“# בריטניה בשנות החמישים-שישים של המאה הקודמת, נראית מכאן פחות אימפריה ויותר פרובינציה. הפרנסה בצמצום, החיים עדיין אינם נוצצים כמו שהפכו בעשורים הבאים. אנשים מודעים למעמדם בדיוק של עשירית המילימטר, מעריצים את אלה מעליהם ומתנשאים על אלה מתחתם. השמרנות היא הדרך הבטוחה להתייחס לכל נושא, וגם המכונים אוונגרד, הם שמרנים למדי. הומוסקסואליות היא פשע מביש שדינו מאסר (החוק האוסר על יחסים הומוסקסואליים”

“כבר אמרתי את זה פעם ואחזור על זה שוב, אני מחבבת את הספרים של ניק הורנבי (ומחבבת זו לא מילה שאני נוטה להשתמש בה, גם את זה אמרתי). הספר הזה, כמו שאר ספריו, עוסק בתהיות אקזיסטנצליסטיות. הפעם הן עטופות בסיפור על אישה חכמה וחביבה שמבזבזת את זמנה על גבר אובססיבי שמעריץ את טאקר קרואו, זמר עבר מסתורי. השעון הביולוגי מתקתק ונופל לה האסימון. אני לא אספר את כל הסיפור אבל הוא קורה כמעט בהווה- כך שעדיין”

“הכנת רשימת שירים להשמעה לאדם אהוב, אינו דבר שבשגרה ואינה דבר פשוט בכלל; ההכנה מגלמת בתוכה לא רק את השירים שאתה, העורך, אוהב, אלא היא גם צריכה להיות רשימה לדעתך הצד השני יאהב. ההצלחה המושלמת תבוא לידי ביטוי ברגע שהאדם או האשה (תלוי בטעם) להם אתם מכינים את הקלטת... לא טעיתם ואני לא התבלבלתי, אכן כתבתי קלטת, יתקשרו אליכם כעבור יום בהתלהבות ובחיוך וישאלו כיצד ידעתם לקלוע לטעמם המוזיקלי. החלק הקשה של”

“**** כמו "אהבה על הדשא", "נאמנות גבוהה" ו"בדרך למטה", ספריו הקודמים שקראתי של ניק הורנבי, גם הספר הזה נע על המנעד הדק שבין קומי לנוגה. הוא מספר על אנשים רגילים, בלי דרמות גדולות, בלי רציחות מסתוריות. פשוט, סיפורים אנושיים על בני אדם, מארג חולשותיהם ושמחותיהם הקטנות והרגעים הפרוזאיים והטרגיים שמרכיבים בעצם את החיים של כולנו. הסיפור ב"ג'ולייט, הגירסה העירומה" הוא בעצם סיפור על החמצה. טאקר ק”

“# בריטניה בשנות החמישים-שישים של המאה הקודמת, נראית מכאן פחות אימפריה ויותר פרובינציה. הפרנסה בצמצום, החיים עדיין אינם נוצצים כמו שהפכו בעשורים הבאים. אנשים מודעים למעמדם בדיוק של עשירית המילימטר, מעריצים את אלה מעליהם ומתנשאים על אלה מתחתם. השמרנות היא הדרך הבטוחה להתייחס לכל נושא, וגם המכונים אוונגרד, הם שמרנים למדי. הומוסקסואליות היא פשע מביש שדינו מאסר (החוק האוסר על יחסים הומוסקסואליים”

“כבר אמרתי את זה פעם ואחזור על זה שוב, אני מחבבת את הספרים של ניק הורנבי (ומחבבת זו לא מילה שאני נוטה להשתמש בה, גם את זה אמרתי). הספר הזה, כמו שאר ספריו, עוסק בתהיות אקזיסטנצליסטיות. הפעם הן עטופות בסיפור על אישה חכמה וחביבה שמבזבזת את זמנה על גבר אובססיבי שמעריץ את טאקר קרואו, זמר עבר מסתורי. השעון הביולוגי מתקתק ונופל לה האסימון. אני לא אספר את כל הסיפור אבל הוא קורה כמעט בהווה- כך שעדיין”

“הכנת רשימת שירים להשמעה לאדם אהוב, אינו דבר שבשגרה ואינה דבר פשוט בכלל; ההכנה מגלמת בתוכה לא רק את השירים שאתה, העורך, אוהב, אלא היא גם צריכה להיות רשימה לדעתך הצד השני יאהב. ההצלחה המושלמת תבוא לידי ביטוי ברגע שהאדם או האשה (תלוי בטעם) להם אתם מכינים את הקלטת... לא טעיתם ואני לא התבלבלתי, אכן כתבתי קלטת, יתקשרו אליכם כעבור יום בהתלהבות ובחיוך וישאלו כיצד ידעתם לקלוע לטעמם המוזיקלי. החלק הקשה של”

“**** כמו "אהבה על הדשא", "נאמנות גבוהה" ו"בדרך למטה", ספריו הקודמים שקראתי של ניק הורנבי, גם הספר הזה נע על המנעד הדק שבין קומי לנוגה. הוא מספר על אנשים רגילים, בלי דרמות גדולות, בלי רציחות מסתוריות. פשוט, סיפורים אנושיים על בני אדם, מארג חולשותיהם ושמחותיהם הקטנות והרגעים הפרוזאיים והטרגיים שמרכיבים בעצם את החיים של כולנו. הסיפור ב"ג'ולייט, הגירסה העירומה" הוא בעצם סיפור על החמצה. טאקר ק”