ראיתי שהרבה מאתנו התחברו פתאום לאחרונה. אורטש, מאט, מישי, בייקר. ראיתי אתכם חבר'ה. וולפ, עם התקווה הקלושה שמישהו מכם יראה את זה.
כמו שאומרים בלעז, sound off. (יענו השמיעו קול.)

טובעת
בתוך אין סוף משימות רדודות
ונדמה שאין קו סיום
בתוך המירוץ הזה
מתי הוא יגיע

בסופו של דבר, אנחנו תמיד נמצאים בחברה של עצמנו.
החיים קצרים וכולנו חיים במציאויות אשר החברה הגדולה תפרה לנו על פי מידותינו, ואלו מאיתנו ששקועים בחובות או בבעיות רציניות של ממש או כאלו שסתם מתגעגעים לעבר הגדול מבינים זאת יותר מהנינוחות המקובלת שאותה ניתן לראות במקומות הבידור, הקניונים והמסעדות הנחשקות: כאילו נותקנו במקצת מכל הסיבוב הנצחי הזה ולפתע נפתחנו העיניים לנוכח שהכל אשלייה, שהנה וייתכן שרק כעת אנחנו מתחילים לגלות את עצמנו, לדעת מי אנחנו באמת, כי כזהו הכאב והוא תמיד מסיר את כיסוי האשלייה. בדידות הו בדידות! המשתה נראה כה רב והלעיסות כה דלות, אנחנו לא מכירים את עצמנו, אנחנו רק טוענים שאנו כן מכירים, אנחנו לא מכירים את עצמנו.

"מה יהיה ביום" כה יגיד האדם האחרון לעצמו "מה יהיה ביום שבו אני אגיע לזקנה ואז אסתכל אך עבר חיי הקודמים שחלפו ואינם? האם גם אצטרך לצאת למסע אחרון, שמא עדיין לא גיליתי מי אני באמת? על כן יש מסעות. לתת לכל המחשבות שלי לזרום הלאה ופשוט לצאת לדו-קרב אחרון אל עבר מפתניה של ארץ שוממת, שתמות לה הנפש אשר לא תצא למסע שכזה בעבור גילוי עצמה! עם כל ניצוצות העבר המת...העיקר שהיא תעטוף את גלימת האצילות לקראת מפתנו של המוות הזורח אל-על, מול אותה מנהרה לבנה שייתכן ובה מחכה לו האלוהים." כה יגיד האדם האחרון וישמח.

מידי הליכה האדם מחזיק את כל הפילוסופיה שלו, היא מסע של האדם עם עצמו. מלבד היתרונות הבריאותיים היא גם מעודדת חשיבה ומעלה תובנות, שבהרבה מקרים לא היו צצות על פני השטח ללא אותה הליכה. ניטשה שיבח את ההליכה ודיבר על האינטלקט ואמר:

"הזכייה הגדולה, אכן זה דבר נדיר ביותר אך מלבב, והוא: אדם שהאינטלקט שלו מעוצב להפליא, והוא בעל אופי ובעל נטיות וגם חוויות השייכות לאינטלקט אשר כזה".

הגעתי אל הדירה בשעת צהריים מוקדמים. לוסי קיבלה את פניי בהתלהבות, שאפשר לקבל רק מילדים, תוך כדי שהיא מנפנפת בזנבה מצד לצד, הפה פתוח לרווחה והלשון בחוץ, היא חייכה. התלהבות כנה, אוהבת ובעיקר מלאה בשמחה, אושר טהור מהסוג שאי אפשר לזייף. אני לא זוכר את הפעם האחרונה שההרגשתי ככה. בגרות גובה מחיר. דותן ישב על הספה. לא מזמן הוא נפרד מבת זוגתו, היא עזבה את הדירה לפני פחות משבועיים ואם לא העציצים מסביב לטלוויזיה ועל יד החלון, התמונות הרבות על הקיר ומבחר הכריות המרשים בקלות היה אפשר לחשוב שכף רגלה של אישה מעולם לא דרכה שם. הדירה הפכה לדירת רווקים קלאסית, מעורת סטלנים מהסוג של SIR SMOKE A-LOT בכיכובו של דייב שאפל בסרט HALF BAKED.
התקופה האחרונה היתה לא קלה, לכולנו, במדינה ובעולם. התפרצות של וירוס שהתחיל בסין ומצא את דרכו לכל חור על הכדור גרמה למשבר כללי גדול. מספר גדול של אנשים שנאלצו להפסיק לעבוד, השבתה טוטלית של המשק, הסגר כמעט ומלא, לא יוצאים מהבית, בלי קרבה ומגע מיותר. עברו כמעט חודשיים מאז שהפסקתי לעבוד, נאלצתי לחזור אל הדירה של אבא בעיר בה גדלתי. מבחינה כלכלית לא הייתי מוכן לחודשיים האלו ונתקעתי בלי שקל על התחת, ללא עבודה. כשאין עבודה, אין כסף וכשאין כסף אין וויד אז אתם בטח מתארים לעצמכם ככה שמחתי כשהתיישבתי על יד דותן בספה כשעל השולחן שלוש שקיות של קנאביס איכותי. לא חיכיתי לאישור, אני גם לא צריך, והתחלתי במלאכה, הוצאתי פרח מאחת השקיות, קיססתי בגריינדר, גזרתי טבק עם מספריים וגלגלתי גוינט שלא היה מבייש את Cheech and Chong ובוב מארלי ביחד. הגוינט מוכן, הדלקתי אותו ולקחתי שאכטה ארוכה, עמוקה וטובה. התגעגעתי לקנאביס איכותי.
זאת תקופה לא קלה שמלווה במעמסה נפשית. השבועיים האחרונים היו הקשים ביותר, הפסקתי לעשן, פעולה שגררה אחריה שתי תופעות לוואי שלא קל לי להתמודד איתן, מחשבות ביום יום וחלומות בלילה. המחשבות המעיקות והקיומיות צצו מחדש, כמו נחיל של מאות ואלפי מדוזות שמגיעות כל הדרך מהאוקיינוס ההודי דרך תעלת סואץ אל הים התיכון ומשליטות טרור על המתרחצים בחופי ישראל, תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה, תופעה שפגשתי לראשונה בשירות שלי על ספינות הקרב של חיל הים הישראלי. התופעה השניה, חלומות. כשמעשנים, בדומה לאלכוהול, השלב הרביעי של מחזוריות השינה, REM, “נפגע", הקנאביס מעמעמם את החלומות ולרוב, במקרה שלי, אני גם לא זוכר מה חלמתי, שינה עמוקה, סלע. בשבועיים האחרונים התמודדתי עם לא מעט סיוטים שהעירו אותי באמצע הלילה בפתאומיות. תתארו לכם מכונית שנוסעת ומגבירה מהירות, היא מאיצה וממשיכה להאיץ עד לשלב שבו מאבדים שליטה, שם התעוררתי, בבהלה, העיניים נפתחו בפעולה אחת, מהירה וחדה. אני לא זוכר מה חלמתי, אני זוכר את האווירה ששררה בחלום, אני זוכר שאותם חלומות היו סיוטים. אני ודותן השלמנו פערים. תמיד אהבתי את השיחות שלנו ושמחתי שקפצתי לבקר.