מה יש לי, גבר בן 37, לחפש בספר על בני 18 שנכתב לפני 50 שנים? שאלה טובה, והתשובה - <mark>ג'ודי בלום</mark>. בלום היא סופרת מאוד מוכרת ונחשבת בארה"ב (אני לא יודע מה מעמדה בישראל בדיוק). הספר הכי ידוע שלה, והקודם שקראתי, הוא "אתה שם, אלוהים? זאת אני, מרגרט", שמספר על ילדה בת 12 ומתאר שנה אחת בחייה - כיתה ו'. אהבתי מאוד את "מרגרט" (דירגתי ב-4 כוכבים פה והסברתי בביקורת מדוע הוא נהדר, למי שמתעניין/ת), ולכן כשראיתי א

במרכז הספר קתרין ומייקל, נערה ונער שנפגשו במסיבה ומכאן ואילך נבנית בינם מערכת יחסים. הספר כתוב מנקודת מבטה של קתרין ומתאר בצורה יפה ועדינה את התפתחותה של אהבה ראשונה.
הספר מאוד תמים, אבל הוא יצא לאור בשנת 1975 ונכון לאותה תקופה הוא נחשב חדשני ופורץ דרך. זאת משום שהוא פתח בפני בני נוער צוהר לנושא המיניות, דבר שבאותן שנים לא היה מקובל ומובן מאליו.
לסופרת <mark>ג'ודי בלום</mark> התוודעתי לראשונה בגיל 10-12, כשקר

קראתי אותו באנגלית בגיל 12, והיומן שגיבורת הספר כותבת גרם לי גם להתחיל לכתוב יומן...
אני אוהבת את הכתיבה של <mark>ג'ודי בלום</mark> לילדים, כי היא מתמקדת דווקא במה שלא מושלם בדמויות. דווקא הפגמים של הדמות הם אלה שנותנים לה את הכוח, את הייחוד ולפעמים אפילו את התהילה. בקיצור - דווקא בתקופה של היום, כשכל כך מפתה (עבור נערים ובכלל) להציג מושלמות לעין כל, ולהתבייש אם תופסים שאתה לא כזה מושלם, נראה לי שהספר אפילו י

ו............ אין לי שמץ איך להתחיל.
הספר נחמד, יש בו כמה וכמה קטעים שבהחלט יגרמו לחלק מהאנשים להישפך מצחוק (אהם אהם אח שלי אהם אהם), אבל בכנות, הוא די פטתי.
קודם כל, פיטר- הוא בן 12, ולפעמים הוא באמת מתנהג כמו תינוק! טוב לא תינוק תינוק-בן-שנה, אבל לפעמים הוא בהחלט גרוע כמו פשוש! (וזה אומר הרבה) (במיוחד כשהוא מתעצבן על פשוש) (שלושה סוגריימים ברצףXD)
דבר שני, פשוש- אני בטוחה ש<mark>ג'ודי בלום</mark> מאוד חשב

ספר אדיר של <mark>ג'ודי בלום</mark>, קראתי אותו לפני שנים ואני עדיין נזכר בו בהתרגשות מסוימת כשאני מוצא אותו בחנות יד שניה. סיפור מרתק על התבגרות של ילדה בת חמש עשרה, מתורגם בצורה מדויקת כל כך שכמעט ולא רואים את התפרים. אם הספר הזה הצליח להיות מדורג אצלי גבוה כל כך ולהיות מושא לנוסטלגיה שנים אחרי קריאתו- כנראה שמדובר בספר לעבור עליו שוב (כהמלצה מעצמי אל עצמי) או לקרוא בו בפעם הראשונה למי שטרם הספיק לקרוא אותו.

פעם רבתי עם אחותי. לא חדשה מרעישה, בשבוע ממוצע יש בבית שלנו למעלה מחמישים מריבות; אבל זאת היתה אחת מכוערת במיוחד, ואחותי נעלבה עד עמקי נשמתה. כל כך נעלבה, שהתחרטתי. אם עוסקים בסטטיסטיקות, מתוך מאה טעויות אני מתנצלת על שתיים, בקושי.
אני לא יודעת לבקש סליחה.

בלי כוונה נועם רב עם אלעד.
בלי כוונה הוא הרביץ לו ביד.
בלי כוונה הוא אמר לו "תבכה!"
אבל כשאלעד בכה
נועם קצת הצטער
ורצה לבקש סליחה.

ספר נפלא. התחברתי אל דמותה של מרגרט בת השתים-עשרה, למרות שאני גבר בן 36 עוד מעט. ואני בקלות מבין מדוע הספר הפך לקאלט ונחשב לקלסיקה מסוגו עבור בנות ברחבי העולם.
העלילה קולחת, הדמויות כתובות בצורה אמינה, העיסוקים השונים שמעסיקים את הגיבורה מעניינים ומגוונים- אלוהים, בנים, בנות, דת, משפחה, התפתחות הגוף, התבגרות וכו.
אתייחס לשני דברים עיקריים שאהבתי בספר.
הראשון הוא ההתייחסות לשאלת הדת. גיבורת הספר

את הספר חיפשתי מזמן, רציתי אותו באנגלית מצאתי אותו בעברית בספריה. הסיפור מגולל את סיפורה של נערה מתבגרת בת 11 וחצי(מתקרבת ל12) שעולה לכיתה ו', היא מגיעה ניו יורק לניו ג'רזי, בספר הזה עולים נושאים המדברים על מיניות, בנים ועוד, וגם קבלת מחזור ראשון. היו שם קטעים שמאוד שעשעו אותי, ונזכרתי בעצמי בתור ילדה בת 12 ששאלה את עצמה:''מה אני לא אקבל וסת והאם זה יהיה כואב?'' או ''האם אף פעם לא אתנשק?'' או לגבי

את הספר הזה קראתי כילדה בגלל העטיפה המיוחדת, כי כך בחרתי את הספרים אז...
זכור לי שלקחתי אותו יותר מפעם אחד בספרייה, לא נמאס לי.
זהו לא ספר נוער קליל! ההתחלה מאוד כבדה, בה מתוארת משפחה שלמה באבל, כשגיבורת הסיפור מוותרת על בית הספר בגלל התעלפויות מדופק מהיר ומעדיפה לישון כל היום.
ההתמודדות במקום חדש, עם לימודים, אנשים, האח והאם, הנופים העצומים אליהם הגיבורה בורחת- זה עיקר הספר.
ויש גם איזה חתיך