פֶּסַע היא מילה קטנה וקצרה. הפירוש שלה תואם את אורכה. משהו קצר, בטווח המִיָּדִי. המילה הזו, שהפכה לנלעגת ונכרכה בצמידות לתקופה הקשה ביותר שידענו, כל מה שהפוך מפֶּסַע.
קובץ הסיפורים מכיל שבעה סיפורים לא קצרים מדי, אבל כולם כאלו שיכולתי לקרוא מהם עוד ועוד. בכל סיפור יש גיבור עגול, וכולם כאלו שהקורא לא נשאר אליהם אדיש:
שכי, דתל"ש שנפרד מאלוהים זה היושב במרומים, והחליף אותו באלוהי האלגוריתם, עוסק בפיתוח אפליקציה, וכשנתקל בבאג שיודע שיהפוך לבעיה עתידית, ופונה לממונים עליו מגלה שאף אחד לא שומע אותו.
ספי, הבחור התמהוני שהסתגר מרצון במרתף ביתו החשוך והדל באוויר.
תכלת, כותבת סיפורי חיים, היתה בדרכה לפגישת עבודה כשתוך כדי נסיעה נפער בולען בכביש אשר הפך את סדר חייה כשמצאה את עצמה מככבת כדמות ראשית בסיפור לחלוטין לא שלה.
ועוד.
בדרך כלל סופרים רבים עושים את המסלול הפוך. מתחילים לכתוב ספר שהוא קובץ סיפורים, ובהמשך יוצאים עם רומן (או ספר עיוני, לא משנה, אבל לא קובץ).
אצל אפיק הדרך היתה הפוכה. אני חושבת שצריך הרבה בְּשֵׁלוּת בכתיבה כדי להוציא ספר שהוא קובץ סיפורים, ומטבע הדברים סיפורים שהם קצרים, כשכל סיפור עומד בפני עצמו. הבשלות והמיומנות נדרשות כשמדובר בסיפור קצר הן מבחינת העלילה והן מבחינת בניית הדמויות: כאלו שיהיו בעלות אופי וגם ישאירו איזה חותם בקורא וכל זאת במסגרת מגבלת המילים שמכתיב אורכו של הסיפור. אפיק עושה את זה בטבעיות ובצורה הכי טובה. כל ספר שלה שקראתי אהבתי, היא לא חוזרת על עצמה מבחינת תבניתיות בכתיבה, והדמויות שלה תמיד מפתיעות, והן מסוג הדמויות שממשיכות ללוות את הקורא. וכן, חייכתי לעצמי כשקיבלתי דרישת שלום מאחת הדמויות מספר קודם.
הספר מאוד סימבולי, וביותר מהיבט אחד. אם זה שם הספר, מספר הסיפורים, והתוכן שלו שמהדהד בין המילים, ומאוד מרומז וללא מילים מפורשות את המציאות העכשווית שלנו.
לרוב בחירת הספר שאני בוחרת לקרוא היא אינטואטיבית, וכשהתחלתי לקרוא אותו כבר היו דיבורים באוויר על עסקה, ותוך יומיים הכל תפס תאוצה ונראה שהפעם הפסע הוא באמת פסע.
שירז אפיק, את תענוג על מלא, ובכל ספר.
ממליצה בחום.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
