אנשים מרגישים לא בנח כשהם נכנסים אלי למשרד.
בעלך מדבר בפלאפון בחדר השני, הוא חוזר הביתה בשתים בלילה, לכביסה שלו יש ריח אחר. את לא בטוחה, אולי באמת יש עכשיו הרבה לחץ בעבודה. אז למה הוא מוחק את כל השיחות מהפלאפון?
את לא רוצה לפרק את הנישואים. יש לכם ילדה קטנה, את לא מוכנה לחשוב על זה בכלל, אבל אחרי חודש שהוא לא שוכב איתך, את מגיעה למשרד שלי, גוררת צעד ועוד צעד. את נעצרת מול הדלת, מחכה עוד רגע ואז דופקת על הדלת חלושות.
אני מסביר לך מה אני מתכונן לעשות, את מביטה בי עצובה ואומרת, אם אתה חייב, תצלם, אבל אל תראה לי כלום בבקשה, אני לא רוצה לראות שום דבר.
חסר כסף בחשבון, לא יכול להיות שזה השותף שלך, זה העסק של שניכם, התחלתם יחד, אתה מכיר אותו מהתיכון, אבל כל חודש חסר כסף. מישהו גונב, זה לא החבר שלך, זה לא יכול להיות, אבל איפה הכסף?
לפעמים אי אפשר יותר להעמיד פנים, זה לא חלום, זה החיים שלכם, אז אתם באים אלי, עולים לרגל למשרד הקטן ברחוב פנקס 4 בתקווה למצוא את האמת.
אם תשלמו לי כסף, אני אתחיל לחפש, ובסוף אני אמצא: תמונה, צילום של חשבון בנק. צר לי אנשים טובים, זאת לא האמת.
הערפל מתמזג בערפל, הגלים מכסים את השמות שנחרתו על החול, נשאר רק הזיכרון של הגבר שאהבת פעם, של החבר ששיחקת איתו פעם כדורגל במגרש הקטן ביסודי.
http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=6526
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
