עם תחילת הקריאה בספר ניכרים כמה דברים בולטים: פרס הוא חולם חלומות גדול. כחולם חלומות הוא אינו יכול להיות בראש הפירמידה, כזה העסוק בעניינים של חול ואינו פנוי לחלום. כחולם הוא חייב להיות שני, שני לשמיר, לרבין, לנתניהו, ועיקר העיקרים, שני ל<mark>אבי גיל</mark>, שכמחבר הספר ניכר שהוא שם עצמו בקידמת הבמה. זה כל כך חזק, שקשה להתחמק מתחושה זו. כותב מוכשר היה מסתיר עניין מסגיר זה.
אבל אני נמצא במרץ 2024, כחצי שנה לאח

אם תגגלו ותחפשו בוויקיפדיה את השם <mark>אבי גיל</mark> יעלה שמו של אלוף בצה"ל.
אבל מסתבר שיש יותר מ<mark>אבי גיל</mark> אחד. ישנם גם הדיפלומט והסופר יליד חיפה (שניהם? אותו אחד?).
עלילותיו נפתחות בתא מעצר בנמל התעופה של טורונטו שם הוא מתבקש לגולל את תולדות חייו. הוא נעצר בעקבות בקשת הסגרה של ארצות הברית לאחר שנחשד בפשע חמור שהחוקר הקנדי מטיל בו ספק.
איש של ניגודים, <mark>אבי גיל</mark>. יש בו משהו נגרר וחסר אופי בצד תעוזה כמו במקרה ב