****


האמת היא שעוד לא סיימתי את הספר, אבל הטלתי קובייה, והיא הורתה לי לכתוב ביקורת על הספר עוד טרם שהסתיים.
<mark>לוק ריינהרט</mark>, פסיכיאטר משועמם מהחיים, מחליט יום אחד להיענות לגחמה רגעית ולהניח לקוביה להחליט בשבילו, מתוך שש אופציות אפשריות שהוא פורש באחד הלילות. הקוביה "מחליטה" בשבילו לרדת קומה למטה בבניין ולאנוס את שכנתו ואשת עמיתו וחברו הטוב. מסוחרר מהצלחתו ומשבירת השגרה והשיעמום, הוא שוקע במין א

אפשר להגיד הרבה על מה שנתפס כספר פולחן בעיני חלק מקוראיו.
שונה. מבריק, מטורף, שובר כללים, לא צפוי. משנה תפיסה, אולי.
צריך לציין- <mark>לוק ריינהרט</mark> הוא שם העט של ג'ורג' קוקרופט שאכן פיתח במציאות מודל של חיים על פי קובייה והגה את המושגים 'חייקוביה' ו'לעבוד את אלקובים' ואף הקים 'מרכז קובייה' בניו יורק.
ולעלילה- ד"ר לוק (לוקיוס) ריינהרט חי בשגרה קבועה כפסיכיאטר ניו יורקי החבר בכמה מסגרות מקצועיות, בעל

אם חשבתם שכל העניין של הקוביות נשכח אז טעיתם לחלוטין. הקטע הבא לקוח מן הכתבה ?Who is the real Dice Man:

''שמו האמיתי הוא ג'ורג קוקקרופט, ולמרות שהוא כבר לא צעיר הוא חי. הוא כתב ספרים אחרים, אך אף אחד מהם לא הצליח כמו איש הקובייה, שכמעט 50 שנים אחרי יציאתו לאור הוא עדיין קלאסיקת פולחן. עשרות אתרים מוקדשים לזה, וכמו כן אגדות רבות מסתובבות סביב הספר. עשר פעמים זה כמעט הוסרט לקולנוע, אך באופן מסתור

הספר הזה הוא המסע אל תוך הנפש מהכיוון ההפוך. לא מתוך מנטרות או הנחות בסיס קיימות וידועות, אלא דרך שבירת כל מה שידוע ובחינת האלטרנטיבה.
בשפה קולחת מתובלת בהרבה הומור, בתיאורים מרנינים ומשעשעים, הפסיכיאטר <mark>לוק ריינהרט</mark> מתאר את סיפור היהפכותו לאיש הקובייה. לא ציפיתי למה שהספר נתן לי, אתנחתה של חשיבה תוך הכנסות לתוך מערבולת של חשיבה אחרת.הספר נקרא בבת אחת תוך גמיעת הדפים ומעביר את הקורא (לפחות אותי הו

פסיכיטאר בן 40 בשם <mark>לוק</mark> חיי חיים שגרתיים לחלוטין- נשוי באושר לאישה אוהבת בשם ליל, עובד בעבודה טובה ויציבה מבחינה כלכלית ויש לו בית ושני ילדים חמודים. <mark>לוק</mark> אדם משכיל שהצטיין בלימודיו, אדם הפועל על פי הגיון ומחפש רציונליות במעשיו ובמעשי המטופלים שלו.
נראה שיש לו הכל, אך הוא שוקע בדכאון. הוא מרגיש שחייו חסרי תכלית וריגושים, וכל יום נראה כמו קודמו. בערב פוקר שגרתי עם החברים הוא מהרהר לעצמו- עד עכשיו נה

כל מה שנכתב על הספר הזה, מעמד הקאלט שהוא זכה לו- אינם מותירים ספקות באשר לפוטנציאל האדיר של הספר הזה להפוך לעמוד התווך בספרייתו של כל רוצח סדרתי וכל חולה-רוח נטול פגיעה קוגנטיבית (קשה מדי)

חבל שלמרות זאת- הביצוע כל כך מאכזב כי הנרטיב די משעמם. להטיל קובייה כשאתה בא לקנות לילד שלך גלידה או כשאתה חושב לבצע מעשה לא נחמד בשכנה למטה אמור להיות מרתק, אך לא כך הדבר. כנראה שהבעיה בנו. האביטואציה מנטאלי

דניס רודמן היה שחקן כדורסל אגדי, שזכה בכמה אליפויות בליגה הטובה בעולם. הוא אפרו אמריקאי בגובה 2 מטר ומשקל 103 ק"ג. עד כאן תיאור יבש שיכול להתאים עם שינויים קלים לשחקני כדורסל רבים. רק שדניס רודמן גם אהב להתייצב על המגרש עם שיער בצבע אחר כמעט בכל משחק, ועם כל המראה שלו, הוא גם אהב להתלבש בחלק מהזמן בבגדי נשים. הוא סיפר פעם שזה התחיל בילדות ובבגרותו הוא פשוט אמר שכך הוא מראה עוד צד באישיות שלו. במקו

אני חייב לומר שלאורך כל השליש הראשון של הספר הייתי מהופנט, מרותק וצוחק בקול כל כמה דקות.
יש סיבה שזה קרה רק בשליש הראשון ולאחר מכן דעך עד שפסק כמעט לחלוטין והפך לרצון עז להגיע לסוף הספר בהקדם. השליש הראשון הוא היחיד שבו הרגשתי שהסיפור עדיין אחוז במציאות, ריאלי, אך יחד עם זאת גם חתרני ומרענן ומפתיע. <mark>לוק</mark>ח אותך לקצה ואז עוד קצת. כל גבר שיקרא את הקטע שהוא יורד לשכנה בגלל החלטת קוביה ירגיש את צביטת ה

ספר מעורר מח<mark>לוק</mark>ת.

הרעיון עצמו נשמע מעניין, אבל אחרי איזה מאתיים עמודים אתה מרגיש שאתה קצת מאבד עניין בספר ושמיצית את הרעיון.

אמנם הרעיון של הספר פולחני וגורם לך לחשוב שהוא גאוני במידה מטורפת מסוימת, אבל זה מרגיש כאילו הסופר הוא לא חובב עצים גדול במיוחד, אחרת קשה להסביר למה הרעיון המקורי לספר שעלה במוחו מתועד במשך 440 דפים, ש-300 מהם מרגישים מיותרים לחלוטין וגורמים לך לאבד עניין.

*הערה ש