בפרק הראשון עוסקת דמות המספרת, מיקי, בחשיבותו הבלתי ניתנת לערעור של צבע הלק ג'ל שהיא בוחרת עם הפדיקוריסטית (או המיניקוריסטית). חשבתי לעצמי, נכון שקיבלתי את הספר הדיגיטלי במתנה מאתר "עברית", אבל יש גבול לתהום אליו אני מוכנה לרדת.

ואז נקטע הדיון בצבע (לצבעי קוסמטיקה יש תמיד שמות מזעזעים) והנייד של מיקי צלצל. בנה הצעיר הזעיק אותה הביתה.

כשהיא מגיעה הביתה והרחוב מלא בשוטרים וניידות היא נשאלת א

אמא נמרה

הספר נמר מעופף, של <mark>יעל טבת קלגסבלד</mark>, הוא מסוג הספרים שגורמים לי לעתים להתלבט, האם מדובר בספר ממש טוב, או בכזה שהוא במקרה הטוב בינוני. בדילמה הזאת, אני מבקש לשתף.

אז מה עובד טוב בספר הזה, כתיבה יפה ושוטפת לסיפור העלילה, המחולקת לפרקים קצרים, בעלי כותרות מרהיבות. טבת, מתארת את גיבוריה, בצורה מדויקת וקולעת, את חייהם ואופיים, כמו בפתיחה בה מיקי, גיבורת העלילה, מתלבטת בבחירת צבע לק לציפור

מתחילתו עד סופו הסתמי, המתפוגג בנפילת מתח של השלמה גורלית, 'חתן הפרס' היה לי ספר 'אחר'. מן יצירה לא החלטית, שמשלבת 'טוב', אולי אפילו 'טוב מאוד', עם מעט 'לשם מה התכנסנו?'.

כי 'חתן הפרס', מארגן הצצה על חיים בצד טרגדיה מהסוג שתוקף חדשות לבקרים. החל בשלב ההלם הראשוני והמשך בהתמודדות משפחתית סיזיפית שאין בה באמת עתיד מואר, בסוף דרך עלובה.
מדובר בספר על דמות מפתח אחת שהעיסוק בה מיוחד, הזוי ומעט מעיי

חתן הפרס-<mark>יעל טבת קלגסבלד</mark>
THE LAUREATE-YAEL TEVET KLAGSBALD
חוות דעת אישית/לי יניני

<mark>יעל טבת קלגסבלד</mark> ידועה כעיתונאית וככותבת פזמונים שהפכו ללהיטים מוכרים. את שני ספריה הקודמים "שוליית הקוסם" ו"נמר מעופף" קראתי, אהבתי ונהניתי מהם.

הספר "חתן הפרס" הוא סיפור פרידה מדמויות בחייה, שבראשם אביה-שבתי טבת – סופר עיתונאי ומחזאי ידוע וזוכה פרס ישראל.

בעשור השמיני לחייו שבתי טבת לקה באירוע מוחי, שהשב

התלבטתי אם לכתוב ביקורת על הספר הזה. ראשית, משום שהפסקתי לקרוא אותו באמצע ובדרך כלל אני נמנעת מלכתוב ביקורת על ספר שהפסקתי באמצע. שנית, משום שהספר מתאר חוויה קשה שהמחברת ומשפחתה חוו (שאיננה זרה גם לי ולמשפחתי). "חתן הפרס" של <mark>יעל טבת קלגסבלד</mark> מתאר התמודדות של משפחה עם שבץ שעובר אב המשפחה שהוא מחזאי מאוד ידוע, מעין "המחזאי הלאומי". השבץ גוזל מהאב את היכולת לדבר ולכתוב והופך אותו לחולה סיעודי. טבת קלג

"מחטיבת הביניים הם באותה כיתה, באותה מגמה, ויש להם אפילו את אותו תאריך גיוס. בשנתיים האחרונות הם מתאמנים ביחד לגיבוש של גדס"ר גולני, ומתכננים להמשיך משם לסיירת, בהשפעתו של בעלי, כמובן. כשיש לו זמן הוא יושב איתם ומלמד איך לקרוא ציר ונותן להם טיפים שיעזרו להם כמפקד הסיירת לשעבר הוא בטוח שזו אחת היחידות הכי שוות בצבא. מהתקופה ההיא יש לו חוץ מצל"ש גם סיפורים וזיכרונות שהילדים והחברים שלהם גדלו עליהם."

מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא
הסיפור הזה מדגיש עד כמה בשנייה אחת של חוסר מחשבה, פזיזות ואי תשומת לב, אפשר להפוך את הקערה על פיה.
וככה זה מתחיל: - יום של חג ופינוק... מיקי מילוא מורחת לק אצל המניקוריסטית ולפתע בתיק מצלצל הסלולארי...
ציטוט עמוד 10: "אמא!" הוא צועק, "בואי הביתה! תגיעי לפה מהר! אמא בואי!" ...

****




איי, ישראל הראשונה, ישראל הראשונה. הכול יש פה - הקוקו, הסרפן, בית עם גינה במושב, אבא מג"ד שהתחתן עם אמא פקידה (וממשיך לקרוא לה ככה אחרי עשרים שנות נישואים) ואחרי שהשתחרר מהצבא בתנאים לא אופטימליים עבר להייטק, ילדים מוצלחים שרוצים להתגייס לסיירת גולני או ל"עוקץ", ארוחות של שניצלים ופתיתים וסלט קצוץ, יום העצמאות עם דגל במרפסת והתכנסויות משפחתיות מאולצות בליל הסדר. גם אבישי בן חיים לא ה

הספר הגיע אלי במקרה, ראיתי שמדובר בו רבות וקראתי. יאמר מראש: <mark>יעל טבת קלגסבלד</mark> הוציא מתחת ידה ספר כתוב היטב, קולח ורהוט. אולם כבר במהלך הקריאה הוא עורר בי אי-נוחות שרק התגברה עם סיומה.
הכותבת המגיעה מלב ההצלחה הישראלית , נחשפה לציבור לפי כמה שנים בנסיבות טראגיות, שהביאו לכך שבעלה ( עו"ד דורי קלגסבלד) של הכותבת - אדם מצליח ומוכר, ישב בכלא כמה חודשים לאחר שהרג בתאונת דרכים שני אנשים. הזעזוע שעבר על