“**** השעה 03:07 לפנות בוקר, ליל שישי. אני לא בדיוק צריך לקום בבוקר, כי שבת וזה, אבל יש לי ארבעה ילדים מתחת לגיל עשר, והמשמעות היא שכנראה שעת ההשכמה שלי תהיה שבע. אבא! יהלי שפך את החלב! אבא, יואב גמר את כל הסיני-מיניז! איזה כיף. שמחת חיים, בחיי. אני מציץ בשעון. קצת עייף, אבל משתוקק להמשיך. זה לא שהספר הזה כזה מעולה כמו ש... אני סקרן, ויש בו משהו. משהו בגילוי ההדרגתי של הפרטים במותחן ה”

“מהו ספר מתח טוב? נראה לי שצריך לקרוא כמות נכבדת של ספרי מתח כדי לענות על זה. הייתה לי תקופה שקראתי מלא ספרי מתח (וכשאני אומר תקופה אני מתכוון בגיל 14), בלעתי אותם ממש. זה היה בדיוק בזמן נטישת מדף הנוער על כל ספריו המעיקים שחוזרים על עצמם, אבל עדיין לפני קריאת דברים "כבדים" יותר. הספרנית הייתה מצקצקת בלשון ומגלגלת עיניים כשהייתי מגיע לדלפק עם ערימה של ארבעה ספרי מתח, כאילו ניסתה לסמן לי "למה אתה”

“אני לא טוב בכתיבת ביקורות. אני גם לא מתיימר להיות אחד שטוב בזה. אבל הספר נעלמת מאת גיליאן פלין הוא הרבה יותר מסתם "ספר טוב" או "ספר מעולה" יש בו הרבה מעבר לזה ואם הייתי אחד שטוב בכתיבת ביקורות הייתי אומר לכם כל מיני דברים שבן אדם שטוב בכתיבת ביקורות אומר. בסה"כ לקורא הממוצע הזה הזה פצצה. הוא זורם, הוא כתוב בכתיבה מאוד טובה ומעשירה. מאמצע הספר עד כמה שהקלישאה הזאת לעוסה אבל "אי אפשר להניח את הספר”

“חולני, מגעיל, דוחה, שמנוני, מסריח, מצחין, גועלי, דביק, מופרז, שקרני, לא אמין, מופרך, מוגזם, צעקני, יללני, מופרע, בקיצור, ספר מזוויע. למה קניתי? ברור, אחרי מקומות אפלים הנפלא ונעלמת המצויין, חשבתי שג'יליאן פלין הפציעה כבר בספרה הראשון עם יצירה בשלה ומהוגנת. אבל לא. נראה לי שגברת פלין הקיאה את כל הגועל נפש בספר הביכורים הזה כדי שתוכל לכתוב ספרים נקיים יותר בהמשך. את 30 העמודים האחרונים, שגרמו ל”

“**** השעה 03:07 לפנות בוקר, ליל שישי. אני לא בדיוק צריך לקום בבוקר, כי שבת וזה, אבל יש לי ארבעה ילדים מתחת לגיל עשר, והמשמעות היא שכנראה שעת ההשכמה שלי תהיה שבע. אבא! יהלי שפך את החלב! אבא, יואב גמר את כל הסיני-מיניז! איזה כיף. שמחת חיים, בחיי. אני מציץ בשעון. קצת עייף, אבל משתוקק להמשיך. זה לא שהספר הזה כזה מעולה כמו ש... אני סקרן, ויש בו משהו. משהו בגילוי ההדרגתי של הפרטים במותחן ה”

“מהו ספר מתח טוב? נראה לי שצריך לקרוא כמות נכבדת של ספרי מתח כדי לענות על זה. הייתה לי תקופה שקראתי מלא ספרי מתח (וכשאני אומר תקופה אני מתכוון בגיל 14), בלעתי אותם ממש. זה היה בדיוק בזמן נטישת מדף הנוער על כל ספריו המעיקים שחוזרים על עצמם, אבל עדיין לפני קריאת דברים "כבדים" יותר. הספרנית הייתה מצקצקת בלשון ומגלגלת עיניים כשהייתי מגיע לדלפק עם ערימה של ארבעה ספרי מתח, כאילו ניסתה לסמן לי "למה אתה”

“אני לא טוב בכתיבת ביקורות. אני גם לא מתיימר להיות אחד שטוב בזה. אבל הספר נעלמת מאת גיליאן פלין הוא הרבה יותר מסתם "ספר טוב" או "ספר מעולה" יש בו הרבה מעבר לזה ואם הייתי אחד שטוב בכתיבת ביקורות הייתי אומר לכם כל מיני דברים שבן אדם שטוב בכתיבת ביקורות אומר. בסה"כ לקורא הממוצע הזה הזה פצצה. הוא זורם, הוא כתוב בכתיבה מאוד טובה ומעשירה. מאמצע הספר עד כמה שהקלישאה הזאת לעוסה אבל "אי אפשר להניח את הספר”

“חולני, מגעיל, דוחה, שמנוני, מסריח, מצחין, גועלי, דביק, מופרז, שקרני, לא אמין, מופרך, מוגזם, צעקני, יללני, מופרע, בקיצור, ספר מזוויע. למה קניתי? ברור, אחרי מקומות אפלים הנפלא ונעלמת המצויין, חשבתי שג'יליאן פלין הפציעה כבר בספרה הראשון עם יצירה בשלה ומהוגנת. אבל לא. נראה לי שגברת פלין הקיאה את כל הגועל נפש בספר הביכורים הזה כדי שתוכל לכתוב ספרים נקיים יותר בהמשך. את 30 העמודים האחרונים, שגרמו ל”