לא עשיתי טיול של אחרי צבא, לא טיול קלאסי כזה של טרקים בדרום אמריקה או חיפוש עצמי בהודו. אני קצת פחדנית וקצת (הרבה) מפונקת, ותכלס מעדיפה סיבוב שופינג עירוני על פני התמודדות עם טבע, חרקים ומחלות אופציונליות. מצד שני, אני מודעת לכל מה שאני אולי מפספסת, ולכן מאוד נהנית לקרוא על זה. גם זו דרך לטייל במקומות.

"נהר הפלאות" של <mark>אן פאצ'ט</mark>, מעבר לנושאים האתיים, הרפואיים והאנתרופולוגיים שהוא עוסק בהם, גם לקח

טרם קראתי ספר של <mark>אן פאצ'ט</mark> ו'אדונית השקרנים' נראה לי אחד טוב לפתוח בו.
אז...ככה-ככה.
הספר משתרע על כמה עשורים וסוקר את חיי שלושת דמויות המפתח וסביבתן דרך עיניהן. רוז ההרה יפת התואר הנוטשת את מכורתה קליפורניה ומשפחתה בסוג של גחמה ומותירה פתק קצר, מרחיקה אלפי קילומטרים במכונית חבוטה עד העיירה האביט הנידחת שבקנטאקי , כל כך שונה מקליפורניה התוססת עם מזג האוויר הנוח. שם היא מוצאת את מקומה במלון שהוסב

על כריכת הספר "אגם טום" מאת <mark>אן פאצ'ט</mark> ישנה הבטחה, ציטוט מביקורת של הניו יורק טיימס: "מי יכול לעמוד בפלא המזהיר הזה?". נכון שהספר מתאר הרבה יופי: הרמוניה משפחתית, מטעי דובדבנים, ילדות מאושרת וחופשייה בטבע. אבל בעיני פה דווקא נעוצה חולשתו המרכזית של אגם טום . לכאורה, הספר מתיימר להציב מתח בין שאפתנות ליציבות, בחירה טעונה בין מסלול חיים של תיאטרון, הכרה ואפשרויות פתוחות, לבין חיים של משפחה, עוגן ויצי

מה היה קורה אם...

ארבע מילים שצופנות בתוכן הפתעות ומסתורין. אני אוהבת לשבת ולגלגל בראשי כל מיני מה היה אם. בפעם הראשונה כשנסעתי ליוון הלכנו למסור ד"ש לדוד מימי מאחיו. היה לו עסק גדול באתונה לצרכי צילום, ויד ימינו בחנות היה דניאל. בחור ממוצא יווני שעזב את משפחתו באוסטרליה וחזר לשורשיו באתונה. ידעתי לזהות את הזיק בעיניו של דניאל. הבנתי מה אני רואה. אבל דניאל היה הגון דיו לדעת מראש שהפרש הגילאים

הספר הטוב ביותר שקראתי השנה. רגיש ומרגש, מלא אבחנות יקרות על התבגרות ועל יחסים בין הורים וילדים, בין מאהבים ובני זוג ומעל הכול -בין אחים ואחיות. הדרמה הגדולה היא בפרטים הקטנים ו<mark>אן פאצ'ט</mark> מצליחה למצוא אותה ולברוא אותה בכל עמוד מחדש.

#
הייתי אומרת כמה דברים על השם הבנאלי וההיתלות באילנות גבוהים, אבל כשבדקתי ראיתי שזה לא השם שנתנה לו הסופרת. השם שנתנה לו הסופרת הוא commonwealth שאותו קשה, אולי, לתרגם לשם קליט המוכֵר ספר. אז את (חוסר) היצירתיות שבשם יש לזקוף, אולי, לזכות המתרגמת (עידית שורר) או העורך (ארז רווה). "כל המשפחות המאושרות" מוזכר רבות בספר, אולי זה היה במקור commonwealth.

ובכן מדובר במשפחות שפורקו והותכו מחדש בתצו

לא יודע ולא מצליח להבין מה <mark>אן פאצ'ט</mark> מנסה לספר לנו הקוראים. עלילה שמנסה להיות סיפור רומנטי ונגררצ לפאטטיות. היה לי לא קל לסיים את הרומן הלא ארוך אבל מתיש.

מה דעתכם על אנתרופולוגים? ועל סרטי טבע? אני מתקשה עם שני הסוגים. אנתרופולוגים כי הם חוקרים יצורים במידה של ריחוק - ובטוחים שלמרות נוכחותם הזרה, מושאי מחקרם יכולים לשכוח שהחוקרים הזרים נמצאים בתוך עולמם, ולהמשיך להתנהג כרגיל כדי לספק את סקרנות חוקריהם. גם בסרטי טבע - שאני פשוט לא אוהבת, ולא צופה - יש נימה כאילו מדעית ומרוחקת, כאילו המצלמה היא חלק מעולמם של המצולמים, כאילו חיות הבר, או הצמחים המצולמ

#
הסיפור הזה כתוב ביד אמונה. לא ניכר בו שהוא ספר ביכורים. הוא מסופר על ידי שלוש דמויות שהן הגיבורות הראשיות בסיפור. הוא מעניין, קריא וקולח, הדמויות בנויות היטב. מתרחש בעיקר בקנטאקי, במבנה שפעם היה מלון והיום הוא מוסד של הכנסייה הקתולית, הקולט נשים בהריון בלתי רצוי הממתינות ללידה ולמסירת התינוק לאימוץ. נזירות קתוליות מטפלות בנשים ההרות, בדרך כלל בנועם בלי כפייה.

רוז, גיבורת הסיפור, עוסקת רק ב