1. תהילת בובוג'ם או בלדה למשרד החינוך.

תהילת בובוג'ם או בלדה למשרד החינוך.

הו אדוארד,
אל תסנסן מותניך ,
בלאט מול בובוג'ם.
טלופים משרעיו,
כחתף יגזגז,
לועו יקשקש אלי קרב.

לא יושר שירך,
עת ייסוב הערדל
מול סכנת ניביו,
אל נא תצא חרדל.

הו אימי
זה היום, ערב מר,
אצלי לכרוו
גור לך בובוג'ם!
כדרלעומר שנער.

הו בני יחידי...
אם נפל הפור
אז קח נא עמך:
סוס ברוד כשמיכה,
הנשר הצח,
צוף צוף וגחגח,
וחתול שבעתיים ילווך באח.


על סוסו הברוד כשמיכה אז דהר,
אל נוף קדומים, בין גבנון לשנער
שם רבץ בובוג'ם ויקרא אז אליו:

צא נא מפלצלץ!
בובוג'ם לא יחפץ.
באה שעתך - מקררע ,
הלא חד תערי כמכחול שעורה.


בובוג'ם אז יצא
שנזורים באפו,
טלופים משרעיו
בערה חמתו.
נשף במררה,
גיחך לקדרה:
אחשדר פניך
אקפקף באפך
יללא סא מחואר.
מוג גזר בבר.

הסתערו גחגח וצוף צוף
זב גרב היכו, צרפפו עשתונותיו.
זעק בובוג'ם
להבו על החומש היכה,
רעד המפלץ
נופנפו כל גרביו.


הו בני
נמס לבבי,
בוששו פעמי מרכבותיך.
אי הנשר?
איה צוף וגחגח?
אי חתול שבעתים בצר לו ינבח?

ברח לו הסוס,
עף הנשר שחקחק.
צופצוף וגחגגח יאכלו ציפורים,
קבורת חמור תקרובתם.

נאספו מילותי, נדם שירירע
כי את אימי לימדתני הבלדה,
ואוי לשומע את זו הזמרה.

נכתב לפני 6 שנים ו-8 חודשים

2. צפרדעים חזירים ונשיקות...

אני ואיריס היינו שכנים, היינו הולכים ביחד לתיכון. היא הייתה יפה, חכמה, זאת שכולם בשכבה התאהבו בה, לאיריס היה גם חבר אסף שהיה החתיך של השכבה, שיחק כדורסל בנבחרת של בית ספר, ולמרבה הצער היה גם חכם, תלמיד מצטיין שלמד מתמטיקה, פיזיקה וביולוגיה והתכוון להיות רופא.
אני הייתי גבוה ורזה, היה לי שיער ארוך וסבוך, וזקן שהתפרץ לכל כיוון, ולבשתי תמיד מכנסיים קצרים וסנדלים. לא הייתי חתיך ולא תלמיד מצטיין, למדתי אמנות אבל הציונים ובית הספר לא ממש עניינו אותי, שרצתי בספריה שם קראתי ספר כל יום וכתבתי את הדף הראשי בעיתון בית ספר שאף אחד לא קרא.
הייתי די בודד, נדמה היה לי שלכולם יש חברות, חוץ ממני וגם אם הייתי פוגש מישהי שמצאה חן בעיני הייתי פשוט משתתק, לא הייתי מסוגל להגיד מילה. לא היה לי מושג מה אני אמור לעשות, וכמה שאיריס ניסתה להסביר לי, לא הבנתי כלום, אולי בגלל שהייתי מאוהב בה.
היא אמרה אל תדאג בסוף תבוא איזו מישהי שתחטוף אותך, אפילו החמאס לא רצו לחטוף אותי.

אחר כך הלכנו לצבא, אני הייתי אפסנאי וקיפלתי בגדים שלוש שנים לתפארת מדינת ישראל ושמרתי על החול שלא יזוז, את איריס גייסו לאיזה פרויקט חשוב במודיעין, והיא יצאה מעט לבית ובקושי התראינו.
היא השתחררה שנה לפני ונסעה לדרום אמריקה, והעלתה לאינסטגרם תמונות של אנדיאנים ויערות, וכל מיני בחורים שהיא פגשה בדרך, השיער הערמוני שלה נצנץ כמו כתר של מלכה שבויה. אחרי שהיא העלתה תמונות באינסטגרם במעלה המאצ'ו פיצ'ו היא כתבה לי שהיא ואסף נפרדו והכל נהרס. הייתי צריך להיות עצוב בשבילה כתבתי לה שזה נורא, אבל עמוק בלב די שמחתי שהכל נהרס.

אחרי השחרור, החלטתי ללכת לאויניברסיטה וללמוד משהו שימושי- פילוסופיה. עברתי לתל אביב, עבדתי כמלצר במסעדה קטנה בכרם ושכרתי דירת שני חדרים באבן גבירול, עם שותף שקראו לו נענע רוזנשטיין שהיה קוסם שהופיע בבר מצוות וימי הולדת והסביר לי שבעצם הוא שמאן שיכול להגשים איזה חלום שהוא רוצה.
נענע ייצר בחדר שלו עראק מתאנים שקוראים לו בוחא, זה הולך להיות הסטארט אפ של תל אביב הוא טען ואולי הסטארט אפ אכן היה מצליח, אלמלא היינו שותים כל ערב חלקים לא קטנים ממנו.
היינו מביטים מהמרפסת, על האורות המבהיקים שזהרו למטה, על תל אביב שהבהיקה כמו מטבע חדש, המוני מכוניות מיהרו לכל כיוון, אנשים רצו והתנשפו בכבדות, זוגות התחבקו בחשיכה, אנשים שתו או עישנו כדי לטשטש את עצמם ואת הכאב, כדור הארץ הסתובב סביב עצמו במהירות 1675 קילומטר לשעה, ורק אני ונענע רוזנשטיין נשארנו על המרפסת, לא זזים בכלל.
אתה באמת יכול להגשים חלומות? שאלתי אותו. ברור, הוא אמר, את כל החלומות, חוץ מהחלומות שלי.
שלושה חודשים אחרי שעברתי לגור עם נענע, איריס חזרה מדרום אמריקה. היא התקבלה לפסיכולוגיה קלינית כמו שהיא רצתה, היא מצאה עבודה מצויינת בקליניקה ברמת אביב, היא אפילו מצאה דירה בתל אביב תוך שלושה ימים, כמו תמיד, הכל הסתדר לה.

שכבנו על השטיח בדירה השכורה שלה והבטנו בתקרה.
"גידי, למה אני פוגשת רק גברים מקולקלים?"
"לא יודע? מה זה גברים מקולקלים."
"כאלה שעובדים בסטארט אפ כל יום עד עשר בלילה ומוכנים לעשות לי טובה ולהפגש בשש בבוקר לחצי שעה ראיון לפני העבודה, סטלנים עם רסטות ועיניים אדומות שקוראים לי אחותי, כי הם לא זוכרים איך קוראים לי.
אתמול יצאתי עם בחור שהכרתי באו קי קיופיד ונראה טוב וגם כשדיברנו בטלפון היה נורא נחמד, ואז כשנפגשנו הוא בכלל לא היה דומה לתמונות שלו והוא לא הפסיק לדבר על האקסית שלו, ואיך היא הייתה שמנה מדי ואיך היא לא הקשיבה לו ולא רצתה להרזות, ואיך היא בסוף עזבה אותו השמנה. אמרתי לו, שהמשקל של כל אדם זה עניינו ואז מה הוא אומר לי? את יודעת גם את לא כזאת רזה... מה זה התאפקתי לא להכניס לו סטירה... תגיד אני שמנה גידי?"
"את מושלמת."
"איזה מזל שאתה פה..." היא חייכה אלי קצת עצובה. "תראה אני לא מחפשת את הגבר המושלם, ולא רוצה נסיך שיציל אותי אני יודעת להציל את עצמי, אני רוצה מישהו שיאהב אותי באמת, למה אני לא מוצאת אותו?
הסתכלתי עליה, היא הייתה כל כך יפה ובטח הייתי צריך להגיד לה את מה שחשבתי.
"בזמן האחרון אני חושבת שזה לא הם." היא אמרה, "בעצם זאת אני אני נמשכת רק לחזירים."
"שטויות... אני בטוח שתמצאי את הבחור שאת מחפשת." אמרתי לה.
אם רק תפקחי את העיניים.

אבן גבירול, מרפסת, אני ונענע לוגמים בעליזות כמה כוסות של סטארט אפ.
"תגיד נענע, אתה יכול להפוך אותי לחזיר?" שאלתי אחרי שעה של שתייה.
"אתה רוצה לאכול חזיר? ברצינות זה החלום שלך?" הוא שאל וגיהק.
"לא הבנת אני רוצה להיות חזיר."
"ברצינות? זה החלום הכי מטומטם שאי פעם שמעתי עליו ותאמין לי שמעתי חלומות מטומטמים."
"אתה חבר שלי נענע?"
"אתה יודע שכן."
"אז פשוט תעשה אותי חזיר בסדר?"
"אתה בטוח? כי זהו, יש לך רק חלום אחד."
"אני בטוח." אמרתי בקוצר רוח, "יאללה."
"אין בעיה ." נענע ועשה כמה תנועות מוזרות עם הידיים לכיווני.
כלום לא קרה.
"תגיד אתה עובד עלי?"
"חכה, חכה...." נענע אמר, "אנחנו השמאנים עובדים לאט, הכל בסדר..."
"טוב אני הולך לאיריס." אמרתי לו, כנראה שלא נולדתי להיות חזיר.

דפקתי על הדלת של הדירה שלה, אף אחד לא ענה.
למרבה המזל היא השאירה אצלי עותק של המפתח שלה.
נכנסתי פנימה, הייתי עייף מהסטארט אפ, נרדמתי על הספה

שמעתי את דלת הכניסה חורקת.
פקחתי עין והצצתי במראה, הכל כרגיל.
חוץ מזה שהייתי חזיר.
הייתי וורוד ונחמד, והיו לי עיניים מקסימות, האמת שנראיתי לא רע בתור חזיר
כמובן שבאותו רגע כבר הבנתי שזאת הייתה טעות איומה ושאין סיכוי שאיריס תתאהב בי, אחרי הכל הייתי חזיר, מה כבר יכולתי לעשות?

היא פתחה את הדלת והביטה בי במבט מוזר.
"שלום איריס." אמרתי לה.
"אני לא זוכרת שעישנתי היום, או שזה חלום?" היא שאלה את עצמה.
"זה לא חלום, זה באמת, נו את לא מזהה אותי, זה אני גידי."
"אתה גידי?"
הנהנתי.
"טוב זה חלום, אבל באמת אחד מהמוזרים." איריס אמרה וליטפה לי את הראש. "איך הפכת חזיר?"
"זה מסובך." אמרתי במבוכה.
סיפרתי לה על נענע ועל החלומות ועל אבן גבירול, לא סיפרתי למה רציתי להיות חזיר.

"אתה רוצה שאני אסיע אותך חזרה לדירה? או שאתה רוצה להישאר פה קצת, את האמת זה ייראה קצת מוזר אם יהיה לי חזיר מדבר בדירה, לא?"
"למה מוזר? חוץ מזה אני לא אדבר כשיהיו אנשים אחרים, אני רק אעשה אוינק."
"זה מוזר כי לא מתאים לך להיות חזיר..."
"מה רע בחזיר?"
"לא רע, זה פשוט לא אתה..."איריס אמרה, "תגיד, זה בגלל שאמרתי שאני מתאהבת רק בחזירים."
הנהנתי במבוכה.
“אז חשבת שאני אתאהב בך אם תהיה חזיר, מחשבה קצת מופרעת, אבל תמיד היית קצת מופרע.”
בצער רב נאלצתי להסכים.
"יכולת פשוט להגיד שאתה אוהב אותי." היא אמרה והתיישבה על הספה, הרגליים שלה היו ארוכות וחלקות.
איך יכולתי להסביר לה שלהגיד לה שאני אוהב אותה היה כל דבר בעולם חוץ מפשוט.

"אני יכולה לבקש מהנענע הזה שיהפוך אותך חזרה לבן אדם, לא?" היא שאלה.
מה ייצא לי מזה?
את תאהבי אותי?
"אולי." אמרתי.
"ואם אני אנשק אותך? מה יקרה? אתה תהיה נסיך או שאני אהיה חזירה?"
"אני לא יודע מה תהיי."
אבל ידעתי מה אני אהיה.

"אולי אני אנשק אותך?" הצעתי.
"אולי." היא אמרה וחייכה.
טיפסתי על קצה הספה ונישקתי אותה וחשבתי שכמו נסיכה אמיתית היא תהפוך לצפרדע, אבל כלום לא קרה היא רק הסמיקה, ואני רציתי ללנחור אוינק אוינק אבל התאפקתי.

נכתב לפני 7 שנים

3. בארץ הברברים

עזבתי את העיר ,
חלפתי על פני החומה הגדולה
ורכבתי לאט אל ארץ הברברים.

הכל כאן לא מוכר, מוזר
ואיש אינו מבין את דברי.
אני עובד קשה כל יום, ומשתדל לא לחשוב עלייך
אבל בלילה כשרוח ים קלילה מחליקה על ענפיו העקומים של האורן הזקן
מחשבותי נודדות אלייך כמו סוס דוהר ללא רסן.
היכן את?
...האם את חושבת עלי לפעמים?
ובכל זאת השמש ממשיכה להאיר את העולם כל יום
כאילו שכחה שאיננו יחד יותר.

נכתב לפני 7 שנים ו-5 חודשים

4. אבא שלו

הוא לא אהב לדבר על העבר.
אי אפשר לשנות אותו, ואין טעם לכעוס, מה שהיה היה.
פעם הוא שנא את ההורים שלו על מה שהם עשו לו. עכשיו הוא כבר לא שנא, אולי כי הוא בעצמו היה אבא.
היה לו ילד בן שלוש, הוא לא התכוון להיות אבא, הוא רק רצה לשכב איתה ונדמה היה לו שזה גם מה שהיא רוצה, הוא טעה, כמו כל כך הרבה פעמים.
הוא הוציא את התמונה היחידה שיש לו מהארנק והסתכל עליו, ילד חמוד, הבן שלו, הוא ראה אותו עד עכשיו פעמיים, פעם אחת כשהוא נולד, הוא נראה אדום, מלוכלך וחסר ישע, ופעם אחת כשהיה לו יום הולדת שנה, היה לו כובע עם פונפון כחול, הוא החזיק אותו על הידיים.
נירה הייתה נרקומנית כשהוא הכיר אותה, "אני עוד נרקומנית אבל נקייה, שלוש שנים שמונה חודש וארבעה ימים וחצי." ככה היא הודיעה לו עקום ובקול מלא גאווה כשהם נפגשו בפעם האחרונה בבית קפה בפלורנטין, נירה סיפרה לו שהיא שכרה דירת חדר וחצי בשפירא, היא אמרה שהיא מוכרת בגדים בקסטרו בעזריאלי, הולך לה טוב, מרוצים ממנה. היא גם אמרה שיש בדירה שלה מקום אם הוא רוצה.
היא הייתה יפה עכשיו, נקייה עם בגדים יפים, הוא תמיד התקלח בים לפני שהם נפגשו, הוא לא רצה לבוא מסריח. הוא גם לא לקח שום דבר לפני שהם נפגשו, זה יהיה מביך.
הוא רצה לשלם על הקפה והיא אמרה, אתה נחמד אבל לא צריך, ונדמה היה לו לשניה שהוא יכול לאהוב אותה, ולהיות אבא טוב, לא כמו אבא שלו שאף פעם לא אהב אותו, אבא שלו שלא היה מסוגל לאהוב אף אחד.
הוא רצה להבטיח לה שהוא ייתנקה, שהוא יבוא ויעזור לה לגדל את הבן שלו, ושהם יחיו ביחד באושר ובעושר, אבל הוא ידע שאם הוא יגיע הוא רק יפיל אותה חזרה אל הסם, שהוא יהרוס הכל כמו שהוא תמיד הרס.
עדיף שהם יהיו רחוקים ממנו.

נכתב לפני 9 שנים

5. הנרקומן

לנרקומן היה שם, אבל אף אחד כבר לא קרא בשם שלו.
ההורים שלו לא רצו לראות אותו, הוא גנב מהם כסף כל פעם שהוא בא, הוא הבטיח שהוא ייגמל אין סוף פעמים, בפעם האחרונה הוא הרביץ לאמא שלו כשהוא היה בקריז, הם אמרו שאם הוא יבוא עוד פעם הם יקראו למשטרה.
הוא לא יבוא.
היו לו חמישה אחים, הם לא רצו לשמוע ממנו, הוא לא ראה אותם כבר שנים, הוא גם לא התגעגע, כמעט. חברים? טוב היו אלה שהזריקו איתו מידי פעם, הם באו, הלכו, אף אחד לא נשאר, הרבה מתו. הוא היה בודד לגמרי, ורוב הזמן לא היה לו אכפת, כי הוא היה מסטול או עסוק בלהשיג כסף כדי להיות מסטול.
להיות מאושר פירושו להיות בודד.
רק שזה יקר להיות מאושר, צריך כסף וכסף זה בדיוק מה שאין לו, אבל הוא ישיג כסף, הוא תמיד משיג כסף בסוף. החומר הזה גומר אותו, אם הוא לא יפסיק הוא ימות, אז מה? כולם מתים בסוף, לא?
לפחות תנו להנות מהדרך.

נכתב לפני 9 שנים ו-2 חודשים

6. המכתב

אני לא מתכוון לשלוח את המכתב הזה, למרות שחשבתי על כך לא מעט. לפעמים אתה מבין שאין טעם, כל מה שתכתוב יובן אחרת ממה שרצית, וזה לא משנה כמה תסביר, יש דברים שאי אפשר להסביר, אז עדיף לשתוק, להניח את העט.
אני מביט החוצה, חושך, העצים נעים ברוח, שולחים ידים מעוותות אל ירח לבנבן.
לפעמים האהבה נגמרת, מתרגלים, צועדים בעייפות בדרך מוכרת מדי, ומתחילים למות, בלי לשים לב אפילו, בדיוק כמו שמתתי ובכל זאת המשכתי לכתוב אינני יודע מדוע.
לאן הלכה האהבה? החלומות שחלמנו? לאן עלי לשלח את המכתב הזה?
אינני יודע למה נפרדנו, למה אהבת אותי בתחילה, למה שנאת אותי אחר כך, הכל נדמה לי כמו סיפור שקרה לאדם אחר.
אני מביט בחלון הזדקנתי, פניו של אבי נשקפות אלי מבעד לזכוכית המאובקת.
ואני נזכר בלילות ההם, איך ידענו גוף אל גוף, נפש אל נפש, אני נזכר בשפתייך נקרעות אל שפתי, אני נזכר במילים שחרתתי על גופך, בזעקות העונג, בזיעה שנגרה מגופנו האחד, באור החיוור שהתגנב אל החדר בעוד גופנו רווה עונג ושכחה, בלא מילים.
גשם יורד, אני פותח את החלון, רוח נושבת, עלה יבש מסתחרר ברוח ונופל על שולחני.
אתה שומע את המילים, אבל אינך מבין את השתיקה, אתה קורא את האותיות השחורות אבל האותיות הלבנות נעלמו ממך, אתה רוצה לשלח את המכתב אבל יודע שהוא לא יגיע אלייך ואם הוא יגיע לא תפתחי אותו ואם תפתחי אותו, לא תקראי אותו, תשליכי אותו הרחק ממך וזה כנראה הדבר הנכון לעשותו.
היכן את עכשיו?
מדוע לא לשלח את המכתב? מפני שהמילים מטעות, מי יודע זאת יותר טוב ממני, מפני שלא תביני אף מילה, מפני שתחשבי עלי מחשבות נוראות שכולן אמת.
מדוע לשלח? כי אולי בכל זאת ייקרה נס ותשובי.
הגשם ממשיך לרדת ואני ממשיך להביט, מחזיק את המכתב בידי ואיני יודע.

נכתב לפני 9 שנים ו-7 חודשים

7. נתניה קריית נורדאו שם אני גר....

מכירים את נתניה, נכון? יש מישהו שלא מכיר את נתניה? איפה שאיקאה, ממול אני גר, בקריית נורדאו שאותה לא כולם מכירים.
בקריית נורדאו אין גזענות למה כולם אתיופים. טוב... יש כמה קווקזים, אבל ממש מעט בקצה. בבניין שלי בזלמן שניאור 20 כולם אתיופים, ברוך השם.
אני לא מבין כלום ממה שהמורה למתמטיקה אומרת, כי היא רוסיה ומדברת מהר וגם בשנה שעברה לא למדתי הרבה, אז עכשיו קשה לי, אבל מה, אני לא מפריע וכשהמורה שואלת "הבנתם?" אני תמיד עושה כן עם הראש, שלא תחשוב שאני מטומטם.
למה אני ילד חכם בכללי, רק מתמטיקה אני לא מבין.
מי צריך בכלל מתמטיקה? סתם מקצוע... היום אפשר לעשות הכל במחשבון, אפילו מינוסים.
אני לא עושה אף פעם שיעורים, אין לי זמן וגם אני לא יודע את התשובות לשאלות ואני לא רוצה לחרבש סתם שטויות. לפעמים אני מעתיק ממישהו אם אני חושב שהמורה תבדוק.
יש לי אח גדול אבל הוא אף פעם לא עוזר לי בשיעורים, כי הוא טיפש וגם כי הוא לא בבית ואמא לא מבינה בשיעורים כלום, כי באתיופיה לא נתנו שיעורים.
אני לא פוחד מהמורות מה יש לי לפחד מהן, מה הן יעשו לי? ידברו עם אמא שלי, שידברו.... בכל מקרה אמא שלי בקושי מדברת עברית ואני יודע שהיא לא תעשה לי כלום, מקסימום תבכה.
לפעמים היא בוכה, מה אני יכול לעשות? אני נשבע לכם שאני מנסה להיות ילד טוב, אבל לא כל מה שמנסים תמיד מצליח.
אחרי ביצפר אני הולך לבית, מחמם את האוכל שאמא השאירה לי במקרר והולך לירקות של חיים. אני עוזר לו לסדר את הסחורה במדפים וגם להביא משלוחים לבתים. בשבע אני הולך הביתה וחיים נותן לי עשרים שקל, אני מביא את כל הכסף לאמא, לפעמים בקיץ אני קונה לעצמי ארטיק אפילו שחיים אומר שאני צריך לשמור את כל הכסף לאמא.
אחי הגדול עובד בסינמה סיטי, שזה בצפון תל אביב, הוא נוסע לשם כל יום באוטובוס בחמש וחוזר מאוחר בלילה כשאני כבר ישן, הוא אומר שזה עבודה ממש קלה, הוא עובד עם חבר שלו מהכיתה והם רק מנקים את האולם מהכוסות של הפופקורן והעטיפות של הארטיקים כשהסרט נגמר ובאמצע כשיש סרטים הם יושבים ומשחקים בפלאפון ועל זה הוא מקבל חמש עשרה שקל לשעה....
אמרתי לעזרא שאחי מקבל חמש עשרה שקל לשעה, אבל עזרא אמר שאני צריך להגיד תודה שהוא נותן לי כסף, למה אני לא חוקי בגלל שאני בכיתה ה', מה זה לא חוקי להיות בכיתה ה'?
אחי נותן חלק מהכסף לאמא וחלק שומר לעצמו כי הוא צריך לשלם את הפלאפון והוא רוצה גם ללמוד נהיגה. אני לא רוצה ללמוד נהיגה כי אני מילא אישאר פה בקריית נורדאו, אז למה אני צריך לנהוג? מקסימום אני איסע באוטובוס כמו אמא שלי.
באוטובוס אפשר להגיע לכל מקום, אפילו לטבריה.
אבא שלי עזב לפני עשר שנים כשהייתי תינוק, אחי הגדול אומר שהוא זוכר איך אבא שלנו נראה. אחי גם אומר שאבא שלנו לא יחזור אף פעם, אמרתי לכם כבר שהוא טיפש, לא? אני יודע שהוא יחזור ויחבק אותי ויעזור לי עם השיעורים וירביץ לכל הילדים שמציקים לי בהפסקה, לא כמו אחי הגדול שאומר שהוא יעזור ואף פעם לא עוזר.
אחי לא רוצה לספר לי במה אבא שלנו עובד, אפילו ששאלתי אותו מלא פעמים, אני חושב שאבא שוטר או נהג משאית מהגדולות האלה עם ציור של סוס על הדלת. הוא בן אדם טוב אבא שלי, הוא פשוט נורא עסוק או שהוא גר ממש רחוק בצפון, בשביל זה הוא עוד לא בא לראות אותי.
כל יום כמעט אני משחק כדורגל במגרש, אני חלוץ מרכזי כמו מסי, אני רוצה להיות שחקן כדורגל במכבי נתניה, כי הם מרוויחים מלא כסף ולא עושים שיעורים, רק רצים ומבקיעים גולים וככה יהיה לי עתיד.
אחי לומד כלכלה ומנהל באורט גוטמן ובסוף הוא יהיה כלכלן או מנהל. בהתחלה חשבתי שכלכלן זה מי שמקלקל דברים ולא הבנתי למה צריך כזה מקצוע? גם ככה החיים האלה מקולקלים לגמרי, זאת אומרת הם לפעמים יפים אבל הרבה פעמים מסריחים. אח שלי אמר שאני טיפש וכלכלן זה מישהו שמתעסק עם כסף וגם מרוויח מלא כסף עד שהוא נהיה מיליונר וזה מה שהוא הולך להיות אם יהיה לו בגרות.
בשנה שעברה הוא נכשל בבגרות בהיסטוריה. אני לא יודע למה צריך תעודת בגרות ועוד בהיסטוריה שזה בטח היה מזמן, אבל אח שלי אומר שזה חשוב, אבל מאוד קשה כי צריך ללמוד הרבה ואין לו זמן ללימודים, כי הוא צריך לעבוד.
כל השכנים שלנו דתיים ומאמינים באלוהים, הם קוראים לו אלוקים כי זה יותר מנומס והם גם עושים קידוש בשישי, גם אמא שלי מדליקה נרות ומתפללת לאלוהים. אני לא כזה מאמין באלוהים, כי התפללתי אליו פעמיים והוא לא עזר לי בכלום. פעם אחת ביקשתי ממנו שיבטל את המבחן בתנ"ך והוא לא ביטל ועוד עשה שהמבחן יהיה קשה ופעם שניה ביקשתי אופניים ליום הולדת וקיבלתי איזה ספר מעפן.
אני לא יודע למה אלוהים לא הקשיב לי, אולי הוא זקן ולא שומע טוב כמו בציורים בספר תורה שלנו או שהוא עשה לי דווקא כי אני לא מאמין לו. אח שלי אומר שאין אלוהים ואמא אומרת חס וחלילה ושאלוהים שומר עלינו והעיקר שכולנו בריאים ויפים, איזה שטויות.... אחי לא יפה בכלל.
לפעמים במיוחד בלילה לפני שאני נרדם אני מרגיש אבוד, אני לא יודע לאיפה אני צריך ללכת ומה יהיה? ועוד מעט אני אהיה גדול ומה עושים כשאתה גדול? אני אמור ללכת לתיכון אבל נמאס לי מביצפר ונמאס לי מהמורות המטומטמות ונמאס לי להיכשל בכל מקצוע חוץ מבספורט.
אם אתם יודעים מה לעשות, אתם יכולים לכתוב לי, אני גר בזלמן שניאור 20 בבתים הכחולים, קומה רביעית בלי מעלית, אז צריך להיות בכושר, אבל לי אין בעיה כי אני רץ מהר. זה לא רחוק מהקניון וזה אחלה שכונה וזה לא רחוק מאיקאה.

נכתב לפני 10 שנים ו-11 חודשים

8. הייקו פולני

היקו פולני (לסוניה.)

נולד. יש ברירה?
חי. זה חיים? חולירע.
מת. בשביל זה באנו?

נכתב לפני 11 שנים ו-3 חודשים

9. הודעה שמחה ללא כותרת

אנשים מרגישים לא בנח כשהם נכנסים אלי למשרד.
בעלך מדבר בפלאפון בחדר השני, הוא חוזר הביתה בשתים בלילה, לכביסה שלו יש ריח אחר. את לא בטוחה, אולי באמת יש עכשיו הרבה לחץ בעבודה. אז למה הוא מוחק את כל השיחות מהפלאפון?
את לא רוצה לפרק את הנישואים. יש לכם ילדה קטנה, את לא מוכנה לחשוב על זה בכלל, אבל אחרי חודש שהוא לא שוכב איתך, את מגיעה למשרד שלי, גוררת צעד ועוד צעד. את נעצרת מול הדלת, מחכה עוד רגע ואז דופקת על הדלת חלושות.
אני מסביר לך מה אני מתכונן לעשות, את מביטה בי עצובה ואומרת, אם אתה חייב, תצלם, אבל אל תראה לי כלום בבקשה, אני לא רוצה לראות שום דבר.
חסר כסף בחשבון, לא יכול להיות שזה השותף שלך, זה העסק של שניכם, התחלתם יחד, אתה מכיר אותו מהתיכון, אבל כל חודש חסר כסף. מישהו גונב, זה לא החבר שלך, זה לא יכול להיות, אבל איפה הכסף?
לפעמים אי אפשר יותר להעמיד פנים, זה לא חלום, זה החיים שלכם, אז אתם באים אלי, עולים לרגל למשרד הקטן ברחוב פנקס 4 בתקווה למצוא את האמת.
אם תשלמו לי כסף, אני אתחיל לחפש, ובסוף אני אמצא: תמונה, צילום של חשבון בנק. צר לי אנשים טובים, זאת לא האמת.
הערפל מתמזג בערפל, הגלים מכסים את השמות שנחרתו על החול, נשאר רק הזיכרון של הגבר שאהבת פעם, של החבר ששיחקת איתו פעם כדורגל במגרש הקטן ביסודי.

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=6526

נכתב לפני 11 שנים ו-3 חודשים