“בקצרה - דרמה משפחתית שמתחילה בגופה וממשיכה בפלשבקים, הופכת בעצם לכרוניקה של אסון משפחתי ידוע מראש. דוק עצוב מלווה את הרומן הזה כמעט לכל אורכו. ניקולס אוונס הוא לא סופר גדול, אבל הוא סופר טוב שכתיבתו חודרת ונוגעת בזכות ההבנה שלו בבני אנוש. קולח מאוד, העמודים מתחלפים מאליהם.”

“המילים שלדעתי מסכמות בצורה הטובה ביותר את הספר הן: כאב, נופים, ערגה, רומן סוחף, מתח וציפייה, ועוד פעם כאב. שמעתי על הספר הזה הרבה לפני שקראתי אותו, שמו הולך ךפניו. אבל כהתחלתי לקרוא לא יכולתי שלא להיסחף לתוך סיפורם הכואב של גרייס, אנני, פילרגים וכמובן טום בוקר. הסיפור - בזריקה של כמה מושגים ספרותיים, מסופר מגוף שלישי אך כל פעם מתמקד במישהו אחר. פעם באנני, פעם בטום, פעם בגרייס.. הנופים המדהימים שמת”

“"אבל נצחיה," הוא אומר לי בספריה, "כבר קראנו את הספר הזה". זה ספר לשקחתי שוב מהעמודה הראשונה, זאת של האל"ף, וזה קרה קצת לפני שהסתובבתי בספריה וגיליתי שהעמודות מסווגות לא רק לפי א"ב אלא גם לפי סוגות, מה שלא הבחנתי בו עד כה, כי תמיד הלכתי לעמודה הראשונה הזאת. לא משנה. זה מה שעניתי לו: אני לא קראתי. יתכן שהספר עבר אצלנו בבית, אין לי מושג כי אני לא זוכרת, אבל אני לא קראתי אותו. כי ככה זה אצלנו, ספר”

“איך מתחילה מפולת שלגים? לפעמים לא צריך הרבה. סדק פה, בקע שם, צעד לא נכון, אבן שניתקת ממקומה, וכדור שלג מוצא את דרכו במורד ההר, הולך וגדל וסופח אליו עוד קרח ועוד אבנים ככל שהוא יורד. כשהוא מגיע אל שביל שבו הולכים אנשים או אל מקום מגורים הוא כבר הרסני וקטלני. איך מתפרקת משפחה? לפעמים זה בנקודת זמן אחת, ברעש גדול, ולפעמים זה כמו מפולת שלג, היו כבר קודם כל מיני בקיעים וסדקים ואז צעד לא נכון יצר אירוע”

“בקצרה - דרמה משפחתית שמתחילה בגופה וממשיכה בפלשבקים, הופכת בעצם לכרוניקה של אסון משפחתי ידוע מראש. דוק עצוב מלווה את הרומן הזה כמעט לכל אורכו. ניקולס אוונס הוא לא סופר גדול, אבל הוא סופר טוב שכתיבתו חודרת ונוגעת בזכות ההבנה שלו בבני אנוש. קולח מאוד, העמודים מתחלפים מאליהם.”

“המילים שלדעתי מסכמות בצורה הטובה ביותר את הספר הן: כאב, נופים, ערגה, רומן סוחף, מתח וציפייה, ועוד פעם כאב. שמעתי על הספר הזה הרבה לפני שקראתי אותו, שמו הולך ךפניו. אבל כהתחלתי לקרוא לא יכולתי שלא להיסחף לתוך סיפורם הכואב של גרייס, אנני, פילרגים וכמובן טום בוקר. הסיפור - בזריקה של כמה מושגים ספרותיים, מסופר מגוף שלישי אך כל פעם מתמקד במישהו אחר. פעם באנני, פעם בטום, פעם בגרייס.. הנופים המדהימים שמת”

“"אבל נצחיה," הוא אומר לי בספריה, "כבר קראנו את הספר הזה". זה ספר לשקחתי שוב מהעמודה הראשונה, זאת של האל"ף, וזה קרה קצת לפני שהסתובבתי בספריה וגיליתי שהעמודות מסווגות לא רק לפי א"ב אלא גם לפי סוגות, מה שלא הבחנתי בו עד כה, כי תמיד הלכתי לעמודה הראשונה הזאת. לא משנה. זה מה שעניתי לו: אני לא קראתי. יתכן שהספר עבר אצלנו בבית, אין לי מושג כי אני לא זוכרת, אבל אני לא קראתי אותו. כי ככה זה אצלנו, ספר”

“איך מתחילה מפולת שלגים? לפעמים לא צריך הרבה. סדק פה, בקע שם, צעד לא נכון, אבן שניתקת ממקומה, וכדור שלג מוצא את דרכו במורד ההר, הולך וגדל וסופח אליו עוד קרח ועוד אבנים ככל שהוא יורד. כשהוא מגיע אל שביל שבו הולכים אנשים או אל מקום מגורים הוא כבר הרסני וקטלני. איך מתפרקת משפחה? לפעמים זה בנקודת זמן אחת, ברעש גדול, ולפעמים זה כמו מפולת שלג, היו כבר קודם כל מיני בקיעים וסדקים ואז צעד לא נכון יצר אירוע”