עוד סיפור בניחוח של <mark>זואי</mark> פלביג סיפור רומנטי על שני אנשים שנפגשים בכל פעם ומפספסים עד שבסוף נפגשים שוב, הכול הולך לימי מנוחות. והם מתחתנים עד שאשתו חולה ומבקשת מבעלה לכתוב את כל הסיפור שלהם. אנחנו רואים את הדמויות בכל מיני זמנים שונים בחיים לידת שתי בנותיהם. החתונה, ההבדלים, הקשיים לפני שנהיו ביחד. נכון שהספר לא מסובך במקצת הוא מאוד מתוק לטעמי קצת מזכיר ספרים כמו ''ללכת בדרכך'' או ''אשמת הכ

יצא כך שהגעתי לקבוצת וואטאפ של קוראות אשר קוראות רק רומנים רומנטיים כאלו - סוכר, מרשמלו, סוכר ורוד על מקל, מרמלדה והרבה. ומתקשקשות על הספרים האלו (וגם על החיים) והרבה. מה רע בימים המופרעים האלו? סבבה ניקוי ראש. אז נלסון קופיפי המתוק (הבן היחיד בקבוצה) ואני מצאנו שם התקשקשות על כמה ספרים, וראו זה פלא בספריית הרחוב בת. רכבת מצאנו את "הפתק" שקושקש שם.
יאללה..
מה נגיד (נלסון ואני)? לא שיש איזה ציפיה

מיה פלאוארס, באמצע שנות העשרים, מאוהבת בזר ברכבת בה היא נוסעת מדי יום מעיר מגוריה לעבודתה בלונדון. יש לה קריירה מצליחה למדי בתחום האופנה, בת למשפחה מגובשת ויחסיה עם הקולגות טובים. היא רוצה לפתוח בשיחה עם מי שהיא מכנה בינה לבין עצמה 'איש הרכבת' שאינו עונד טבעת נישואין ותמיד שקוע בספר, אבל זו אנגליה וזרים שומרים על ריחוק מסויים ולא פותחים בשיחה סתם כך.
היא מתנדבת לתת שיעורי ספרדית במרכז קהילתי, שפ

הרעיון של הספר הוא מרתק ומיוחד, ועם זאת משהו בהתחלה עד האמצע של הספר לא הסתדר לי. הכניסו דמויות חדשות ללא כל הקדמה או הסבר לעלילה ופשוט נתנו לקורא "לזרום" עם המצב. היה יותר נוח להתחיל כל פרק מנקודת מבט של כל דמות ולהבין לאט לאט איך היא מתקשרת לעלילה. משהו שם היה מבולגן. אבל מאמצע הספר בערך כבר מכירים את כל הדמויות והעלילה זורמת
הדמות הראשית (מיה) מהממת! אישה יפה וטובה עם סטייל להתאהב בו שעובדת ב