מרגע שראיתי את כריכת הספר היפהפה הזה ידעתי שיש פה הבטחה. מה שלא ידעתי זה שהספר הזה יעלה על כל הציפיות וימלא את ההבטחה. לא בגדול. בענק! הספר הזה הוא ספר הביכורים הכי מוצלח שקראתי מזה הרבה זמן . יש קטע כזה בראיונות עם סופרים, שהם מספרים על סיטואציות בהן נשאלים לגבי עיסוקם, והתשובה היא תמיד מהוססת ואף פעם לא סופר/ת. ולא בביטחון: אז אנא, <mark>מיכל קובזמן</mark> יקרה! את כל כך , אבל כל כך סופרת! את צריכה לעמוד ולצ

כמה נפלא! כמה מרענן ובכמה שמחה מתמלא לבי כאשר אני נתקלת בספר ביכורים הכתוב היטב.
זה כלל לא מובן מאליו, תבינו והרי בישראל כל שני וחמישי יוצא ספר חדש ולאחר שקראתי את הכתבה המזעזעת (והחשובה) בוויאנט:
https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5611330,00.html
שמתארת את מהלך העניינים בתחום המו״לות ואת העובדה שכותבים רבים פונים לתחום המימון העצמי, ציבור הקוראים הוא זה שמשלם את המחיר בקוראו תכנים שלא

כבר כמה שנים שאני מלמדת סדנאות כתיבה, אז כמובן שהתלהבתי כשקבלתי ספר שכולו מתרחש בסדנת כתיבה ואפילו הפרקים שלו בנויים על פי סדר השיעורים. "רומן" הוא הסיפור של שניים ממשתתפי הסדנה. איה הנשואה ומקי נשוי עם שני ילדים. היא מחפשת את עצמה והוא מרגיש שהחיים שלו חסרי משמעות. בתחילת הסדנה שניהם לא יודעים על מה יכתבו. עם כל שיעור שעובר הם וגם אנו הקוראים מבינים עוד משהו על כתיבה – דרך המפגשים המתוארים, והתרג

הייתי סקרן לקרוא את הספר גם בגלל נושאו, סדנת כתיבה. אוהב לכתוב, השתתפתי בכמה.
אחת התחילה טוב וההמשך קרטע, בשתיים הספיק לי ניסיון להבין שלא מתאים ורביעית יקרה עד אבסורד.
ולעניין. הספר פשוט טרחני ומשעמם סגנונית, ספרותי מדי במובן הלא טוב של המילה, מהסוג הלא אהוב עלי ומייגע. אין סיכוי שאסיים אותו אחרי שהגעתי בערך לרבע עד שליש ועדיף להפסיק ולעבור לספר הבא.
בנוי פרקים הנפתחים במפגש משתתפי הקבוצה (הגע

הדברים כוללים פרטים מן העלילה
הספר הזה הזכיר לי למה אני מתרחקת בדרך כלל מספרות עברית שמחבריה הם מנחי סדנאות כתיבה. מבחינה טכנית הספר הזה מצוין. אבל טכניקה מלוטשת לא מספיקה. בתחילת הספר מתעורר מתח. די מהר מתברר שלשתי הדמויות המרכזיות יש עניינים לא פתורים בעברן. אבל התקדמות הסיפור לא מביאה לידי בירור עמוק של אותם עניינים. בסופו – נשארת תחושה חמוצה. אין התרה אמיתית של הקונפליקטים, והטיפול בבעי