהיא נמצאת עמוק בתהליך של התנסות בכל מני סוגי ז'אנרים שונים, אז לכו תדעו מה יהיה הז'אנר הבא עליו תכתוב...).
"ג'ק וחזיר חג המולד" משתייך לז'אנר ספרות הילדים והנוער, ואני כבר פחות קורא ספרות כזו. אבל רולינג זו רולינג, וב"הארי פוטר" היא הוכיחה שהיא יכולה לגעת בקבוצות שונות ומגוונות ביותר מבחינת הגיל שלהם (חוץ ממורי. מורי הוא ישות נפרדת בפני עצמה...), אז כך גם כאן!
עוד משהו שייאמר לזכותו של הספר, שבחרתי לקרוא אותו בתקופה של לימודים. אשכרה בזמן לימודים לא ויתרתי על קריאת ספר ילדים ונוער שקוראים לו "ג'ק וחזיר חג המולד"... מצחיק, לא?
***
לא מזמן לי ולסקאוט הייתה שיחה על צעצועים בילדות שלנו. סקאוט סיפרה לי שהייתה משחקת בגיגית של תינוקות עם בובות הבראץ שלה במשך פרקי זמן ארוכים. לי היה צעצוע של תוכי מדבר שמאוד אהבתי. זה תוכי שיש בו כפתור שאם לוחצים עליו ואומרים דבר מה, התוכי חוזר בקול צווחני אחרי הדברים שאמרת, כמו מקליט - אני מאוד התלהבתי ממנו בזמנו והשתמשתי בו בלי סוף, ואילו ההורים שלי שנאלצו לשמוע את הצווחות שלו כבר העדיפו לקנות לי תוכי אמיתי... (הם בהחלט שמחו כשמרוב שימוש בו הוא התקלקל בסופו של דבר...).
גם לכם היה חיבור כזה לצעצועים? מוזמנים לשתף. בינתיים נתמקד בג'ק ובחזיר הצעצוע שלו, מרזיר, ובחיבור שלו כלפי הצעצוע שלו.
מרזיר החזיר עוזר לג'ק בתקופות קשות או סתם מעצבנות ומרגיזות. הוא תמיד שם בשבילו, לנחם אותו, להרגיע. כמו בתקופה שבה מתחיל הסיפור, בו הוא מתבשר שהוריו מתגרשים והוא יחיה עם אימו ובן זוגה החדש. העניינים מתגלגלים להם בעקבות כך, ג'ק מאבד את מרזיר. איפה הלך מרזיר? ובכן, לאיבוד.
המונח "הלך לאיבוד" מקבל כאן משמעות חדשה. איבוד היא ארץ שבה צעצועים (אבל לא רק צעצועים, כל דבר שמישהו מאבד, ולאו דווקא דברים חומריים) שהולכים לאיבוד, נשלחים אליה - ונמצאים בסכנה שמה ייאכלו על ידי שליטה של ארץ איבוד, המאביד הנורא, ובכך ייאבדו סופית (במידה ונראה שאין תקווה לצעצוע לחזור לבעליו), או לכל היותר יישארו תקועים בארץ איבוד לנצח, לפחות עד שמישהו ימצא אותם בעולם שבחוץ. במטרה למנוע את אכילתו של מרזיר על ידי המאביד הנורא, ג'ק יוצא עם חזיר חג מולד שנקנה עבור ג'ק כתחליף למרזיר האבוד (שאין לו תחליף) להרפתקה קסומה ופרועה בארץ איבוד, ארצם של הצעצועים האבודים (בערב חג המולד הצעצועים מתעוררים לחיים, וביום הזה גם בן אדם כמו ג'ק, אף על פי שדבר כזה מעולם לא קרה קודם לכן, יכול להשתחל במקרים מיוחדים כמו זה לארץ איבוד אשר מיועדת בכלל לצעצועים, מה שהופך את ג'ק לצעצוע לכאורה, כשהוא מתכווץ והופך למיניאטורי). האם ג'ק ימצא את מרזיר והם יחזרו יחד הביתה, מתנחמים בזרועות אחד של השני? (זה לא יהיה פשוט, כי ארץ איבוד היא ארץ גדולה עם הרבה אזורים כשכל אזור מיועד לצעצוע עם סופים וגורלות ברמות שונות והשאלה כאן היא מה סופו וגורלו של מרזיר) - בשביל לדעת את התשובה תצטרכו להמשיך לקרוא, ואין לי שום ספק שתעשו את זה כי, ובכן, זו ג'יי קיי רולינג כתבה את הספר...
האהבה של ג'ק למרזיר, ריגשה אותי - איך שמרזיר משפר את מצב רוחו ומנחם אותו ברגעים קשים, אך גם כמה שג'ק מרגיש אבוד ורע בלי מרזיר שהוא כל עולמו, דבר שגורם לו לצאת להרפתקה פרועה ומסוכנת מאוד (ואני מזכיר לכם, כל זה רק בגלל בובה של חזיר שהלכה לאיבוד! ההקרבה העצומה הזו מוכיחה את האהבה הרבה של ג'ק כלפי מרזיר). הכתיבה המעולה (בתירגומה של גילי בר הלל סמו, המתרגמת הנפלאה של ספרי הארי פוטר - היא ורולינג שילוב מנצח!) תואמת את מקצב הרגש התמים והילדותי שספוג באווירת הספר, אך יחד עם זאת גם המקסים ומחמם הלב. ההרפתקה מלאה בדימיון ובקסם ובאקשן ובהפתעות ובהמון המון מקוריות, כללים וחוקים תוצרת רולינג ממש כפי שהכרנו מרולינג של הארי פוטר. וכמו בהארי פוטר, גם כאן יש כמה מוטיבים ששאלה אותם מכל מני מקומות אך יצרה מהם דבר חדש ומקורי אשר בהחלט עומד בפני עצמו (כמו עניין הצעצועים שמתעוררים לחיים, סיטואציה המוכרת לנו מסרטי צעצוע של סיפור - אל מול סיפורי המיתולוגיות השונות, מהארי פוטר), או כמו העניין של דמות החיה בעולם מציאותי רגיל, ונשאבת לעולם קסום ואחר, עולם מקביל לעולם שאותו הכירה. גם בסוף, כמו בסופים של הארי פוטר, אפקט ההפתעה נוכח, הסוף שלו הוא לא מה שציפיתי אך הוא הפתיע אותי לטובה, ובנוסף גם מאוד מרגש, על חברות חזקה והקרבה.
האיורים היפים והחמודים של המאייר ג׳ים פילד, מוסיפים לספר ומשקפים את הלך רוחו והאווירה שלו. בעת קריאתו של הספר, יכולתי לדמיין איך עלילת הספר הזה עוברת למסך הקולנוע בתור סרט אנימציה שובר קופות של דיסני (ובינינו, אין מצב שיוצא ספר עלילתי של ג׳יי קיי רולינג והוא לא הופך לסרט או במקרה הגרוע סדרה או מחזה). בעצם, לא חייב לצאת סרט כי כבר הרגשתי שהספר הזה הוא כמו סרט אנימציה מושקע של דיסני, בזכות העלילה החיה ורבת הדמיון שלו והאיורים החיים, שביחד יוצרים תחושה של סרט שלם בתוך הראש.
ספר שקראתי אותו די לאט, גם בגלל עניין הלימודים שהעסיק אותי, אבל, וזה העיקר, כדי להינות כמה שיותר מהממתק (או יותר נכון, מהצעצוע) הנדיר הזה, שנקרא "ספר חדש של ג'יי קיי רולינג"... מומלץ בטירוף!!! (עם זאת, חרף כל המאמצים להינות מהממתק הטעים הזה בנגיסות קטנות, בחציו השני המשימה הפכה לקשה הרבה יותר, וזללתי ביום אחד את מה שזללתי בשבועיים).
אני בהחלט מעדיף את רולינג של ספרות הנוער והפנטזיה וההרפתקאות והדמיון על פני רולינג של עולם המבוגרים (אף על פי שגם את זה היא עושה לא רע בכלל), וכולי תקווה שהיא תכתוב עוד ספרים רבים לנוער או ספרי פנטזיה כי יש לה את זה. היא מגדירה ז'אנר חדש בתוך ז'אנר קיים, כשהיא לוקחת ספר מעט ילדותי והופכת אותו למשהו שכל אחד יכול להתחבר אליו מבחינת הגיל. אני אפילו אעז לומר שהספר הזה מזכיר ספרי הרפתקאות קלאסיים כמו 'הסיפור שאינו נגמר' - ספרי הרפתקאות לנוער מהזן שכבר פחות נוהגים לכתוב, ספרים מלאים בדמיון והרפתקאות עם המון המון קלאס ומשהו מעבר לסתם סיפור טוב, ערך מוסף. ספר שגמעתי אותו בשקיקה כמו שקראתי פעם, הוא הזכיר לי את הילדות שלי - איזה כיף!
הספר אף היה כה מרגש, שבחלק ההוא בסוף של התודות, חלק משעמם לכל הדעות ובוודאי ביחס לספר עצמו, התרגשתי כל כך כאילו רולינג הרצתה הרצאה מרגשת ועכשיו היא עומדת בקדמת הבמה ותוך כדי שהיא בוכה מהתרגשות, ולקול התשואות הקולניות של הקהל ומחיאות הכפיים הרמות שלו, היא מודה לכל מי שהביא אותה עד הלום...
*** אני מקדיש את הסקירה לסקאוט, שקנתה לי אותו בתור מתנה. תודה רבה מכל הלב! הספר היה (ויהיה) לי כמו צעצוע אהוב ואעשה את כל המאמצים הדרושים על מנת לא לאבד אותו, ואת מתנה אהובה בעצמך כך שבעצם קיבלתי 2 מתנות במבצע 1+1 מתנה!”
