yaelhar

yaelhar

בת מתל אביב




» דירגה 1710 ספרים
» כתבה 1514 ביקורות
» יש ברשותה 212 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 15 שנים ו-9 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 19 שעות
» קיבלה 41290 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של yaelhar

» מדף הספרים (4 מתוך 212)
» מדף הדירוגים (4 מתוך 1710)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 1514 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

# שני הספרים האחרונים שקראתי הגיעו לרשימת ה"לא שווים ביקורת". האחד בגלל בנליות ממאירה, ספר שלא היה לי משהו לא לעוס להגיד על... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
אתמול


# המלחמה הגדולה הסתיימה ברעשי בלגן שלוקח המון זמן לסדר. מיליוני הרוגים – חיילים ואזרחים – וכפול מכך פצועים שאת חלקם לא נ... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע וחצי


***מתנצלת, בגלל טעות שלי הספר עליו כתבתי הוא "תום סוייר - הספר המוער" בתרגום יניב פרקש והוצאת אריה ניר ולא הספר המוצג כאן... ס... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שלושה שבועות


# זה ספר מותח מאד, כתוב על ידי סופר שיודע לכתוב מתח ולספר סיפור. בנוסף הסופר אינטליגנטי, עובדה לא טריוויאלית, ונראה שהוא מ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שלושה שבועות


# איך אפשר לחשוב על ספר כל כך קריא כמשעמם? מוזר, אבל לא הצלחתי לסיים את הספר, ופרשתי אחרי 161 עמודים, מתוך 361 שהוא כולל. קורות... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני ארבעה שבועות


# היינו קבוצה של סטודנטים שהוזמנו לביתה של אחת המרצות. לא זוכרת מה היתה סיבת ההזמנה. ישבנו במעגל כשהמרצה, הולנדית חביבה וח... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני ארבעה שבועות




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

את ניסן שור ראיתי לראשונה בעונה האחרונה של התוכנית "בואו לאכול איתי" בכאן 11. דמותו הצבעונית והלא קונבנציונלית סקרנה אותי ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 22 שעות


רצח בהחלפה / סטיב קוואנו Kill For Me Kill For You \ Steve Cavanagh ז'אנר: מתח 336 עמודים | ידיעות ספרים שאוהבים | תרגום: שרון פרמינגר | שנת הוצא... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 23 שעות


מאוד נהניתי מהקריאה של הספר הזה. יש בו הכל: דרמה, מתח, היסטוריה, רומנטיקה ותעלומה טובה. הכי יפה בו זה הצורה בו הסיפור מסופ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
אתמול


אני אוהב את הספרים עם הסיפורים על הרב מרדכי אליהו, הם מלאים ברוך ובנעימות שלא מוצאים היום בכל מיני מקומות, ויש בסיפורים כא... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
אתמול


בת מצווה. קהילה יהודית בארצות הברית. משפחות מורכבות. יחסי אם-בת. זה הנושאים העיקריים בספר. המושגים קצת שונים מאשר בארץ. בת ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
אתמול


כאשר ג'נדה ג'ונגה מספר למעסיק שלו מר אדוארדס על העיר שבא ממנה הוא מתלהב מאוד ונסחף בתיאורים. השטף נעצר כאשר אדוארדס שואל א... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
אתמול


מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

כשאבותינו הציונים הקימו פה מפעל יש מאין, הם חלמו על מדינה. ביום בו הכריזו על הקמתה, הם היו מוכנים עם רשויות, ממשלה, משטרה ובתי משפט. האמצעי האפקטיבי היחיד שעמד לרשותם היה אמון האזרחים, שחלמו על מדינה באותה מידה של להט והיו נחושים לממש את חלומם. זו לא היתה (רק) אידילייה. אנשים התווכחו, קראו תיגר על עמדות מתנגדיהם ואף חטאו בכעס עד שינאה ממשית ונטירת-טינה עד דור עשירי. אבל הם הבינו שחלומם גדול מהאינטרסים הפרטיים שלהם והיו נחושים לממשו, גם כשהיצירה בה התגאו נקראה "מדינה" רק מטעמי נימוס, ואפילו ידידים – עם ובלי מרכאות – התייחסו אליה כאילו היתה צעצוע לילדים.
זה לקח להם עשורים רבים. הם בנו ושיכללו, ויצרו חברה לא רעה בכלל. לא נטולת פגמים אבל מאפשרת חיים בכבוד ואפילו גאווה. ולאט לאט אפשר היה להבחין שגם בהשוואה לאחרים אנחנו, איך לומר, לא הכי גרועים. ובתחומים מסויימים אולי אפילו די טובים.

ואז הגיעה המגיפה.

במונחים היסטוריים זו לא המגיפה הכי גרועה שעברה על המין האנושי. בזמנה יש למין האנושי ידע רפואי לא דל. זו אמנם לא מגיפה צעצוע – אנשים רבים מתים ממנה, אך אנשים רבים יותר מחלימים ממנה. הרופאים אפילו יכולים לומר לנו איך להיזהר ממנה, ואפילו פותחו לה חיסונים בזמן שיא.

אבל – את המדינה, ששרדה גם מגיפות קשות בתנאים גרועים מהיום, המגיפה הזו הכריעה ארצה. מוסדותיה – שלמרות הביקורת עליהם נתנו בדרך כלל מענה אמין לתושבים - פשוט התפוגגו. כל זב-חוטם ומקלדת עם פייסבוק או אינסטגרם מציע את התיאורייה שלו ומגייס אליה יותר מאמינים משר הבריאות ואנשי המקצוע. המשטרה אוכפת היכן שנוח, לא היכן שצריך. משרד החינוך הוא משרד לא חינוכי, משרד הרווחה לא עונה, משרד התחבורה עורך ניסויים בבני אדם אפשר להמשיך. יש היום המון משרדים עם ערך אפסי ואין אפילו מעט אמון בהם ובמעשיהם.

הריק שנוצר מתמלא ביוזמות פרטניות של אנשים. הם מוכרים ידע ושירותים שאנשים זקוקים להם עכשיו. הם ממלאים ביצירתיות את מקום החינוך הנעדר. זה כמובן מיועד לאנשים שיכולים לשלם עבור חינוך ולימוד פרטי לילדיהם, עבור מזון שבושל ביד אוהבת, עבור תרבות פרטית לאלה המשוועים לקצת מזה. חלק מהאנשים מתגייסים גם לעזור לאלה שאין להם, בתרומות ופעילות. והמשרדים הנוגעים בדבר? תרומתם היחידה היא לא להפריע וחלקם מתקשים גם בזה.
החלק הטוב שבנו הוא שאנחנו טובים מאד ביוזמות ואילתורים. תנו לנו בעיה ונפתור אותה. לא תמיד בדרך המקובלת, אך נמצא פיתרון שיאפשר לנו לחיות. ומה שקורה עכשיו הוא, שאנחנו עוקפים את רשויות המדינה ומתפזרים לנו להמון חלקיקים, כי הבנו שאנחנו יכולים לסמוך רק על עצמינו. והמדינה ורשויותיה, מה יהיה עליהם? אולי היא תצליח לשרוד את הכיאוס. אולי אנשים ישובו ויאמינו בה ובמוסדותיה. אולי המשבר יעבור ואנחנו נשוב ונחדש את בריתנו עם המדינה שקיבלנו בירושה, ונחזור לחלום ולהאמין (יחד עם הקיטורים המתבקשים).

ואולי לא.
נכתב לפני 4 שנים ו-7 חודשים
לא מזמן התפרסמה כאן ביקורת שהדגימה היטב מי אנחנו ואיך אנחנו רואים את העולם. הביקורת הזו היא דוגמה ואינה יחידה. אפשר למצוא את הדברים – מנוסחים באופן פחות מהוקצע - גם בהמון טוקבקים פה ושם ובכלל.
באותה ביקורת הודגמו היטב איך נראים "אנחנו" ואיך "הם". איך אנחנו מדברים ואיך נראה לנו הצד השני.

הצד השני יכול להיות כל דבר, בתנאי שהוא לא אני: חרדים, ימניים, שמאלנים, פמיניסטיות, פוליטיקאים. כל מי שהוא לא-אני ולא מתנהג או חושב כמוני. חלק מאיתנו קצת מנומסים ומסווים את מה שהם חושבים במלים יפות. רובנו לא טורחים לעשות את זה. כי למה מגיע נימוס לצד השני? הרי הם טפשים שאינם חושבים כמוני. אם הם לא מתפעלים, נגיד, מסוג הספרות שאני מתפעל ממנה, הם טפשים ובורים וצריכים להתבייש. אם הם לא קראו, נגיד, את "יוליסס" או חמור מכך, התחילו לקרוא ונטשו!!! אם הם השתעממו מפרוסט, אם הם לא אוהבים את מורקמי, או לא התפעלו מקנאוסגורד - הם פשוט לא מבינים מה זו ספרות ואני אכניס להם את ההבנה הזו בביוּש.
אם הם לא חושבים כמוני על ראש הממשלה או על נשיא ארצות הברית – הם סמולנים. או מתנשאים. או מכלילים. קורונה? זה נגיף שמפיצים מפגיני-שמאל/חרדים/ערבים. סופר שהתייחס לזכויות אדם (לא רק האדם היהודי) היה שונא-ישראל והבוז לו. איזה יופי שהוא כבר ז"ל.

לא יודעת אם תמיד היינו כאלה מתנשאים, כאלה לא רואים את האחר ולא מוכנים לשקול את עמדתו. יכול להיות שזה נמצא ב ד.נ.א. שלנו ועכשיו רק נתנו לזה חופש ואיפשרנו לו לצאת החוצה בלי בקרה. אבל השיח הבוטה הזה – לא רק בפוליטיקה, בכל נושא – הופך את חלקנו לתוקפניים מראש. כבר לא צריך לברר אם לנו את/ה או לצרינו. נתקוף קודם, שלנו יצטרפו להצהרות. והאחרים? נרסק אותם. נשמיד אותם, נחסל אותם.

אני יודעת שאי אפשר לרכוש ענווה בפקודה, וקשה להשתכנע ביתרון הצניעות. השחצנות וההתנשאות בונים, כביכול, את מעמדו ודימויו של בעליהן. כרגע לא צריך להטיף לנו על ריחוק חברתי. זה מובנה בהתנהגות שלנו. יופי של חברה יצרנו. יופי של חיים אנחנו חיים.
נכתב לפני 5 שנים ו-1 חודשים
הצג נצבע אדום ופעמון התריע על חריגה. הבקרית שישבה מול הצג ההיתה מיומנת. בלי לאבד זמן הזניקה יחידת טיפול במצבי חירום ורחפן. למיקרופון היא אמרה "מצב חירום! זקן יצא מהבית! נמצא במשבצת ג' 10, מתקדם במהירות של 5 מטר בדקה, לכיוון צומת יסמין-כרכום. הודיעו על ביצוע".

הזקן בו מדובר הלך בצעדים איטיים כשמטרתו – הספסל הציבורי – נמצאת בטווח ראייתו. הוא לא שם לב לרחפן שחג מעליו. השמיעה כבר לא מה שהיתה, הראייה לא משהו – גם עם המשקפיים – והתנועה בצוואר מוגבלת. הוא כמעט הגיע לספסל כשנעצרה לידו הניידת. השוטרת שנהגה בה לא דיברה. שותפה יצא באיטיות ממושב הנוסע ואמר בתקיפות אדיבה (הם עברו השתלמות ייעודית לנושא)
"אדוני – מה אתה עושה בחוץ?" הזקן התבונן לכל הכיוונים. הוא היה היחיד ברחוב, הפנייה היתה אליו. הוא התבונן בשוטר – מדים, אלה, מסיכת אף ופה (הכח המיוחד היה ערוך במלוא תלבושתו) ואמר "מה???"
"אדוני" אמר השוטר (במלוא הכבוד, כמובן) "מסוכן בשבילך להיות בחוץ. אלווה אותך הביתה".
"מה קרה?" אמר הזקן "מה עשיתי?"
"אנחנו אוהבים את הזקנים" אמר השוטר "אנחנו רוצים לשמור עליהם. מסוכן בשבילם בחוץ. אלווה אותך הביתה"
"אבל אני רוצה להיות בחוץ!" אמר הזקן. "אני רוצה קצת אוויר צח. קצת שמש. אני רוצה לראות אנשים ומכוניות. אני שומר חוק. יש לי מסכה וכפפות. אני רוצה להיות בחוץ".
"זה נגד התקנות החדשות" אמר השוטר "אתה זקן, אולי לא עקבת אחרי החדשות. אנחנו מוכרחים לשמור על הזקנים כי אנחנו כל כך אוהבים אותם. לכן אסור להם לצאת מהבית כי מסוכן להיות בחוץ. יש נגיף בחוץ. יש אנשים בחוץ. אלווה אותם הביתה. אני יודע איפה אתה גר. ושתדע שאם תצא עוד פעם תקבל דו"ח".
"אבל אני רוצה להיות בחוץ! אני בן 80, לא בן 8. אף אחד לא צריך לשמור עלי אם אני לא רוצה. אני לא רוצה להיות בבית. אני רוצה להיות כאן"
"אדוני" אמר השוטר בסבלנות (רק השוטרים הסבלנים נכללו בכוח המיוחד הזה) "אי אפשר. יש חוק. כל מי שמעל לגיל 70 הוא זקן, שיקול הדעת שלו לא משהו. אנחנו אוהבים את הזקנים ורוצים לשמור עליהם. אם אתה רוצה להיות בחוץ – אני מציע לך להיכנס לאחד מבתי האבות. יש להם עמדת ש.ג. בחוץ, לא מרשים לאף אחד להיכנס לשם, מפגשים עם בן משפחה – אחד כל פעם - נערכים בחדר מיוחד, מחוטא, עם ביגוד מיגון מלא, לחצי שעה. שם תהיה בטוח. יש להם גם גינה קטנה שיוצאים אליה בתורות – לא יותר מ-3 זקנים כל סיבוב לעשר דקות. כדאי לך – שם יטפלו בך, ישמרו עליך וידאגו שתישאר בחיים. שם לא תצטרך להסתובב ברחובות בלי הגנה. רוצה?"

הזקן הלך לביתו מלווה על ידי השוטר. בסך הכל הוא לא התכוון לגזול כל כך הרבה זמן של צוות שעושה עבודת קודש בשמירה על זקנים ובאהבה אותם. הוא לא רצה ללכת לבית אבות אבל חשב שאולי בפעם הבאה שיתקינו תקנות כבר לא תהיה לו ברירה, כי אם הוא נמצא בבית שלו מישהו צריך להביא לו אוכל ותרופות וזה לא הוגן כלפי הצוות שעושה עבודת קודש, נכון? והוא זקן, מה פתאום שיגזול זמן מאלה שאוהבים אותו?

והשוטר? הוא המשיך למשימה הבאה, בידיעה שהוא שומר על הזקנים ואוהב אותם. וכך רחובות העיר יהיו יפים יותר, בלי זקנים שמקרטעים על המדרכות ונדבקים בנגיפים מסוכנים. ילדים צריכים להיות בגן וזקנים צריכים להיות בבתי אבות כי אנחנו כל כך אוהבים אותם.
קדימה לעולם חדש ואמיץ!



נכתב לפני 5 שנים ו-6 חודשים
"איך זה להיות בסימניה?" היה פעם שרשור כזה שהפך מפלצתי. נתקלתי בו לא מזמן ושאלתי את עצמי – איך זה, באמת?
אני נמצאת בסימניה מספיק זמן כדי ללמוד ולהפנים את העקרון החשוב – מאורח לרגע אפשר לצפות לביקורת. המקומיים, מצד שני זה משהו אחר. הם מדברים אחד לשני כמו בני משפחה כאשר זר לא יצליח לפענח את הקודים. מי לועג למי? מי מתחנף ולמה? ובעיקר – מיהם האויבים המסתירים מתחת לחיוכים מנומסים צפורניים שלופות למחצה, הממתינות לתרועת החצוצרות?
אז ערכתי לי, כדי שלא אתבלבל, מפה לא-רשמית של חלק מהמנהגים המקומיים.

החינוך
לתופעה הזו לא מצאתי אח ורע בחיים האמיתיים. יש פה אנשים שברור להם איך צריך להתייחס לספר, מה צריך לחשוב עליו, איך מותר לכתוב עליו. מפני שברור להם – הם מודיעים את זה לאחרים. יש שיעירו על שגיאות כתיב ופיסוק, יש שיעירו על התוכן, האם מותר או אסור לבקר את הספר (למשל את היומן של אנה פרנק. מותר רק לשבח)
יש הממנים עצמם להורה תחליפי. מאמצים להם ילד/ה ומחנכים אותו לפי דרכו. להיות הורה-טמגוצ'י זה כל הכייף בהורות בלי האחריות והתסכול. וה"ילדים"? משתפים פעולה בשמחה. שואלים שאלות תם, פוערים עינים בהערצה. ממש Win-win situation

הגנה על ערכים(?)
בדרך כלל הם מנומסים וחברותיים. עד שמתברר להם שמישהו לא אהב את הספר שהם אוהבים. במקרה הזה הם יגידו למטומטם הזה (בנימוס, ברור...) שהוא לא מבין כלום, הוא לא ניסה מספיק, או ניסה יותר מדי, ואם מדובר ב"ספר מופת" דהיינו קלאסיקה – יציעו לו לחזור אליו בעוד זמן מה. כי פשוט לא יתכן שמישהו לא אהב את הספר שהם אהבו. שלא לדבר על קלסיקה: זו מוערכת על ידי כולם, לא ככה? ואם ככה, אי אפשר לתת סתם כך למישהו לצאת מהשורה.זה לא מכבד את הספר, לא?

מ-ל-ח-מ-ה
עיצבנת מישהו במה שכתבת, עיצבנת מישהו בלי שום סיבה, הנ"ל קופץ ומתנגח לפעמים על מילה, אות או פסיק. לפעמים על תוכן. קורה. אבל לפעמים הויכוח או הקרב מתפתחים: מלחמה של אחרים "זלגה" לגבולינו. ואז, חברים, יש שמחה אמיתית: מלחמה – לעתים בכל החזיתות. שממשיכה בעוצמה מביקורת לביקורת, מתגובה אחת לשנייה. וכמובן - בהתכתבות פרטית. וזר אם ייקלע למקום יחשוב שנקלע לא בכוונה לטוקבקיאקה של Ynet (שבלי להעליב שם הם זרים האחד לשני, יכולים לשחרר קיטור, לשרוף את כולם בלהביור, להעמיד אותם אל הקיר ולקצור ולחזור הביתה רגועים, לנשק ת'ילדים ולראות "ערב חדש")

ולקינוח שתי תופעות שמעצבנות רק אותי – ורק הקיץ הזה גורם לי לחשוף אותן:

"הודעה שמחה ללא כותרת"
לא יודעת מי המציא את התפלות הזו, שלא אומרת כלום בארבע מלים. מקומו בגהינום שמור.

הסופר ואני – על בסיס שמות פרטיים
הלכנו יחד לתנועה, אני מכיר/ה אותו/ה עוד בחיתולים. אולי פגשתי את מאיר (שלו) או עמוס (עוז) במילואים. אבל אני מטילה ספק שלב (טולסטוי) או צ'רלס (דיקנס) היו אתכם בטיול שורשים...

איחולי קיץ נסבל, והעצבים - עלי.


נכתב לפני 7 שנים ו-3 חודשים
פעם, לפני זמן רב, היתה ילדה קטנה שפחדה מהחושך.

היא פחדה מהחושך במיוחד כשההורים שלה יצאו, אבל פחדה קצת גם כשהם היו בבית. החושך הביא כל מיני דברים איומים, מפלצות שאי אפשר לתאר בכלל. מאחורי הדלת הסגורה של הסלון רחשו להם נחשים שלחשו ולשונם המפוצלת התנפנפה בזעם. מתחת למיטה היתה מכשפה מקפיאת דם, שרק חיכתה להזדמנות לצאת משם ולתפוס אותה. בחוץ, מציצות מהחלון, היו מפלצות עם שיניים מחודדות ופה מזיל ריר. היא דאגה שרגליה יהיו מכוסות תמיד – כי היא לא יכלה להשגיח גם על הרגלים שמשהו לא יתפוס אותם.
לעצום עיניים לא היה אפשרי, כי אם תעצום אותן לא תראה מה מגיע, ולא תוכל לברוח. לכן היא לא עצמה את עיניה ואימנה את עצמה לנדודי שינה.

ההורים שלה הסבירו לה לא פעם שאין דבר כזה מפלצות. "הנה, תראי – תסתכלי מתחת למיטה את רואה? שום דבר חוץ מהחתול שמנמנם שם כדי שלא תציקו לו. נחשים לא יכולים לחיות בחדר, ולא יכולים להגיע לכאן..." הסברים שהיא קיבלה בלב שלם כשהיה יום, אבל כשהחשיך...

באותו ערב ההורים שלה יצאו והשאירו, כרגיל, את הדלת החיצונית לא נעולה, כדי שהשכנים בדלת הסמוכה יוכלו להיכנס ולהציץ על הילדים מפעם לפעם. זה היה הסידור המקובל בין שתי המשפחות ואיפשר פעם לאלה ופעם לאלה לצאת בערבים.

השכנים בדלת הסמוכה היו הורים לילדות באותם גילאים. הם היו דתיים, ופרט למגבלות ההכרחיות – המשפחה של הילדה היתה חילונית לחלוטין, מה שהצריך לוגיסטיקה בעיקר בתחום האוכל ובלבול מסויים לגבי מה שמותר ואסור לעשות בשבת - תפקדו כמעט כמשפחה אחת. הילדה אהבה את השכנים, במיוחד את השכן שהיו לו עיניים חומות חמות ומלאות צחוק, והרכיב אותה על האופניים שלו לפעמים, כשחזר מהעבודה.

באותו לילה היא פחדה כמו שלא פחדה מימיה. רחש מקפיא דם נשמע מתחת למיטה, והנחשים בחדר הסגור לחשו, ירקו והתפתלו מאחורי הדלת הסגורה, שוקלים לשבור אותה ולצאת משם. החלון היה מלא חושך סמיך וחורש רע. היא הרגישה את שערותיה סומרות ואת ליבה שהלם וכמעט התפקע בחזה. ברוב הלילות היא הצליחה להכריח את עצמה להישאר במיטה כי היא לא רצתה לנטוש את אחיה הקטן – שישן שנת ישרים במיטה הסמוכה – לגורל איום... אבל בלילה הזה היתה כה מבוהלת שפשוט ברחה מהבית יחפה, בלב הולם ועיניים עצומות, הדם מרעים באוזניה, ישר אל דירת השכנים.

השכן היה לבד בבית באותו ערב. הוא הושיב את הילדה על כיסא במטבח, כשהיא ניסתה להסביר לו על המפלצות, והנחשים, והחושך בחלון, והרגליים, ואחיה הקטן שנשאר שם ישן, והם יטרפו אותו... לקח לה זמן עד שהצליחה להוציא מפיה משפטים שאפשר להבין מהם משהו. הוא הקשיב בסבלנות לסיפור, נתן לה לתאר את המכשפה והמפלצות, ואמר לה "אני אלמד אותך מה להגיד ואם תגידי את זה בלילה לפני השינה שום דבר לא יצליח לתפוס אותך. זה באחריות. את רק צריכה להגיד את זה בדיוק כמו שאני אומר" ולימד אותה את לחש הקסם. 12 מלים. זה הכל. הוא החזיר אותה למיטה, כיסה אותה יפה יפה (הקפיד שהרגליים יהיו עטופות), הקשיב לה אומרת את לחש הקסם והיא נרדמה מיד.
לחש הקסם היה בשימוש לילות רבים, הדביר בהצלחה חלק גדול מהפחד מהחושך (או אולי היא פשוט גדלה ממנו, מי יודע)

רק שנים רבות אחרי אותו לילה הבנתי ש"הלחש" שהוא לימד אותי היה שמע ישראל...

נכתב לפני 7 שנים ו-7 חודשים
למכור או לא למכור? איך אפשר להחליט? למכור את עצמי, את מהותי. מה פתאום אני שוקל את ההצעה בכלל? בגלל כסף. המון כסף. תמיד היה לי מספיק לצרכי. לא כסף רדפתי, רדפתי מוניטין והערצה. עכשיו הכסף הופך חשוב... אין עוד הרבה מלבדו.
השפה היא הרכוש היקר ביותר שלי. שוויה יאפשר רווחה עד סוף החיים, ללא צורך בחישובים והתקמצנות. להתעשר פעם ראשונה בגיל זיקנה... אני כנראה לא ארגיש את זה, אבל מותר חיי העלוב יהיה נוח, עד כמה שזה משנה.
אבל... אני רגיל להיות החכם. זה שאנשים עולים אליו לרגל, מתמוגגים מחוכמתו. זה אני. להחליף את עצמי עבור עושר? לחיות את שארית חיי בלי יכולת לחשוב ולהבין את מה שסביבי, בלי יכולת להשוות, מוקף בבוז ורחמים... מה הייתי אומר למי שהיה שואל לדעתי אם למכור או לא?

*אתה שוקל את זה כי אתה כבר לא שווה כמו שהיית פעם. אתה רוצה הוכחה לערך שלך. ולערך כספי יש ערך שאפשר למדוד*

הצעת הקונים מוגבלת בזמן. עכשיו הם להוטים לקנות. מי יודע מה יהיה מחר? כמה זמן עוד נותר לי לחיות, שנתיים? חמש? ואיזה מין חיים יהיו חיי מעכשיו - חולי וגסיסה, שיטיון ומוות. על מה אני שומר בקנאות כזו? מחר אני יכול למות, או גרוע יותר להפוך שוטה מזיל ריר, ואז ערכו של רכושי הגדול - השפה - יהיה כקליפת השום. גורלי יהיה כגורלם של ממציאים בהיסטוריה. שהמצאותיהם נגזלו מהם על ידי אחרים, זריזים מהם. אולי גם הם השתהו, התקשו להיפרד מהמצאתם ומישהו הצליח להשיג את העקרונות, פיתח אב טיפוס והתעשר מההמצאה. מי זוכר היום את הממציאים המקוריים שמתו אלמונים ועניים?

*כלומר אתה חושש שאם תחכה ותמשיך להתלבט ההצעה תבוטל? או שלא יהיה לך עוד מה למכור? תזדרז.*

מעניין מי קונה שפה. מישהו שזו לא שפת אימו ורוצה להראות כאילו נולד פה? רוצה להתגנדר בעושר ביטוייו, ויש לו מספיק אמצעים לקנות אותה מזה שיצר אותה? כשאני חושב על זה אני כועס. כי בזכות הכסף הוא יכול לקנות את נשמתו של מישהו פחות בר מזל כלכלית ממנו. מעניין מה ההרגשה לקום בוקר אחד ולדבר ברהיטות בשפה שהיתה זרה לך עד אתמול. שפה אינה בגד. שפה היא יותר מאוצר מלים. היא הדרך האישית והייחודית בה אתה חושב. מתבדח, פותר בעיות וחולם.

קוני השפה מעוניינים רק במשכילים. שפה בסיסית לא מעניינת אף אחד. והחוק מאפשר רק למי שעבר את גיל 70 למכור. בגיל הזה לא נשאר למוכר – משכיל או בור - ערך כלכלי עבור החברה, רק הוצאות יש עליו. מבחינת החברה – עדיף שימכרו ויכסו את ההוצאות עליהם. הקונים אורבים למשכילים שעברו את הגיל ועודם במצב טוב, ומציעים להם הצעה שקשה לסרב לה.

בגיל צעיר קל להרים ת'אף באנינות, ולומר שכסף אינו יכול לפצות על האבדן. זה מה שקוראים במאמרים של המתנגדים למכירת שפה. אבל כשאתה כבר רואה את הקץ – אתה חושב אחרת. מה אשאיר לבת זוגי? היא תאריך ימים אחרי. הייתי רוצה שלא תדע מחסור. הייתי רוצה שיהיה לה כל מה שלא היה לה בשנים הארוכות שחיינו יחד.
מעניין איך היתה מגיבה לו הייתי משתף אותה בהתלבטות... האם היתה דוחה את ההצעה באצילות? מדרבנת אותי למכור? לא רוצה לדעת. גם אחרי עשרות שנים יחד יש דברים שעדיף לא לדעת.

*ואם לדבר ביושר, היית רוצה שהיא תעריך אותך ואת שווייך. ושתעריך את הויתור הענק שאתה מוותר בשבילה. בשבילה? בטוח שאתה רוצה לחשוב על זה?*

הם ישאירו לי חמש מלים. זה החוק. "כן", "לא", "עוד", "די" וצבע, לפי בחירתי. משערים שאת הצבע שבחרתי עוד אוכל לזהות. כחול? תמיד אהבתי כחול. אבל אולי יש יותר ירוק מכחול בעולם? אולי אדום? פעם ראיתי סרט ישן בשחור-לבן-אפור. איזה עולם חדגוני היה בו. כזה יהיה העולם בו אחיה מרגע המכירה? אולי אצא לי לחופש של יום ואבהה רק בצבעים?

*ועכשיו אתה מתחיל להתפייט פה על צבעים? תישאר ללא חשיבה והבנה ואתה חושב על צבעוניות? תזדרז!*

אומרים שמוכרי השפה נשארים ללא תבונה וללא יכולת ללמוד. אם הייתי יכול לדבר עם אחד מהם, אולי היה לי קל יותר להחליט. לא יודעים על עולם החשיבה או הרגש שלהם. במחקרים יש רק השערות והנחות. אין תשובות. התחום עוד חדש מדי. חלק מהחוקרים טענו שלא נשארו עוד חיי רוח ורגש אצל מוכרי השפה, שהם חיים את הרגע ללא חשיבה ותכנון. אחרים משערים ששרידים של רגש נותרו, כנראה, במוכרים. מה אני אעשה ברגש ללא יכולת ניסוח והבנה? לדמיין מצב בו אין לי אפשרות לחשוב... לא מוכן לדמיין את זה.

*כמה הבנה וניסוח תצטרך לשלושה חודשים? תחליט כבר.*

השפה... מובנת מאליו. מלים שכל אחד יודע, צירוף כזה או אחר, הבעה. כל פעוט יכול. אבל כשהיא איננה, אתה כלום. היא המאפשרת לכתוב ספרים, מחזות, מאמרים שירה. מכל בעלי החיים רק האדם מספר סיפורים. רק לאדם יש שפה שמתארת חוויות ורגשות, לא רק פקודות מסע ואזהרות. תמיד רציתי לכתוב ספר שכולם יקראו. מקנא בסופרים המגיעים למליוני קוראים, מרגשים אותם, משנים אותם. הייתי נותן את כל המאמרים המקצועיים המוערכים שפירסמתי, אלה שרק קומץ מומחים קרא, תמורת ספר אחד שבאמת משפיע. כזה שכולם מכירים אותו. רב מכר.

*אתה יודע שלא תכתוב רב מכר. גם לא ספר עיון. תמיד ידעת את זה. החיים היו טובים אליך ונאחזת בידע האקדמי. לא עלה בדעתך לבזבז את הזמן ולסכן את המוניטין שלך ברב מכר שאולי יצליח ותצטרך להתנצל עליו, ואולי ייכשל ותצטרך להתנצל עליו... תחליט כבר, הזמן אוזל.*

לכמה זמן עוד אצטרך את התבונה שלי? תוחלת החיים של המוכרים עומדת על מספר חודשים. אף אחד לא יודע להסביר למה מוכרי השפה מתים מספר חודשים אחרי המכירה. אולי כי הגוף מכבה את עצמו כשהתבונה נעלמת? שטויות, אני מכיר אנשים ללא תבונה, שחיים יפה מאד... מצד שני תמיד אמרתי שעדיף לי מוות מהיר מגסיסה ארוכה, המתלווה למחלות הזיקנה. זה נימוק בעד מכירה... לא?

*מוניטין, תבונה, מומחיות, כל אלה היו לך. מה שלא היה לך אף פעם זה אומץ. אתה משוטט ברחוב כבר חצי לילה, בתקווה שמשהו יכריח אותך להחליט. אין מישהו אחר, רק אתה. תחליט כבר ותוכל לנוח קצת.*

זה כואב כשהשפה נתלשת? אני אדע מה קורה? אולי פשוט אלך לישון אדם ואתעורר כבר לא?

נכתב לפני 8 שנים ו-2 חודשים
לא אני כתבתי את זה, כמובן. עשיתי לו עוול - השתמשתי בחלקו לביקורת שלי. אני מביאה פה את הנוסח המלא והמקסים, לדעתי, של הסיפורון האירוני הזה.

הַחַיָּט עוֹסֵק בַּחַיָּט
וִילָדִים לוֹ מְלוֹא הַבַּיִת
חַיִל רַב, בָּרוּךְ הַשֵּׁם,
וְתִינוֹק בְּחֵיק הָאֵם.
כָּאן הַמַּעֲשֶׂה נִפְתָּח -
לֹא בִּגְדֵי לָבָן וְצַח.
מַעֲשֶׂה בִּמְעִיל שֶׁל חֹרֶף
בַּעַל סֶדֶק צַר מֵעֹרֶף.
הוֹי תָּפְרוּ מְעִיל שֶׁל חֹרֶף
בַּעַל סֶדֶק צַר מֵעֹרֶף,
לְבָחוּר גְּדַלְיָהוּ גּוּץ
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חַם בַּחוּץ.
רָץ גְּדַלְיָהוּ בּוֹ שְׁנָתַיִם,
וְהַמְּעִיל - זָהָב פַּרְוַיִם !
עוֹד שָׁנָה - הַמְּעִיל כְּאִלּוּ
עוֹד יוֹתֵר יָפֶה אֲפִלּוּ.
אַךְ גָּדֵל גְּדַלְיָהוּ קָטָן,
וְהַמְּעִיל לוֹחֵץ בְּמוֹתָן.
קָם יְרִיד בַּבַּיִת ! מָה פֹּה?
אֵיזוֹ מִין צָרָה צְרוּרָה פֹּה?!

קְצָת גָּדַל גְּדַלְיָהוּ קָטָן,
וְהַמְּעִיל לוֹחֵץ בְּמוֹתָן!
מָה עוֹשִׂים? חֲסַל! אֵין עֵזֶר!
רָץ בִּמְעִיל שְׁמַרְיָהוּ לֶיְזֶר.
רָץ בּוֹ לֶיְזֶרְקָה שְׁנָתַיִם,
וְהַמְּעִיל - זָהָב פַּרְוַיִם !
עוֹד שָׁנָה - הַמְּעִיל כְּאִלּוּ
עוֹד יוֹתֵר יָפֶה אֲפִלּוּ.
פַּעַם הוּא הֵרִים יָדַיִם -
נִתְפַּקְּעוּ הַשַּׁרְווּלִיִּים!
קָם יְרִיד בַּבַּיִת ! מָה פֹּה?
אֵיזוֹ מִין צָרָה צְרוּרָה פֹּה?!
לֶיְזֶרְקָה הֵרִים יָדַיִם
וְהָקֵץ לַשַּׁרְווּלִים!
מָה עוֹשִׂים? נוּ, מֵילָא, מֵילָא,
שֶׁבִּמְעִיל תָּרוּץ כְּבָר בִּלָּה.
בִּלָּה רָצָה בּוֹ שְׁנָתַיִם,
וְהַמְּעִיל - זָהָב פַּרְוַיִם !
עוֹד שָׁנָה - הַמְּעִיל כְּאִלּוּ
עוֹד יוֹתֵר יָפֶה אֲפִלּוּ.
פַּעַם בִּלָּה מִתְכּוֹפֶפֶת...
הַבָּטְנָה, הוֹי, מִתְעוֹפֶפֶת!

קָם יְרִיד בַּבַּיִת ! מָה פֹּה?
אֵיזוֹ מִין צָרָה צְרוּרָה פֹּה?!
בִּלָּה רֶגַע מִתְכּוֹפֶפֶת -
הַבָּטְנָה כְּבָר מִתְעוֹפֶפֶת?
וּפוֹסֶקֶת הֶחְבֵּרֶיהָ:
שֶׁבַּמְּעִיל תָּרוּץ כְּבָר חַיָּה!
חַיָּה רָצָה בּוֹ שְׁנָתַיִם,
וְהַמְּעִיל - זָהָב פַּרְוַיִם !
עוֹד שָׁנָה - הַמְּעִיל כְּאִלּוּ
עוֹד יוֹתֵר יָפֶה אֲפִלּוּ.
וּפִתְאוֹם, אֵימָה וָפַחַד,
חַיָּה בָּאָה מִתְיַפַּחַת,
בִּדְמָעוֹת עַל הָרִיסִים -
הִיא אָבְדָה אֶת הַכִּיסִים!
רוֹעֲמִים כֻּלָּם כָּרַעַם:
חַיָּה, תִּתְבַּיְּשִׁי הַפַּעַם!
מָה זֶה? אֵיךְ זֶה כָּךְ עוֹשִׂים?
אֵיךְ זנ מְאַבְּדִים כִּיסִים?


אֶת הַמְּעִיל בְּדֶרֶךְ-אֶרֶץ
אָז לָבַשׁ יְחִיאֵל פֶּרֶץ.
פֶּרֶץ, פֶּרֶץ, זֶהוּ לֵץ!
מְטַפֵּס מֵעֵץ עַל עֵץ,
מְחַלֵּל בַּחֲלִילִים
לִכְלָבִים וַחֲתוּלִים,
וּמַרְגִּיז אֶת הַבְּרִיּוֹת
וּמְקַבֵּל מַכּוֹת טְרִיּוֹת,
מְיַלֵּל, שׁוֹרֵק, נוֹבֵחַ,
בְּקִצּוּר - בָּחוּר שָׂמֵחַ.
נוּ, וּבְכֵן בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ
אֶת הַמְּעִיל לָבַשׁ לוֹ פֶּרֶץ.
וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם בִּשְׁתַּיִם
הוּא תָּלַשׁ אֶת הַשּׁוּלַיִם
וְשִׁבְעָה חָמֵשׁ בְּעֵרֶךְ
חֹר גָּדוֹל נָקַב בְּבֶרֶךְ.
וּבָרֶגַע הָאַחֲרוֹן
הֵבִיאוּ בְּלִי צַוָּארוֹן
וְסִדֵּר בּוֹ חֹר מוּל חֹר,
מַפְנִים וּמֵאָחוֹר!


מַבִּיטִים כֻּלָּם בְּפַחַד,
רוֹעֲמִים כֻּלָּם בְּיַחַד:
אֵיזֶה בֶּגֶד לְתִפְאֶרֶת,
אֵיזֶה מִן מְעִיל-אַדֶּרֶת!
הַאֲזִינִי, אֶרֶץ אֶרֶץ,
מֶה עָשָׂה בּוֹ זֶה הַשֶּׁרֶץ!
פַּעַם פֶּרֶץ, - לֹא טָפַשׁ, -
בָּא עָרֹם, וּמְעִיל לֹא יֵשׁ...
מַבִּיטִים כֻּלָּם בְּפַחַד,
רוֹעֲמִים כֻּלָּם בְּיַחַד:
פֶּרֶץ! תַּיִשׁ! סִיחַ! כַּרְכַּשְׁתָּא!
אֵי הַמְּעִיל אֲשֶׁר לָבַשְׁתָּ?
אָז עָנָה לָהֶם הַנַּעַר
לְשׁוֹנוֹ חַדָּה כְּתַעַר:
צַד יָמִין אֲנִי מָסַרְתִּי
לֶחָתוּל אֲשֶׁר זָכַרְתִּי,
חֵלֶק שְׂמֹאל אֲנִי שָׁלַחְתִּי
לֶחָתוּל אֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי.
וְהַיֶּתֶר - חֹר מוּל חֹר -
תְּקַבְּלוּ לְפִי הַתּוֹר.

נכתב לפני 8 שנים ו-6 חודשים
את מה שתמיד דחיתְ, כבר לא תספיקי. את מה שהשארת ל"אחר כך" כבר לא תעשי. אין אחר כך בחיים. או שאתה חי את מה שקורה עכשיו, או שאתה לא חי. את מה שלא העזת בגלל הפחד בגלל אי הרצון להיפגע, או לפגוע, בגלל האילוצים, בגלל החינוך – כבר אי אפשר להשלים. גם אם גייסת אומץ, באיחור. את מה שלא הסכמת לו מעולם אי אפשר לעשות עכשיו. מאוחר מדי.

את מה שחשבתֵ שיש לך נצח לעשות – ותמיד יהיה לך הזמן לעשות את מה שעכשיו אין לך זמן אליו – מאוחר מדי. חיים שלמים התבזבזו על "מוכרחים" על "קדימות" על "קודם כל... ואחר כך". והיום כבר אי אפשר לזכור מה היו הדברים הדחופים האלה, שדחו את מה שרצית באמת. מתברר שאי אפשר לחזור למה שזנחת בהנחה האווילית שהוא פשוט יחכה לך. וכשחזרת עם ההבנה שזה היה עיקר החיים, שווה ל"חשוב ודחוף" זה כבר לא היה שם. התאדה. הלך למקום אחר. מה שנשאר הוא רק קצת זכרונות. וכמיהה. ו"הלואי".

מה היה כדאי לשמור? איזה תובנות הן ראויות לשמן, ואיזה הן הצדקות למה שלא העזת?
ועכשיו כבר מאוחר מדי. האפשרויות – שנראו פעם אינסופיות - הגיעו לסופן. לא רק האוורסט ניצב שם ומכריז שלעולם לא תטפסי עליו. דברים שתויקו כ"פעם, בעתיד" יושלכו לפח ההזדמנויות שהוחמצו. טוב היה לו חיית כאילו כל יום – וכל הזדמנות – הם חד פעמיים, האחרונים שתקבלי. אבל לתובנה החשובה מכל, הגעת מאוחר מדי.
נכתב לפני 9 שנים
הדמעות הנחבאות מאחורי עפעפיים עצומים בחוזקה, נבלעות בדממה בגרון חסום. מתאמצות לפלס דרך החוצה, נלחמות בך במלוא עוצמתן והן חזקות ממך, את יודעת. הן מבעבעות כלבה רותחת. תאפשרי להן להתפרץ והן לא יחדלו לזרום, וישאירו אחריהן הריסות. אי אפשר לשכנע או לשחד אותן. אין עם מי לדבר.

את מנסה להדחיק, להדחיק. לא לחשוב על מה שיזמן אותן לפתחך. אבל הן אינן זקוקות לנושאים מועדים. כמה תווים של מוסיקה, ביטוי נשכח, משפט שנאמר כלאחר יד. דברים תמימים טומנים בחובם איום במארב של הדמעות, ובחורבן קווי ההגנה שנבנו כה בזהירות.

אפשר לנסות להסיח את את הדעת, לעצום את העיניים ולכלוא אותן. לבלוע אותן ולבלוע שוב. אבל מי שמנסה יודע – המלחמה אבודה. אין נשק יעיל במלחמה נגד הדמעות. צריך להניף מיד דגל לבן ולהיכנע לשטף עד שיעבור, ולדעת שבעוד שעה, בעוד יום, או בעוד שבוע הן שוב יצורו על פתחך ויכניעו אותך עד ש... עד שאולי זה יעבור. אולי.
נכתב לפני 10 שנים
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. חושב בספרדית (או בגרמנית, פרסית, איטלקית, אלבנית...) לא באנגלית ציבורית 90 1204 אתמול
2. כתבתי עליהם ביקורת. אישית 1498 6200 אתמול
3. 2025 אישית 63 191 אתמול
4. לא שווים ביקורת ציבורית 107 5734 שלשום
5. הצרפתים - האם אפשר לאפיין ספרות על סמך מוצא? ציבורית 51 1153 לפני שבוע וחצי
6. ספרים שהביקורות או ההתייחסויות אליהם סיקרנו אותי. ציבורית 53 11911 לפני שבוע וחצי
7. 5 כוכבים שלי ציבורית 104 4546 לפני שלושה שבועות
8. מתח עם ערך מוסף ציבורית 174 7000 לפני שלושה שבועות
9. לא קוראת ספרות מקור? לא הרבה, אבל קוראת. ציבורית 98 1335 לפני ארבעה שבועות
10. נטשתי... ציבורית 75 1271 לפני ארבעה שבועות
11. מותחנים שכשלו אישית 4 39 לפני ארבעה שבועות
12. עיון -עם ובלי ביקורת. ציבורית 36 1189 לפני חודש
13. פנטזיה שאהבתי ציבורית 40 2391 לפני חודש
14. מדע בדיוני שאהבתי ציבורית 75 3469 לפני חודשיים
15. כריכות שאהבתי. ציבורית 65 700 לפני חודשיים
16. התבגרות. ציבורית 65 3006 לפני חודשיים
17. סיפורים קצרים ציבורית 71 3549 לפני 4 חודשים
18. ההיסטוריה היא הסיפור פה. ציבורית 95 4033 לפני 5 חודשים
19. בזבוז של נושא חשוב, מקורי או מעניין. ציבורית 21 1449 לפני 5 חודשים
20. התחתית - 2-1 כוכבים. ציבורית 56 546 לפני חצי שנה
21. הקנקן כל כך דוחה... ציבורית 8 509 לפני 8 חודשים
22. ספרים שנתקעים בגרון ציבורית 27 798 לפני 8 חודשים
23. קריאה להנאה ציבורית 45 2525 לפני 8 חודשים
24. (חיי)...הרוסים ציבורית 18 329 לפני 9 חודשים
25. לילדים? ציבורית 25 2105 לפני 9 חודשים
26. למקרי חירום - נא לשבור את הזכוכית. ציבורית 24 1948 לפני 9 חודשים
27. ספרות סקנדינבית - לא רק מתח ציבורית 49 7285 לפני 9 חודשים
28. האכזבות שלי ציבורית 24 994 לפני 9 חודשים
29. שוברי הלב ציבורית 52 2818 לפני 9 חודשים
30. מה שהמליצו לי חברי בתחום המתח ציבורית 34 1429 לפני 9 חודשים
31. אין (לי) מה לומר עליהם. ציבורית 22 922 לפני 9 חודשים
32. סוף העולם הגיע. ומה עכשיו? ציבורית 22 960 לפני 9 חודשים
33. רעיונות יצירתיים חדשים או ותיקים. ציבורית 45 1832 לפני 9 חודשים
34. החברים הכי טובים - אלה שמצחיקים אותי ציבורית 18 1799 לפני 9 חודשים
35. מסעותי בזמן ומציאות חלופית ציבורית 18 1517 לפני 9 חודשים
36. לקחת לאי בודד ציבורית 24 3283 לפני 9 חודשים
37. 2024 אישית 84 325 לפני 9 חודשים
38. 2023 אישית 82 373 לפני שנה ו-9 חודשים
39. 2022 אישית 101 506 לפני שנתיים ו-9 חודשים
40. 2021 אישית 111 910 לפני 3 שנים ו-9 חודשים
41. 2020 אישית 127 691 לפני 4 שנים ו-9 חודשים
42. 2019 אישית 126 942 לפני 5 שנים ו-9 חודשים
43. 2018 אישית 123 1117 לפני 6 שנים ו-9 חודשים
44. 2017 אישית 129 1441 לפני 7 שנים ו-9 חודשים
45. 2016 אישית 115 1501 לפני 8 שנים ו-9 חודשים
46. 2015 אישית 110 1901 לפני 9 שנים ו-9 חודשים
47. 2014 אישית 105 2093 לפני 10 שנים ו-9 חודשים
48. 2013 אישית 134 2205 לפני 11 שנים ו-9 חודשים
49. המבוקרים של 2012 אישית 124 1996 לפני 12 שנים ו-7 חודשים

» סך הכל 4767 ספרים ב-49 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של yaelhar שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא רויטל ק. לפני 14 שעות
2. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא oziko לפני 15 שעות
3. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא לימור לפני 17 שעות
4. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא Pulp_Fiction לפני 18 שעות
5. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא עמיחי לפני 22 שעות
6. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא רץ אתמול
7. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא נצחיה אתמול
8. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא אפרתי אתמול
9. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא משה אתמול
10. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא אתל אתמול
11. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא צבי אלרואי אתמול
12. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא כרמלה אתמול
13. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא דן סתיו אתמול
14. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא rea אתמול
15. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא cujo אתמול
16. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא גלית אתמול
17. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא roeilamar אתמול
18. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא ראובן אתמול
19. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא זאבי קציר אתמול
20. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא מורי אתמול
21. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא בר אתמול
22. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא נינה אתמול
23. הלב - מהדורת 1985 / אדמונדו דה אמיצ'יס # שני הספרים האחרונים שקראת... המשך לקרוא אנקה אתמול
24. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא מירית לפני 4 ימים
25. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא רץ לפני שבוע וחצי
26. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא כרמלה לפני שבוע וחצי
27. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא בנצי גורן לפני שבוע וחצי
28. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא נצחיה לפני שבוע וחצי
29. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא עומר ציוני לפני שבוע וחצי
30. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא הקורא העצל לפני שבוע וחצי
31. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא זאבי קציר לפני שבוע וחצי
32. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא oziko לפני שבוע וחצי
33. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא רויטל ק. לפני שבוע וחצי
34. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא משה לפני שבוע וחצי
35. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא גלית לפני שבוע וחצי
36. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא Pulp_Fiction לפני שבוע וחצי
37. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא חובב ספרות לפני שבוע וחצי
38. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא cujo לפני שבוע וחצי
39. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא בר לפני שבוע וחצי
40. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא עמיחי לפני שבוע וחצי
41. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא וויליאם מאני לפני שבוע וחצי
42. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא rea לפני שבוע וחצי
43. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא אפרתי לפני שבוע וחצי
44. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא תמי לפני שבוע וחצי
45. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא Josefico לפני שבוע וחצי
46. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא אנקה לפני שבוע וחצי
47. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא שמוליק כ. לפני שבוע וחצי
48. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא דן סתיו לפני שבוע וחצי
49. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא לימור לפני שבוע וחצי
50. להתראות שם למעלה / פייר למטר # המלחמה הגדולה הסתיימה ברע... המשך לקרוא אתל לפני שבוע וחצי



©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ