דן בן-אמוץ

דן בן-אמוץ

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (121):
מעוניינת להחליף או למכור, הספרים שבעז זוכר שהוא קרא, ספרים להחלפה, אהובים שלי, ספרים שקראתי, הספרים שקראתי בילדות ובהתבגרות, ספרים למכירה או החלפה, ספרים שאני רוצה לקרוא, קראתי בזמן הצבא, רוצה לקרוא, טוב, קראתי, ✔ נרכש בסימניה, "דוגריים" שקראתי, גבעת ברנר, ספרים שאני רוצה לקרוא, סיפורת - מקור , רשימה, רשימת המתנה, עוד ...
1.
מעטים יערערו על התיזה שאותה מתמצת דן בן אמוץ בעצם השם המתנוסס בחוצפה בכתב רש"י על ספרו, אך האומנם יש צורך בכל כך הרבה דוגמאות של משגלים שונים ומשונים (תוך רכיבה על סוס; בתא של קרון רכבת; על קברו של שייח' אבו - תור; בבית חולים; עם שתי לסביות; בבית מרחץ; באמצע הרחוב ביום גשם; עם קטינות ועם זקנות; במסיבת סמים ובקולנוע) כדי לחזק את הטיעון המובן מאליו ש"זיונים זה לא הכל"? לאחר קריאת 500 העמודים בנשימה עצורה וב"מכה אחת" מתגנב לליבו של הקורא החשד שהוא פותה ונילכד - באמצעות סיפורי אלף לילה ולילה אירוטיים, בחדר המיטות רק כדי שהמחבר יוכל להשמיע שם באוזניו את דעותיו הנועזות בתחומים קונטרוברסליים כגון: סמים, חוק ומשפט, אסטטיקה, חינוך, פוליטיקה, חברה, דת, וכל המקובל והבלתי מקובל בתחום המין. באף אחד מספריו הקודמים לא הגיע דן בן אמוץ למידה רבה כל כך של חשיפה עצמית ואם להשתמש בלשון המעטה ניתן לומר שבבואתו המשתקפת במראת ספרו זה, מעוררת דאגה. הייתי ממליץ על אישפוזו (לפחות לתקופת הסתכלות) אילולא חששתי למה שמחבר "זיונים זה לא הכל" יעולל בבית החולים לרופאים וכמובן לאחיות שיופקדו על הטיפול בו. ד"ר רוזנצוויג...

2.
בספטמבר 1959, לאחר התלבטויות רבות מאד, יצאתי לגרמניה כדי להסדיר את תשלום הפיצויים שהגיעו לי. אילו ידעתי אז, לפני שהפלגתי למסע הארוך אל עברי, את אשר אני יודע היום, ספק אם הייתי טורח לתבוע פיצויים, וספק אם הדברים שעכשיו איני מוצא מפלט מהם היו נכתבים אי-פעם....

3.
"סיפורו של בן אמוץ הוא חוויה מזעזעת משום שאינו מתיימר להיות יותר ממה שהוא: אדם צעיר המתאר בעטו של בן אמוץ מה פירוש להיות איש צעיר בישראל של היום... זה מסמך כמעט אותנטי ואני אומר אותנטי דווקא משום שהוא מוצר ספרותי... אולי זה פחות מספרות או שמא יותר מספרות. זה נוגע ללב ומעביר את דעותיו של בן אמוץ, יהיו נכונות או בלתי נכונות ככל שיהיו." יורם קניוק, "דבר" "מי שקרא ספר זה, לא ישכח... העלילה שלו מושכת, אפילו מרתקת, כי שולט בה חוש ער לקצב הקריאה והקליטה... הבעיות שהוא מעלה הן חיוניות, שנויות במחלוקת ומעוררות מחלוקת לגבי נושאים מרכזיים של המציאות הישראלית... רקע העלילה הוא פוליטי-אנושי ומוסרי ביסודו..." ישראל רינג, "על המשמר" "זה ספר רציני ועצוב מאוד ומלא המצאות, העוסק במישרין ומכל הכיוונים בבעיית פצועי צה"ל... אתה קורא בלב נכמר ומקבל את הזוועה והאימה ישר בפרצוף... במקומות מסוימים הספר חזק כל כך, עד שהוא מאלץ אותך לקום מדי כמה דפים ולהצית סיגריה..." דורון רוזנבלום, "דבר"...

4.
כאשר ילקוט הכזבים ראה אור בשנת 1956 לא היו לו אח, רע, קרוב או מודע במה שנוגע למספר אמירות, הניבים והביטויים שהביא לשפתנו ולחיינו. משפטים כמו: אתם נוער אתם? אתם חרא... נו, אבא, גוססים, אה?... כל ויטמין - אצבע... חתול זה כלב נגדו... את הפרינציפ תפסתי, בואו נלך... הרובה אינו אוזן. את הרובה יש לנקות יום-יום... ועוד רבים אחרים, העשירו את השפה ממש כמו שהכזבים העשירו את אוצר ההומור הישראלי. היום חמישים שנה ויותר לאחר שילקוט הכזבים נכנס למחזור הדם שלנו נוצר צורך בעירוי מחודש. למהדורה החגיגית שלפניכם נוספו: 12 כזבים חדשים שהוסיף חיים חפר. 120 ציורי צבע ורישומים ודיוקנאות רבים שהכין דני קרמן. והעיקר: מאות הערות שיפתחו בפני הקוראים שער לעולם המיתולוגי של הווי הפלמ"ח ולעולמם של הדמויות שהיו, אם לא מגש הכסף שעליו ניתנה המדינה, לפחות טס הנחושת שעליו הודש הקפה השחור מסביב למדורות שסביבן סופרו הסיפורים המופלאים האלה....

5.
6.
7.
8.
"גדול"... "נהדר"... "בהחלט"... "חזק"... "נפלא"... "ככה"... "מטריף"... "בכלל"... "מרגיז"... "מלהיב"... "זה משהו"... "מעורר"... "מרדים"... "קשה להאמין"... "משגע"... "מבחינה מסויימת"... "חכם"... "מטמטם"... "מצד שני"... "מגמר"... "זה, מה יש פה לדבר"... "עצום"... "דבר כזה"... "אני בכל אופן"... "אין מילים"... "ממש גועל נפש, בחיי"... "שגעון"... "וחוץ מזה"... "ממסטל"... "מהפנט" "ברצינות"... "יחד עם זה"... "קריא מאד"... "כתוב בצורה, ממש"... "אבל"... "מבחינה ספרותית"... "מעצבן"... "נחמד"... "מעייף"... "לא נורמלי"... "סתם פורנוגרפיה".. "אני לא מבינה איך אפשר"... "אין לי כח"... "אני באופן אישי"... "מרשים"... "מעמיד"... "לא שאני"... "תראה, זה עניין של טעם" "בחיים שלי, עוד לא"... "באמת?"... "עובדה"... "עם ארבע?"... "מופרע"... "אבל אני מוכרחה להודות"... "מוגזם" "איך אפשר?"... "נועז"... "חושף"... "אני לא הייתי יכול"... "שמע, זה בכל זאת"... "תגיד מה שתגיד"... "הלוואי ואני"... "מעניין אם הוא"... "לכל דבר יש גבול"... "לדעתי"... "אני לא מוכנה בשום אופן"... "טוב, זה ענין אחר"... "לקרא כדאי, זה ברור"... "מבריק"... "עזוב אותי"......

9.
10.
11.
12.
13.
איש פלמ"ח ותיק, איש פלוגות-הים ספן וחבר-קיבוץ - תחנות אלה בחיי דן בן-אמוץ מהוות גם את עיקר יצירתו הספרותית. "ארבעה וארבעה" הוא קובץ סיפוריו הראשון של המספר הפופולרי הצעיר שסיפוריו וסגנונו הרהוט נתחבב כלכך על הנוער הלוחם. ארבעת הסיפורים הראשונים - מחיי המחתרת, מתקופת-המאבק, מהווי הארץ. גבורה מהולה בהומור דק, טרגיות-חיים וסבלם - בעין שוחקת של אמן-עיצוב הדמות העממית. ארבעת-הסיפורים האחרים, בהם סיפורי-מלחמה וסיפורי-הגות, יש בהם יותר עמקות לירית. מצפונית וסמליהם מפליגים אל עולמות רחבים. דמות מקורית חזקה מצטרפת בזה למשמרת המספרים של ארץ-ישראל החדשה והצעירה. ...

14.
15.
16.
גניבת מכונית נמראית ברגע הראשון כמשחק ילדים בעיני מוטי, אך הדברים מסתבכים וההרפקתאה הקטנה גוררת רצח. 254 עמודים של סיפור-תסריט-משחק-התפלספות-הומור ודני בן אמוצי. בן-אמוץ היה אחד ממסמרי התרבות הישראלית לטוב ולרע. קשה היה לברוח מקיומו בתוך 'סל-התרבות' הישראלית אבל הוא הביא כמה דברים ל'סל':הוא היה דגם לחוצפה הישראלית הידועה, הוא היה יותר צ'בר' מ'צבר' יליד הארץ, הוא היה שיא המודרניזם הישראלי והשתלבותו בתרבות העולמית הצעירה-המודרנית-המתריסה. הוא היה אחד שלא עשה חשבון למימסד. הפגין והתריס נגד המימשל הצבאי, היה בעד שתי מדינות לשתי העמים, התיידד עם מרלון בראנדו ואף התגורר איתו תקופה ובגללה קיבל שורה בסרט האלמותי 'חשמלית ושמה תשוקה',(היי מיץ', לא אומרים שלום?-בן אמוץ לקרל מלדן בבית קפה)היה כתב 'העולם-הזה' בפסטיבלי קולנוע באירופה, כתב ספרים שמכולם ראוי לזכור את את 'לזכור ולשכוח'-יחסי גרמניה-ישראל דרך הרומן, את 'לא שם זין' יש לקחת בעירבון מוגבל:הוא מזכיר יותר מדי את ספרו של נורמן מיילר 'האמיצים מתים זקופים':כיתה צבאית נכנסת למערה של אויבים , מפקד הכיתה מקבל כדור בגף הופך למשותק, מאבקו עם המימסד ובעיקר עם החיים. מחבר המילון ההומוריסטי 'מילון אח'ול-מאניוקי' עם נתיבה בן-יהודה שטוענת עד היום שהיא עשתה את רוב העבודה ועוד.. מצד שני:ייצג את הצד הבוהמי-הדוניסטי של חיי הבוהימה, ייצריות, תאוות, טפילות ועוד. אני לא מאמין שיש ביגורפיה שהיא נקייה מהצגת הצד האפל של האדם למעט פלורנס נייטינגל ואמא תרזה אבל אמנון דנקנר הלך רחוק-כל כך רחוק, כל- כך אינטואיטיבי שאני לא מאמין לחלק גדול ממה שהוא כתב על בן-אמוץ, ראה את מה שהוצאת כתר-שלפעמים נופלת להמוניות גסה בתירוצים 'פסבדו-ספרותיים'בנוסח העמוד האחורי של עיתונים נפוצים במדינה', מלוכלך, צהוב, לא הגיוני(הוא כותב על אירוע שהוא לא נוכח בו). אחד הכתמים השחורים בתולדות הוצאת כתר והאתר תוהה על קרן זגגי *. שתי מהדורות שונות לספר:האחת, מלאה שכוללת 'מעשים' טובים' של נרי ליבנה ושל אנסקי לסיפוק יצריו של בן- אמוץ שהיה אז אייקון תרבותי, אנסקי ונרי ליבנה אהבו להסתופף בצילו. המהדורה השנייה:שתי שמות אלו הוצאו מהספר. ...

17.
18.
19.
20.
21.
22.
"סיפורו של בן אמוץ הוא חוויה מזעזעת משום שאינו מתיימר להיות יותר ממה שהוא: אדם צעיר המתאר בעטו של בן אמוץ מה פירוש להיות איש צעיר בישראל של היום... זה מסמך כמעט אותנטי ואני אומר אותנטי דווקא משום שהוא מוצר ספרותי... אולי זה פחות מספרות או שמא יותר מספרות. זה נוגע ללב ומעביר את דעותיו של בן אמוץ, יהיו נכונות או בלתי נכונות ככל שיהיו." יורם קניוק, "דבר" "מי שקרא ספר זה, לא ישכח... העלילה שלו מושכת, אפילו מרתקת, כי שולט בה חוש ער לקצב הקריאה והקליטה... הבעיות שהוא מעלה הן חיוניות, שנויות במחלוקת ומעוררות מחלוקת לגבי נושאים מרכזיים של המציאות הישראלית... רקע העלילה הוא פוליטי-אנושי ומוסרי ביסודו..." ישראל רינג, "על המשמר" "זה ספר רציני ועצוב מאוד ומלא המצאות, העוסק במישרין ומכל הכיוונים בבעיית פצועי צה"ל... אתה קורא בלב נכמר ומקבל את הזוועה והאימה ישר בפרצוף... במקומות מסוימים הספר חזק כל כך, עד שהוא מאלץ אותך לקום מדי כמה דפים ולהצית סיגריה..." דורון רוזנבלום, "דבר"...

23.

ממליץ מאוד למי שכבר מכיר וקרא את הרומנים של דן בן-אמוץ. ספר זה הוא צרור של סיפורים קצרים שהתפרסמו בעבר ואוגדו לספר פולקלור יחודי בנוף הספר... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
מי היה באמת דן בן אמוץ, כותב רציני (אני בכוונה לא משתמש במילה "סופר" כי אחרי הכל זה היה לעניות דעתי רק ברמה של עיתונאות נדמה שלפעמים אפילו די... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
כל כך מתאים לדן בן-אמוץ הנשכני לסיים את הספר כפי שסיים. מצחיק, חצוף, אמיץ ורב גווני. אך יא דן, דן, דן. הרסת אותי לגמרי. אהבתי את הספר שלך כל ... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
מקורי. מקדים את זמנו. מפתיע (לא יכולתי להתאפק וקפצתי לסוף הספר - #אל תעשו את זה#) [אבל לא נורא גם ככה סיימתי לקרוא אותו ביומיים]. אני לא מכיר אמ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
רפי לוין לא שם זין. מרגע שנורה בגבו בזמן מבצע ושותק בגפיו התחתונות הוא אומר את כל מה שיש לו להגיד וזורק לאלף עזאזל את הקורקטיות ואת הנימוס... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
ללא ספק אחד הספרים המשמעותיים שקראתי, הספר מצליח להצחיק וגם להעציב עד דמעות , הוא כתוב בשפת סלנג יומיומית אך מתאר סיטואציות מורכבות ורגשו... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ