יש לכל ספר את הקצב שלו. הקצב שהכתיב לו הסופר שכתב אותו, כי ככה הוא רוצה שיקראו אותו. והקורא- תמיד יהיה זה שיתאים עצמו אל הספר. ולא ההפך. אף פעם לא ההפך. <mark>קלאודיה פיניירו</mark> עשתה לי שיעור מזורז בענייני קצב. אני אוהבת את הקריאה שלי כשהיא בהילוך קצת יותר מואץ, ופה נדרשתי כמה פעמים להאט, להתאים עצמי לקצב הסיפור. וכשזה קרה - נשביתי וצללתי אל תוך הסיפור הכל כך יפה הזה, השברירי, והפוצע הזה.

ואז,
רק אז,

גורל מול עתיד ידוע מראש

לפני הרבה שנים, זאב המורה שלי להיסטוריה קלאסית, טען ברגע של גלוי לב, על כך שהם כהיסטוריונים מאוד משתדלים למצוא סיבות ותהליכים לאופן בו מתנהלת ההיסטוריה, אבל מידי פעם הם מופתעים לגלות, כי קיימים גורמים לא צפויים ולעתים פעוטי ערך המסיטים את מהלך ההיסטוריה ממסלולה המצופה. זה כמו מספר גרגירי חול החודרים למערכת גלגלי שיניים, ומשבשים את מהלכה, ניסה זאב להמחיש בעידן האנלוגי את

כמעט לכל אחד יש רגע או שעה או יום בחייו שהם קו השבר, הקו שחוצה את חייו לשניים, לפני ואחרי. בניגוד לתמונות של לפני ואחרי דיאטת הרזייה או איזו פרוצדורה פלסטית, בתמונת החיים של לפני ואחרי, הלפני הוא החלק הנחמד השלו הטוב (אם כי כשחיים אותו מקטרים על זוטות), האחרי הוא החלק שבו מתהפכים החיים ואז מתגעגעים נואשות אל הלפני.

יש כאלה שכבר חוו אותו, יש כאלה שעוד יחוו אותו (לצערי, זה כמעט תמיד מגיע בשלב כלש

בקורת על הספר מזל קטן
מאת <mark>קלאודיה פיניירו</mark>

ספר מעניין ומרתק, שקראתי אותו בנשימה עצורה. הרעיון של הספר נמצא בשמו שנקרא "מזל קטן" רעיון המדבר על כוחו המוחלט של הגורל שאותו מנסה הסופרת להעביר בספר . איך כל מהלך חייה השלווים של גיבורת הספר מרי לוהן, נקטעים ונהרסים בתוך שנייה גורלית אחת!! זה קורה ממש באותו רגע בו היא עוברת מחסום רכבת ונתקעת עם רכבה על המסילה ללא כל אפשרות לחלץ מתוכו את הילד

יש ספרים שהתהודה שלהם נמשכת זמן רב, התהודה הודפת לתוך הקורא את כל עומקי הצלילים ואינה מרפה. ומשאירה בתוכו מקבצים נהדרים של צליל ארוך ומשובח. יש ספרים שאני קורא לאט בקטנות. מזל קטן הוא ספר של מידות קטנות ותהודה עמוקה .הספר היה מונח לצד מיטתי ואני העברתי את זמני יחד איתו במילים מדודות .
מזל קטן בהחלט אחד הספרים הטובים שקראתי ועדיין הוא ספר שדורש ממני מנה גדולה של תנועות לב וחמלה. הוא מדויק, חשוף ו

המזל הקטן הוא רק פתיח לאסון הגדול.
<mark>קלאודיה פיניירו</mark> בחרה לגיבורת ספרה את מרי האמריקנית מבוסטון שחוזרת למקום בו קרה האסון הגדול. קו השבר הנוראי של חייה. מזמן לא קראתי ספר כל כך רגיש וכל כך מלא בתובנות אנושיות. למרות הנסיבות הנוראיות ומכמירות הלב שמרילה חוותה הספר נע בקלילות ו"זורם". הסיפורים והתאורים כל כך אמינים שגורמים לי לחשוב שאני מכירה את מרי מאז ומתמיד ומזהה את קו החשיבה וההתנהגות שלה. מה הי

<mark>קלאודיה פיניירו</mark> היא סופרת ארנטינאית שנולדה בשנת 1960. בגיל 30 היא נתקלה במודעה על תחרות רומנים, וכך התחילה לכתוב.
בעשרות העמודים הראשונים, נדהמתי מיכולתה לתאר על ידי מילים תחושות שחשבתי ששמורות לליבי. העלילה לא תפסה אותי באותם הרגעים אבל הרגשתי שזה יהיה מאותם הספרים שאני אקרא בשביל ההנאה משפה עשירה, ולא בשל סיפור העלילה.

*מציינת עבור מי שלא קרא את הספר עדיין, בביקורת הבאה נחשפים חלקים משמעותיי

כפי שכבר כתבתי קודם,דבריו של סאראמאגו הם שדרבנו אותי והיוו המלצה עבורי לספר חדש שלא שמעתי עליו קודם ולסופרת שלא היכרתי. סאראמאגו כמו סאראמאגו סופר גדול וממליץ נפלא. הספר לדעתי, מצוין. כתוב קולח ,קריא, מעניין, הקריאה ריתקה אותי עד לסוף המפתיע ועל כל אלה ה -נ ו ש א. <mark>קלאודיה פיניירו</mark> כותבת על חברה מתמוטטת בעת משבר פוליטי וכלכלי מתמשך, נפערים בה פערים עצומים בין אלה שיש להם ואלה שאין להם. אלה שיש להם מ

גם קוראים זקוקים למזל קטן, כזה שמזמן להם קריאת ספר שכזה.
הספר עוסק באישה החוזרת מארה"ב למקום שבו נולדה וגדלה, לארגנטינה – והיא אחרת: אפילו שמה, המבטא שלה והמראה שלה שונים.
אחרי שנאלצה לעזוב בנסיבות טראגיות את ביתה ומשפחתה, ולהתחיל חיים חדשים בבוסטון.
האם תצליח להחזיר לעצמה את הזמן שאבד ולתקן את מה שכבר אין, לכאורה, דרך לתקן?
כמו הרהור קיומי על התחלה מחדש, בשילוב מלודרמה עוצמתית ומלאת רגש.