וואו. סיימתי עכשיו את "תנינה במישור החוף" של <mark>טלי כהן־צדק</mark>, ואני עדיין לא נרגעת.
זה ספר שפותח לך דלת לעולם אחר ואז מגלה לך שבעצם זה העולם שלך – רק עם הסדקים שלו...

הייתה לי תחושה מוזרה לאורך כל הקריאה: מצד אחד אני בתוך עלילה מטורפת: אישה שנוסעת בכביש החוף ומגלה שעיר שלמה פשוט נעלמה ומצד שני, כל מילה החזירה אותי לעצמי.
*לרגעים שאלתי: מה יקרה אם גם אצלי משהו מוכר ייעלם פתאום? איך נראים המקומות ש

יתושים, זיהום אוויר והכאבים שלי, אלו הדברים שהייתי מעלים מהעולם אם הייתי יכול. אבל לכל דבר יש השלכות, בלי יתושים תיפגע שרשרת המזון, זיהום אוויר הוא תוצר של קידמה אנושית ובלי הכאב הכרוני לא הייתי מי שאני היום.

יום אחד נתניה נעלמת לשירה. היא נוסעת הלוך וחזור כדי לוודא, אבל זה ברור לה, נתניה נעלמה. הדבר הזה זורק אותה עשרים שנה אחרונה לניסוי מופרך שהיא ומיכה, האקס המיתולוגי, ערכו בקלות דעת של שיכרו

בוקר שגרתי עבור שירה. משפחה בורגנית ממוצעת. בית, זוג בשנות הארבעים, שתי בנות וכלב.
שירה (המכונה לעתים בחיבה 'שירה שירה') יוצאת לעבודה אחרי הסידורים הרגילים בבוקר.
נוסעת לתומה במישור החוף ואז קורה דבר מה שאין לו הסבר.
הנוף הרגיל אבל..נתניה איננה. כן, נעלמה לה. אופס. אין נתניה, היא לא רואה אותה. מה לעזאזל...עיר לא נעלמת סתם ככה.
ואז התאונה ממנה היא יוצאת עם חבלות קלות, והזכרונות עולים.
שירה ח

את הספר הקודם שכתבה הסופרת לא קראתי, לכן את הספר הזה התחלתי לקרוא ללא ציפיות מוקדמות.
התחלתי לקרוא ומיד התחברתי לסיפור ולעלילה. גיבורת הספר שירה נוסעת בוקר אחד רגיל במישור החוף ולא רואה את נתניה העיר נעלמה לה.
שירה מבוהלת מכך שעוד דברים ייעלמו לה וכך מתחיל המסע של הגיבורה לגלות מי היא באמת ועל כל הפשרות והטעויות שעשתה במהלך השנים.
שירה כיום אישה נשואה בת 40 פלוס ואימא לשתי בנות היא אישה רגילה א