שין שין מגבעתיים, בלוג קריאה

לפני שנתיים ו-3 חודשים

לפני שנתיים ו-3 חודשים

לפני שנתיים ו-3 חודשים

לפני שנתיים ו-3 חודשים

» (אתר סימניה) רונית מאתרת כל ספר

» מדף הספרים (4 מתוך 430)

סיפור על אהבה וחושך - מהדורות שונות - עמוס עוז

והיום איננו כלה - ספריה לעם #408 - צ'ינגיס אייטמטוב

מגילת סן-מיקלה - ספריה לעם #179 - אכסל מונתה

» מדף הדירוגים (4 מתוך 1730)

שמי האבן - העולם השבור #3 - נ.ק. ג'מיסין

נגורי - געגוע לעונה החולפת - ריוקו סקיגוצ'י

אופק אבוד - הסדרה הקטנה # - ג'יימס הילטון

» חנות הספרים (4 מתוך 15 )

40 ש"ח

30 ש"ח

35 ש"ח

35 ש"ח

ביקורות ספרים:

ביקורות ספרים ששין שין כתבה

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 286 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

בתרווד כשפיה - נשים, תזונה ומדע בהיסטוריה של ישראל

אראלה טהרלב-בן שחר

אז אתחיל מהקנקן. הכריכה של הספר יפה ואטרקטיבית מאוד בעיניי, מושכת את העין ומזמינה להתקרב. אבל הכותרת עצמה, לדעתי, לא ממש מצ... המשך לקרוא

20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת?

לפני חודש

ספר החרקים הגדול

יובל זומר

נתקלתי לראשונה בספרי הטבע של יובל זומר כחלק מהקורס "מילדי טבע למגיני הסביבה והחי" ביחידה למחקר התרבות באוניברסיטת תל אבי... המשך לקרוא

12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת?

לפני חודשיים

ספר הציפורים הגדול

יובל זומר

16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת?

לפני חודשיים

המצאת הטבע - הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט הגיבור האבוד של המדע

אנדריאה וולף

יש בי חיבה רבה לביוגרפיות שבהן ניכרת אהבה אמיתית — לא רק ידע. אנדריאה וולף, מחברת המצאת הטבע, לא מסתתרת מאחורי מסך של אובי... המשך לקרוא

20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת?

לפני 3 חודשים

רעש התקופה

אריאנה הרוויץ

על מה אנו מדברות כשאנחנו מדברות על רוח התקופה? פעם היינו משתמשים בביטוי השאול מן הגרמנית, "רוח התקופה" (Zeitgeist). רוח — משב א... המשך לקרוא

15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת?

לפני 3 חודשים

אושר

אמינטה פורנה

יש ספרים שלא צועקים את עצמם, אלא לוחשים. אושר מאת אמינטה פורנה הוא ספר מהסוג הזה – מהסוג שמחלחל לאט, מתעכב בלב, מבקש שנשים ... המשך לקרוא

23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת?

לפני 3 חודשים

ביקורות ספרים ששין שין אהבה

מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

להגן על ג'ייקוב - מותחן משפטי

ויליאם לאנדיי

"כשקיבלתי את התיק הייתי בטוחה שהוא יהיה פשוט, שני נערים, לא איזה פושעים רבי תחכום, לא שומרים על זכות השתיקה. אבל עד היום לי ... המשך לקרוא

11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת?

לפני שבוע וחצי

שחקן מספר אחת - עטיפת הסרט

ארנסט קליין

# בשנת 2045 – הספר פורסם ב 2008 – העולם הוא מקום עלוב ומפחיד. עוני רב והזנחה סביבתית, ביריונות, פשע והזנחה. וייד, שבעולם האמיתי... המשך לקרוא

24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת?

לפני שבוע וחצי

אולי נזכרתי מאוחר מדי

חן לבקוביץ׳

אני אוהבת לצאת מאיזור הנוחות ולהלך בין ז'אנרים של ספרים , ובדרך להיחשף לספרים מצוינים . ספרים מיוחדים אחרים ושונים , מרגש... המשך לקרוא

8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת?

לפני שלושה שבועות

תמורה נאותה - חרגול פלוס #

מאיה ערד

מומלץ, שלושה סיפורים מצוינים. כתוב נהדר. משקפים את הסיטואציות הקטנות בחיים שמעטים כותבים עליהם. בראשון מתורגמנית (יכול לה... המשך לקרוא

7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת?

לפני שלושה שבועות

סולם גנבים

ליאור אנגלמן

אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה. כתיבה טובה, מלאת הומור. לגבי הסטראוטיפים שהוזכרו בחוות דעת קודמות, בעיני הדמויות בספר ... המשך לקרוא

6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת?

לפני שלושה שבועות

בית היפהפיות הנמות (2021) - הסדרה הקטנה #

יאסונרי קוובטה

ספר עם כל המאפיינים של הספרות היפנית המוקדמת. הספר יצא לאור לראשונה ב-1961. קאוובטה הוא היפני הראשון והאסיאתי השלישי (אחרי ר... המשך לקרוא

16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת?

לפני שלושה שבועות

שין שין עוקבת אחרי

דף המעקב של שין שין

עוקבים אחריה

הודעות הפורום ששין שין כתבה

מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני שלושה שבועות

» בשעה טובה! (אתר סימניה)

לפני חודש

» תודה רבה. זה היה מלחיץ ומבהיל. (אתר סימניה)

לפני שנה ו-3 חודשים

» חבל כל כך שאי אפשר לשרשר תגובות. (אתר סימניה)

לפני שנה ו-10 חודשים

» בשל המצב באתר "עברית" מוצעים ספרים דיגיטליים לקריאה ללא תשלום. (אקטואליה)

לפני שנתיים ו-3 חודשים

» הוספתי (אתר סימניה)

לפני שנתיים ו-3 חודשים

» הוספתי (אתר סימניה)

לפני שנתיים ו-3 חודשים

» הוספתי (אתר סימניה)

לפני שנתיים ו-3 חודשים

» הוספתי (אתר סימניה)

תגובות להודעות ששין שין כתבה

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני שנה ו-3 חודשים

» (אתר סימניה) אברהם

לפני שנה ו-10 חודשים

» כדי שלא תצטרכו לחפש הרבה, מוסיף לינק ישיר (אקטואליה) אורב באור יום

לפני שנתיים ו-2 חודשים

» הי, (אתר סימניה) קולעת ספרים

לפני שנתיים ו-3 חודשים

לפני שנתיים ו-3 חודשים

לפני שנתיים ו-3 חודשים

לפני שנתיים ו-3 חודשים

לפני שנתיים ו-3 חודשים

» (אתר סימניה) רונית מאתרת כל ספר

טוקבקים של שין שין על ביקורות של אחרים

טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני שבוע וחצי

» קראתי מזמן ואני זוכרת לטובה את האזכורים הרבים והנוסטלגיים/משעשעים לשנות ה 80 בהם גם אני התבגרתי. (שחקן מספר אחת - עטיפת הסרט / ארנסט קליין)

לפני שבוע וחצי

» מעולם לא שמעתי עליו. תודה על הסקירה המסקרנת. (דון קאמילו אוחז בזנבו של השטן - דון קאמילו #7 / ג'ובאני גוארסקי)

לפני שבוע וחצי

» זה באמת תמיד מפליא אותי איך הקריאה השנייה של ספר שונה לחלוטין מזו הראשונה. (הודו יומן דרכים - מהדורה מחודשת / עזריאל קרליבך)

לפני שבוע וחצי

» אהבתי את שורת הסיכום שלך! (להגן על ג'ייקוב - מותחן משפטי / ויליאם לאנדיי)

לפני שלושה שבועות

» סקירה מעניינת ומאירת עיניים. (הדחף - הסדרה הקטנה # / סטפן (שטפן) צווייג)

לפני ארבעה שבועות

» המלצה מסקרנת. תודה. (אילו קירות יכלו לדבר / משה ספדיה)

לפני ארבעה שבועות

» תענוג של סקירה. (הנחלה / מריה טורצ'נינוף)

לפני חודש

» תודה על הפירגון רץ. (בתרווד כשפיה - נשים, תזונה ומדע בהיסטוריה של ישראל / אראלה טהרלב-בן שחר)

לפני חודש

» oziko - לשאלתך לגבי גיבויים (גריט GRIT - להט + התמדה + נחישות = הצלחה / אנג'לה דאקוורת)

לפני חודש

» הפמיניזם בא לשחרר גברים ונשים כאחד מן הפטריארכיה. (כיכר היהלום / מרסה רודורדה)

טוקבקים על הביקורות של שין שין

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני חודש

» תודה על הפירגון רץ. (בתרווד כשפיה - נשים, תזונה ומדע בהיסטוריה של ישראל / אראלה טהרלב-בן שחר) שין שין

לפני חודש

» ספר נהדר, כמו הביקורת שלך - לספר על היסטוריה מזווית ממש לא שגרתית, לגבי השם -בתרווד כשפיה (בתרווד כשפיה - נשים, תזונה ומדע בהיסטוריה של ישראל / אראלה טהרלב-בן שחר) רץ

לפני חודש

» תודה על התגובות ןההתייחסות. (בתרווד כשפיה - נשים, תזונה ומדע בהיסטוריה של ישראל / אראלה טהרלב-בן שחר) שין שין

לפני חודש

» ואו, ממש מרתק (בתרווד כשפיה - נשים, תזונה ומדע בהיסטוריה של ישראל / אראלה טהרלב-בן שחר) Pulp_Fiction

לפני חודש

» נשמע מאוד מעניין (בתרווד כשפיה - נשים, תזונה ומדע בהיסטוריה של ישראל / אראלה טהרלב-בן שחר) נצחיה

לפני חודש

» מעניין מתי יכתבו ספר על הזן ההומינידי גברים. (בתרווד כשפיה - נשים, תזונה ומדע בהיסטוריה של ישראל / אראלה טהרלב-בן שחר) מורי

לפני חודשיים

» נדל זה לא חרק. שלא לדבר על חילזון. (ספר החרקים הגדול / יובל זומר) strnbrg59

לפני חודשיים

» רץ, כן בהחלט (המצאת הטבע - הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט הגיבור האבוד של המדע / אנדריאה וולף) שין שין

לפני חודשיים

» .פרפר צהוב, גילויים רבים של מיני בע"ח וצמחים (המצאת הטבע - הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט הגיבור האבוד של המדע / אנדריאה וולף) שין שין

לפני חודשיים

» יעל, אני בספק אם זו אהבה שיכולה להיות הדדית, אלא אם כן את מאמינה בתחיית המתים :-) (המצאת הטבע - הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט הגיבור האבוד של המדע / אנדריאה וולף) פרפר צהוב

פינת היצירה:

סיפור שכתבתי

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

1. תפוזים

תפוזים – שירה סובל
הוא מקלף לה תפוז, זהו אחד הפינוקים שהיא הכי אוהבת. היא שונאת להתעסק עם פירות. אז בקיץ הוא חותך בשבילה אבטיח או מלון לקוביות גדולות ומתוקות, ובחורף הוא מקלף עבורה תפוז, וגם בוצע את הפלחים.
"איך עבר עלייך היום, אהובה?"
"הכול כרגיל, ואצלך?"
היא מסתכלת עליו ושמה לב שצמחו לו כמה שערות זעירות על האף. אלוהים ישמור, מתי זה קרה. היא חייבת לומר לו משהו בנדון.
"טוב, הרבה עומס בעבודה."
המיץ של התפוז דביק ועכשיו היא חושבת על ארוחת הצהריים למחר. האם היא תכין שניצלים כפי שבנה אוהב למרות שזו ארוחה רק ליום אחד, או שאולי תשקיע בתבשיל שיספיק ליומיים. בעצם, החורף כבר בפתח, אז למה שהיא לא תכין מרק.
"ואיך אתה מתגבר על העומס?"
אבל הבן שלה לא אוהב מרק ירקות ובעלה לא אוהב מרק עוף. טוב, תמיד אפשר ללכת על ברירת המחדל ולהכין מרק עדשים, השאלה הנשאלת היא האם יש בבית עדשים. נמאס לה ללכת לסופר לעשות השלמות. למה רק היא עושה את הדברים האלה בבית.
"חייבים לשכור אנשים חדשים, אנחנו מעט מדי אנשים ויותר מדי עבודה, אבל התהליך לוקח המון זמן, משאבי אנוש כל כך לא יעילים."
התפוז הזה מצוין, היא חייבת לקנות יותר תפוזים, וגם קלמנטינות לילד, הוא אוהב לקחת אותן לבית הספר, חבל כל כך שהילדה לא אוכלת פירות, איך אפשר לחיות ככה. כדאי להכין לה משהו מפנק לשבת, היא מגיעה השבוע מהצבא. אולי הם יזמינו גם את סבתא? לא בא לה, אבל אם לא תזמין אותה בשישי תצטרך לפגוש אותה בשבת, או באמצע השבוע, חס וחלילה, לא יעלה על הדעת.
"אני בטוחה שאתה מסוגל להתמודד. קטן עליך. כבר עברת תקופות קשות מאלו. העיקר שיש עבודה, נכון?"
אם היא לא תזמין את סבתא בשישי או בשבת אז אולי היא תלך אליה לבדה בשלישי בערב, אבל אז סבתא לא תראה את הנכדים, היא תרצה שהם יתראו גם בשלישי וגם בסוף השבוע וזה לא בא בחשבון. לא, היא לא מוכנה, יש גזרות שהציבור לא יכול לעמוד בהן.
"ברור, לא שכחתי כמה זמן לקח לי למצוא את העבודה הזאת. אני לא מתלונן, רק חבל שלוקח למשאבי אנוש כל כך הרבה זמן למצוא עובדים חדשים."
אז אם אני לא נפגשת עם סבתא בשלישי אני יכולה לפגוש חברה, אולי ללכת עם מישהי לסרט. אני לא בטוחה שבא לי. בזמן האחרון ממש לא בא לי כלום. זה נכון שכשהיא בסוף עושה והולכת היא נהנית, אבל הכבדות הזאת, הלאות הזאת... זה משבר גיל החמישים? היא תוהה בינה לבין עצמה.
"חמוד, אתה יודע מה זה משאבי אנוש, הגוף הכי פחות יעיל בארגון. בסוף זה יקרה."
אבל היא בכלל לא בת חמישים, היא אומרת לעצמה. אז למה היא מכניסה את עצמה לסרטים. זה בעלה שציין לא מזמן חמישים ולכבוד המאורע גידל כמה שערות בלתי אטרקטיביות בעליל על האף. חוץ מזה, זה טבעי שלא תמיד רוצים לצאת מהבית. למה היא תמיד צריכה לבקר את עצמה על כל דבר.
"טעים לך התפוז?"
אולי היא תזמין את גיסתה לסרט. בעצם, שהגיסה תזמין. אי אפשר עם היחסים החד צדדיים האלו. אבל אולי היא לא צריכה להתחשבן עם הגיסה. התחשבנות עושה קמטים, או כך לפחות אומרים בפייסבוק.
"כן, מאוד, אפשר עוד אחד, נשמה?"

נכתב לפני 6 שנים ו-2 חודשים

2. יוסף - סיפור קצר

הוא מרגיש את טעם הדם בפיו. לפחות אחת משיניו נשברה ועוד אחת או שתיים מתנדנדות. כל גופו כואב, כנראה שנשברה לו צלע. הנובי חבט בו בכול כוחו וחטף את מנת המזון היומית שלו. זה כבר היום השלישי שזה קורה, הוא לא יוכל להחזיק כך מעמד זמן רב. אתמול בערב הגניב לו עבד אחר פיסת לחם. זה היה המזון היחיד שבא לפיו בשלושת הימים האחרונים. ראשו כואב, המקום מצחין, קולות גניחה ואנחה נשמעים סביבו, קולות האסירים האחרים, חלשים, פצועים מיואשים. ברגעים כאלו הוא אוהב לחשוב על בשמת. על עורה הרך כמשי, על ריח גופה, ריח של שמנים ובשמים איכותיים. על עיניה הצבועות בכחל וקרועות בפוך. מגע ידיה על גופו, כל כך שונה מן המפגשים החטופים עם השפחות ורועות הצאן הצעירות באוהלי אביו. אותן נשים צרובות שמש, שעורן ושפתיהן חרוכות ולשערותיהן ריח עשן מדורות וגללי עיזים. נשים שחותנו בגיל 12 ולאחר כעשור של לידות, הנקות ועבודה קשה נראו כבר זקנות ובלות. התמזל מזלה של אימו רחל, היא מתה בצעירותה לאחר לידת אחיו הצעיר בנימין, ולכן נשמרה בזכרונו של אביו כאישה הצעירה והיפה שהייתה. לאה, אחותה, דודתו הלא אוהבת, תפחה ועבתה. עורה גס, שיניה נשרו, זרועותיה חזקות וגסות כמעט כזרועותיהם של בניה, רועי הצאן החסונים וגסי הרוח, הסובבים אותה בנאמנות..
אבל הוא לא רוצה לחשוב כעת על לאה או בניה, על אחיו הצעיר והאהוב בנימין, או אף על אביהם, יעקב, ראש השבט, הפטריארך שאהב אותו יותר מכל אחד מהילדים, כי היה דומה כל כך לה, לאישתו האהובה, לרחל המתה, שצילה המשיך לרחף על המשפחה כולה. הוא מנסה לדמיין את בשמת, אשתו הצעירה, היפה והריחנית כל כך של פוטיפר הזקן. אדונו, האיש שקנה אותו מן הישמעאלים, הפך אותו למנהל משק הבית והוא גמל לו רעה תחת טובה. אבל איך הוא היה יכול לעמוד בפיתוי? כשהיה הולך לעיתים עם אביו לשוק... בשכם היה מביט בנשים העירוניות, הן נראו לו תמיד מסקרנות ומושכות יותר מנשות השבט. בסתר הוא חלם לגור בעיר, בבית מידות נאה ומרוהט ולא באוהלי משפחתו. אביו ידע על כמיהותיו, כל אחד אחר שהיה מספר ליעקב על רצונו לגור בעיר כנענית היה זוכה למטר חרפות וגם לחבטה הגונה מן הסתם, אך הוא היה הבן האהוב, בנה של רחל, ובמקום דברי תוכחה יעקב התרצה ורכש עבורו באחד מימי השוק גלימת צמר צבעונית, גלימת פסים של סוחר או מלומד עירוני גלימה כל כך יוצאת דופן שעלתה לו בסופו של דבר בהרבה יותר מנזיפה או סטירת לחי מצלצלת, היא עלתה לו בחירותו ואולי גם בחייו.
ושוב היא עולה בעיני רוחו, בשמת, אשת פוטיפר, אשתו הצעירה והאהובה, החטא היה כפול כי שניהם אהבו את פוטיפר, הוא היה אדון טוב ובעל מסור. כשיצא לסיוריו באדמות המלך תמיד חזר עם שי לאשתו, אריג פשתן לבן ואיכותי, תכשיט, משחק מגולף בשנהב וכיוצא באלה. למרות גילה הצעיר כבר החל לבנות לה קבר מפואר, משכן מהודר לעולם הבא. היא אהבה לגשת לאתר הבנייה, לבחון את הציורים שעל הקירות ולהתייעץ עם הבנאים, האמנים והציירים לגבי קישוט הקבר וציודו.
כן, אין ספק שהם אהבו את פוטיפר, ובכל זאת בגדו בו, זו הייתה תשוקה ששניהם לא יכלו ולא רצו לכבוש, שניהם גילו את טעמו של מעשה האהבה ולא שבעו ממנו. תשוקתם העבירה אותם על דעתם, המפגשים הבודדים והזהירים הפכו לתכופים והגילוי הצפוי כל כך אכן קרה. כניסתו של פוטיפר לחדר לא הפתיעה אותו כמו תגובתה המהירה של בשמת. בשניות הבודדות מרגע פתיחת הדלת ועד לזעקות הבעל, זעקות של כאב אמיתי וצער שעדיין מהדהדות באוזניו, היא הספיקה לצרוח ולשרוט את פניו בכל כוחה ופוטיפר האמין. מן הסתם רצה להאמין, הכריח את עצמו להאמין שמדובר באונס ולא בבגידה. וכך חייה של בשמת ניצלו ואילו הוא הושלך לבור העלוב הזה, למקום ממנו בודדים יוצאים בחיים.
לעיתים בשעות הלילה הקרות מנשוא או בשעות היום הלוהטות כשהוא קפוא למחצה או מדמדם מחום הוא נזכר באל הטמיר של אביו. האל הבלתי נראה של משפחתם, אשר התגלה לפי הסיפור לאבי סבו אברהם והפך את משפחתם לשונים, בודדים ומנודים בקרב העמים הכנענים ביניהם חיו. הוא באופן אישי חיבב את התרפים של אמו. לאחר מותה הוא הוציא אותם ממקום המסתור באוהל והיה אוהב לגעת בהם, לדבר אליהם ואולי אף להתפלל אליהם. הם הזכירו לו את השנים הקצרות והיפות כשגדל באוהל אמו היפה והאהובה. גם כשטייל בשכם היה מתפתה להיכנס למקדשי הבעל והאשרה המקומיים, אך תמיד פחד שאחד מאחיו הבריונים יתפוס אותו. מעשה שכזה יכול להוביל לתוצאות מאד לא רצויות, במיוחד אם נפלת לידיהם של שימעון ולוי חמומי המוח שרק חיפשו הזדמנות לתגרה הגונה.
כעבד במשק פוטיפר סגד לאלי הבית יחד עם כול העבדים והמשרתים. אלי מצריים נראו לו מוזרים ומרוחקים, אך יחד עם זאת מעוררי ייראה ופחד. בשנים שחלפו הוא כמעט ושכח את האל הנסתר, האל של אבותיו. כשפניו תחובות בתוך הבוץ לאחר שהשומר הנובי הענק זרק אותו לשם הוא נזכר בו לפתע. ומתוך כאבו וייאושו לחש תפילה וביקש רחמים והצלה, וככול האנשים הנואשים, שלא נותר להם דבר להפסיד, נדר והבטיח את כל מה שלא היה לו לתת.
למחרת נתחבה לידו חבילה ע'י אחד השומרים. זהיר ומבוהל הוא הטמין אותה באזור חלציו עד שהיה יכול להתבונן בה בפרטיות. החבילה הכילה חריץ גבינה קטן, אוצר של ממש, הדרך לשרוד עוד יומיים שלושה. החריץ היה עטוף בפיסת בד דהויה, הוא רצה לזרוק אותה לבור השופכין כדי להעלים כל סימן לפרס הפתאומי שקיבל, אך לפתע ראה משהו בסבלנות, ובזהירות אין קץ הוא הצליח לחמוק ולהתקרב לאחד מפתחי האוורור והאור הבודדים, כן, הוא לא טעה, על הבד היו סימני כתב. הוא קרב אותו כמה שהיה יכול לעיניו כדי להיטיב לראות ושביב ריח מוכר היכה בנחיריו, ריח בושם מוכר, ריחה של בשמת, האהובה, הבוגדנית, מפלתו ותשועתו. על הבד נכתבו בחיפזון כמה מילים. שר המשקים – חנינה שר האופים – גזר דין מוות, האם השתגעה? להכניס חבילה כזו לבור האסורים זהו מעשה מסוכן ביותר. מי יודע איך היא הצליחה לעשות זאת? היא הסתכנה בעבורו, סיכנה את חייה, הוא חייב להיות ראוי להקרבה שלה, להשתמש במידע שהיא שלחה לו ולחלץ את עצמו מכאן. זו כבר פעם שנייה שהוא מוצא את עצמו בסכנת מוות. הוא כבר נחלץ פעם אחת בדרך נס מן הבור, הוא ייחלץ שוב ולא תהייה פעם שלישית. הוא מתפלל בכל כוחו, לא תהיה פעם שלישית ,הוא נשבע להניח את כל שגיאותיו מאחוריו, את יהירותו וטיפשותו, את בוגדנותו ותשוקותיו, מעתה יהיה אדם שונה, טוב יותר ונאמן יותר ואולי אלוהים בחסדן יאפשר לו לחיות ולראות את פניו של אחיו בנימין, האח הצעיר עליו נשבע לשמור ולהגן, אך השאיר מאחוריו עקב שגיאותיו ויהירותו.
שני אנשים מושלכים במפתיע לידו, אסירים חדשים, בגדיהם קרועים אך ניכר כי היו אלו בגדים משובחים, הם אוחזים זה את זה באימה, פניהם עגולים וגופם מלא, אילו אינם עבדים שברחו אלא כוהנים, אצילים או אפילו משרתי המלך פרעה בכבודו ובעצמו. הם רועדים מפחד ומאימה ואינם יודעים איך להתנהג בסביבתם החדשה והמפחידה. לילה ראשון עובר והם שוקעים בשינה טרופה. הם עדיין לא מורגלים לשינה על ריצפת הבור הקרה והמזוהמת. בבוקר הם מתעוררים עם אור ראשון, רועדים וקפואים, עקוצים מכינים ופשפשים, אחד מהם פורץ בבכי קורע לב וחברו מנסה לעודד אותו.
הוא מתבונן מהצד, מה לו ולאסירים כאלו. הוא כבר ראה כל כך הרבה אנשים שבאים והולכים בחודשים שהוא כאן, מעטים שוחררו, רבים מתו ממחלות, ממכות השומרים או מקטטות ותגרות, גופותיהם הושלכו לתנינים בנילוס. זה כנראה יהיה גורלו אם האחרים ימשיך להכותו ולגנוב את קצבת הלחם שלו. החדשים מתחילים לדבר והוא מאזין בחצי אוזן, אין לו יותר מדי מה לעשות, הוא פולה כינה מראשו מועך אותה ומשליך אותה. כמה מילים מגיעות לאוזנו, מקוטעות, נואשות:
-חי אוסיריס, חלמתי חלום, מי ייתן והיה פה כהן פותר חלומות שהיה יכול לפתור את חלומי.
-אחי, גם אני חלמתי חלום, חד ובהיר מאין כמוהו, אני מרגיש שהוא חשוב.
באותו רגע הוא יודע שהאל הנסתר שמע את תחינתו, הוא מגייס את שארית כוחותיו, מזדקף, מנער את הלכלוך מגופו כמיטב יכולתו ובמצרית היפה ביותר שלו הוא פונה לשני האסירים המבוהלים.
אחים יקרים, חי איזיס ואוסיריס, אתם בני מזל, שמי יוסף בן יעקב מכנען, מנהל משק הבית לשעבר של השר פוטיפר ופותר חלומות. הרשו לי לפתור את חלומותיכם ואם תהיו מרוצים אנא עשו עמי חסד וזכרו אותי לטובה.

נכתב לפני 6 שנים ו-2 חודשים

3. מכבסת ארז - סיפור קצר

מכבסת ארז
יום ראשון, שבע בבוקר, היא מגיעה ראשונה ופותחת את המכבסה. מדליקה את האורות ופותחת את החלונות, המקום מחניק והיא חייבת לאוורר, ריח חזק של אבקת כביסה ומרכך כלוא בחלל הצר. ליד הדלת שקים וצרורות של כביסה שהגיעה ביום שישי, ממש לפני הסגירה. היא מתחילה למיין, כביסה עדינה, רגילה, לבנה, ניקוי יבש, מיוחדים, צמר, עור וזמש.
היא אוהבת להתחיל עם הכביסה הלבנה, ממלאת שלוש מכונות ואז שותה את הקפה של הבוקר, נס פשוט עם שתיים סוכר על חשבון הבלבית. היא אף פעם לא קונה הפוך יקר מאחד מבתי הקפה הרבים ברחוב, חבל על הכסף, קפה זה קפה. לפעמים דלית, החופפת של דודי מהמספרה הסמוכה מביאה לה הפוך מהמכונה שלהם. אישה טובה דלית, יש לה לב זהב. לפעמים בא לה להיכנס למספרה לעשות פסים ופן אבל אין טעם, סתם בזבוז.
בזמן שהמכונות עובדות היא מתחילה לגהץ. קשה לה להתניע בבוקר אז היא מתחילה עם חבילה קלה. שש כותנות. לא סיפור. לקוחה קבועה. מביאה פעם בשבוע את החולצות המחויטות של בעלה מהעבודה. מתעצלת לגהץ בעצמה מן הסתם, בטח אין לה אפילו קרש. חצי שעה עבודה גג. ארז מגיע בשמונה. הוא סך הכול בוס סביר, לא מציק, סומך עליה ורוב היום בכלל לא בעסק. הוא מקפיד שיהיו קפה וופלים במטבחון ומשלם לה בזמן. לפעמים השפם הלבן שלו עושה לה פלשבק ומזכיר לה את איגור, הבוס הקודם שלה.
היא מדחיקה ודוחפת את המגהץ קדימה במרץ, מיישרת צווארונים. המטלה קלה ומסתיימת במהירות. שלושים דקות חלפן. היא תולה יפה את החולצות. חבל רק שהיא כל כך שונאת לגעת בצווארונים של גברים. מה לעשות. זו העבודה. ממשיכים קדימה. חבל שארז משלם כל כך מעט. שכר מינימום. מדי פעם 50 שח נוספים אם יש עומס והיא עומדת בלחץ. 50 שח. זו בדיחה. פעם הבונוסים שלה היו מאות ואלפי שקלים.
אין טעם לחשוב על זה. הגרון מתכווץ. וופל אחד מהמטבח. דלית פותחת את המספרה ובדרך אומרת שלום, גם נותנת חיבוק. היא אוהבת להתחבק עם דלית. מגעה אינו שורף. המכונות סיימו והיא מתחילה לקפל. בעיקר גופיות, תחתונים גרביים. לא לחשוב, רק לקפל, אלו סתם חפצים דוממים. אין שום קשר בינם לתחתונים הזרוקים על הרצפה במכון. מהר מהר, הגיעה ערימה של שמיכות קיץ. החורף הגיע ועקרות בית חרוצות מסדרות את הארונות של הילדים. שמיכה עם דובונים, דומה קצת לשמיכה של איתי. מעניין אם גם בפנימייה עשו ארונות. קר שם יותר בצפון. היא צריכה לשאול אותו כשהוא יגיע בעוד שבועיים לביקור החודשי.
כמות כפולה של אבקה כביסה בריח לבנדר. את השמיכה הזו כנראה הרטיב תינוק. גם איתי היה מרטיב. בעיקר כשהיה מתעורר בלילות ולא מוצא אותה בדירה. הוא הרטיב עד גיל מאוחר ולכל המצעים שלו היה ריח של שתן. שטויות. ילדים מרטיבים, זה לא אומר שום דבר. סך הכול נחמד כאן במכבסה. אפשר לשמוע רדיו, מוזיקה או זהבי עצבני, הוא מצחיק אותה. לפעמים לקוחות נכנסים ואפשר לדבר איתם דקה או שתיים. העובדת הסוציאלית אמרה שאם היא תעבוד שנה שלמה בעבודה נורמטיבית יש לה סיכוי טוב לקבל את איתי שלה בחזרה.
האמת שהיא משתגעת כאן משעמום, השעות זוחלות לאט, העור שלה מעקצץ והגרון יבש. היא מעבירה לגל"צ, מנסה להקשיב לפרשנים, מקפלת עוד ערימה, מפעילה מייבש, היא מכניסה לתוכו דפי ריכוך ריחניים. זה אחד הטריקים של ארז. הלקוחות מתים על זה. כבר 12, מוציאה כריך חומוס ופרי מהתיק. הפסקת צהריים, בודקת אם דלית יכולה להצטרף אליה, לא, היא עסוקה, בדרך כלל יום ראשון הוא יום חלש במספרה, אבל היום הגיעו כמה נשים מבוגרות בלי לקבוע תור ודלית עובדת.
ארז יצא מזמן, יש לו עסקים ועיסוקים אחרים. הוא אוהב לשבת בפרלמנט של הגברים המבוגרים בבורקס "סמי". פעם עברה שם וראתה לקוח לשעבר, מהקבועים, כמעט התעלפה, פחדה עד מוות שהוא ילשין עליה לארז והיא שוב תפוטר. למרבה המזל הוא כנראה לא זיהה אותה. מאז היא עוקפת את בורקס סמי.
הרגליים רועדות, היא נקייה כבר חצי שנה והיא לא תיתן לדודא לנצח, בשביל איתי. מקסימום סיגריה. אחת בצהריים, חבילה של מדים, חייל וחיילת, התאומים של רוית השכנה. בחורה טובה, היא מחבבת אותה, רוית תמיד נשארת למספר דקות לשיחה קלה. מדברת עד אינסוף על הילדים המוצלחים שלה. שניהם משרתים ב 8200. היא שוב חושבת על איתי שלה. איתי יפה התואר. ילד פנימיות. ילדים כמוהו הצבא לא לוקח. גם היא לא שירתה בצבא. היא חייבת להתמיד. למרות המחסור, למרות השיעמום, למרות הכמיהה למוכר. תזכרי כמה זה היה רע. זה לא שווה את זה היא אומרת לעצמה. זהו, עוד שתי שקיות של כביסה רגילה. חבילה מסודרת לשליח של הניקוי יבש. מטאטאה את המקום, מעבירה סמרטוט במטבח. שולחת הודעה לארז לקנות עוד חלב למחר. ארבע בול היא נועלת. בקושי נושמת. יוצאת החוצה לסירחון האוטובוסים, ריח הביוב, צחנת החופש.

נכתב לפני 6 שנים ו-6 חודשים

4. סיפור קצר שכתבתי

דיאגנוזה

חיים לוין עולה כהרגלו על אוטובוס 56 למשרד ברח' ז'בוטינסקי. בניגוד לאנשים אחרים, אשר שונאים את התחבורה הציבורית חיים דווקא אוהב את הנסיעה באוטובוס לעבודה וממנה. לעיתים, ביום שישי, כאשר לא היה עליו לנסוע לעבודה היה לוקח אוטובוס לירושלים, חיפה או אפילו רחוק יותר, לנצרת או לבאר שבע, ומיד חוזר על עקבותיו. חיים לוין אוהב לנסוע באוטובוס. הנסיעה בתחבורה הציבורית היוותה בשבילו תרגולת מצוינת להשחזת יכולות האבחון המצוינות שלו.
בוקר טוב לבבי לדוד הנהג הקבוע וחיים נכנס פנימה ותופס מקום בחלקו האמצעי של האוטובוס במושב אסטרטגי המאפשר לו לתצפת על הנוסעים מקדימה וגם מאחור. באוזניו תחובות אוזניות, אך שום מוזיקה אינה מתנגנת בנייד שלו, זוהי הסוואה פשוטה המאפשרת לו לצותת לשיחות מבלי לעורר חשד.
לידו מתיישב אדם כבד גוף, פניו מזוקנים ולגופו מעיל ארוך ועבה למרות שמזג האוויר עדיין איננו קר במיוחד. האיש מיד שולף מכשיר נייד ומתחיל לקרוא את החדשות. הוא אינו יוצר קשר עין עם איש. טוב, זהו מבנה אישיות מוכר ונפוץ למדי, הפציינט סובל מחוסר ביטחון עצמי, הזקן והמעיל מהווים שכבת הגנה, מן הסתם האיש רווק ואולי אף בתול, כל אישיותו אומרת ביישנות ופחדנות, כאן דרושה פסיכואנליזה ארוכה לפירוק הסיבות שמקורן מן הסתם עוד מבית אבא ואמא, מקרה די מסובך למען האמת, אולי אפילו אבוד, חיים לא אופטימי.
נקסט, או, זה מקרה קצת יותר מורכב ומעניין, לא לעיתים קרובות יוצא לחיים לוין לאבחן מקרה כל כך מובהק של הפרעת אישיות פרנואידית. הנוסעת הצעירה שעומדת במרכז האוטובוס זקוקה ללא ספק ובדחיפות לתרופות ואולי גם לאישפוז פסיכיאטרי. היא מביטה סביבה בעצבנות. בוחנת את תקרת האוטובוס, מן הסתם מחפשת מצלמות זעירות ומיקרופונים. עכשיו היא מתכופפת. נוגעת בתחתית המושב, היא כנראה מחפשת כבלים סמויים. היא מביטה בחשדנות על האישה עם משקפי השמש הגדולים ומתרחקת ממנה. תענוג, קלאסיקה של ספרי לימוד. למעשה זו תמיד הייתה ההפרעה החביבה על חיים, ולעיתים כל כך נדירות הוא נתקל בה בצורתה הקלאסית והמובהקת. למעשה הוא לא פגש פציינטית כל כך מרתקת מאז אותה נסיעה ממוזלת לעכו ברכבת לפני כשנתיים, נסיעה שהניבה הפרעת אישיות פרנואידית בדרך הלוך, והפרעת אישיות נרקסיסטית בדרך חזור.באמת, הגיע הזמן לנסוע שוב לעכו, עיר עם מזל.
בינתיים מתיישבות במושב שלפניו שתי נשים, הן מתחילות בשיחה ולשמחתו הרבה של חיים קולותיהן גבוהים וברורים, הוא אפילו לא צריך להתכופף קדימה. למרבה הצער השיחה משעממת ובנאלית למדי. לאישה הימנית יש צרות עם ביתה, נערה בגיל ההתבגרות, שום דבר חשוב או יוצא דופן, לא משהו שדורש התערבות פסיכולוגית, אפילו יועצת פשוטה יכולה לעזור כאן. והשנייה? איזה שעמום, מתלוננת על בעלה. בין השורות אפשר לנחש שמדובר בחוסר תפקוד מיני. הלו, גברת! תני לו ויאגרה ואל תתפסי כאן מקום של פציינטים אמיתיים. אבוי, עם נוסעות כאלו כבר בא לו להגיע למשרד ולהתחיל את יום העבודה.
רווית, פקידת הקבלה מחייכת ואומרת לו בוקר טוב מנומס, והוא עונה לה בחיוך. אח, רווית, עוד חידה שפוצחה, אחד המקרים הראשונים והמוצלחים שלו. במשך זמן רב היו לו חשדות וספקות לגבי רווית. רווית ליפשיץ, פקידת הקבלה. המשקפיים והמראה המסודר תמיד נראו לו מזויפים, מעוררי חשד. זמן רב עקב אחריה בדיסקרטיות אבל בעקשנות, הציץ לה בתיק, פתח את מגירת השולחן שלה. מה את מסתירה, גב' ליפשיץ? מדוע את מגיעה כל כך עייפה בבקרים? ולמה לפעמים תנועה לא זהירה מסגירה סימנים אדומים על פרקי ידייך? שעות רבות של מחשבה ועיון בחומר מקצועי לא עזרו לפתור את התעלומה. דווקא שיטוט מקרי ונדיר בטינדר חשף אותה. רווית המלקה! מלכת SM ! כן, גם סודה של רווית גלוי עכשיו בפניו. אך הוא לא יחשוף אותה לאיש, אין לה מה לחשוש, האתיקה המקצועית היא נר לרגליו, וחובת החיסיון הרפואי קדושה בעיניו.
חיים נכנס למשרד, תולה את המעיל, מכין לעצמו ספל נס נטול ופותח את הקובץ במחשב עליו הוא עובד כרגע, דו"ח ספקים, 2017.
לעזאזל! איך המטומטמים האלו לא קיבלו אותו ללימודי פסיכולוגיה??!!

נכתב לפני 6 שנים ו-7 חודשים

5. אהבת אמת - סיפור קצר

אהבת אמת

אין ספק, בקיץ זה קל יותר. השמיכה קלה ומהירה להסרה, הגוף מזיע משנת הלילה, והגרון יבש וניחר. בקיץ קל יותר. פשוט להניף את השמיכה, לתחוב את הרגליים לכפכפים ולגשת למטבח לשתות כוס מים צוננים ומרווים.
אבל היום הוא לא יום קיץ. היום הוא יום חורפי, שמיכת הפוך כבדה רכה ונעימה, וגופה המקופל בתנוחת עובר מתקשה להיפרד מחמימותה. כל כך נעים להתערסל כך ברכות בתוך מצעי הכותנה, לנמנם בתוך קן קטן של חום וביטחון. כמדומה שלא חשה ביטחון שכזה בעולם מאז בקעה, נגד רצונה, מרחם אימה.

השעון מצלצל שוב והיא לוחצת על הכפתור שוב, מסרבת לפקוח עיניים, אם תפקח אותן תתקרב שלב אחד נוסף לקימה המאיימת, לחיים, לעולם. והיא לא רוצה, היא לא רוצה. היא רוצה להישאר כאן. לנצח.
יש האומרים שהשינה היא מוות קטן. הם מנסים להמעיט בה, ששים לקום, להתייצב מול המציאות, לטרוף את החיים! איזה ביטוי מטופש... אבל לא היא, זה לא בשבילה. מעולם לא הייתה הטורף. לכל היותר הנטרף. או איזו זברה שמדשדשת בשולי העדר. היא יודעת שהם לא צודקים. השינה היא החיים. החלומות הם המציאות.

השעון מצלצל שוב, המצאה ארור, הלוואי שיירקב בגיהינום מי שהמציא את השעון המעורר, מי שהמציא את השעון בכלל, מי שקצב את הזמן וקרע את האנושות באכזריות שפלה ממעגלי הערות והשינה הטבעיים. מן הסתם היה זה גבר, היא חושבת. המין הזה! המין החושב, הממציא, הצודק, הפועל. ברגעים כאלו היא מתעבת את המין הזה, את אנשי הבוקר, ובכלל את כל מי שקם ממיטתו בחדווה, אמא שלה ביניהם.

היא לא תיכנע, היא לא נכנעת. מתהפכת ומושכת את השמיכה מעל לראשה. זהו, היא החליטה, היא לא מתכוונת לקום. לא עכשיו. אולי אף פעם לא. הם לא מבינים והם לעולם לא יבינו. היא והמיטה. זו אהבת אמת.

נכתב לפני 6 שנים ו-7 חודשים

6. ספורטן השרון - סיפור קצר

ספורטן השרון
הגעתי לפה ב 2012, חתיכת תקופה, מאז שפתחו את הקאנטרי. אני מהוותיקים, מכירה כל מנוי בצורה אינטימית. את אלו שבאים בבוקר מתקלחים בזריזות, וטסים לעבודה, את הקשישים ש"פותחים" את הבריכה, מתרחצים באיטיות מרובה, מבלים בסאונה, מתלבשים במשך שעה ויוצאים בסביבות 12 לאכול צהריים. את אנשי הקריירה והעסקים שמגיעים מאוחר בערב אחרי יום ארוך לאימון, מתקלחים ועוד לובשים בגדי ערב ויוצאים לבילוי.
אני מכירה אותם בשם, בגיל ולעיתים ההיכרות ממש אינטימית, ואם תשאלו אותי אינטימית מדי. לא אכפת לי שהם מתפשטים ומתלבשים לפני, ממש לא מפריע לי כשהם מסתרקים, מתגלחים ומתיזים קצת בושם ודיאודורנט, אבל מה הקטע עם המתבגרים האלה שמפוצצים מולי חצ'קונים בקירבה יתרה. יש נער אחד, עומר, נשבעת לכם, הוא בא לקאנטרי לפוצץ. ודווקא אצלי! מעצבנים אותי מאוד אלו שבוהים בי שעות, חופנים צמיג מיותר, תולשים שערות מהאף ומנקים אוזניים. הלו, חברים, כאן זה מועדון ספורט מכובד, אין לכם בית?
אבל אני הכי שונאת את אלו שנוגעים בי, אני מראה! מראה! אוקי, מה לא הבנת? אתה מסתכל בי ורואה את עצמך. זו לא מערכת יחסים שאמורה לכלול שום סוג של מגע. אז תרחיק ממני את האצבעות השמנוניות שלך שמשאירות עליי סימנים! מזל שג'ניה מנקה אותי לפחות פעמיים ביום, אחרת לא הייתי רואה את עצמי מרוב סימני אצבעות. ג'ניה מגיע בזמזום נעים. הוא תמיד שומע מוזיקה בזמן העבודה, פופ רוסי, בעיקר שירי אהבה. אצבעותיו מכוסות בכפפות, כמו שצריך, ככה מתנהג גבר! הוא מתיז עליי ספריי ניקוי בריח נעים, בלי לחסוך ובלי לדלל, ואז מנגב אותי בעדינות במגבת נייר. חבל שג'ניה לא עובד בימי ראשון, והמנקה המחליף, דודי, לא מעיף לכיווני מבט. לכן יום ראשון הוא היום הכי פחות חביב עליי בשבוע. מצד שני, ג'ניה הוא גבר ששווה להתגעגע אליו.
אבל אין ספק שהמועדף עליי מאז התחלתי בקריירה שלי במלתחות הגברים בספורטן השרון הוא גדי. גדי בחור נעים ויפה תואר, לדעתי לפחות, ונראה לי שיש לי מה לומר בעניין, בכל אופן אני עובדת בלשקף בחורים בלבוש חלקי כבר שש שנים, שבעה ימים בשבוע 14 שעות ביממה. נראה אתכם מתחרים בניסיון עבודה שכזה. גדי הוא מהשחיינים, הוא מגיע בשעות ובימים לא קבועים, מניח את התיק תמיד באותו המקום, תולה את המגבת על המתלה, מסיר נעליים, פושט את בגדיו ונשאר בבגד ים. גדי מעיף בי מבט קצר. הוא לא גבר שנוטה להתפעל מעצמו ולהרבות בעמידה מול המראה. גם כשהוא מסיים, מתקלח ומתלבש הוא לכל היותר מעיף בי מבט חטוף בדרך החוצה כאשר הוא מעביר אצבעות ארוכות בשערו הרטוב.
אך הכל משתנה כאשר צבי מגיע למועדון. כאשר צבי מגיע גדי נשאר במלתחות זמן רב. לקח לי חודשים להבין מה קורה כאן ולמה הוא מסתכל עליי ובכלל לא מתבונן בעצמו. הייתי מראה צעירה ולא מנוסה ולא הבנתי שגדי כלל לא מסתכל על עצמו. בימים המסוימים והדי בודדים האלו שגדי התעכב באופן בלתי מוסבר הוא היה מתבונן בי ומנסה לראות את השתקפותו של צבי. לי זה לקח כמה חודשים להבין מה מתרחש, אבל עברו כבר שנתיים וצבי עדיין לא קלט. וגדי, גדי כל כך ביישן שהוא לא מעז לעשות את הצעד הראשון. היות ששניהם מנויים וותיקים לעיתים הם מחליפים הנהון ראש, או בוקר טוב סתמי כזה של אנשים שמכירים זה את זה בפנים כבר שנים, אבל לא מעבר לזה. בא לי לטלטל את גדי, לצעוק עליו: "תעשה כבר משהו, למה אתה מחכה?", חבל שאין לי ידיים.
אתמול גדי הצליח לתפוס עשר דקות תמימות של צפייה בצבי מתלבש, מתגלח ומסתרק. המבט שלו היה כל כך מאוהב ועצוב שכמעט רציתי לבכות, אפילו לא שמחתי כשג'ניה בא לנקות אותי, כולו חיוכים, שר לו שירים שמחים ברוסית ולא מודע לדרמה האנושית שמתרחשת בדיוק מאחורי גבו. אתם יודעים שאני מתה על ג'ניה, אבל לפעמים הוא כזה אטום ולא רגיש. גם אותו בא לי לטלטל.
כבר שנתיים שאני צופה במופע האימה הזה של גדי, המאוהב, צבי שלא מרגיש דבר וג'ניה ששר לו שירים שמחים ברוסית. גם עומר כבר התבגר ועברו לו כל החצ'קונים. שני מתאמנים וותיקים נפטרו, עשרה מאמנים התחלפו, מאות חברי מועדון חלפו ובאו, גדי נועץ מבטים, צבי לא שם לב, ועולם כמנהגו נוהג. אני באמת אוהבת את מקום העבודה הזה, לכאן הגעתי כמראה צעירה משבירו ובניו, אבל אני כבר שוקלת לבקש העברה. אני לא עומדת בזה יותר, יום אחד הלב שלי יישבר.
למען השם, הבוקר זה קרה! הטמבל סוף סוף קלט, זה רק לקח לו כמה שנים טובות, אבל הוא ראה את גדי מסתכל עליו, והוא חייך, הוא חייך. יש אלוהים! הוא התקרב אליו לקח ממנו את הנייד והקליד לתוכו את מספר הטלפון שלו. זהו! עכשיו אני יכולה למות מראה מאושרת. היום הוא היום של דודי אבל בכלל לא אכפת לי שהוא שוב מעגל פינות, שחיים נשען עלי כשהוא מתגלח, ושהגיעו שני מתבגרים מחוצ'קנים חדשים למלתחות. ידעתי את זה ואמרתי את זה גם לא פעם לג'ניה. האהבה בסוף תמיד מנצחת.

נכתב לפני 6 שנים ו-8 חודשים

7. אפוקליפסה עכשיו (שיר לא רציני לתקופת החגים)

ראיתי את מספר השטן,
שלושת הספרות נעצו בי את מבטן.
ארבעת פרשי האפוקליפסה נשפו בעורפי
חזיונות מימי דניאל ויוחנן אחזו בגופי.
דקות של אימה הטרידו אותי
66.6 ק"ג, אמר המשקל הביתי.
חייבים להתחיל בדיאטה.
סופי.

נכתב לפני 13 שנים ו-11 חודשים

קבוצות קוראים בהן מופיעה שין שין

קבוצות קריאה:

הויזואליסטים

(קבוצה ציבורית)

המלצות לספרים

מאמרים בנושא...

(קבוצה ציבורית)

ספרים סרטים וקולנוע

ציטוטים יפים מתוך ספרים

קשקשת ברשת

(קבוצה ציבורית)

סיפורת צבאית

מפגש חברי סימניה 3.7.2014

(קבוצה ציבורית)

רשימות קריאה:

רשימות הקריאה של שין שין

#	שם הרשימה	פרטיות	כמות ספרים	מספר צפיות	עודכנה לאחרונה
1.	מדע בדיוני ופנטזיה	ציבורית	216	6633	לפני 13 שעות
2.	נקראו ב 2025	ציבורית	63	175	לפני 13 שעות
3.	יותר מדי ספרים מעט מדי זמן-סיפורת	ציבורית	32	8216	לפני שבוע וחצי
4.	אוטופיה ודיסטופיה	ציבורית	28	2683	לפני שבוע וחצי
5.	ספרות נשית במיטבה	ציבורית	198	6831	לפני שבועיים
6.	ספרי עיון	ציבורית	136	5348	לפני שלושה שבועות
7.	יפן, סין, הודו	ציבורית	65	2839	לפני חודש
8.	ממואר חשיפה אישית	ציבורית	71	2463	לפני חודשיים
9.	שואה ומלחמת העולם השנייה	ציבורית	49	2692	לפני חודשיים
10.	רומן גרפי וקומיקס	אישית	11	320	לפני חודשיים
11.	ספרי ילדים מובחרים	ציבורית	94	8301	לפני חודשיים
12.	אפריקה	ציבורית	19	1839	לפני חודשיים
13.	נובלות וסיפורים קצרים מומלצים	ציבורית	128	8920	לפני 3 חודשים
14.	מתח, תעלומה, בלשים	ציבורית	85	3692	לפני 3 חודשים
15.	נקראו ב 2024	אישית	75	221	לפני 3 חודשים
16.	ספרים שנקראו במועדון הקוראות שלנו	ציבורית	86	1202	לפני 3 חודשים
17.	ספרים על ספרים, קוראים, סופרים וספריות	ציבורית	72	3606	לפני 3 חודשים
18.	ביוגרפיה	ציבורית	22	2415	לפני 3 חודשים
19.	ספרים עם הקדשת הסופר/ת	ציבורית	56	1640	לפני 4 חודשים
20.	גיבורות נשיות יוצאות דופן	ציבורית	152	4877	לפני 4 חודשים
21.	רומנים היסטוריים	ציבורית	68	3111	לפני 5 חודשים
22.	את אחלה ואת חתולה, את אחלה חתולה!	אישית	15	182	לפני 5 חודשים
23.	נקרא ב 2023	ציבורית	88	500	לפני 8 חודשים
24.	צריכה לקרוא שוב מתי שהוא	ציבורית	16	1639	לפני שנה ו-2 חודשים
25.	דהרמה	אישית	7	119	לפני שנה ו-4 חודשים
26.	שירה	אישית	11	1336	לפני שנה ו-6 חודשים
27.	ספרים שעזבתי באמצע	ציבורית	46	2792	לפני שנה ו-7 חודשים
28.	זוכי פרס נובל ובוקר	ציבורית	61	5188	לפני שנתיים ו-4 חודשים
29.	נקרא ב 2022	אישית	62	549	לפני שנתיים ו-8 חודשים
30.	נקרא ב 2021	אישית	67	493	לפני 3 שנים ו-8 חודשים
31.	נקרא ב 2014	אישית	73	1427	לפני 3 שנים ו-9 חודשים
32.	נקרא ב 2020	אישית	75	577	לפני 4 שנים ו-8 חודשים
33.	מלחמת העולם הראשונה	אישית	17	1537	לפני 5 שנים ו-1 חודשים
34.	נקרא ב 2019	אישית	61	576	לפני 5 שנים ו-7 חודשים
35.	ספרות אפרו-אמריקאית	ציבורית	12	2332	לפני 6 שנים
36.	נקרא ב 2018	אישית	72	769	לפני 6 שנים ו-7 חודשים
37.	ספרים שהשאלתי	אישית	0	835	לפני 6 שנים ו-9 חודשים
38.	הספרים האהובים עליי	ציבורית	86	4928	לפני 6 שנים ו-10 חודשים
39.	נקראו ב 2017	אישית	64	901	לפני 7 שנים ו-8 חודשים
40.	נקרא ב 2016	אישית	62	1231	לפני 8 שנים ו-8 חודשים
41.	יותר מדי ספרים מעט מדי זמן-עיון	ציבורית	21	2165	לפני 9 שנים ו-7 חודשים
42.	נקרא ב 2015	ציבורית	64	1985	לפני 9 שנים ו-8 חודשים
43.	צפיתי בסרט ואהבתי	ציבורית	30	1941	לפני 10 שנים ו-10 חודשים
44.	נקרא ב 2013	ציבורית	76	2222	לפני 11 שנים ו-8 חודשים
45.	ראיתי את הסרט ולא אהבתי בכלל	ציבורית	11	1568	לפני 12 שנים
46.	נקרא ב 2012	אישית	76	1549	לפני 12 שנים ו-8 חודשים
47.	ספרי בישול מומלצים	ציבורית	10	4176	לפני 14 שנים ו-8 חודשים
48.	מחזות	ציבורית	9	1435	לפני 14 שנים ו-9 חודשים

» סך הכל 2918 ספרים ב-48 רשימות.