» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (78):
רשימת קריאה של חמדת,
ספרים שרוצה לקרוא,
יש לי ועוד לא קראתי,
ספרים שקראתי 2011,
קוראת עכשיו (אישי),
ציטוטים נבחרים,
רמה 3 - ספרים בסדר: לא הכי טובים, לא הכי גרועים,
לבדוק,
יעל קוראת המון,
ספרים שקראתי לאחרונה,
מועמדים ראויים לפרס ספיר (לעתים ראויים מהזוכה),
המדף שלי,
רוצה לקרוא אי פעם,
קראתי ואהבתי,
ספרים שאני מתכנן לקרוא,
RTBCPT3,
ספרים שקראתי,
מתכוונת לקנות,
קראתי,
2015,
תרבות היידיש (בשביס זינגר ועוד ...) ,
מחכים לי על המדף,
למכירה ב 25 שקלים,
קריאה - מבוגרות.ים,
סיפורת - מקור,
KT,
חנויות ספרים,
2011-2019,
פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים,
קראתי,
2020,
יד ביד לאורך כל הדרך,
אולי,
ל-מ-כ-י-ר-ה,
קורא,
יותר מדי ספרים מעט מדי זמן-סיפורת,
מאכזב,
כתבתי עליהם ביקורת.,
books to buy,
כריכות אהובות,
צריך לקרוא מתישהו,
ספרים על הכוונת,
רוצה לקרוא - ספרות,
ארצה לקרוא מתישהו,
לקרוא,
ספרים מעניינים ,
ספרים שקראתי,
STORIE DI COPERTINA,
לא קוראת ספרות מקור? לא הרבה, אבל קוראת.,
ספרים טובים,קראתי ואהבתי,
2025,
על המדף וממתין,
הפסקתי באמצע,
סיפורת על באר שבע,
מומלצים,
משבצות פסיפס וספירלות,
= ניתן להשיג בחיפה (זמנית) = ,
2017,
פרוזה,
דיגיטליים-"עברית",
הפתיעו דיגיטלית ב"עברית",
רוצה לקרוא,
למכירה עד 20 ש'ח,
ספרים שקראתי,
ספרות מקור ,
ממתינים על המדף,
הירוק היום ירוק מאוד,
One Eye Symbolism ,
המאגר הענק לקריאה,
עכשווי,
2019!,
ספרות מקור חדשה שקראתי ב- 2019,
מועמד,
ספריעד- ספרי קריאה (אהבה, מתח ועוד),
תומחר ,
להט"ב ומגדר (רשימה בבנייה),
עולם הבמה (תיאטרון וקולנוע),
שוקולד מנטה מסטיק,
עוד ...
|
|
1.
|
|
העשורים הראשונים של המאה העשרים בניו יורק: ריכוז עצום של מהגרים, רבים מהם יהודים, שנטשו בתים חמים בעיירות קטנות במזרח אירופה למען "החלום האמריקאי". סדנאות יזע, מסחר זעיר, צפיפות ועוני, ובה בעת שפע מסחרר של צבעים, טעמים, שפות ותרבויות ומַעבָר לתרבות ההמונים, שאותה סימל איסט ברודווי: הפרסומות, התיאטרון, הכוכבים הגדולים והפריחה של עיתונים וספרות פופולרית.
הלב הפועם של תרבות המהגרים היהודית בניו יורק באותה תקופה סוערת היו ספרוני ה"שונד": מעשיות סנטימנטליות מפולפלות, עתירות אירועים ומהפכים מלודרמטיים. רבים מהספרונים האלה שכולם קראו אותם — נערות, עקרות בית, פועלים, בטלנים ותלמידי ישיבה — התפרסמו בהוצאת הספרים "היברו פבלישינג קומפני".
"היברו פבלישינג קומפני" הוא סיפורה של תקופה נפתלת שאנו חווים אותה דרך סיפורו של אדם אחד ושל הסובבים אותו. זהו סיפור עלייתו ונפילתו של מרדכי שוסטר, נער מהגר שהחל את דרכו כשוליה של סַדר דפוס ב"היברו פבלישינג קומפני", ונשבע להפוך למחבר ה"שונד" הפופולרי ביותר. זהו גם סיפורם של חבריו ואהובותיו שחיו בדוחק בלואר איסט סייד, בין רחוב האוסטון לוול סטריט, ופינטזו על החיים הטובים המחכים במרחק של כמה רחובות — בחלקים העשירים יותר (והיהודיים פחות) של ניו יורק — ברנשים וחתיכות חסרי מנוח, שכיכבו, בהסוואות קלות, בסיפוריו הסנסציוניים של מרדכי שוסטר ושיקפו תרבות צעירה, חיונית ותוססת.
"היברו פבלישינג קומפני" הוא שחזור אוהב, רגיש ואמין של תקופה ותרבות שפסו מן העולם.
מתן חרמוני יצר פנינה ספרותית שנעה בין הקאמרי והפילהרמוני ומנתצת את החומה שהוקמה במשך עשרות שנים בין הספרות העברית "הגבוהה" לבין אחותה, ספרות היידיש. התוצאה מרנינה: ספרות עברית למהדרין, כתובה בגובה העיניים, "חתיכת חיים" גדושת ריחות, צבעים, מעללים של גיבורים הרפתקנים והומור. המון הומור. משובח.
יגאל שוורץ...
|
|
2.
|
|
סופר כושל שנקלע למשבר גירושין לאחר שאשתו בגדה בו עם העורך שלו; אשת זוהר לשעבר, שראתה לפני שנים רבות (מאוד) ימים יפים יותר; סופר יידיש מתחיל, שהתאבד בנהר בפולין בשל אהבה נכזבת ועכשיו חוזר אלינו כשד בעל יצרים אנושיים מאוד; ושוליית סופרים שמתעד את מעלליה של החבורה הצבעונית הזאת.
אלה הדמויות המרכזיות המאכלסות את "ארבע ארצות", הרומן החדש של מתן חרמוני, שהוא, כמו קודמו, "היברו פבלישיניג קומפני" - שזכה לשבחי הביקורת והיה לרב-מכר - עתיר דמיון, משעשע וסקסי. חרמוני, כמו מנדלי מוכר ספרים בשעתו, מעמיד במרכז היצירה את האדם, ובפרט את האמן, כיצור כלכלי-גשמי. בתוך כך נוצר מתח טרגי-קומי מבריק בין הרוח ה"גבוהה" לצרכים הגופניים ה"נמוכים".
זירת הפעולה של הרומן היא תל אביב של ימינו, אך זו, מתברר, אינה שונה בהרבה מהעיירה היהודית של מזרח אירופה, שממנה ניסינו להימלט וחרמוני מחזיר אותנו אליה בחינניות כובשת. בארבע ארצות חרמוני ממשיך את המסע אל שורשי הספרות היהודית המודרנית תוך שהוא משכלל את הסגנון הספרותי החכם- ממזרי שלו. זהו ספר מצחיק, עוקצני וחודר אל הלב
...
|
|
3.
|
|
בוקר אחד מתעורר ד"ר יהושע רדלר, מרצה לספרות עברית, ומגלה שהפך לד"ר יהודית רדלר. אבל למעט הוא עצמו, הכול נשאר כפי שהיה. הוא נכנס למכונית, מתניע, מקלל, נוהג מהרחוב שבו הוא גר אל האוניברסיטה. בסך הכול, העובדה שקם עם מערכת רבייה שונה היא משנית לעומת העיכוב מורט העצבים בחוזה להוצאת ספרו הבא.
סיפורה של יהודית רדלר נמסר בקולו המובס והשנון של פרח אקדמיה נובל, המשקיף על ההיררכיה המוסדית מתחתיתה. הוא פורשׂ עולם שוקק של תשוקות ובגידות, שבו תענוגות הבשר ממפים את יחסי הכוח, והאירועים המסעירים ביותר נפרטים לגינונים בירוקרטיים ומשחקי חצר. החוג לספרות מצטייר ברומן כמקום שמשכלל את הציות למדרגת אמנות, ומעוות בהדרגה את נשמותיהם המתכווצוֹת של סריסיו. בפרוזה וירטואוזית ובהומור פראי, מתן חרמוני מעצב קרנבל פרוע של יצרים ותאוות, שהוא בעת ובעונה אחת גם ריקוד מתואם־להחריד של אדונים ומשרתים.
שפילפוגל, שפילפוגל הוא ספרו הרביעי של מתן חרמוני, חתן פרס ברנשטיין ופרס ראש הממשלה. ספריו הקודמים - ״היברו פבלישינג קומפני״, ״ארבע ארצות״ ו״ג׳ון טרבולטה ואני״ - זכו לשבחי הביקורת....
|
|
4.
|
|
“קצת לפני שאבא שלי מת, איתן ארדיטי
ואני נהיינו חברים.”
באר שבע, שנות השבעים, חמישה נערים מסתובבים ברחובות. הם החברים הכי טובים, מעשנים ביחד את הסיגריות הראשונות, סוחרים בקלפים של שחקני כדורגל. הם שומעים דברים שלא היו צריכים לשמוע. קרובים זה לזה יותר מכל קרבת דם.
תיאטרון באר שבע פורח, הפועל באר שבע אלופה, בבית הקולנוע מקרינים שבוע אחר שבוע את “שיגעון המוזיקה”, ובבית החולים עובדים הגברים החשובים והמשפיעים. כל זה מכסה רק במעט על חוסר הכשירות של המבוגרים. את היתומים של המלחמה הטרייה, מלחמת יום הכיפורים, מזכירים רק בטקסים. וישנם אלה שלא מזכירים אותם גם אז.
שנים אחרי שעזב את העיר, המספר חוזר אל באר שבע. התקוות שתלה בעצמו נגוזו, החלומות הלכו וקטנו בחלוף השנים. הוא נראה צעיר לגילו, אולי כי לא הספיק די בחייו. הוא לא חוזר לבאר שבע כמנצח אבל גם לא כמפסיד, כי הוא, לעומת אחרים, לפחות נשאר בחיים....
|
|
5.
|
|
"בערב הזמין אדם זועף מנת חביתיות ליד 'השולחן החם' במסעדה 'אוטומט'. מלצרית צעירה שזרועותיה השחומות חשופות, למותניה סינר לבן וראשה מכוסה בכובע פשתן, העבירה את ההזמנה לטבח, הסתובבה לצדו האחר של השולחן ושיגרה לפתע חיוך רחב ללקוח: בוא נהיה חברים. הפנים נותרו זעופות, הכתפיים העגולות ניסו להתקמר כדי לתת תוקף לכעס, אבל הכרס בלמה את התנועה. פיה של הנערה התכווץ בחזרה, החיוך נעלם – אוטומטית, כמתחייב משם המסעדה."
כך נפתח הסיפור "ניו-יורקיש" מאת ל' שפירא – תמונה של מפגש אנושי מהוסס בתוך מטרופולין מנוכרת. ל' שפירא, מסופרי יידיש המודרניסטים החשובים, ביקש לתת ביטוי לחוויה העירונית, חוויית חייו החדשים, ביידיש – השפה העממית-יהודית שהולדתה באירופה. המפגש של השפות היהודיות עם הכרך האמריקני הוא שעומד במרכז קובץ הסיפורים המוגש כאן בעריכתו של מתן חרמוני.
בספר כונסו תרגומים חדשים ותרגומים ראשונים ליצירותיהם של כמה מסופרי יידיש החשובים ביותר שהיגרו לאמריקה בשליש הראשון של המאה העשרים: שלום עליכם, ל' שפירו, משה נאדיר ויצחק בשביס זינגר. אל הסיפורים המתורגמים מיידיש צורפו שני סיפורים עבריים-אמריקניים מאת ל"א אריאלי-אורלוף, מי שסומן כממשיך דרכו של ברנר, אך בחר בסופו של דבר להגר לאמריקה, ובכך להגר גם אל מחוץ לזיכרון של הספרות העברית.
היצירות המובאות בספר זה הן שכיות חמדה פואטיות, שהעלו אבק במשך שנים ארוכות. אלא שלמקרא יצירות אלה, גם בעשור השני של המאה העשרים ואחת, קשה לטעות: זוהרן לא הועם, ואפשר שהן רלוונטיות היום לדידו של קהל קוראי העברית לא פחות משהיו אי-פעם. די אפוא בניגוב קל של האבק שהצטבר – כלומר תרגום ראשון או תרגום מחדש או ההדרה – והן שבות להזדהר. הזוהר שלהן אינו זוהר של נרות שבת, כפי שמצפים על פי רוב מספרות יידיש: זהו זוהר של אורות נאון מתעתעים ומסמאים, זוהרו של הכרך האמריקני.
הספר ראה אור בחסות בית שלום עליכם...
|
|
6.
|
|
אפרים ברודר רצה לעלות על הבמות ולשמח יהודים. הוא רצה את אהבת הקהל, את תשואותיו ואת כספו. אלא שבמקום לנסוע אל בירות התיאטרון היהודי בערי המערב הגדולות, דרכיה של ההיסטוריה היהודית הובילו אותו – מכל המקומות – לארץ ישראל של העלייה השנייה. בין סמטאות יפו העותמאנית ושפך נהר העוג'ה, הוא הירקון, אפרים ברודר מחפש לעצמו במה וקהל. העברית שאותה הוא נאלץ ללמוד משמשת אותו כשחקן, אבל גם כדי לכבוש את ליבה של היפה בשחקניות, רחל בק.
בשנת 1913 מְזמן המקרה לצמד השחקנים הנודדים והכושלים אפרים ורחל מפגש עם תימהוני בעל מצלמת ראינוע. יחד הם נקלעים להפקה עברית של סרט אילם. על רקע גלריה של אנשי תיאטרון ועסקנים ציונים מוכרים יותר ופחות נעה העלילה בין יפו, ירושלים, חדרה והגליל. באחד משיאיו של הרומן יוצא צמד השחקנים למסע סהרורי ברחבי ארץ ישראל. יחד איתם על סיפון עגלת מספוא נוסעת מצלמת אירוסקופ אירופית, שמבעד לעדשותיה נראים נופי הארץ כמו תפאורה הוליוודית של ימי ראשית תעשיית הסרטים.
עלילת בעצלתיים בוראת עולם עשיר וצבעוני שמציאות ובדיה משמשות בו בערבוביה. זהו עולם של חולמי חלומות והוזי הזיות שנקלעו במקרה אל תוך ימי הסער והפרץ של התנועה הציונית. אלא שכמו להכעיס, גם בתוך הרוחות העזות המנשבות, מתעקשים גיבורי הרומן להתנהל בקצב משלהם, בעצלתיים.
"בעצלתיים" הוא הרומן השישי של מתן חרמוני, מחבר רבי־המכר 'היברו פבלישינג קומפני' ו'שפילפוגל, שפילפוגל'. כמו בספריו הקודמים, גם בספרו החדש של חרמוני הנאת הקריאה מובטחת.
...
|
|
7.
|
|
“קצת לפני שאבא שלי מת, איתן ארדיטי ואני נהיינו חברים.“ באר שבע, שנות השבעים, חמישה נערים מסתובבים ברחובות. הם החברים הכי טובים, מעשנים ביחד את הסיגריות הראשונות, סוחרים בקלפים של שחקני כדורגל. הם שומעים דברים שלא היו צריכים לשמוע. קרובים זה לזה יותר מכל קרבת דם. תיאטרון באר שבע פורח, הפועל באר שבע אלופה, בבית הקולנוע מקרינים שבוע אחר שבוע את “שיגעון המוזיקה“, ובבית החולים עובדים הגברים החשובים והמשפיעים. כל זה מכסה רק במעט על חוסר הכשירות של המבוגרים. את היתומים של המלחמה הטרייה, מלחמת יום הכיפורים, מזכירים רק בטקסים. וישנם אלה שלא מזכירים אותם גם אז. שנים אחרי שעזב את העיר, המספר חוזר אל באר שבע. התקוות שתלה בעצמו נגוזו, החלומות הלכו וקטנו בחלוף השנים. הוא נראה צעיר לגילו, אולי כי לא הספיק די בחייו. הוא לא חוזר לבאר שבע כמנצח אבל גם לא כמפסיד, כי הוא, לעומת אחרים, לפחות נשאר בחיים. מתן חרמוני הוא אחד הקולות הבולטים והמשמעותיים בשדה הספרות הישראלי. ספריו עטורי השבחים, 'היברו פבלישינג קומפני' ו'ארבע ארצות', זיכו אותו בפרס ברנשטיין ובפרס ראש הממשלה, והיו מועמדים לפרס ספיר. ברומן השלישי שלו פונה חרמוני מהעולם שברא בספריו הקודמים אל אופק חדש, מוכר לא פחות.
ג'ון טרבולטה ואני הוא רומן וירטואוזי, עמוק ותוסס, שהוא גם דיוקן של מקום, של תקופה ושל דור.
"הגרסה הישראלית ל'אני והחבר'ה'...
יצירת חובה קולחת ומרגשת."
דוד רוזנטל, וואלה!
...
|
|
8.
|
|
גיבור הרומן החדש של מתן חרמוני יודע שיש כאלה שמתחילים את החיים בקומה הראשונה. זאת נקודת פתיחה מצוינת, שממנה אפשר רק לעלות. הוא עצמו התחיל את החיים בקומת הכניסה. יש ימים שבהם נדמה לו שאפילו בקומה מינוס אחת – קומת המרתף. אבל הוא נחוש לצאת משם, לטפס למעלה. שיהיה ברור: אין לו נשמה של פושע, והוא לא מתכוון לעשות שום דבר קיצוני. אבל אחרי שהוא מתאושש מהרפתקת סמים במזרח בזרועותיה של בחורה בעלת אמצעים ומוכר את עבודת הסמינר הראשונה באוניברסיטה, קול קטן לוחש לו שאולי הוא עלה על משהו. הוא פותח במיזם עסקי שמתיימר לתרגם את הידע העקר וחסר התכלית שנרכש בפקולטות המתפוררות למדעי הרוח לסחורה שאפשר למכור בעד כסף. יותר ויותר כסף. לפני שהוא מצליח להסביר לעצמו מה הוא בדיוק מוכר, הוא מוצא את עצמו במרכזה של אימפריה חובקת סניפים וארצות. אבל כמה זמן יעמוד גורד שחקים שנבנה על יסודות של אוויר?
מחר אני יוצא מזה הוא קומדיה שחורה שמציירת דיוקן חסר רחמים של הרגע שבו אנחנו חיים, ומספרת באמצעות סיפור עסיסי של השחתה על גלגולה של הרוח בעולם שכולו חומר. ספרו האחרון של חרמוני, 'שפילפוגל, שפילפוגל' ('כתר'), התקבל בהתלהבות בקרב המבקרים והקהל והיה לרב–מכר....
|
|
9.
|
|
ינָיִב אולּיַ קְצָת נחְֶמָד, וְגַם לאֹ מַמָּשׁ רָשָׁע, אֲבָל הואּ פָּשׁוטּ אַף פַּעַם לאֹ מַפְסִיק להְִסְתּובֵֹב סְבִיבֵנו ולּהְָצִיק. וְעודֹ להְָצִיק. וְגַם להְַקְשִׁיב לכְָל הַדְבָּרִים שֶׁעֲליֵהֶם אֲניִ וְשָׁניִ מְדַבְּרִים. וְעַל כָּל דָבָּר שֶׁאֲנחְַנו אומְֹרִים הואּ אומֵֹר "אֵיזֶה שְׁטויּותֹ", או "מָה פִּתְאוםֹ", או "זֶה מַמָּשׁ, אֲבָל מַמָּשׁ, לאֹ יכָולֹ להְִיותֹ".שָׁניִ וַאֲניִ אוהֲֹבִים להְַגזְִים, ולּהְַמְצִיא סִפּורִּים, ולּהְַפְליִא בְּתֵאורִּים , וְאֶת ינָיִב זֶה קְצָת מַפְחִיד. אָז הואּ כּועֵֹס ומַּלשְִׁין, אֲבָל בַסּּוףֹ בַסּּוףֹ, אולּיַ יבִָין...מַתָּן חֶרְמונֹי כָּתַב ומּיִכלַ שׁלָו צִירְָּה סִפּורּ עַל כּוחֹו שֶׁל הַדִמְּיוןֹ הַפָּרועַּ להְִתְגַבֵּּר עַל כָּל הַמִּכְשׁולֹיִם (כּולֹלֵ תַּרְגיִּליִם מְעַצְבְּניִם בְחֶּשְׁבוּןֹ)....
|
|
11.
|
|
תולדות הספרות העברית החדשה משרטט את קורות הספרות העברית על רקע התמורות בחברה היהודית במזרח אירופה ובהתיישבות היהודית בארץ ישראל מאמצע המאה ה־18 עד ערב הקמת המדינה, דרך סיפוריהם ושיריהם של יוצרים ויוצרות בולטים. הספר משלב בין גישות מסורתיות לגישות ביקורתיות עכשוויות לחקר הספרות העברית, והוא המקיף והעדכני ביותר העוסק בפרוזה ובשירה עברית לדורותיה, תרומה רבת־ערך לקוראי הספרות העברית ולחוקריה.
כרך א פותח ברמח"ל ועוסק בצמיחתו של מרכז ספרותי־משכילי בגרמניה ובמזרח אירופה, כולל דיון בכתביהם של משה מנדלסון, נפתלי הרץ־וייזל, אברהם מאפו, יהודה לייב גורדון ויוצרים נוספים. הכרך עוסק גם בכתיבתן של נשים בתקופת ההשכלה, בהן רחל מוֹרפּוּרגוֹ.
כרך ב מציג את האבות הרוחניים של ספרות התחייה, מנדלי מוכר ספרים, אחד העם ומיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ודן גם במשוררי התחייה חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי.
כרך ג מוקדש לכינונו של מרכז ספרותי ארץ־ישראלי בראשית המאה ה־20 ולהתפתחותה של הפרוזה העברית, ועוסק, בין השאר, ביצירותיהם של נחמה פוחצ'בסקי, יוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין, דוד פוגל וש"י עגנון. הכרך דן גם בהתפתחות השירה העברית, בהופעת הגל הראשון של משוררות עבריות דוגמת רחל בלובשטיין ואסתר ראבּ ובמשוררים אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, אורי צבי גרינברג ואלכסנדר פן.
מחברי הסדרה
ד"ר צפי זבה־אלרן היא מרצה בכירה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה .מחקריה עוסקים בעיצובו של זיכרון תרבותי בישראל, בפולקלור ובהומור העברי.
ד"ר מתן חרמוני הוא סופר, חוקר ספרות ועורך, מרצה במחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות באוניברסיטה הפתוחה.
פרופ' עדיה מנדלסון־מעוז מהמחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות באוניברסיטה הפתוחה היא חוקרת ספרות עברית ותרבות ישראלית, ועוסקת בשאלות של אתיקה, מרחב ואידיאולוגיה.
ד"ר מי־טל נדלר היא משוררת ועורכת ספרות, מרצה במחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות באוניברסיטה הפתוחה. מחקריה עוסקים באתיקה, בזיכרון ובמרחב בספרות העברית כחלק מן השיח הציבורי בישראל....
|
|
