קבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות קבוצה ציבורית
לאור זה שעברו כמעט שנתיים מאז פתחתי את הקבוצה, ולאור זה שאף פעם לא ממש אהבתי את התיאור קבוצה שלה, אני כותבת כאן משהו חדש.

זו קבוצה של פריקות, לזה ייעדתי אותה במקור.
ומאחר שאני קונטרול פריק, היה לי מאוד חשוב במשך הרבה זמן שאנשים ישתמשו בה למטרה שייעדתי לה. אבל אנשים העדיפו להשתמש בה בתור קבוצת ספאם, לפעמים, או כמו "סייף ספייס" בפעמים אחרות, או כמו תחליף לפורום דברים שכתבתי או כמו בור שנועד לזריקת רעיונות אקראיים או קבוצה של דיונים מטופשים שלא מתאימים בשום מקום אחר, ולאט לאט הבנתי משהו.
שזה לא בשליטתי.
שמהרגע שיצרת קבוצה אתה "שולח את לחמך מעל פני המים", ושמה שאנשים יחליטו לעשות בה לא נתון לבחירתך. זה כמו שיר שאתה כותב וכל אחד מפרש בצורה שונה. למרות שאתה התכוונת לזה בצורה מאוד ספציפית. ככה זה. במשך הרבה זמן זה הפריע לי, אבל אני מניחה שפשוט אצטרך לקבל את זה.
אז הנה היא, הקבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות, דלק"ו שלכם, והיא שלכם באותה מידה שהיא שלי, אפילו שלא תמיד רציתי להודות בזה.
חבל לי מעט למחוק את התיאור הקודם, כי הוא היה זכר לכמה מגוחכת הייתי כשרק נרשמתי, לפני שהאוסומיות שלכם השפיעה עליי, אבל מצד שני... *קוראת את זה שוב* כן, זה חייב לעוף.

כמו שבארני סטינסון אומר - "New is always better".

שלכם,
נוף :)
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת קבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות
הצג הכל מציג 10 מתוך 161 חברים
בת 16
יהוד
בת 23
nevermind
בן 20
הנהר שיוצא מעדן
בן 100
העולם הבא (וטוב שכך)
בת 23
אֶלִיאָלגַר, בירת בַּקוּרָה
בת 15
מקום לא מזוהה
בת 15
איפשהו
בן 16
הארץ התיכונה
בת 20
כסיופאה
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 1117 דיונים שעל הקיר
no fear לפני ארבעה שבועות
אוקיי אז.
להתראות לכם, חבר'ה.
אני לא חושבת שזה בא כהפתעה לאף אחד כאן. בכנות, זה משהו שעמד על הפרק כבר חודשים על גבי חודשים. זה הזמן שלי לעזוב. או יותר נכון, זה היה הזמן שלי לעזוב כבר לפני הרבה הרבה זמן. וזה היה קשה לי, וזה עדיין קשה. אבל אני בכל זאת עומדת לעשות את זה.
תמיד ידעתי, עוד מהרגע הראשון, שאף אחד מאיתנו לא יישאר כאן לנצח. אנחנו מעולם לא עמדנו להישאר כאן עד יום מותנו. וההוכחה הטובה ביותר לכך היא כנראה העובדה כשאני אומרת "אנחנו", אני בעצם מתייחסת, בראש שלי, לחבורה של אנשים שרובם כבר בכלל לא כאן.
אני לא מרגישה שלסימנייה יש עוד הרבה מה להציע לי, בכנות. הפסקתי לכתוב ביקורות לפני זמן רב – לא מסיבה כלשהי, זה פשוט איבד משמעות עבורי. הפלטפורמה כבר לא מושכת עבורי. בפורומים מעולם לא כתבתי, חוץ מפורום דברים שכתבתי. ואני כבר לא מפרסמת שם, ומחקתי את רוב הדברים שפרסמתי שם קודם לכן (אל דאגה, הם שמורים לי במחשב. פשוט כבר לא אהבתי את המחשבה שהם באוויר הפתוח, זמינים לכל אחד באינטרנט.)
זה לא סוד שרבים מהחברים שלי, מהאנשים שעשו עבורי את סימנייה, כבר לא מתחברים. זה גם לא חדש. ואני לא אומרת שסימנייה מתה, או ששקט כאן, או שהמקום איבד את הקסם שלו.
אני אומרת שזה כבר לא המקום שלי, ושאני לא רוצה להישאר.
אבל קודם כל רציתי להיפרד באופן רשמי. כי הרי האתר הזה היה לי כבית שני במשך זמן כה רב.
כשהגעתי הנה הייתי נערה בת 14, טיפשה ומחפשת ריבים, ונואשת להשתייך. ואתם נתתם לי מקום להשתייך אליו. למדתי כאן לתקשר עם אנשים. למדתי איך להתנצל ואיך להודות בטעויות. למדתי להתגבר על הפחדים שלי. למדתי איך להיות חברה. נהייתי אדם סובלני וסבלני יותר, אדם קשוב יותר, אדם שחושב לפני שהוא מדבר. כי למדתי כאן את הכוח שיש למילים. נהייתי אדם טוב יותר בזכותכם, עברתי כאן תהליכים שלא הייתי עוברת בשום מקום אחר, פגשתי אנשים שלעולם לא הייתי פוגשת אחרת, הכרתי חברים שאני לעולם לא רוצה לעזוב. בכיתי כאן וצחקתי כאן. התבגרתי כאן.
לעולם לא אשכח את האתר הזה ואת האנשים הנהדרים שבו. אנצור את פיסת היופי הקטנה הזו בלבי – פינה שכוחת אל במעמקי האינטרנט, מי מנוחות שלווים באמצע הים הסוער של החיים.
אני מודה לכם על כל הפעמים שמצאתי כאן נחמה, חיבוק, כתף תומכת ואוזן קשבת. בימים שחורים משחור, תמיד הרגשתי טוב יותר כשהייתי כאן, בגן העדן הפרטי שלנו.

להתראות!
תמשיכו להיות אמיצים. אוהבת אתכם מכל הלב,
נופי.
סקאוט לפני ארבעה שבועות
נופר, למרות שלא הכרנו באופן מעמיק, תמיד היית נראית כבחורה טובה וכאדם נחמד ומשעשע. חבל שאת עוזבת אבל אני יכולה להבין לליבך, כמעט שום דבר טוב לא נשאר לנצח וגם שהותינו בסימניה.
נחמד מצידך שכתבת פוסט ארוך ובו פרטת את מה שישב על ליבך, אני מאחלת לך כל טוב והצלחה בכל דרך שתבחרי.
סקאוט לפני ארבעה שבועות
והיי, תתנחמי בזה שלמרות שאת עוזבת את סימניה, זו לא בדיוק עזיבה כי הרבה מחבריה ישארו בקשר איתך וימשיכו להיות חברייך גם מחוץ לכותלי האתר (:
מוּמוּ לפני שלושה שבועות
אני מקווה שאת מסוג האנשים שכותבים כאלה הודעות ואז עוברים לבדוק מה הגיבו להם על זה ורק אז עוזבים.
מוזר להיפרד, ולא בא לי לכתוב עכשיו בסגנון של תודה על כל מה שלימדת אותי, כי.. טוב, אוקיי, מרגיש לי קצת הספד.
מקווה שאספיק לראות אותך באחד הכנסים גם אם את כבר לא תהיי פה, כי אנחנו צריכות להיפגש מתישהו.
היי שלום, מותק. תמשיכי לעשות טוב בכל מקום שאליו תגיעי.
האופה בתלתלים לפני שלושה שבועות
אני לא אהיה בוגרת ומאופקת ונחמדה ומפרגנת. בא לי לבכות ואני אתגעגע להימצאותך כאן, ועצוב לי נורא עכשיו.
no fear לפני שלושה שבועות
you bet i'm one of those, momo.

אגב, אני נתקלת בקשיים טכניים מעצבנים לשים את ההודעה הזו בדף שלי. זה מתסכל אותי ללא שיעור. אבל לא משנה כרגע.

היו שלום חביבותיי~

(בייקר, קדימה. זה לא כאילו לא תדברי איתי בחיים. אל תבכי מותק.)
(או יודעת מה, בעצם, לבכות זה טוב. תבכי אם בא לך. הכל בסדר.)
(אני יודעת שזה מעציב אותך. אני באמת מצטערת על זה.)
פני לפני שלושה שבועות
לא יצא לנו לדבר או להכיר ממש אבל בכול זאת מלא בהצלחה בהמשך במה שלא תעשי
פַּפְּרִיקָה לפני שלושה שבועות
-
SHIRA לפני שלושה שבועות
נופי :((((
אני מכנלת את בייק, אני ממש רוצה לבכות עכשיו
אתגעגע
~ניצוץ בחושך~ אתמול
הו נופי:(
תבואי לבקר. בבקשה. יהיה נחמד לראות את תמונת העץ האדום שלך צצה מדי פעם בקבוצת סייף ספייס עם איזה שיר חדש.
Command לפני שעה
אין הרבה מילים
אז לפחות, בהצלחה גדולה
פוונסי לפני ארבעה שבועות
אז לא קתבתי כבר שנים, אבל(!) אני אובדת עם חברים שלי על מחזה לקורס תאתרון, ו.. זה קתה מימנו. (מאבר מהחיים האפורים של המשרד)
צ'רלס: "מה התאם בכל זה?"
(צ'רלס מדבר בהתלהבות ובכאס, לעת לעת מרים עוד את הקול, הוא נשמה מעת צרוד לאורך כל המונולוג, והקהל לא מתרשם)
צ'רלס: "תגידו לי, מה אנחנו עוסים פה?!"
(צ'רלס: מנופף ביד בתסריטים מהשולחן)
צ'רלס: מה הטעם להמשיך ליצור את אותו הדבר?!"
(מרים את הקול ונאמד על הכיסא)
צ'רלס: "תיסקלו על עצמכם!" (מישהו מהקהל מסתכל על עצמו במבט מבולבל) "יושבים מהבוקר עד הערב בלי לעסות כלום!"
צ'רלס:"רק ישבים ומקלידים את אותם המילים חסרות המשמעות שוב ושוב!"
צ'רלס:"כל המקום הזה חסר תועלת! אף אחד לא יזקור שום דבר מימה שאנחנו עוסים פה!"
(מתקרב לצעקה)
צ'רלס:"ואתם יודעים למה?!"
(מרים עוד את הקול)
צ'רלס:"אתם יודעים למה??!!"
(מרוב התלהבות כמעת נופל מהכיסא)
צ'רלס:"כי אף אחד אף פעם לא באמת עוסה שום דבר!!"
(רגע של דממה, בו הקהל ממשיך להתעסק באבודה שלו בלי להגיב, צ'רלס ממש מאוכזב)
צ'רלס:"והקפה פה דוחה!"
(הקהל סוף סוף מביעים קולות הפתעה, אבל מיד חוזרים לעסות מה שהם עסו קודם)
(צ'רלס מיישב על הכיסא
צ'רלס:"אני רק רוצה לעסו משאו עם משמעות פעם אחת בחיים שלי…"
(מאבר להתפטרות)
וזהו, פשוט רציתי ליחתוב משהו, אז זה פה אחשב
האופה בתלתלים לפני ארבעה שבועות
אוי זה מקסים בעליל
זאבה~ לפני חודש
היי אנשים, אני כנראה לא אכנס לפה יותר כי צבא ועניינים וכי המשכתי הלאה ואני מקווה שגם אתם יום אחד תפרשו את הכנפיים ותעופו לחופשי.

קצת קשה לי לכתוב בזמן האחרון, קניתי מחברת במיוחד בשביל לכתוב כי יש לי משמרות ארוכות שבהן לא קורה כלוםנ או שקורה יותר מידי ואני בוהה בדף והוא פשוט ריק.
כתבתי כמה שורות בחודש וחצי, אני לא יודעת למה. פעם הכתיבה באה לי כ"כ בקלות ופתאום המוח שלי ריק. אני מרוכזת עכשיו יותר בציור מאשר בכתיבה, כנראה בגלל זה. אני חושבת שאנסה לכתוב לכם עכשיו משהו קטן, לא משו מדהים אלא מתנה קטנה ויפה. כמו כרטיס ברכה יפהפה ליום ההולדת ובלון מצחיק.

זה היה בליל חורף קר, התעוררתי מהקור. האצבעות שלי קפאו, הרגליים שלי גירדו ולא רציתי לזוז כי ידעתי שברגע שאזוז, כל החום שהצטבר בין הבטן שלי למזרון ייעלם וזה, וכן. זה יהיה נורא.
נורא כמו לאכול ביצה קשה וגבינה במשך חודש שלם, נורא כמו להסתכל על החדר שבו אני הולכת לבלות את 8 השעות הבאות כשכולם הולכים לישון ורק הטלוויזיה נשארת נאמנה לי וצועקת וצוחקת במלודרמטיות מיותרת. כי הרי כולם יודעים שזה מזוייף.
השעות מתארכות אבל משום מה, כשאני מביטה לאכול הן נראות ככ קצרות. ואני משתקעת בציור מנדלה בסגנון שהוא לא שלי רק כדי לצאת מהקופסא ואז אני שומעת התרעה, אני צריכה להרים מבט ולבדוק מה זה אבל אין לי כוח ואחרי כמה שניות ההתראה חוזרת על עצמה. אני מרימה מבט ורואה את המילה "תזמונים", עדיפות "נמוכה". מהממם.
אני מוחקת את ההתרעה, מרגישה את הקור מתגנב לכפות הרגליים למרות 2 זוגות גרביים, 2 זוגות מכנסיים, חולצה טרמית וחולצת מדים. היה קר והיתה רוח והדלת היתה פתוחה, אלוהים יודע למה.
הבטתי בחלון שסגור. בעיקרון הוא נראה כמו חלון של ממד אבל הוא פונה למן פינת יער חבויה שכו שפשוט בא לך לאת לשם עם ספר ולקרוא שם במשך שעות.
יש שם חומת אבנים קטנה שעליה מטפסים כמה עצים בלי עלים ובלי ענפים, משני הצדדים יש עצי אקליפטוס יחסית צעירים אבל מספיק מבוגרים כדי להשאיר עלייך רושם שהם שם מספיק זמן. אני מביטה בעץ שגדעו לו את הענפים על הטראסה שיוצרת חומת האבנים ופשוט בא לי לטפס עליה. אז אני יוצאת מהחלון, יורדת בסולם המתכת שכבר החליד ממזמן ומטפסת וחוקרת טיפה את הטבע הנדיר שיש לי במקום הזה וחוזרת. הבטתי בשני האנשים שהיו איתי במשמרת. הם לא שמו לב שהלכתי.
חייכתי וחזרתי לקור שלי ולבהייה מול הטלוויזיה. מעמידה פנים שאני עכשיו קצת לבד בעולם הזה..
האופה בתלתלים לפני חודש
זאסהה
בהצלחה, ממש. כיף שקפצת.
SHIRA לפני חודש
זאסהה
המון בהצלחה
שרלוק לפני חודש
אהלן אנשים, כנראה פעם אחרונה שאתחבר לאתר בשנים הקרובות, אז עברתי רק כדי לראות
מוּמוּ לפני חודש
"עברתי רק כדי לראות" (דמיין סימני תווים)
אבלאבלאבלל שרקקק
איך אתה יכול
איך אתה מעז!
SHIRA לפני חודש
מ ד ו ע
חדל לפרוש
האופה בתלתלים לפני חודש
שרלוקקק
בכי בכי בכי
Lali לפני חודש
התגעגעתי אז באתי 3>

זה סתם דבר שחשבתי מחברות עם ילדונת מקסימה

שמרתי לך פינה חשוכה בלב
תמיד היית טובה בלהאיר
ולהעיר
ולעורר בחילה
רק אני עם הציניות שלי לא רואה
שאת רק מנסה לעזור את הרי

לא היית חייבת בכלל
להתחתן עם אבא
רק שנתיים אחר כך
לעזור לו

את רק מכפילה את הגעגועים שלי
קוי המתאר של הבית דועכים
אצלך בטח קוראים לזה הכלה
בשפה שכולה אור
אבל אצלנו לא
מוּמוּ לפני חודש
הו :(
עלמתילייייי ♡♡♡♡
מוּמוּ לפני חודש
את כותבת כל כך טוב. בחיי.
SHIRA לפני חודש
את נהדרת
פַּפְּרִיקָה לפני חודש
נפלא ממש. התגעגעתי.
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 2941 ביקורות ספרים
זה נפלא ומטורף ומלא הומור ונונסנס, זה גורם סחרחורת ופרצי צחוק לא נשלטים, זה היה שווה כל שקל מהמחיר של זה, ואני לא בטוחה מה זה בעצם כי "ספר" נש... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
פַּפְּרִיקָה לפני 3 שעות


(~ספויילרים~) קראתי פעמיים את הסיפור שאינו נגמר. פעם ראשונה בכיתה ז, ופעם שניה כלפני חודשיים. קראתי אותו פעמיים ואני עוד קוראת אותו, ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

לעתים קורה מצב שאנו סקפטיים לגבי דבר מה. זה עלול להיות כל דבר: מוצר חדש, בגד או אפילו ספר. עם הזמן, כאשר אנחנו בודקים את טיבו של הדבר, בוחנים ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
סקאוט לפני שבוע וחצי



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 3559 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני חודש


רשימות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 6 מתוך 10 רשימות ספרים
SHIRA בת 15 מאיפשהו
SHIRA בת 15 מאיפשהו
פַּפְּרִיקָה בת 21 מכאן
swarley בת 17 מפתח תקווה
פַּפְּרִיקָה בת 21 מכאן

אלוף הבלשים בלומקוויסט
אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן
BookWorm בת 19 מהוגסמיד

ספרים משומשים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 8 מתוך 152 ספרים משומשים
עודכן לפני 5 חודשים




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ