“סיפורם של הבודדים, של הישראלים הנסחפים אל חופי ניו-יורק, כל אחד מטעמו הוא, שורדים יותר או פחות את העיר המופלאה הזו, מופלאה בעיני שורדיה ובעיני הכמהים אליה, כאילו בה ימצאו את גורלם, את ביתם, את כל הטוב שיש לעולם להעניק. בית הקפה הוא של ניסן (מארק איווניר או גל תורן בסדרה, תלוי באודישן), המצוי מזמן בניו-יורק כבית קפה אמיתי, שהיווה אף אתר צילום עבור נורה אפרון ובעבור סרטיה. ליב (עדי בילסקי בסדרה, גג”

“איזה מוזר זה שבזמן שאדם עושה פעולה כלשהי, תהיה לה השפעה על אנשים אחרים, לפעמים כאלו שאפילו לא פגשנו ולו פעם אחת בימי חיינו. כשאלי קפצה מהבניין המעוטר כולו בציורי גרפיטי, מבלי לדעת -טילטלה את חייהם של עוד שלושה אנשים שמעולם לא הכירה. כאילו שתנופת הקפיצה שלה הגיעה עד אליהם וסיחררה אותם אל תוך סיטואציה שחייהם ייכרכו אחד בשני. מגי - בעלת קליניקה לטיפולי יופי ואסתטיקה, היא שבעזרת מכשור מתקדם ואבק”

“הפעם אתחיל דווקא להתמקד באיור שבכריכה. תסכימו איתי שזהו המפגש הראשון שלנו עם הספר, עוד לפני שאנחנו מעלעלים בו. נכון? אז ככה, צהוב אני אישית לא אוהבת. הצבע הזה שמור אצלי אך ורק לקרני השמש, חרציות ופרחי החמניות, שבחודש יוני יצוצו בחנויות הפרחים. צהוב הוא אכן צבע בולט, וידוע שפרסומאים ובשלטי חוצות משתמשים בגוון הצהוב. לי אישית הצבע הצהוב משדר מלנכוליות, עצב ודיכדוך. רק אחרי שסיימתי לקרוא את”

“יש ספרים שלופתים אותך ושואבים את כל כולך אל תוך העלילה,עד שאתה מרגיש שאתה ממש שם.חלק מהסיפור. כמו הספר הזה.ולא בגלל שהספר הוא רחב יריעה,או איזה יצירה מופלאה וחד פעמית. לא. דווקא בגלל דוק העצב המלווה את הסיפור לכל אורכו,כמו חוט סורר שנפרם ממכפלת המכנסיים,ומשתרך אחריך בעקשנות. בגלל הרגישות העדינה שבה הוא כתוב.בגלל האהבה הניכרת בכתיבה לניו יורק,בגלל האהבה הניכרת בכתיבה כלפי בעלי חיים,ובגלל שאתה מבין”

“סיפורם של הבודדים, של הישראלים הנסחפים אל חופי ניו-יורק, כל אחד מטעמו הוא, שורדים יותר או פחות את העיר המופלאה הזו, מופלאה בעיני שורדיה ובעיני הכמהים אליה, כאילו בה ימצאו את גורלם, את ביתם, את כל הטוב שיש לעולם להעניק. בית הקפה הוא של ניסן (מארק איווניר או גל תורן בסדרה, תלוי באודישן), המצוי מזמן בניו-יורק כבית קפה אמיתי, שהיווה אף אתר צילום עבור נורה אפרון ובעבור סרטיה. ליב (עדי בילסקי בסדרה, גג”

“איזה מוזר זה שבזמן שאדם עושה פעולה כלשהי, תהיה לה השפעה על אנשים אחרים, לפעמים כאלו שאפילו לא פגשנו ולו פעם אחת בימי חיינו. כשאלי קפצה מהבניין המעוטר כולו בציורי גרפיטי, מבלי לדעת -טילטלה את חייהם של עוד שלושה אנשים שמעולם לא הכירה. כאילו שתנופת הקפיצה שלה הגיעה עד אליהם וסיחררה אותם אל תוך סיטואציה שחייהם ייכרכו אחד בשני. מגי - בעלת קליניקה לטיפולי יופי ואסתטיקה, היא שבעזרת מכשור מתקדם ואבק”

“הפעם אתחיל דווקא להתמקד באיור שבכריכה. תסכימו איתי שזהו המפגש הראשון שלנו עם הספר, עוד לפני שאנחנו מעלעלים בו. נכון? אז ככה, צהוב אני אישית לא אוהבת. הצבע הזה שמור אצלי אך ורק לקרני השמש, חרציות ופרחי החמניות, שבחודש יוני יצוצו בחנויות הפרחים. צהוב הוא אכן צבע בולט, וידוע שפרסומאים ובשלטי חוצות משתמשים בגוון הצהוב. לי אישית הצבע הצהוב משדר מלנכוליות, עצב ודיכדוך. רק אחרי שסיימתי לקרוא את”

“יש ספרים שלופתים אותך ושואבים את כל כולך אל תוך העלילה,עד שאתה מרגיש שאתה ממש שם.חלק מהסיפור. כמו הספר הזה.ולא בגלל שהספר הוא רחב יריעה,או איזה יצירה מופלאה וחד פעמית. לא. דווקא בגלל דוק העצב המלווה את הסיפור לכל אורכו,כמו חוט סורר שנפרם ממכפלת המכנסיים,ומשתרך אחריך בעקשנות. בגלל הרגישות העדינה שבה הוא כתוב.בגלל האהבה הניכרת בכתיבה לניו יורק,בגלל האהבה הניכרת בכתיבה כלפי בעלי חיים,ובגלל שאתה מבין”