ביקורת ספרותית על להתראות שם למעלה מאת פייר למטר
ספר טוב

---

#
המלחמה הגדולה הסתיימה ברעשי בלגן שלוקח המון זמן לסדר. מיליוני הרוגים – חיילים ואזרחים – וכפול מכך פצועים שאת חלקם לא ניתן לשקם. מדע הרפואה לא הצליח להדביק את קצב הטלת המומים שיצרה המלחמה. שני חיילים מאותה יחידה שגורלם נקשר זה בזה, ממשיכים בחייהם העקומים, למרות פציעה נוראה של האחד ופוסט-טראומה קשה של האחר. הם מנסים איכשהו לשרוד ובגלל הפציעה, החלש והפאסיבי מהשניים, הוא שמחוייב לפעול ולעשות. אדם פשוט, ללא יתרונות של גנים משובחים, כישרון יוצא דופן, חשיבה מחוץ לקופסה או ממון רב, שיש לאחר. כל מה שיש לו זו נאמנות, בזכותה הוא מוכן להתגבר על טבעו ולעשות דברים, שאף אחד לא היה מאמין שהוא יעשה, גם הוא לא.

צרפת של אחרי המלחמה היא אומה מרוששת. אזרחים רבים חיים בעוני, לחיילים משוחררים ללא קשרים אין פרנסה, פצועים "משוחררים" מחכים לקיצבה (שהממשלה מחכה לגרמניה שתשלם את חובותיה, כפי שהוחלט העקבות חוזה ורסאי שסיים את המלחמה). ובינתיים? אנשים מתקיימים מהיד לפה, מנסים לשרוד בתנאים קשים. הפיתרון של הממשלה הוא פטריוטייות, גל גאווה ב"חיילים הגיבורים" והנצחת המתים.

מלחמות מייצרות, בנוסף להרוגים, פצועים, פליטים והרס רב, גם כמה עשירים חדשים. אלה יזמים שיש להם מה שנראה כרב תועלת למלחמה או לתקופה שאחריה. היזם בעל הקשרים הנכונים יודע לדחוף את מרכולתו. במקרה הזה, בצרפת של אחרי מלחמת העולם הראשונה, היו אלה ארונות קבורה. גופות החיילים הפזורות בכל אתרי המלחמה, קבורות זמנית בחיפזון, משפחות החללים שדרשו קבר לבכות עליו. הממשלה (הכושלת, יש לומר כמו רוב הממשלות בצרפת של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, עד שארל דה גול) רצתה לקבע את דעת ההמונים בפטריוטיות וגאווה, במקום שיבינו את עליבותה וכשלונה, ויכעסו עליה, כעס שהצרפתים כבר הוכיחו שיכול להסתיים רע מאד. אז היה יזם נחוש שסיפק ארונות קבורה עשויים, פחות או יותר קרטון ומודבקים במסטיק (סתם הגזמתי. עץ דקיק ודבק, מידות קטנות בכמה מספרים על אלה שאמורים לשכון בהם) הרוויח הון תועפות על הפער שבין ההצעה לבין העלות האמיתית.

זה ספר מצויין, המתאר שנתיים מסיום המלחמה. לֵמֵטְרֶה הצליח בעזרת כישרון כתיבה, יכולת מצויינת לטוות סיפור, הבנה לנפש דמויותיו וכישרון בבניית דמויות שונות, אנושיות ואמינות, להמחיש לפני הקורא(ת) את האווירה ששררה בצרפת אחרי המלחמה הנוראה, אווירה שהיתה שונה מהאווירה ששררה בארצות ההסכמה האחרות שהשתתפו בה. הוא הצליח לאפיין את הפוליטיקה הצרפתית המאוסה והקטנונית, את ההבדל שבין ה"עמך" והחיילים הפשוטים לבין קובעי המדיניות המנותקים. אל תטעו בהגדרות – זה לא ספר מתח בשום מובן, למרות שהסופר התפרסם בצרפת כסופר מתח, זה רומן עם רקע היסטורי, בלי היומרה לחקות את הכתיבה המסורבלת שהיתה נהוגה בתקופת התרחשותו. והוא ראוי בהחלט, לדעתי, לפרס המכובד שקיבל.

הביקורת של Pulp_Fiction היא שכיוונה אותי לספר הזה, תודה מקרב לב. הספר הוא כל מה שאמרת עליו, והנימה האירונית של הסופר רק מוסיפה על ההנאה בקריאתו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על להתראות שם למעלה