yaelhar

yaelhar

בת מתל אביב




» דירגה 846 ספרים
» כתבה 710 ביקורות
» יש ברשותה 232 ספרים
» מוכרת 33 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 7 שנים ו-1 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני שעה
» קיבלה 16205 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של yaelhar

» מדף הספרים (4 מתוך 232)
» מדף הדירוגים (4 מתוך 846)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 710 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

בואו נדבר רגע על כללי התנהגות הרווחים בחברה מסויימת. אלה שאומרים לך מה מותר ומה אסור, בלי שתשאל. ואם מישהו עובר על הכללים - ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
שלשום


השם הנפלא הוא הסיבה שקראתי את הספר מלכתחילה. זה והעובדה שהסופרת בריטית וכותבת על עיירה סתמית אי שם באנגליה. אלה הסיבות ... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע וחצי


הביקורת של מתלמד הפנתה את תשומת לבי לספר הזה. תאור נסיונה הדיסקרטי של הספרנית לברר עבור מי הוא לוקח את הספר, השתפנותו ומ... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבועיים


חשבתם פעם על פרסים ספרותיים? אני חשבתי עליהם בכל פעם שנגרם לי מפח נפש, אחרי קריאה של ספר שזכה בפרס יוקרתי. אני לא יכולה לו... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שלושה שבועות


מאד אהבתי את "סטונר". אהבתי בו הכל - את עיצוב הדמות הצנועה של סטונר, את הבנת המניעים, הכתיבה המפורטת והקריאוּת של הסיפור. ... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני ארבעה שבועות


נקודת המפנה בהתייחסות החברתית לילדים היתה ילדה קטנה, מארי אלן וילסון שמה, שחיה - אם אפשר לקרוא לזה חיים – בניו יורק ב 1871 ... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני ארבעה שבועות




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

ז'ורז' סימנון הטוב. זהו אמנם ספר מתח, פקד מגרה בעקבות רצח בבית מלון בעיר קטנה. הנרצח הוא אמיל גאלה. כל הסממנים של ספרי המתח ה... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שעות


"הנה אני מתחילה", כך התחילה אנה פרנק את יומנה וכך מתחילה קציר את סיפור יומנה של ריבי שנהר, המתכתבת עם יומנה של אנה פרנק. ריב... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 10 שעות


רבים שואלים אותי למה הפסקתי לכתוב באתר. סתם, לא רבים. רק המצאתי את זה. מעטים. כלומר - אחדים. כלומר, למעשה אף אחד בכלל לא שאל, א... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 19 שעות


ליצן קטן שלי, אולי תרקוד איתי? צעירה עם קול נמוך וענוג של משוררת, ועם חושים של אשת מכירות ממולחת, הצליחה להוליך אותי לערמ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
אתמול


זה לא דבר נחשב, להיות פוליטיקאי. לא בימינו. וזה קצת עצוב כי במאה הזאת, אחרי ההתרסקות של כל הדוקטרינות הסדורות והאידאלים הנ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
אתמול


כן, כן ופעם נוספת כן! נכון, זו לא חכמה לבוא בגישה אובייקטיבית לספר נוסף מפרי עטו של סופר שדעתך הטובה עליו כבר פחות או יותר מ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
שלשום


מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

את מה שתמיד דחיתְ, כבר לא תספיקי. את מה שהשארת ל"אחר כך" כבר לא תעשי. אין אחר כך בחיים. או שאתה חי את מה שקורה עכשיו, או שאתה לא חי. את מה שלא העזת בגלל הפחד בגלל אי הרצון להיפגע, או לפגוע, בגלל האילוצים, בגלל החינוך – כבר אי אפשר להשלים. גם אם גייסת אומץ, באיחור. את מה שלא הסכמת לו מעולם אי אפשר לעשות עכשיו. מאוחר מדי.

את מה שחשבתֵ שיש לך נצח לעשות – ותמיד יהיה לך הזמן לעשות את מה שעכשיו אין לך זמן אליו – מאוחר מדי. חיים שלמים התבזבזו על "מוכרחים" על "קדימות" על "קודם כל... ואחר כך". והיום כבר אי אפשר לזכור מה היו הדברים הדחופים האלה, שדחו את מה שרצית באמת. מתברר שאי אפשר לחזור למה שזנחת בהנחה האווילית שהוא פשוט יחכה לך. וכשחזרת עם ההבנה שזה היה עיקר החיים, שווה ל"חשוב ודחוף" זה כבר לא היה שם. התאדה. הלך למקום אחר. מה שנשאר הוא רק קצת זכרונות. וכמיהה. ו"הלואי".

מה היה כדאי לשמור? איזה תובנות הן ראויות לשמן, ואיזה הן הצדקות למה שלא העזת?
ועכשיו כבר מאוחר מדי. האפשרויות – שנראו פעם אינסופיות - הגיעו לסופן. לא רק האוורסט ניצב שם ומכריז שלעולם לא תטפסי עליו. דברים שתויקו כ"פעם, בעתיד" יושלכו לפח ההזדמנויות שהוחמצו. טוב היה לו חיית כאילו כל יום – וכל הזדמנות – הם חד פעמיים, האחרונים שתקבלי. אבל לתובנה החשובה מכל, הגעת מאוחר מדי.
נכתב לפני 4 חודשים
הדמעות הנחבאות מאחורי עפעפיים עצומים בחוזקה, נבלעות בדממה בגרון חסום. מתאמצות לפלס דרך החוצה, נלחמות בך במלוא עוצמתן והן חזקות ממך, את יודעת. הן מבעבעות כלבה רותחת. תאפשרי להן להתפרץ והן לא יחדלו לזרום, וישאירו אחריהן הריסות. אי אפשר לשכנע או לשחד אותן. אין עם מי לדבר.

את מנסה להדחיק, להדחיק. לא לחשוב על מה שיזמן אותן לפתחך. אבל הן אינן זקוקות לנושאים מועדים. כמה תווים של מוסיקה, ביטוי נשכח, משפט שנאמר כלאחר יד. דברים תמימים טומנים בחובם איום במארב של הדמעות, ובחורבן קווי ההגנה שנבנו כה בזהירות.

אפשר לנסות להסיח את את הדעת, לעצום את העיניים ולכלוא אותן. לבלוע אותן ולבלוע שוב. אבל מי שמנסה יודע – המלחמה אבודה. אין נשק יעיל במלחמה נגד הדמעות. צריך להניף מיד דגל לבן ולהיכנע לשטף עד שיעבור, ולדעת שבעוד שעה, בעוד יום, או בעוד שבוע הן שוב יצורו על פתחך ויכניעו אותך עד ש... עד שאולי זה יעבור. אולי.
נכתב לפני שנה ו-5 חודשים
אוףףף אמרה הקוסמת. שוב פעם נכשלתי בתרגיל שכל קוסם בכתה א' היה מצליח לבצע בלי בעיות. היא בעטה בדלי, אותו ניסתה להפוך לחתול, אבל הוא עדיין נשאר דלי. הקוסמת היתה קצת לפני בחינות הגמר שלה. בעצם היא עוד לא היתה קוסמת (היא קראה לעצמה ככה רק בינה לבין עצמה, להרגיש איך זה) רק אחרי הבחינה יהיה מותר לה לעשות ממש קסמים. הבחינה תהיה בעוד זמן מה, היא לא ידעה בדיוק מתי, והיא לא מצליחה לעשות כלום.

פתאום נשמעה דפיקה בדלת, ובפתח עמד נער: הוא היה לבוש בבגדים מרופטים ובהחלט לא אופנתיים (הקוסמת היתה מאד אופנתית)
"כן?" היא אמרה לו "מה רצית?" היא לא אמרה לו "למה אתה מטריד אותי?", כי היא היתה קוסמת מנומסת ורצתה שכולם יחשבו עליה ככה. אבל זה מה שהיא חשבה, וככה נשמע הקול שלה. "באתי לעזור לך" הוא אמר. (כאילו דבר עלוב ובכלל לא קול כזה יכול לעזור לי, היא חשבה אבל לא אמרה). "ואיך אתה יכול לעזור לי?" היא אמרה ולא הקפידה להסתיר את הזילזול. "אני קוסם גדול" ככה הוא אמר "אחד הגדולים. ואני יכול להראות לך איך תעברי את המבחן"

"אתה קוסם?!!" (והיא חשבה "בחלומות שלך, אולי...") אבל הוא נכנס הביתה, הצביע על הדלי שהפך מיד לחתול שחור-לבן. "לחתול הזה התכוונת?" הוא שאל "ל...ל...לא" היא גימגמה "דווקא חשבתי על חתול ג'ינג'י..." "אין בעיה" הוא אמר והחתול הפך לג'ינג'י. "ועכשיו" הוא אמר "בואי נראה למה היה לך כל כך קשה לבצע קסם כזה פשוט".
"אני מסתכלת על הדלי" היא אמרה "והוא נראה לי כל כך...דלי. ולא נראה לי שהוא יהפוך לחתול. ובאמת אני צודקת, לא? הוא לא הפך לחתול" "נכון" הוא ענה לה "אם את לא מאמינה, איך הדלי יאמין? את לא יכולה לבצע קסם שאת לא מאמינה בו." "אז איך אני אוכל להאמין, ולהצליח במבחן ולהיות קוסמת בעיני כולם?"

"תראי" הוא אמר לה "אני קוסם גדול, אבל לא מספיק גדול לזה. אני יכול להפוך דלי לחתול בכל מיני צבעים, אני יכול לטוס על המטאטא הכי מהר מכולם, אני יכול להפוך משרתת מלוכלכת לנסיכה יפהפיה אבל אני לא יכול לגרום לך להאמין. ובלי להאמין אין קסמים. אם לא תאמיני לא תהיי קוסמת, ולא תצליחי לשכנע אחרים שאת קוסמת."
"איך אני יכולה להאמין? אני רואה דלי. אני מאמינה שזה דלי. איך אפשר להאמין שזה חתול?" "אה" הוא אמר "תעצמי את העיניים ותחשבי על חתול. מה את רואה?" והקוסמת עצמה עיניים וחשבה על החתול שהיא רצתה – כזה מתפנק ומגרגר, עם פרווה רכה רכה שנעים ללטף ועם עיניים ירוקות מבריקות, כזה שאוהב לשחק עם כדור של צמר, אורב ליצורים קטנים, קצת חצוף אבל תמיד מחייך. והיא פקחה את עיניה וראתה את החתול שלה עומד מולה. בדיוק במקום שקודם עמד בו דלי.

"הצלחתי!!!" היא אמרה ופנתה אל הנער. אבל הנער שזכרה לא היה שם. באותו מקום עמד קוסם, לבוש בגדים אופנתיים ולגמרי קול. "הצלחת." הוא אמר. "ועברת את המבחן. מהיום את רשאית לעשות קסמים. ואת גם יודעת את סוד הקסם".
*
*
*
*
*
מוקדש לילדה אחת שלא מאמינה שיש עוד עיניים, פרט לאלה שכולם רואים.
נכתב לפני 3 שנים ו-2 חודשים
הוא גבר זקן, קצת כפוף, עם בלורית לבנה שעליה גאוותו (כל הבנים מהמחזור שלי קרחים כבר!). הוא חושב שהוא שובב. מפלרטט באבהיות עם נשים צעירות ממנו. קורא להן "מיידלע", מספר להן בדיחות קצת גסות, לא לפני שהוא בודק "יש לך חוש הומור? אז תשמעי סיפור..." הוא היה בנח"ל אחרי קום המדינה ושירת בצבא הקבע בדרגת אלוף משנה (במי"ל) והוא גאה בזה גאווה גדולה. "אם הייתי פוגש אותָך בצבא, הייתי שולח אותָך להיות מפקדת מחלקה". זו מגה-מחמאה בעיניו. מי שמקבלת אותה מן הסתם תתרכך ותתמוסס לה לרגליו.

נחצ'ה חי בעולם של אתמול. הצעירים שהוא פוגש ברחוב מעוררים בו השתאות, על זמרים ודמויות נערצות אחרות בכלל אין מה לדבר. הם לא שירתו בצבא, לא נכון? או אם שירתו היו ג'ובניקים בקריה. מעצבן אותו שמשרד הביטחון היום מאוייש באנשים שלא מכירים את מורשת הקרב. הוא זוכר מצויין את ימיו בהגנה לפני קום המדינה. אלה היו הימים הטובים שלו. והוא ממשיך לחיות אותם יום יום. השפה בה הוא מדבר שייכת לעולם ההוא: אין אצלו סלנג עכשווי. הוא אומר שהיא "חברהמנית" וגם "יא בא ייה!".

את הרשימה שאשתו (זהבה? עדינה?) ביקשה שיביא כשיחזור, הוא לא זוכר. הוא גם לא מפלרטט איתה. החיים האמיתיים אותם מן הראוי לזכור, הם אלה המתקיימים בזכרונותיו, בהם הוא עדיין צעיר ושחור בלורית, מחזר אחרי הבנות (בלי השטות הזו של "הטרדה מינית" שמונעת מגברים כמותו להפגין כמה הם גברים).

נחצ'ה לא יודע שהוא דינוזאור, גם הדינוזאורים לא ידעו את זה. אין לו מושג שהעולם שלו עומד להעלם איתו, וזה יקרה עוד מעט. הוא לא יודע – גם לא רוצה לדעת – שהעולם שלו מתקיים היום רק בראש שלו, בשיעורי מורשת קרב של קורס קצינים או ביום הזיכרון לחללי צה"ל. מבחינתו הוא הנרטיב, על גופו בנה את המדינה וההישרדות שלו מחייבת אותו להכריח אחרים לזכור את זה. פגשתי אותו לא מזמן – השריד האחרון לתקופה שאפילו הספרים שנכתבו עליה כבר זקנים. והרגשתי במוזיאון.
נכתב לפני 3 שנים ו-7 חודשים
כלום לא זכור לי מהסתו ההוא. לא איך הרגשתי, לא מה חשבתי. חשבתי? לא בטוח. כשאני מנסה להעלות את אותה תקופה בזכרוני – אני מקבלת רק רעש לבן. אני זוכרת הרגשת קפאון, כאילו ישבתי על קרחון, צפיתי בגדה המתרחקת ממני וצפיתי למוות.

מה הייתי עושה אם יום אחד היה מתברר לי שמישהו יקר לי מחיי עומד למות? לא יודעת. הייתי שם אבל אני לא יודעת. הרופאים עשו בדיקות והיו בטוחים. אני זוכרת את הרופא שאישפז אותו משכנע אותי שזה בטוח. "את יודעת" הוא אמר "עשינו ישיבת צוות. 22 רופאים – ומנהל המחלקה, שהוא מומחה בעל שם - חיוו את דעתם. פה אחד. לא יכול להיות משהו אחר".

ואני מה אני עשיתי? כלום. נראה כאילו לא הבנתי את הדיבורים. לא שאלתי שאלות למרות שהתקוממתי בתוכי נגד המסקנה הזאת שהיתה כל כך בטוחה. ונגד החביבות הזאת שלקחה בחשבון שהם מדברים עם לא-רופאה: "אנחנו מבינים מה את מרגישה. ", הם אמרו באמפטייה, בחביבות "אבל יש היום המון מה לעשות ואפשר לטפל. נכון שהסוג הזה קטלני במיוחד, אבל אנחנו מומחים. נטפל.סמכו עלינו." אני לא זוכרת שחשבתי שזה לא יכול להיות נכון. אני לא זוכרת שחיפשתי לעשות משהו. אני זוכרת את הקיפאון ואת חוסר המחשבה המוחלט. אני זוכרת את בית החולים ואת מדידת הצעדים במסדרונות בהליכה בלתי פוסקת. אני זוכרת חוסר אונים מוחלט כשאין מה לעשות, אנשי צוות עסוקים, מכירים בני משפחה שבורים והמומים, כבר ראו אלפים כאלה. ואני זוכרת את הנימה המוחלטת והחד משמעית בה הם דיברו על "הפרוגנוזה".

זה ארך מספר ימים. נצח במונחים של חיי. ואז זה הגיע. מישהו שאל "האם תסכימו להעביר אותו לבית חולים אחר?" ואני אפילו לא לקחתי לעצמי זמן שאיפת אוויר כדי לשקול ואמרתי "כן! כן! כן!" אז התחילה סחרחורת. רופאים הגיעו בזה אחר זה לברר למה, הזהירו מהסכנות המיידיות שבהעברה, הטיפול שלו יתעכב, אמרו. אולי בבית החולים ההוא לא יבינו מיד מה זה... עיכבו פה ושם, נעלבו קצת "אנחנו לא פחות מיומנים! " השקיעו זמן ותשומת לב בחיבור הסיכום שיגיע לבית החולים השני, שלא יבייש אותם. נסיעה קצרצרה ואנחנו במקום אחר. ופתאום תקווה.

זו היתה אבחנה שגוייה. כזאת שמתבססת על "פה אחד". כמו חבר מנהלים נאמן, המצביע עם היו"ר. מישהו כבר אמר "אם יש לך פטיש, כל בעיה נראית לך מסמר". ורק יום אחד של חיים עוד נותר לנו, כשעברנו. הטיפול בבית החולים החדש הציל את חייו ולולא הצלקות (שלו בגוף, שלי בנשמה) לא היה נותר זכר מהסיפור. לפעמים אני מנסה(?) להיזכר בפרטים, ולא זוכרת כלום.
נכתב לפני 3 שנים ו-8 חודשים
"חכי" היא אומרת "שכחתי להגיד לך משהו חשוב" ואני מתכווצת. יודעת מה יקרה עכשיו. "מה?" אני אומרת "מה שכחת?"
והיא מנסה להגיד. "הטלפון...התנור...מחמם את הטלפון...צריך ללכת הלאה..." ואני שומעת את הנשיפות, את המאמץ להגיד משהו שהמוח שלה מצייר לה כנראה באופן ברור אבל היא לא יודעת איך להגיד אותו. היא מנסה וקוראת בשם כל חפץ שעינה נתקלת בו "השולחן...הכיסא...המפה...הצלחת...אוכל...פירות" ועדיין לא מצליחה להגיד משהו נורא חשוב שהיא רוצה שאדע.

אני זוכרת אותך מפעם. נחושה וחרוצה, יודעת הכל. אני זוכרת שהתגאיתי בך, אני זוכרת איך היית אהובת הילדים בשכונה שתמיד היתה לך סבלנות - שלאמהות הפרטיות שלהם לא היתה - לספר להם סיפורים ולדבר איתם. "איזה כייף לך שהיא אמא שלך" הם אמרו. אני גם זוכרת שהתפעלתי מסיפורייך - איך התקבלת ללימודי רפואה בגיל 17 אחרי שקפצת כיתות, איך חמקת בעור שינייך מצפורני הנאצים אחרי שעצרו אותך. איך למדת לנהוג בטרקטור כי זה היה חשוב "למולדת" (ומעולם לא למדת לנהוג במכונית, אבל ידעת טוב מאד להגיד לנהג איך צריך לנהוג בה...) אני זוכרת איך מרדתי בך, לא קיבלתי כלום ממהותך, איך התעצבנתי על הנכונות שלך להקריב כל קורבן למען אחרים, לשמור על ילדים של אחרים, לארח בדירה (הקטנה!) משפחה זרה לחצי שנה, לערוך מסיבות יומולדת משותפות לילדיך ולילדים שאין להם, לא להבחין בנצלנים למינהם ולהתכחש לנצלנותם כשפרצופם נחשף...

מתי הפכת לסמל של כל מה שמפחיד אותי? מפחיד אותי המוח ההולך ונעלם לו מאחורי הפנים המוכרות. מפחיד אותי לחשוב שזה גם מה שצפוי לי. אולי גם אעלם לי מאחורי מוח מחורר לאיזה מקום בו החוקים לא מובנים לאחרים? אולי גם אני אאלץ למנות את מילותי כדי למצוא את המילה שתתאר את מה שהתכוונתי?

אני מתגעגעת לאמא שלי. אני מתגעגעת להרגשת הביטחון, להרגשה שלא משנה מה יקרה, יהיה מי שיתקן. אני עוד לא יתומה מאם, אבל אני כבר לא בת. אני האם של אמי – מצב מעוות שהטבע לא התכוון אליו בכלל. ובלילות כשאני לא נרדמת, אני מנסה לדמיין את פנייך מפעם, כשעוד היית אמא שלי, ולא מצליחה.
נכתב לפני 3 שנים ו-11 חודשים
סבא שלי היה חכם. איך אני יודעת את זה? אין לי מושג.

בשנים שהיכרתי אותו - הוא נפטר כשהייתי בת 15 - החלפנו מעט מאד מלים בסיסיות. בחלקו כי הוא מיעט מאד בדיבור, אך בעיקר כי לא היתה לנו שפה לדבר בה: למרות השנים הרבות שחיו בארץ, סבי וסבתי לא הצליחו ללמוד עברית, מעבר למשפטים הכרחיים ובסיסיים. ואני סרבתי בתוקף להבין את השפה הגלותית בה הם דיברו. על עובדה זו אני מתחרטת מעומק לבי: במרוצת השנים למדתי ש"עקרונות" הם דרך מצויינת להיתקע במקום, ואמצעי מניעה לגמישות וחידוש. אבל ככה זה היה.

הוא עזב עם משפחתו הקטנה רבע לפני המלחמה שהחריבה הכל. הוא מילט אותם ממוות רע, אך נפרד לנצח מכל מי שהכיר. אני תוהה לפעמים איך הוא ידע? הוא כבר היה מבוגר, בעל משפחה, כשהחליט לעזוב. למה החליט החלטה כה דרמטית כשהוא לא בגיל ובמצב שמחליטים החלטה מסוג זה?
כשהפך אב שכול, ארז את חפציו ואת בית המלאכה שלו, ועבר עם אשתו לקיבוץ. הם היו מבוגרים, "בורגנים" ושבורים מכאב שאי אפשר לרפא. אך הוא הפך די מהר - נגד כל הסיכויים - אבן שואבת לאחרים. אני זוכרת כפעוטה תמונות של "הפסקת עשר" כשמכל הסביבה מגיעים אנשים שלקחו פסק זמן מעבודתם, כדי להיות במחיצתו. הם הגיעו איש איש עם כוס תה וביסקויט, עמדו סביבו והוא שתק.

אין שבוע שאני לא נזכרת בו. אני זוכרת אותו קורא: הוא יושב בכורסה, לצידו מנורה חסרת חן עם אהיל צהבהב,ועל ברכיו ספר עב כרס, בשפה שלא הבנתי. הוא לא סיפר לי סיפורים, לא שר לי שירים ולא חד לי חידות. אבל השאיר בי חותם בל ימחה. יש לי המון שאלות שאין לי את מי לשאול, אני אבלה על חוכמה שמתה כאילו לא היתה, ומתגעגעת כל חיי לאיש אחד, שתקן וחכם, שמת וכל עולמו מת איתו.
נכתב לפני 5 שנים ו-11 חודשים
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. כלבים, חתולים ושאר בעלי חיים. ציבורית 48 7 אתמול
2. עיון - גם ללא ביקורת. ציבורית 17 60 אתמול
3. ספרים שהביקורות או ההתייחסויות אליהם סיקרנו אותי. ציבורית 54 8788 אתמול
4. 2017 אישית 16 40 שלשום
5. כתבתי עליהם ביקורת. אישית 702 3176 שלשום
6. לא שווים ביקורת ציבורית 57 2714 לפני שבוע
7. הייתי מוותרת... ציבורית 39 1347 לפני שלושה שבועות
8. מתח עם ערך מוסף ציבורית 75 2958 לפני ארבעה שבועות
9. מדע בדיוני שאהבתי ציבורית 46 1694 לפני חודש
10. האכזבות שלי אישית 7 66 לפני חודש
11. ספרות סקנדינבית - לא רק מתח ציבורית 29 211 לפני חודש
12. 5 כוכבים שלי אישית 55 1605 לפני חודש
13. ספרים כחדשים למכירה ב 25 שקלים ציבורית 33 4064 לפני חודש
14. סיפורים קצרים ציבורית 42 195 לפני חודש
15. ההיסטוריה היא הסיפור פה. ציבורית 54 2004 לפני חודש
16. שוברי הלב ציבורית 44 1612 לפני חודש
17. בזבוז של נושא חשוב, מקורי או מעניין. ציבורית 14 664 לפני חודש
18. החברים הכי טובים - אלה שמצחיקים אותי ציבורית 17 899 לפני חודש
19. פנטסיה שאהבתי ציבורית 27 1342 לפני חודש
20. קריאה להנאה ציבורית 39 1486 לפני חודש
21. התבגרות. ציבורית 52 1719 לפני חודש
22. מסעותי בזמן ומציאות חלופית ציבורית 17 754 לפני חודש
23. רעיונות יצירתיים ו/או חדשים. ציבורית 36 794 לפני חודש
24. לילדים? ציבורית 19 1241 לפני חודש
25. לקחת לאי בודד ציבורית 24 2183 לפני חודש
26. למקרי חירום - נא לשבור את הזכוכית. ציבורית 20 1057 לפני חודש
27. 2016 אישית 115 576 לפני חודש
28. 2015 אישית 110 807 לפני שנה ו-1 חודשים
29. 2014 אישית 105 1148 לפני שנתיים ו-1 חודשים
30. 2013 אישית 134 1143 לפני 3 שנים ו-1 חודשים
31. המבוקרים של 2012 אישית 124 1006 לפני 3 שנים ו-11 חודשים

» סך הכל 2171 ספרים ב-31 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של yaelhar שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא גבריאלה לפני 6 שעות
2. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא יונתן בן לפני 9 שעות
3. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני 12 שעות
4. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא כרמליטה לפני 20 שעות
5. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא שמוליק לפני 21 שעות
6. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא מיכל אתמול
7. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא צב השעה אתמול
8. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא אירית אתמול
9. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא לי יניני אתמול
10. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא בת-יה אתמול
11. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא live אתמול
12. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא דני בר אתמול
13. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא סוריקטה אתמול
14. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא סוריקטה אתמול
15. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא פפריקה שלשום
16. החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס הביקורת של מתלמד הפנתה את... המשך לקרוא בנצי גורן שלשום
17. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא בנצי גורן שלשום
18. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא בנצי גורן שלשום
19. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא שמוליק כ. שלשום
20. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא סיטרין שלשום
21. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא סיטרין שלשום
22. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא חני (דולמוש) שלשום
23. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא מסמר עקרב שלשום
24. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא האופה בתלתלים שלשום
25. להתראות מחר / אריק לינדסטרום בואו נדבר רגע על כללי התנהג... המשך לקרוא עמיר שלשום
26. חצי אח / לארס סובי כריסטנסן תמיד תהיתי על העובדה שרוב ה... המשך לקרוא שירג לפני 3 ימים
27. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא מירית לפני 3 ימים
28. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא הכוורן לפני 4 ימים
29. ילדה עורב - החולשה של ויקטוריה ברגמן #1 / אֶריק אָקסל סוּנד הספר הזה אינו ספר טוב. הוא מ... המשך לקרוא צב השעה לפני 4 ימים
30. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא חגית לפני 4 ימים
31. החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס הביקורת של מתלמד הפנתה את... המשך לקרוא asheriko לפני 4 ימים
32. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא asheriko לפני 4 ימים
33. החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס הביקורת של מתלמד הפנתה את... המשך לקרוא עומר ציוני לפני 5 ימים
34. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא צילה לפני 6 ימים
35. החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס הביקורת של מתלמד הפנתה את... המשך לקרוא רץ לפני 6 ימים
36. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני שבוע
37. החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס הביקורת של מתלמד הפנתה את... המשך לקרוא tuvia לפני שבוע
38. החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס הביקורת של מתלמד הפנתה את... המשך לקרוא cujo לפני שבוע וחצי
39. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא רץ לפני שבוע וחצי
40. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא Pulp_Fiction לפני שבוע וחצי
41. החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס הביקורת של מתלמד הפנתה את... המשך לקרוא אספנית כפייתית לפני שבוע וחצי
42. החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס הביקורת של מתלמד הפנתה את... המשך לקרוא גבריאלה לפני שבוע וחצי
43. המאורות / אלינור קטון חשבתם פעם על פרסים ספרותיי... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני שבוע וחצי
44. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני שבוע וחצי
45. החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס הביקורת של מתלמד הפנתה את... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני שבוע וחצי
46. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא פפריקה לפני שבוע וחצי
47. החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס הביקורת של מתלמד הפנתה את... המשך לקרוא מירית לפני שבוע וחצי
48. החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס הביקורת של מתלמד הפנתה את... המשך לקרוא הלל הזקן לפני שבוע וחצי
49. החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס הביקורת של מתלמד הפנתה את... המשך לקרוא רוחי ליליאן לפני שבוע וחצי
50. הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון השם הנפלא הוא הסיבה שקראת... המשך לקרוא כרמליטה לפני שבוע וחצי



©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ