“# היתרון שהיה לספר הזה הוא, שבגלל כמה ביקורות עליו שקראתי, ציפיתי לספר גרוע ומרוח, וההפתעה שלי היתה כולה לטובתו. הוא כתוב היטב (אם כי התרגום יכול היה להשתדל יותר), קל לעקוב אחר התפתחות העניינים למרות שהוא מדלג בין זמנים, ההסברים שהקורא מקבל להתנהגות הדמויות מתקבלים על הדעת, ולמרות מופרכות מובנית אפשר לקרוא אותו ואפילו להינות. זו לא ספרות גדולה אבל זה ניסיון להחיל את נקודת ההשקפה הייחודית של אוונס”

“פעם קראתי ספר בשם "הילדה שנשארה לבדה", על ילדה שלא ברור בת כמה היא, שש או תשע, שנשארת לבד בעיר בדירה פריזאית בזמן שאמא שלה הלכה לחפש עבודה והתעכבה מלחזור. בינתיים הילדה הסתדרה די טוב עם עצמה ועם קצת עזרה מחברים עד שאמה חזרה והן התאחדו באושר אך לא בעושר עד עצם היום הזה. כמו תמיד באגדות. מה זו אגדה? סיפור חלומי שממוקם מחוץ לזמן ומחוץ למקום, שובר את קירות הרציונל ופונה לרגש, ואף על פי שיש סיבוכים”

“קאיה היא ילדה שגדלה כל חייה ליד החוף, הביצות; היא חיה בטבע וחבריה הם בעלי החיים מאז ומתמיד. תחילה מתואר כיצד נטשו אותה בני משפחתה בגלל האב האלים, עד שגם האב נטש, והיא הייתה רק ילדה קטנה שלא היה לה לאן ללכת. התושבים מכנים אותה ״ילדת הביצות״, כאילו היא מין מוזר של אדם שאסור להתקרב אליו. העלילה נעה בציר הזמן קדימה ואחורה: סיפור החיים של קאיה, ופרשיית רצח כמה שנים קדימה, עד לסיום הספר שבו קווי העליל”

“כשקראתי את הספר חשבתי בתחילה על ג'יימס בונד בסרט "דוקטור נו". כזכור 007 עולה על החוף ופוגש יפהפייה (אורסולה אנדרס), בבדידות על החוף. במשך הקריאה חשבתי על סוד קיסמו של ספר זה, ופתאום עלה הפתרון, זוהי השאיפה הקמאית שלנו לחזור לטבע, שנמצא במגע מינימלי עם הציוויליזציה, לזכות ביתרונותיה כמו ידיעת הקריאה, לקבל פלטה של צבעים , ולבטא יכולת למידה, התבוננות ומחקר, זאת בליווי כישרון לציור. מה בן אדם צריך”

“# היתרון שהיה לספר הזה הוא, שבגלל כמה ביקורות עליו שקראתי, ציפיתי לספר גרוע ומרוח, וההפתעה שלי היתה כולה לטובתו. הוא כתוב היטב (אם כי התרגום יכול היה להשתדל יותר), קל לעקוב אחר התפתחות העניינים למרות שהוא מדלג בין זמנים, ההסברים שהקורא מקבל להתנהגות הדמויות מתקבלים על הדעת, ולמרות מופרכות מובנית אפשר לקרוא אותו ואפילו להינות. זו לא ספרות גדולה אבל זה ניסיון להחיל את נקודת ההשקפה הייחודית של אוונס”

“פעם קראתי ספר בשם "הילדה שנשארה לבדה", על ילדה שלא ברור בת כמה היא, שש או תשע, שנשארת לבד בעיר בדירה פריזאית בזמן שאמא שלה הלכה לחפש עבודה והתעכבה מלחזור. בינתיים הילדה הסתדרה די טוב עם עצמה ועם קצת עזרה מחברים עד שאמה חזרה והן התאחדו באושר אך לא בעושר עד עצם היום הזה. כמו תמיד באגדות. מה זו אגדה? סיפור חלומי שממוקם מחוץ לזמן ומחוץ למקום, שובר את קירות הרציונל ופונה לרגש, ואף על פי שיש סיבוכים”

“קאיה היא ילדה שגדלה כל חייה ליד החוף, הביצות; היא חיה בטבע וחבריה הם בעלי החיים מאז ומתמיד. תחילה מתואר כיצד נטשו אותה בני משפחתה בגלל האב האלים, עד שגם האב נטש, והיא הייתה רק ילדה קטנה שלא היה לה לאן ללכת. התושבים מכנים אותה ״ילדת הביצות״, כאילו היא מין מוזר של אדם שאסור להתקרב אליו. העלילה נעה בציר הזמן קדימה ואחורה: סיפור החיים של קאיה, ופרשיית רצח כמה שנים קדימה, עד לסיום הספר שבו קווי העליל”

“כשקראתי את הספר חשבתי בתחילה על ג'יימס בונד בסרט "דוקטור נו". כזכור 007 עולה על החוף ופוגש יפהפייה (אורסולה אנדרס), בבדידות על החוף. במשך הקריאה חשבתי על סוד קיסמו של ספר זה, ופתאום עלה הפתרון, זוהי השאיפה הקמאית שלנו לחזור לטבע, שנמצא במגע מינימלי עם הציוויליזציה, לזכות ביתרונותיה כמו ידיעת הקריאה, לקבל פלטה של צבעים , ולבטא יכולת למידה, התבוננות ומחקר, זאת בליווי כישרון לציור. מה בן אדם צריך”