1.

נכתב לפני שנתיים ו-8 חודשים

2. אני רוצה שתבין שפגעת בי אבל אני אוהבת אותך כל כך

הייתי שם עבורך,
תמכתי בך,
עשיתי למענך לא פחות מה שאהת איתי,
הייתי איתך בעצב, בחולי ובקושי.
אני רוצה שתבין,
שתתייסר,
שכל רגע לא אמוש מזכרונך,
שהלב שלך יתפוצץ כמו הלב שלי,
שיכאב אותו כאב.
לא כאב של רחמים אלא כאב של צער, צער על אובדן,
של חרטה.
פגעת בי קשות,
אני רוצה שלא תתחמק,
אם לא תבין את השגיאות שלך ותקח אחריות על המעשים,
כמו שאני עושה,
אתה לעולם לא תצליח לנהל מערכת יחסים תקינה.
אני רוצה שתבין שאני שרופה,
שרפת אותי,
שרפת!
הרסת!
כואב לי כל כך.
עד שאני לא מצליחה לנשום,
עד שאיבדתי את שמחת החיים,
איבדתי את הרצון לחיות,
ולמרות הכול,
אני ממשיכה לאהוב אותך.
למרות הכול,
קשה לי כל כך,
ומה הייתי נותנת כדי לשמוע אותך אומר שוב: אני אוהב אותך
אנחנו היחידים בעולם
את החברה הכי טובה שלי
אני אוהבת אותך כל כך
הלב נחנק לי,
אני לא מוצאת את רגל ימין ולא את שמאל.
קשה לי.
הלוואי שתבין זאת.

נכתב לפני שנתיים ו-9 חודשים

3. שקרים, זכרונות, אשליות ולב דואב

האם זה היה פרי דמיון?
האם הכול היה לשווא?
רק האמת. רק את האמת.
האם מה שחווים הוא הדדי?
האם הדמעות שמזילים הן לא היחידות?
מה קורה כשהלב מתרסק?
מה קורה כשאתה חש מנוצל? כאילו הפשיטו אותך והותירו במערומיך?
מה קורה כשהלב לא סובל שקרים.
מה קורה כשמשקרים יותר מדי אנשים והלב פגיע ודואב מלהכיל?
האם יש אפשרות למחוק זכרונות?
מה היה קורה, אילו היה אפשר?
הלב היה מרגיש חיסרון או מתמלא?

נכתב לפני שנתיים ו-9 חודשים

4.

נכתב לפני שנתיים ו-9 חודשים

5. לבד במערכה

כביכול זה היה עוד יום שגרתי.
עסקתי בענייני אך המחשבות התרוצצו במוחי.
לא הייתי רגועה אבל השתדלתי בכל מעודי להשתיק את הזבוב הטורדני של הספקות.
התקשרתי אליה, לוודא היכן היא.
אין מענה.
הדאגות החלו לכרסם יותר ויותר.
דפיקה בדלת.
לב הולם.
אני פותחת.
הוא לבד. היא לא איתו.
" איפה היא?"
אין מענה. הפחדים שעשה לה דבר מה רצים בתוכי.
הטלפון מצלצל. אני עונה. זו היא. דואבת ומיוסרת.
אני לוקחת את המפתחות ורצה. לא חושבת על כלום.
רק תמונה אחת מצמררת מול עיניי. מוגזמת מעט אך מתבקשת לאור תחינת הכאב שנפלטה מפיה.

אני תומכת בה בזרועי והדמעות זולגות.
ברגעים הללו אני חשה לבד.
אין אף אחד. גם מי שאמור לתמוך לא תומך. דווקא ברגע כה מעורר מורא אין יד מושטת.
והתמונה ההיא לא יוצאת לי מהראש.
הכאב עדיין לא פסק מלרטוט ולעורר זכרונות ביעותים.
כואב לי. אין כתף להישען ולהתרפק עליה ברגעים קשים.

נכתב לפני שנתיים ו-10 חודשים

6. כאב

לראות את אמא שלי במצב הזה,
שובר את ליבי.
לראות אותה מתרסקת, מרסק את נפשי.
יחד עמה אני צוללת וטובעת,
אך מקווה ליום אחר, טוב יותר.

נכתב לפני שנתיים ו-10 חודשים

7. מחילה וכפרה

מחילה וכפרה-
אין מחילה למי שפגע.
אין מחילה למי שהשלה.
אין מחילה למי שמכחיש.
אין מחילה למי שעיוור לרצונות טובים.
אין מחילה למי שחשבתי שהוא חבר אבל התגלה כאויב.
לאדם אחד אני מוחלת, אדם אחד ויחיד, שהיה חכם מספיק כדי להבין שהקשר הזה לא יכול לקרות, אפילו לא ידידות, וחתך עוד לפני שהתחיל.
כך הוא מנע ממני מכאובים מיותרים.
ככה זה בחיים, דווקא מי שאתה חושב שהוא החבר הכי טוב שלך הוא זה שפוגע בך הכי חזק.

נכתב לפני שנתיים ו-11 חודשים