“**** גילוי (נאות, נגיד): אני לא אוהב שחברים, או אנשים שאני מכיר, מצליחים. אוקיי, תנו לי לתקן את האנדרסטייטמנט: כשחברים שלי זוכים להצלחה - מקצועית, אישית או כלכלית - אז מבחוץ אני אולי טופח על השכם, מחייך ומפרגן, אבל מבפנים אני מתמוסס לריר ירוק וחומצי, אפל ומתועב. הצלחה של חברים זה אחד הדברים המבאסים ביותר שיכולים לקרות לבנאדם, ולצערי יש לי לא מעט חברים מצליחים, אפילו מצליחים מאוד, וז”

“נתחיל בבדיחה. אמריקאי, אוסטרלי, בריטי וישראלי, נכנסים למסעדה. כל אחד מהם מזמין לעצמו כוס קפה ומתחילים לדבר על הא ועל דא. פתאום, נכנס זבוב לתוך כל אחת מכוסות הקפה של הארבעה. להלן הצעדים שנוקטים כל אחד מהם נוכח האסון שקרה: האמריקאי החסכן- מוציא את הזבוב מהכוס ושותה את כל הקפה שבתוכה, עד הטיפה האחרונה. לאחר מכן הוא אורז את חפציו, ומדדה באיטיות לכיוון היציאה מהמסעדה בהרגשה של פספוס והחמצה. האוסטרלי”

“יש כמה אסכולות של כניסה לבריכה. יש את התרמוסטטיים. הם מגששים, טובלים בזהירות כף רגל אחת לבדוק האם קרו המים, מתיישבים על שפת הבריכה ונכנסים לאט לאט כשאת פרצופם מכסה ארשת של סבל וכל גופם זועק "בררררר... איזה קור. בשביל מה אני צריך את החרא הזה עכשיו?" יש את ההיפותרמיים. הם זהירים, מחושבים ומתונים. הם אלו שיורדים במדרגות של הרדודים, אוספים מים בידיהם ומרטיבים את הזרועות ופלג הגוף העליון, ורק ל”

“**** סחתיין. שאפו. בראוו. כל הכבוד. עשית את זה. מגיע לך. אתה גאון. מדהים שעושים מזה סרט, או סדרה. והכתבות המפרגנות בעיתונים, מוצדקות אחת אחת. **** (את כל זה יגידו לי פעם, לפחות בדמיון שלי, כשאסיים מתישהו עם היצירה הפרטית שלי ואראה אותה קורצת אלי מראש הערימה בסטימצקי) **** אבל ניר, באמת. כפיים. לא בצחוק. **** אני מדמיין את כמה עשרות השקלים שלי יוצאים מהקופה של ״דני ספרי”

“**** גילוי (נאות, נגיד): אני לא אוהב שחברים, או אנשים שאני מכיר, מצליחים. אוקיי, תנו לי לתקן את האנדרסטייטמנט: כשחברים שלי זוכים להצלחה - מקצועית, אישית או כלכלית - אז מבחוץ אני אולי טופח על השכם, מחייך ומפרגן, אבל מבפנים אני מתמוסס לריר ירוק וחומצי, אפל ומתועב. הצלחה של חברים זה אחד הדברים המבאסים ביותר שיכולים לקרות לבנאדם, ולצערי יש לי לא מעט חברים מצליחים, אפילו מצליחים מאוד, וז”

“נתחיל בבדיחה. אמריקאי, אוסטרלי, בריטי וישראלי, נכנסים למסעדה. כל אחד מהם מזמין לעצמו כוס קפה ומתחילים לדבר על הא ועל דא. פתאום, נכנס זבוב לתוך כל אחת מכוסות הקפה של הארבעה. להלן הצעדים שנוקטים כל אחד מהם נוכח האסון שקרה: האמריקאי החסכן- מוציא את הזבוב מהכוס ושותה את כל הקפה שבתוכה, עד הטיפה האחרונה. לאחר מכן הוא אורז את חפציו, ומדדה באיטיות לכיוון היציאה מהמסעדה בהרגשה של פספוס והחמצה. האוסטרלי”

“יש כמה אסכולות של כניסה לבריכה. יש את התרמוסטטיים. הם מגששים, טובלים בזהירות כף רגל אחת לבדוק האם קרו המים, מתיישבים על שפת הבריכה ונכנסים לאט לאט כשאת פרצופם מכסה ארשת של סבל וכל גופם זועק "בררררר... איזה קור. בשביל מה אני צריך את החרא הזה עכשיו?" יש את ההיפותרמיים. הם זהירים, מחושבים ומתונים. הם אלו שיורדים במדרגות של הרדודים, אוספים מים בידיהם ומרטיבים את הזרועות ופלג הגוף העליון, ורק ל”

“**** סחתיין. שאפו. בראוו. כל הכבוד. עשית את זה. מגיע לך. אתה גאון. מדהים שעושים מזה סרט, או סדרה. והכתבות המפרגנות בעיתונים, מוצדקות אחת אחת. **** (את כל זה יגידו לי פעם, לפחות בדמיון שלי, כשאסיים מתישהו עם היצירה הפרטית שלי ואראה אותה קורצת אלי מראש הערימה בסטימצקי) **** אבל ניר, באמת. כפיים. לא בצחוק. **** אני מדמיין את כמה עשרות השקלים שלי יוצאים מהקופה של ״דני ספרי”