קבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות קבוצה ציבורית
לאור זה שעברו כמעט שנתיים מאז פתחתי את הקבוצה, ולאור זה שאף פעם לא ממש אהבתי את התיאור קבוצה שלה, אני כותבת כאן משהו חדש.

זו קבוצה של פריקות, לזה ייעדתי אותה במקור.
ומאחר שאני קונטרול פריק, היה לי מאוד חשוב במשך הרבה זמן שאנשים ישתמשו בה למטרה שייעדתי לה. אבל אנשים העדיפו להשתמש בה בתור קבוצת ספאם, לפעמים, או כמו "סייף ספייס" בפעמים אחרות, או כמו תחליף לפורום דברים שכתבתי או כמו בור שנועד לזריקת רעיונות אקראיים או קבוצה של דיונים מטופשים שלא מתאימים בשום מקום אחר, ולאט לאט הבנתי משהו.
שזה לא בשליטתי.
שמהרגע שיצרת קבוצה אתה "שולח את לחמך מעל פני המים", ושמה שאנשים יחליטו לעשות בה לא נתון לבחירתך. זה כמו שיר שאתה כותב וכל אחד מפרש בצורה שונה. למרות שאתה התכוונת לזה בצורה מאוד ספציפית. ככה זה. במשך הרבה זמן זה הפריע לי, אבל אני מניחה שפשוט אצטרך לקבל את זה.
אז הנה היא, הקבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות, דלק"ו שלכם, והיא שלכם באותה מידה שהיא שלי, אפילו שלא תמיד רציתי להודות בזה.
חבל לי מעט למחוק את התיאור הקודם, כי הוא היה זכר לכמה מגוחכת הייתי כשרק נרשמתי, לפני שהאוסומיות שלכם השפיעה עליי, אבל מצד שני... *קוראת את זה שוב* כן, זה חייב לעוף.

כמו שבארני סטינסון אומר - "New is always better".

שלכם,
נוף :)
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת קבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות
הצג הכל מציג 10 מתוך 170 חברים
בת 24
ארץ הפלאות
בת 22
סנקטפראקס
בן 62
חיפה
בת 20
גבעת שמואל
בן 24
תל אביב
בת 18
מקום טוב כלשהו
בן 21
הנהר שיוצא מעדן
בן 18
.
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 1128 דיונים שעל הקיר
פוונסי חשבון חרום לפני חודש
אני זוכר ארוחה משפחתית.
ארוחה היא מילה חזקה.
אני זוכר שולחן מלא באוכל ואת התחושה המעיקה שהוא היה יכול להיות מלא יותר.
ניראה לי שזה היה אוכל מוצלח למדי, כל האוכל היה מוצלח באותו הזמן, אבל אני לא חושב שמישהו באמת נהנה ממנו.
השולחן היה גדול מידי בשביל שלושה אנשים. הוא נבנה להרבה יותר, אבל אני לא מצליח לחשוב על זמן בו נכחו בבית מספר כזה של אנשים. אמא שלי תמיד אמרה שאנחנו צרכים להיות מסוגלים לארח אותם אם הם יבואו, ואבא שלי לא הזמין אותם מעולם. אל תציבו עובדה זאת כנגד השולחן, אני תמיד אהבתי את השולחן הזה. השולחן הזה היה ימי הולדת ושיעורים, ואוכל חם. כשאני כותב את המילים האלו אני לא יכול לעצור את עצמי מלחייך רק מהמחשבה על השולחן הזה והבית ההוא והעיר ההיא. אבל השולחן תמיד היה גדול מידי בשביל שלושה אנשים.
היו ארבעה משתתפים באותה ארוחה, והשולחן לא היה גדול מספיק בשביל אף אחד מהם. לקח לי זמן להבין את זה, הייתי עייף ורטוב ובשלב בחיי שבו העדפתי להתרכז בעיקר בעצמי. תחילה, שמחתי לגלות שההורים שלי לא מדברים אלי, כמעט כמו ששמחתי לגלות שהם לא מדברים איתי. עד ששמתי לב שהם לא מדברים בכלל. הם רבו לעיתים רחוקות, ואני לא חושב שהם האמינו ברעיון של "שתיקה נינוחה".
כל זה הטריד אותי, עד שבבושה נזכרתי שדודי מת. שבוע לפני כן. למעשה כל זה קרה רק שלושה ימים אחרי שחזרתי מההלוויה שלו בצפון שוויץ. אני עדיין תוהה למה נסעתי אליה, מעולם לא פגשתי אותו. אותו דוד היה האדם שאבא שלי לא הזמין לעיתים הקרובות ביותר. הפתיע אותי שהוא לא הצטרף אליי, אפילו רק בשביל הסיפוק של לראות את הגופה. הוא אמר שאם הוא אף פעם לא מצא לנכון לחזור "למקום הזה", אז הוא לא רואה למה אני חושב שהוא מתכוון להתחיל עכשיו, והעובדה שאח שלו החליט להתפגר סוף סוף לא הולכת לשנות את זה.
ההלוויה הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את שמו המלא של דוד שלי, לורד ג'וזף ליופולד וולפגנג. אני מניח שיכולתי לנחש, שמעתי את השם הפרטי שלו, וידעתי שצריך להיות לנו אותו שם משפחה, אבל כשעמדתי שם נפלה עלי ההבנה שזאת הפעם הראשונה ששמעתי את השם הזה. אבא שלי היה אומר שהמילה לורד הייתה צריכה להטריד אותי יותר. הוא עשה קריירה מזה, אבא שלי, מכתיבת מאמרים על מעמד האצולה המתפורר של שוויץ ועל ההיאחזות הנואשת שלו בתואר חסר משמעות. כלומר הוא עשה קריירה מכתיבת מאמרים על הבדלי מעמדות וחוסר צדק באיטלקית שוצפת, אבל הוא אהב לדבר על שוויץ.
אני חושב שהוא אהב גם את שוויץ עצמה, איפה שהוא. אני לא יכול לתאר לעצמי שלא. ולמרות שההשוואה בין ונציה לציריך מכאיבה לי במקצת, הרעיון שמישהו יכול לבלות את כל החצי הראשון של חייו בעיר אחת ולא לאהוב אותה מכאיב לי קצת יותר. אם מסלול חיי היה מעט אחר, הייתי כותב על ונציה בקיץ, על מדרכה חמה ואוויר לח וזיכרונות ילדות, אבל אני כאן ועכשיו ואין לי מספיק נייר.
אני לא זוכר איך אבא שלי הגיב לצוואה. אני גם לא זוכר בדיוק איך היא הגיעה ליד שלי, או מה היה כתוב בה (אני חושב שהיא עדיין אצלי, אף פעם לא הגעתי לזרוק אותה) אבל אני זוכר שהיא התפרסה על חמישה עמודים, והכילה יותר אפסים ממילים. משהו בדרך בה הצוואה הייתה כתובה גרם לי לרצות להקיא. כל מילה, כל מיקום של פיסוק, אפילו כתב היד, נראה שכולם נבחרו בשביל לגרום לקורא אי נוחות מקסימלית. אבל מידי פעם היה אפשר לראות את הצל של משהו טוב יותר. ניצוצות של נוסטלגיה, שאריות של חיבה, התחלה של התנצלות.
אני חושב שנאמרו כמה דברים בזמן שקראתי את אותה צוואה, ואני די משוכנע שהם לא היו חשובים, אם כי, בהתחשב במה שקרה בהמשך, היה עדיף שהייתי מקשיב להם. רצף יצירתי למדי של קללות מצדו של אבי היה מה שהסב את תשומת ליבי לשיחה. "ארנסט, באמת" אמרה אמי בקול מיואש כמעט "הוא גסס כשהוא כתב את זה, המעט שאתה יכול לעשות זה להניח לדרך בה הצוואה כתובה".
חזרתי לקרוא את אותה הפיסקה מההתחלה, משהו על השקעות בבנקים או נושא משעמם כדוגמתו. בשלב הזה כבר החלטתי לקרוא את הצוואה עד סופה. השיחה המשיכה להתנהל בזמן שנאבקתי בכיתוב, בניסיון להשתחל בין שורה לשורה עד שהן יתחילו להיגמר. מידי פעם שמעתי חצאי משפטים ומילים חסרות הקשר בטונים משתנים. הכל היה טוב ויפה בהתחשב בסיטואציה עד שנשאלה שאלה חסרת תועלת לחלוטין. "מה אתה חושב פרדריך?" שמעתי את אבי אומר. כמובן שלא ידעתי איך לענות על זה. אני יכול לומר עם פחות בושה ממה שיכול להיות בריא שלאורך כל חיי המומחיות הראשית שלי הייתה לא לחשוב.
אני זוכר את אמי מסתכלת על אבי בזמן שהיא אומרת "אתה לא חייב להיות חלק מזה פרד". זה היה שקר גס, כמובן, הייתי מבוגר מידי בשביל לא להבין מה קורה, וצעיר מידי בשביל לדעת להתרחק. כך הפכתי לחלק מאותה שיחה ולמרות שלא ידעתי בדיוק מה הוביל לאותה שאלה, התחלתי לחשוב על תשובה. לרגע אחד כמעט התפתיתי להחליף נושא, דלת החרום האחרונה שהוצבה לפני, על ידי מה שאני אוהב לחשוב שהיה היגיון בריא, התעלמתי ממנה וצעדתי ישירות אל תוך הבינין העולה בלהבות. הרמתי את ראשי מהצוואה "למען האמת אני לא כל כך בטוח מה הוא רוצה" אמרתי, מה שזיכה אותי בגיחוך מריר מאבא שלי. "פריץ'," הוא נשמה מעת נואש, "דוד שלך רוצה שאני אעזוב את הכל ואסע כל הדרך לשוויץ בשביל לרשת את הנכסים חסרי התועלת שלו" הוא הסתכל במבט מתריס לתקרה, כאילו ציפה שאחיו יחצוב את דרכו לעולם החיים בשביל להגן על כבוד הנכסים שלו, ולמען האמת, אחרי קריאת הצוואה לא הייתי מופתע אם זה מה שהיה קורה.
"אתה יכול להפסיק לשפוט אותו, הוא מת, אין שום תועלת בלהמשיך לריב עם מישהו שלא יכול לריב חזרה" אמי אמרה בפעם שבבירור לא הייתה הראשונה. אפשר לומר עלייה הרבה דברים, על אמא שלי, אבל אי אפשר לומר שהיא נוטרת טינה. אני לא זוכר מילה במילה מה שהתנהל לאחר מכן, ואני לא רוצה לכתוב עוד אי דיוקים, אבל היו מספר התנצלויות בשיחה שהשתחלו בין אמירות שאנחנו לא צרכים את הכסף והכרזות על מוות של אנשים שונים. (אני מרגיש שנחוץ לציין שטכנית לא היינו צרכים את הכסף, ושאותם אנשים אכן היו מתים.) אבל אני לא אוכל לשכוח את השורות האלו, הם לא צעקו כשהם אמרו אותן, לא הרימו את קולם, רק דיברו בטון נעים
"את לא יכולה לומר לי שאת באמת רוצה לנסוע לשוויץ"
הייתי צריך לקום עכשיו, היו לי דברים לעשות יכולתי למצוא תירוץ בקלות.
"כמובן שלא, אבל אתה לא יכול לומר לי שאתה לא מבין למה הוא ביקש"
יכולתי ללכת לחדר הרחצה, הייתי צריך להתייבש גם ככה
"ברור שאני מבין, אני עדיין רחוק מלכבד אותו"
יכולתי למלא את הפה שלי באוכל
"אתה לא יכול להתעלם מהבקשות שלו לגמרי"
יכולתי לשתוק.
"אני אסע לשוויץ"
הייתי מעדיף לומר שלא היה לי מושג מה אני אומר, אבל ידעתי בדיוק מה אני אומר, לא היה לי מושג מה יהיו התוצאות.
"פריץ'" הוא הסתכל עליי במבט מודאג
"אני אסע לשוויץ"
וכך, בשש מילים, אותן שלוש מילים פעמיים, זרקתי כדור באולינג על הרצפה של הקומה העליונה, ואני עדיין יכול לשמוע רצפות מתרסקות
האופה בתלתלים לפני חודש
אוי זה פשוט כתוב מעולה.
פוונסי חשבון חרום לפני חודש
תודה! אבדתי על זה הרבה יותר מידיי זמן
פַּפְּרִיקָה לפני חודש
וואו, ממש ממש ממש טוב. אני מאוהבת בכתיבה שלך.
פוונסי חשבון חרום לפני חודש
לא טובה כמו הכתיבה שלך;)
מוּמוּ לפני חודש
מוצאת את עצמי מתגעגעת לשגיאות כתיב :) זה כתוב מעולה.
פוונסי חשבון חרום לפני חודש
עם יש ביקוש..
בולעת ספרים לפני חודש
יש למשהו טיפ איך לגמור ספר ארוך? אני יכולה לקרוא מליון ספרים אם אין להם יותר מארבע מאות עמודים. קראתי את לב וכשף של דיו וממש אהבתי אבל לא הצלחתי לגמור את מוות של דיו
Draco Bloodguard לפני חודשיים
מעניין לראות שהאתר עדיין מתפקדת והקבוצות עוד יחסית אקטיביות אחרי כל השנים האלו.
למרות שאז היו הרבה מאוד משחקי תפקידים, מעניין לאן זה נעלם....
SHIRA לפני חודש
יש לך הגדרה נורא רחבה לקבוצות אטקיביות. האתר הזה מת מהבחינה הזאת כבר כמעט שנה
פוונסי חשבון חרום לפני 3 חודשים
כאבור חצי שנה
פיסקה נוספת
בשביל הרוב הכולל של האנושות, ה22.1.1913 היה יום רגיל.
לטובתו של היום הזה אפשר לציין שמספר לא מבוטל של אנשים נולדו, התחתנו, מתו או איבדו את המדליה האולימפית שלהם ביום הזה, מה שקפי הנראה אפך אותו לפחות רגיל בשבילם, אבל גם התאנה הזאת מתבטלת כאשר מתחשבים בעובדה שהיה זה יום רביעי.
אדם אחד הציל אתו מאלמוניות מוחלטת.
שמו, הארוך מין הנחוץ, היה לורד פרדריך פיליאס וולפגנג, ובשעה שתיים בצאריים הוא היה עסוק מעוד באמירת מילים חסרות פשר וציור צורות חסרות פשר לא פחות על מרצפות שיש יקרות מעוד באחוזה בצפון שוויץ. מספר דקות לאחר מיכן הוא לא היה שם יותר. הוא גם לא היה בשוויץ. למעסה, פרדריך וולפגנג לא היה בשום מקום בשתיים וחמש דקות באסרים ושתיים לראשון אלף תשע מעות ושלוש אסרה. העובדה הזאת ציערה אותו מעוד למשך שארית חייב, ואכן, הרגע הזה, כמו שהוא יקרה לו לאחר מכן, היה תחילתו של הסוף.
אני איעץ לכם להנמיך את ציפיותיכם לגביי מיקומו של פרדריך.
אמנם אנגליה היא מקום נחמד למדיי, ואמנם כמות הגשמים בה גבוהה מהרצוי, אך היא רחוקה מלהיות המקום המלהיב ביותר בו ביקר. למרות זאת, ניתן להסכים שהשעה שש בבוקר היא לא השעה הטובה ביותר ליפול לתוך התמזה, חודש ינואר רחוק מלהיות החודש הטוב ביותר ליפול בו בשש בבוקר לתמזה, ושנת 1388 היא לא שנה מומלצת באופן כללי.
אך אל לנו להאשים את גיבורינו במיקומו המצער, הוא לא היה מודע לדבר באותו שלב. וכן, זהו חוסר אחריות מצידו לא לדעת את מיקומו, במיוחד במקרים שכאלו (פרדריך אכן היה חסר אחריות) אבל זה לא בלתי מתקבל על הדעת שכשאדם טובע בשפכיה של העיר לונדון, הוא יתרכז בלהפסיק לטבוע. למזלו הרב פרדריך העביר את רוב שנות נעוריו בשחייה (הוא היה די טוב, אבל מעולם לא התחרה) ובילה את כל ילדותו בוונציה (מה שזיכה אותו בכמה נקודות שחייה נוספות) אז למרות גילו המופלג (הוא היה בן 47 אני אתן לחם להחליט) הוא הצליח להגיע אל גדת הנהר במהרה.

אליזבת לפני חודשיים
סיפור קצר ונחמד
הקורא לשדים לפני חצי שנה

מי בא לכנס אייקון? ובאיזה מהימים?

ורק בשביל הפרוטוקול כי ממש מתחשק לי להגיד את זה. ירד כאן גשם בלילה. חזק כזה. זה היה כיף. זה ממש לא קשור.
Rasta לפני חצי שנה
אני אוהב גשם, פתאומי וצפוי. במיוחד בלילה. אני אוהב לשמוע את הגשם יורד, את הפגיעה בקרקע או אפילו בגג של רכב, יחד עם הרוחות השורקות מתקבלת לה סימפוניית חורף מדהימה.
חורררףףףףף תגיע כברררר...
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 3219 ביקורות ספרים
מהי משמעות החיים? השאלה ניקרה בי במהלך קריאת ספר זה שזהו נושאו העיקרי. קראתי את הספר לפני שנים, בהיותי תלמידת תיכון, בעיצומם של לימודי היסט... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
סקאוט לפני 20 שעות


קודם גילוי נאות-פרסמתי ביקורת זו גם בספר 'דון קוראליאונה איש המפיה'. קשה לי לדרג את הספר בין 1-10 כי הוא ממש שונה. כתוב טוב,בלי ספק.חלקים ממנו... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
ראובן אתמול


קשה לי לדרג את הספר בין 1-10 כי הוא ממש שונה. כתוב טוב,בלי ספק.חלקים ממנו נקראים בנשימה עצורה.סגנון בוטה,ישיר,בלי 'חוכמות'. ספר על משפחת פשע-א... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
ראובן אתמול



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 3928 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני 11 שעות


רשימות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 6 מתוך 15 רשימות ספרים
rainbow בת מ
SHIRA בת 16 מאיפשהו
SHIRA בת 16 מאיפשהו
rainbow בת מ
rainbow בת מ
rainbow בת מ

ספרים משומשים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 8 מתוך 155 ספרים משומשים
עודכן לפני חודש




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ