דוידי

דוידי

בן 51 מרעננה




» דירג 21 ספרים
» כתב 29 ביקורות
» יש ברשותו 6 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 7 שנים ו-1 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני 3 שעות
» קיבל 493 תשבחות לביקורות שכתב

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
»

» רשימת הסופרים של דוידי

» מדף הספרים (4 מתוך 6)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 29 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

אני אוהב ספרים נידחים, אינני כותב ביקורת על רבי מכר, גם מפני שאני בדרך כלל לא קורא אותם, גם מפני שאנשים חשובים ממני כבר כו... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודשיים


"פשוטעור" הוא לא ספר קל לקריאה, אין בו יותר מדי עלילה, וכמעט כלום לא קורה בו, קצת כמו בחיים. הספר מתאר בדקדקנות כמעט סיזיפית,... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חצי שנה


זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם אתה רוצח, לעומת זאת אם אתה עם נטיות להרצחות הוא עלול לטלטל מעט את שלוותך. שמעון קופר הוא רוצח, ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 9 חודשים


לא סיימתי את הספר, כך שייתכן שהוא מופלא, אבל מה שקראתי עד עמוד 100 די הספיק לי. שלושה דברים שאני לא אוהב בספרי מתח מצאתי בספר... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 11 חודשים


ספר חביב וקליל, עוסק בנושא חכמת ההמון, ההנחה שקהל רב יכול להשתוות או להתעלות על מומחה בנושא מסויים, לדוגמה למצוא אבחון רפו... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-2 חודשים


אז זה היה ככה פחות או יותר, עודד נכנס ראשון עם גרב ניילון על הראש, אני נכנסתי אחריו עם כובע גרב שחור, אריאל היה במכונית בחוץ... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-4 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

אני אפתח ואומר שהספר לא פשוט לקריאה לפחות לא ליצורים אמוציונליים, קונפורמיסטים וכאלו שמאמינים שאהבה היא חד חד ערכית. ולד... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
אתמול


**** הספר הראשון היה מסקרן. שונה, זה בטוח. חסרו בו כמעט כל הדברים שהופכים פנטזיה לשגרתית או לכזו שמתאימה לקריאה של בני ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 ימים


# חוקר שואה צעיר מתפרנס כמדריך ב"אתרי שואה". הוא מדריך בני נוער במסגרת המשלחות לפולין, מדריך אנשי צבא במסגרת דומה, מדריך אח... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע


הספר הזה סובל מתופעה מוכרת מאוד בשם the sequel syndrome. כמו בקולנוע, בודדים הספרי המשך שעולים על הספרי מקור וזה בהחלט לא המקרה פה. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שלושה שבועות


A horse! A horse! My kingdom for a horse" -זהו אולי המשפט המצוטט השני בתדירותו של שייקספיר, אשר מתאר את רגעיו האחרונים של המלך הרוצח, הלא הו... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שלושה שבועות


# ג'ימי לונץ הוא לוזר נורמטיבי יחסית. הוא אינו עומד בפני פיתוי של הימור גם כשהסיכויים באופן ברור אינם לטובתו. הוא חי מהיד ל... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שלושה שבועות


דוידי עוקב אחרי
מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

הוא לא אהב לדבר על העבר.
אי אפשר לשנות אותו, ואין טעם לכעוס, מה שהיה היה.
פעם הוא שנא את ההורים שלו על מה שהם עשו לו. עכשיו הוא כבר לא שנא, אולי כי הוא בעצמו היה אבא.
היה לו ילד בן שלוש, הוא לא התכוון להיות אבא, הוא רק רצה לשכב איתה ונדמה היה לו שזה גם מה שהיא רוצה, הוא טעה, כמו כל כך הרבה פעמים.
הוא הוציא את התמונה היחידה שיש לו מהארנק והסתכל עליו, ילד חמוד, הבן שלו, הוא ראה אותו עד עכשיו פעמיים, פעם אחת כשהוא נולד, הוא נראה אדום, מלוכלך וחסר ישע, ופעם אחת כשהיה לו יום הולדת שנה, היה לו כובע עם פונפון כחול, הוא החזיק אותו על הידיים.
נירה הייתה נרקומנית כשהוא הכיר אותה, "אני עוד נרקומנית אבל נקייה, שלוש שנים שמונה חודש וארבעה ימים וחצי." ככה היא הודיעה לו עקום ובקול מלא גאווה כשהם נפגשו בפעם האחרונה בבית קפה בפלורנטין, נירה סיפרה לו שהיא שכרה דירת חדר וחצי בשפירא, היא אמרה שהיא מוכרת בגדים בקסטרו בעזריאלי, הולך לה טוב, מרוצים ממנה. היא גם אמרה שיש בדירה שלה מקום אם הוא רוצה.
היא הייתה יפה עכשיו, נקייה עם בגדים יפים, הוא תמיד התקלח בים לפני שהם נפגשו, הוא לא רצה לבוא מסריח. הוא גם לא לקח שום דבר לפני שהם נפגשו, זה יהיה מביך.
הוא רצה לשלם על הקפה והיא אמרה, אתה נחמד אבל לא צריך, ונדמה היה לו לשניה שהוא יכול לאהוב אותה, ולהיות אבא טוב, לא כמו אבא שלו שאף פעם לא אהב אותו, אבא שלו שלא היה מסוגל לאהוב אף אחד.
הוא רצה להבטיח לה שהוא ייתנקה, שהוא יבוא ויעזור לה לגדל את הבן שלו, ושהם יחיו ביחד באושר ובעושר, אבל הוא ידע שאם הוא יגיע הוא רק יפיל אותה חזרה אל הסם, שהוא יהרוס הכל כמו שהוא תמיד הרס.
עדיף שהם יהיו רחוקים ממנו.


נכתב לפני שנה
לנרקומן היה שם, אבל אף אחד כבר לא קרא בשם שלו.
ההורים שלו לא רצו לראות אותו, הוא גנב מהם כסף כל פעם שהוא בא, הוא הבטיח שהוא ייגמל אין סוף פעמים, בפעם האחרונה הוא הרביץ לאמא שלו כשהוא היה בקריז, הם אמרו שאם הוא יבוא עוד פעם הם יקראו למשטרה.
הוא לא יבוא.
היו לו חמישה אחים, הם לא רצו לשמוע ממנו, הוא לא ראה אותם כבר שנים, הוא גם לא התגעגע, כמעט. חברים? טוב היו אלה שהזריקו איתו מידי פעם, הם באו, הלכו, אף אחד לא נשאר, הרבה מתו. הוא היה בודד לגמרי, ורוב הזמן לא היה לו אכפת, כי הוא היה מסטול או עסוק בלהשיג כסף כדי להיות מסטול.
להיות מאושר פירושו להיות בודד.
רק שזה יקר להיות מאושר, צריך כסף וכסף זה בדיוק מה שאין לו, אבל הוא ישיג כסף, הוא תמיד משיג כסף בסוף. החומר הזה גומר אותו, אם הוא לא יפסיק הוא ימות, אז מה? כולם מתים בסוף, לא?
לפחות תנו להנות מהדרך.
נכתב לפני שנה ו-1 חודשים

אני לא מתכוון לשלוח את המכתב הזה, למרות שחשבתי על כך לא מעט. לפעמים אתה מבין שאין טעם, כל מה שתכתוב יובן אחרת ממה שרצית, וזה לא משנה כמה תסביר, יש דברים שאי אפשר להסביר, אז עדיף לשתוק, להניח את העט.
אני מביט החוצה, חושך, העצים נעים ברוח, שולחים ידים מעוותות אל ירח לבנבן.
לפעמים האהבה נגמרת, מתרגלים, צועדים בעייפות בדרך מוכרת מדי, ומתחילים למות, בלי לשים לב אפילו, בדיוק כמו שמתתי ובכל זאת המשכתי לכתוב אינני יודע מדוע.
לאן הלכה האהבה? החלומות שחלמנו? לאן עלי לשלח את המכתב הזה?
אינני יודע למה נפרדנו, למה אהבת אותי בתחילה, למה שנאת אותי אחר כך, הכל נדמה לי כמו סיפור שקרה לאדם אחר.
אני מביט בחלון הזדקנתי, פניו של אבי נשקפות אלי מבעד לזכוכית המאובקת.
ואני נזכר בלילות ההם, איך ידענו גוף אל גוף, נפש אל נפש, אני נזכר בשפתייך נקרעות אל שפתי, אני נזכר במילים שחרתתי על גופך, בזעקות העונג, בזיעה שנגרה מגופנו האחד, באור החיוור שהתגנב אל החדר בעוד גופנו רווה עונג ושכחה, בלא מילים.
גשם יורד, אני פותח את החלון, רוח נושבת, עלה יבש מסתחרר ברוח ונופל על שולחני.
אתה שומע את המילים, אבל אינך מבין את השתיקה, אתה קורא את האותיות השחורות אבל האותיות הלבנות נעלמו ממך, אתה רוצה לשלח את המכתב אבל יודע שהוא לא יגיע אלייך ואם הוא יגיע לא תפתחי אותו ואם תפתחי אותו, לא תקראי אותו, תשליכי אותו הרחק ממך וזה כנראה הדבר הנכון לעשותו.
היכן את עכשיו?
מדוע לא לשלח את המכתב? מפני שהמילים מטעות, מי יודע זאת יותר טוב ממני, מפני שלא תביני אף מילה, מפני שתחשבי עלי מחשבות נוראות שכולן אמת.
מדוע לשלח? כי אולי בכל זאת ייקרה נס ותשובי.
הגשם ממשיך לרדת ואני ממשיך להביט, מחזיק את המכתב בידי ואיני יודע.
נכתב לפני שנה ו-6 חודשים


מכירים את נתניה, נכון? יש מישהו שלא מכיר את נתניה? איפה שאיקאה, ממול אני גר, בקריית נורדאו שאותה לא כולם מכירים.
בקריית נורדאו אין גזענות למה כולם אתיופים. טוב... יש כמה קווקזים, אבל ממש מעט בקצה. בבניין שלי בזלמן שניאור 20 כולם אתיופים, ברוך השם.
אני לא מבין כלום ממה שהמורה למתמטיקה אומרת, כי היא רוסיה ומדברת מהר וגם בשנה שעברה לא למדתי הרבה, אז עכשיו קשה לי, אבל מה, אני לא מפריע וכשהמורה שואלת "הבנתם?" אני תמיד עושה כן עם הראש, שלא תחשוב שאני מטומטם.
למה אני ילד חכם בכללי, רק מתמטיקה אני לא מבין.
מי צריך בכלל מתמטיקה? סתם מקצוע... היום אפשר לעשות הכל במחשבון, אפילו מינוסים.
אני לא עושה אף פעם שיעורים, אין לי זמן וגם אני לא יודע את התשובות לשאלות ואני לא רוצה לחרבש סתם שטויות. לפעמים אני מעתיק ממישהו אם אני חושב שהמורה תבדוק.
יש לי אח גדול אבל הוא אף פעם לא עוזר לי בשיעורים, כי הוא טיפש וגם כי הוא לא בבית ואמא לא מבינה בשיעורים כלום, כי באתיופיה לא נתנו שיעורים.
אני לא פוחד מהמורות מה יש לי לפחד מהן, מה הן יעשו לי? ידברו עם אמא שלי, שידברו.... בכל מקרה אמא שלי בקושי מדברת עברית ואני יודע שהיא לא תעשה לי כלום, מקסימום תבכה.
לפעמים היא בוכה, מה אני יכול לעשות? אני נשבע לכם שאני מנסה להיות ילד טוב, אבל לא כל מה שמנסים תמיד מצליח.
אחרי ביצפר אני הולך לבית, מחמם את האוכל שאמא השאירה לי במקרר והולך לירקות של חיים. אני עוזר לו לסדר את הסחורה במדפים וגם להביא משלוחים לבתים. בשבע אני הולך הביתה וחיים נותן לי עשרים שקל, אני מביא את כל הכסף לאמא, לפעמים בקיץ אני קונה לעצמי ארטיק אפילו שחיים אומר שאני צריך לשמור את כל הכסף לאמא.
אחי הגדול עובד בסינמה סיטי, שזה בצפון תל אביב, הוא נוסע לשם כל יום באוטובוס בחמש וחוזר מאוחר בלילה כשאני כבר ישן, הוא אומר שזה עבודה ממש קלה, הוא עובד עם חבר שלו מהכיתה והם רק מנקים את האולם מהכוסות של הפופקורן והעטיפות של הארטיקים כשהסרט נגמר ובאמצע כשיש סרטים הם יושבים ומשחקים בפלאפון ועל זה הוא מקבל חמש עשרה שקל לשעה....
אמרתי לעזרא שאחי מקבל חמש עשרה שקל לשעה, אבל עזרא אמר שאני צריך להגיד תודה שהוא נותן לי כסף, למה אני לא חוקי בגלל שאני בכיתה ה', מה זה לא חוקי להיות בכיתה ה'?
אחי נותן חלק מהכסף לאמא וחלק שומר לעצמו כי הוא צריך לשלם את הפלאפון והוא רוצה גם ללמוד נהיגה. אני לא רוצה ללמוד נהיגה כי אני מילא אישאר פה בקריית נורדאו, אז למה אני צריך לנהוג? מקסימום אני איסע באוטובוס כמו אמא שלי.
באוטובוס אפשר להגיע לכל מקום, אפילו לטבריה.
אבא שלי עזב לפני עשר שנים כשהייתי תינוק, אחי הגדול אומר שהוא זוכר איך אבא שלנו נראה. אחי גם אומר שאבא שלנו לא יחזור אף פעם, אמרתי לכם כבר שהוא טיפש, לא? אני יודע שהוא יחזור ויחבק אותי ויעזור לי עם השיעורים וירביץ לכל הילדים שמציקים לי בהפסקה, לא כמו אחי הגדול שאומר שהוא יעזור ואף פעם לא עוזר.
אחי לא רוצה לספר לי במה אבא שלנו עובד, אפילו ששאלתי אותו מלא פעמים, אני חושב שאבא שוטר או נהג משאית מהגדולות האלה עם ציור של סוס על הדלת. הוא בן אדם טוב אבא שלי, הוא פשוט נורא עסוק או שהוא גר ממש רחוק בצפון, בשביל זה הוא עוד לא בא לראות אותי.
כל יום כמעט אני משחק כדורגל במגרש, אני חלוץ מרכזי כמו מסי, אני רוצה להיות שחקן כדורגל במכבי נתניה, כי הם מרוויחים מלא כסף ולא עושים שיעורים, רק רצים ומבקיעים גולים וככה יהיה לי עתיד.
אחי לומד כלכלה ומנהל באורט גוטמן ובסוף הוא יהיה כלכלן או מנהל. בהתחלה חשבתי שכלכלן זה מי שמקלקל דברים ולא הבנתי למה צריך כזה מקצוע? גם ככה החיים האלה מקולקלים לגמרי, זאת אומרת הם לפעמים יפים אבל הרבה פעמים מסריחים. אח שלי אמר שאני טיפש וכלכלן זה מישהו שמתעסק עם כסף וגם מרוויח מלא כסף עד שהוא נהיה מיליונר וזה מה שהוא הולך להיות אם יהיה לו בגרות.
בשנה שעברה הוא נכשל בבגרות בהיסטוריה. אני לא יודע למה צריך תעודת בגרות ועוד בהיסטוריה שזה בטח היה מזמן, אבל אח שלי אומר שזה חשוב, אבל מאוד קשה כי צריך ללמוד הרבה ואין לו זמן ללימודים, כי הוא צריך לעבוד.
כל השכנים שלנו דתיים ומאמינים באלוהים, הם קוראים לו אלוקים כי זה יותר מנומס והם גם עושים קידוש בשישי, גם אמא שלי מדליקה נרות ומתפללת לאלוהים. אני לא כזה מאמין באלוהים, כי התפללתי אליו פעמיים והוא לא עזר לי בכלום. פעם אחת ביקשתי ממנו שיבטל את המבחן בתנ"ך והוא לא ביטל ועוד עשה שהמבחן יהיה קשה ופעם שניה ביקשתי אופניים ליום הולדת וקיבלתי איזה ספר מעפן.
אני לא יודע למה אלוהים לא הקשיב לי, אולי הוא זקן ולא שומע טוב כמו בציורים בספר תורה שלנו או שהוא עשה לי דווקא כי אני לא מאמין לו. אח שלי אומר שאין אלוהים ואמא אומרת חס וחלילה ושאלוהים שומר עלינו והעיקר שכולנו בריאים ויפים, איזה שטויות.... אחי לא יפה בכלל.
לפעמים במיוחד בלילה לפני שאני נרדם אני מרגיש אבוד, אני לא יודע לאיפה אני צריך ללכת ומה יהיה? ועוד מעט אני אהיה גדול ומה עושים כשאתה גדול? אני אמור ללכת לתיכון אבל נמאס לי מביצפר ונמאס לי מהמורות המטומטמות ונמאס לי להיכשל בכל מקצוע חוץ מבספורט.
אם אתם יודעים מה לעשות, אתם יכולים לכתוב לי, אני גר בזלמן שניאור 20 בבתים הכחולים, קומה רביעית בלי מעלית, אז צריך להיות בכושר, אבל לי אין בעיה כי אני רץ מהר. זה לא רחוק מהקניון וזה אחלה שכונה וזה לא רחוק מאיקאה.

נכתב לפני שנתיים ו-11 חודשים
היקו פולני (לסוניה.)

נולד. יש ברירה?
חי. זה חיים? חולירע.
מת. בשביל זה באנו?
נכתב לפני 3 שנים ו-3 חודשים
אנשים מרגישים לא בנח כשהם נכנסים אלי למשרד.
בעלך מדבר בפלאפון בחדר השני, הוא חוזר הביתה בשתים בלילה, לכביסה שלו יש ריח אחר. את לא בטוחה, אולי באמת יש עכשיו הרבה לחץ בעבודה. אז למה הוא מוחק את כל השיחות מהפלאפון?
את לא רוצה לפרק את הנישואים. יש לכם ילדה קטנה, את לא מוכנה לחשוב על זה בכלל, אבל אחרי חודש שהוא לא שוכב איתך, את מגיעה למשרד שלי, גוררת צעד ועוד צעד. את נעצרת מול הדלת, מחכה עוד רגע ואז דופקת על הדלת חלושות.
אני מסביר לך מה אני מתכונן לעשות, את מביטה בי עצובה ואומרת, אם אתה חייב, תצלם, אבל אל תראה לי כלום בבקשה, אני לא רוצה לראות שום דבר.
חסר כסף בחשבון, לא יכול להיות שזה השותף שלך, זה העסק של שניכם, התחלתם יחד, אתה מכיר אותו מהתיכון, אבל כל חודש חסר כסף. מישהו גונב, זה לא החבר שלך, זה לא יכול להיות, אבל איפה הכסף?
לפעמים אי אפשר יותר להעמיד פנים, זה לא חלום, זה החיים שלכם, אז אתם באים אלי, עולים לרגל למשרד הקטן ברחוב פנקס 4 בתקווה למצוא את האמת.
אם תשלמו לי כסף, אני אתחיל לחפש, ובסוף אני אמצא: תמונה, צילום של חשבון בנק. צר לי אנשים טובים, זאת לא האמת.
הערפל מתמזג בערפל, הגלים מכסים את השמות שנחרתו על החול, נשאר רק הזיכרון של הגבר שאהבת פעם, של החבר ששיחקת איתו פעם כדורגל במגרש הקטן ביסודי.

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=6526
נכתב לפני 3 שנים ו-3 חודשים
עקדת אנה או לאלוהים לא אכפת. (מבוסס על עולם אמיתי)

לאלוהים לא אכפת
מזה שאנה כרתה
את השדיים שלה.
הוא אל נקמות
האל הישן והטוב שעדיין מאמין בקורבנות
אדם.

אלוהים שולח בה סרטן, גרורות לכבד
וגם לשתי חוליות בגב.
לא אכפת לו שיכאב
הוא אלוהים,
הוא לא צריך להסביר,
שום דבר לאף אחד.

לאלוהים לא אכפת מזה שאנה צעירה ויפה,
שיש לה שני ילדים קטנים שאי אפשר להסביר להם,
שהיא גרושה ולגמרי לבד בעולם.
אלוהים שומע את אנה בוכה בלילה,
לא אכפת לו.
הוא בא להרוג.

לאלוהים פשוט לא אכפת,
הפעם הוא לא יוותר,
שום אייל לא יופיע הפעם,
הוא יודע יפה מאוד שרק החזקים שורדים.
נכתב לפני 3 שנים ו-4 חודשים
בבסיס של כל ספר מתח מונחת חידה, לכאורה.
זאת חידה לכאורה מפני שבסופו של דבר הפתרון ידוע לכל.
ידוע לנו שהטובים ינצחו, ידוע לנו שהחוקר ייתפוס את הפושעים, השאלה היחידה שנשאלת היא, איך ייתפסו הפושעים? ומי הם?
בדיוק כמו שבסוף הסיפור הרומנטי, האוהבים יתאחדו, איך יכול להיות אחרת.
האם הפושע תמיד נלכד? האם האהבה תמיד מנצחת? מדוע אנחנו זקוקים כל כך לשקר הזה?
האם זה מפני שהמציאות היא כמעט תמיד הפוכה? האם זה מפני שהתרגלנו כל כך לשקר שעד שהוא נדמה לנו כאמת? האם זה מפני שאנחנו רוצים שהספר ירחיק אותנו מהמציאות ולא יראה לנו אותה?


קישור לעמוד הספר החדש שלי בהדסטארט
http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=6526" rel="nofollow">http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=6526
נכתב לפני 3 שנים ו-4 חודשים

2.

היה לי עוד תיק חוץ מרננה ניסנוף, הייתי אמור לנסות למצוא את מוטי בן עזרא, למרות שבעצם כבר מצאתי אותו. מוטי בן עזרא קנה בקבוקי שתיה, חומרי ניקוי וביסקוויטים בשישה מיליון שקלים, הוא שילם בצ'קים דחויים של החברה, מכר את הסחורה במזומן, וכשהצ'קים התחילו לחזור, הוא נעלם.
דוד חכם הגיע אלי חמישה ימים אחרי שהצק הראשון חזר.
"חשבתי שדפקתי אותו, מכרתי לו את הביסקוויטים במחיר כפול, בסוף הוא דפק אותי, כל הצ'קים שלו חוץ מהראשון חזרו." הוא סיפר בדכדוך.
"ככה זה בחיים." אמרתי, פעם דופקים ופעם נדפקים.
הסברתי לו, שיהיה קשה למצוא את מוטי בן עזרא, וגם אם נמצא אותו, לא בטוח שנצליח להוציא ממנו את הכסף ודי בטוח שזה ייקח הרבה זמן.
"זה עניין של עקרון ושלוש מאות אלף שקל." הסביר לי דוד חכם.
דוד חכם שילם לי במזומן והלך, למחרת התחלתי לחפש את מוטי בן עזרא.

בהתחלה זה נראה פשוט, מצאתי את הפלאפון ואת הכתובת בלוד בלי בעיות. רחוב שלמה המלך עשר, שכונת בנית, שורה אפורה של בנייני רכבת שלא נוסעת לשום מקום, עצי דקל מרוטים, רחוב נטוש, המון מקומות חניה.
החניתי את האוטו ויצאתי החוצה.
המדרכה כוסתה בשברי זכוכית שנצצו בשמש, ביוב זרם בין הבתים האפורים והסריח את האוויר. עליתי במדרגות לקומה השלישית ודפקתי על הדלת. אשה זקנה וכפופה עם פנים כהות ומטפחת ראש צבעונית פתחה לי.
"שלום, איפה מוטי?"
"בגן ציבורי למטה." היא אמרה וטרקה את הדלת.
מוטי בן עזרא שכב רדום על ספסל בודד מול הנדנדות הדוממות. הוא לבש במכנסי התעמלות כחולים מניילון עם שני פסים לבנים בצד וגופיה לבנה צהבהבה. הוא היה קרח, לא מגולח ורזה כמו דוגמנית על. הוורידים בידים וברגלים היו מנוקבים בכל מקום אפשרי, האישונים היו שחורים קטנים והמבט קהה, תפל.
הושבתי את מוטי בן עזרא על הספסל, הוא בקושי שם לב.
נתתי לו סטירה, הוא התקפל והתחיל להקיא. אחרי שהוא גמר להקיא, הוא הרים את הראש והסתכל עלי במבט מבולבל.
"מה 'תה רוצה?"
"למי נתת את תעודת הזהות שלך?"
"לא יודע, לא יודע." הוא מלמל, "אין לי תעודת זהות."
"אני אתן לך מאה שקל." הוצאתי את השטר מהארנק ונפנפתי לו מול הפרצוף.
העיניים שלו הבריקו ואז נכבו והוא אמר בעצב, "לא יודע... אם הייתי יודע, וואללה הייתי אומר 'ך. הוא בא שילם לי מאתים שקל והלך. "
"זה האיש הזה?" הראיתי לו את התמונה של האיש, שכנראה לא קראו לו מוטי בן עזרא.
"נראה לי." הוא ענה בהיסוס.
"איך קראו לו?"
"לא יודע."
"באיזה אוטו הוא בא?"
"לא יודע."
"הוא בא עם מישהו?"
"הוא בא לבד, כמוך."
"אז שלום." אמרתי וקמתי מהספסל.
"מה עם המאה שקל?"
"אין מאה שקל." אמרתי והפניתי לו את הגב.
מוטי בן עזרא הסריח, הגרביים שלו היו מלוכלכים, כנראה שהוא לא כיבס אותם כבר כמה שבועות. אם הוא ימשיך להזריק, הוא ימות תוך שלושה חודשים פחות או יותר, את מוטי בן עזרא לא מעניין מה חושבים עליו השכנים, לא מזיז לו שאמא שלו בוכה בדירה למעלה, למוטי בן עזרא לא אכפת משום דבר עכשיו.
קצת קינאתי בו.

לאיש שקראתי לו מוטי בן עזרא, היה כנראה שם אחר לגמרי. מה שבפנים, זה לא מה שבחוץ. אני שונא מעמידי פנים, אני שונא שקרנים, אני שונא את מוטי בן עזרא או איך שלא קוראים לו.
נסעתי חזרה תל אביבה. עמודי חשמל דילגו מעבר לחלון המכונית המאובק.
למען האמת אני לא חושב שלדוד חכם אכפת יותר מדי, הוא רק רוצה את הכסף שלו בחזרה ואם לא, אז לפחות להראות למס הכנסה שהוא ניסה לגבות את החוב, אחרת הוא לא יוכל להזדכות על שום דבר.
אבל אני משום מה כועס, מוטי בן עזרא בא לי בזמן לא טוב.
אני יודע שהוא לא ברח לניו זילנד לגדל כבשים, יש לו פה אישה שהוא רוצה לזיין, ילדים שהוא צריך לדאוג להם, כסף קל שקורא אליו כל בוקר וצועק, "אני רוצה הביתה מוטי". מוטי בן עזרא, תקוע בחיים שיש לו, בעתיד שהוא חשב שיהיה לו, בעבר שנאחז בו בציפורניים שבורות כמו נרקומן שעומד מזיע בצומת בבגדים מלוכלכים, מתחנן לשקל.
יכולתי להריח את מוטי בן עזרא- הוא פה , בארץ הקטנה הזאת, שמסביב לה יש מדבר, ים של מוות וגדרות תייל מרוחות בדם ובשר ואם הוא פה, אני אמצא אותו.
איך אני אמצא אותו? אני עוד לא יודע.
אין טעם להגיע למחסן, המחסן ריק, גם למשכיר יש רק צ'קים בלי כסוי.
הפלאפון והטלפון מנותקים, מוטי בן עזרא או איך שלא קוראים לו, הפסיק לשלם עליהם מזמן. המשטרה? הם מחפשים רוצחים, סוחרי סמים ואנסים, יש יותר מדי מהם בחוץ וגם לרוץ אחריהם הם לא מתלהבים, אלא אם כן תבטיחו להם צילומים בעיתון. מוטי בן עזרא נמצא בתחתית הרשימה שלהם, הם יקחו ממך את התלונה ולא יעשו שום דבר.
אבל אני יודע איך הוא נראה, אני יכול לנחש למי הוא מכר את הסחורה והוא השאיר עקבות כמו כולם, אני לא יודע איך, אבל בסוף אני אמצא אותו.

הדרך היא פשוט הפוכה, איך שאתה הולך תמיד, לך ההפך. איפה שאתה פונה ימינה, פנה שמאלה, איפה שאתה עולה למעלה, רד למטה. איפה שאתה צוחק- תצרח ותבכה, איפה שאתה מזיל דמעה- צחק בקול רם.
כאן, מה שחשוך מואר ואת מה שמואר אי אפשר לראות.
אנשים לא אוהבים ללכת אל החושך, גם אני לא. לפעמים אין ברירה. לפעמים צריך לבחור בין הרע לעוד יותר רע. הצללים קוראים לך ואתה חייב לבוא. מסוכן ורע שם ואתה יודע שתמצא שם רק דברים שאתה לא רוצה למצוא.
הצעד הראשון הוא הכי גרוע.
טעות, הרגע לפני הצעד הראשון הוא הכי גרוע, כמו הרגע לפני הקפיצה לבריכה מלאה במים קרים. רק מה שנמצא שם בחושך לא דומה לבריכה, אפילו לא קצת. זה לא דומה לשום דבר שאתה מכיר וטוב שכך, טוב שהחיים שלך טובים, נוחים, לא מטרידים.
כמו שאמרתי בהתחלה, לפעמים אין ברירה.
נכתב לפני 3 שנים ו-5 חודשים
קבוצות קריאה:
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. רשימה אישית 2 708 לפני 7 שנים

» סך הכל 2 ספרים ב-1 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של דוידי שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. לבד בתיאטרון המוות - מתח / טרי הייז לא סיימתי את הספר, כך שייתכן... המשך לקרוא אורית זיתן לפני חודש
2. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא יוהנס1 לפני חודשיים
3. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא נעמי לפני חודשיים
4. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא Pulp_Fiction לפני חודשיים
5. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא רץ לפני חודשיים
6. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא Mira לפני חודשיים
7. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא בת-יה לפני חודשיים
8. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא שמוליק כ. לפני חודשיים
9. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא yaelhar לפני חודשיים
10. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא שונרא החתול לפני חודשיים
11. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא מיס מאניפני2 לפני חודשיים
12. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא לי יניני לפני חודשיים
13. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא מחשבות לפני חודשיים
14. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא קצר ולעניין לפני חודשיים
15. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא StarFish לפני חודשיים
16. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא דני בר לפני חודשיים
17. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא פַּפְּרִיקָה לפני חודשיים
18. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא אפרתי לפני חודשיים
19. הספר השחור [כרמל] / נחמי דרימר אני אוהב ספרים נידחים, אינ... המשך לקרוא רויטל ק. לפני חודשיים
20. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא רויטל ק. לפני 3 חודשים
21. חזרה / יואב בר-חיים לפעמים עליך לחזור אל מה שאי... המשך לקרוא אודי לפני 3 חודשים
22. לבד בתיאטרון המוות - מתח / טרי הייז לא סיימתי את הספר, כך שייתכן... המשך לקרוא יפעת לפני 4 חודשים
23. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא רץ לפני חצי שנה
24. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא Mira לפני חצי שנה
25. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא חובב ספרות לפני חצי שנה
26. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא אירית לפני חצי שנה
27. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא חמדת לפני חצי שנה
28. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא זוהר לפני חצי שנה
29. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא כרמליטה לפני חצי שנה
30. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא דני בר לפני חצי שנה
31. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא חני לפני חצי שנה
32. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא בת-יה לפני חצי שנה
33. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא מחשבות לפני חצי שנה
34. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא לי יניני לפני חצי שנה
35. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא אלון דה אלפרט לפני חצי שנה
36. פשוטעור / יגאל סרנה "פשוטעור" הוא לא ספר קל לקרי... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני חצי שנה
37. נדידת הדיונות באפריקה / רון דהן אז נתחיל מהסוף נעבור לאמצע ... המשך לקרוא MishaEla לפני 7 חודשים
38. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא יסמין לפני 9 חודשים
39. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא MissM לפני 9 חודשים
40. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא צב השעה לפני 9 חודשים
41. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא רץ לפני 9 חודשים
42. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא בת-יה לפני 9 חודשים
43. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא רויטל ק. לפני 9 חודשים
44. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא חני לפני 9 חודשים
45. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא הנסתרת לפני 9 חודשים
46. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני 9 חודשים
47. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא כרמליטה לפני 9 חודשים
48. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא רונדנית לפני 9 חודשים
49. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא yaelhar לפני 9 חודשים
50. לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו / עמרי אסנהיים זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם ... המשך לקרוא סוריקטה לפני 9 חודשים



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ