ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 29 באוגוסט, 2022
ע"י צריך לחשוב על כינוי טוב
ע"י צריך לחשוב על כינוי טוב
התקשורת שמאלנית. את זה (כמעט) כולנו יודעים. אבל למה זה כל כך נורא? אנחנו חיים בעולם חופשי ומותר לכל אחד להתבטא, ואם למישהו השמאלנות של התקשורת זה לא מתאים הוא תמיד יכול להקים חברת תקשורת מתחרה. לא?
אז זהו, שזו לא הבעיה היחידה.
בניגוד לרושם הראשוני שאולי יכול להתקבל, הספר של חנן עמיאור לא עוסק רק בהטיה הפוליטית של כתבי התקשורת - אם כי גם זה מופיע בספר. במקום זאת הוא מדבר על הדרכים של התקשורת הישראלית להנדס את התודעה. וזה כבר מטריד הרבה יותר.
למשל, מתברר שכתבים מסוימים מרבים להשתמש ב"מקורות אנונימיים" "גורמים בכירים" ועוד כהנה וכהנה תארים מפוצצים, כאשר לא בטוח שה"מקורות" המצויניים בכלל קיימים; כתבות מפוצצות על "מחאות ספונטניות" רבות משתתפים נגד הממשלה, למרות שלפעמים מדובר בהצגות ממומנות ומבוימות היטב של התקשורת והשמאל; כתבים שעומדים בניגוד עניינים בולט בין קשריהם המשפחתיים ובין מושא הכתבה; "מיסגור" והוצאה מהקשר של אירועים שבהרבה פעמים חוטא לאמת ; וכמובן, הדבר שכמעט הכי חשוב – מלחמת סתימת הפיות וההשתקה שהשמאל מנהל כלפי גופי תקשורת מן הימין וכלפי "סקופים" של אנשי תקשורת ימניים.
כאשר ההטיה הפוליטית בתקשורת מסתתרת תחת מעטה של אובייקטיביות ושל ניטרליות, כאשר גופים מנסים להשתיק ולהתיש גופי תקשורת ימניים באשר הם ימניים – כאן אנחנו נכנסים לתחום הרבה יותר בעייתי מאשר הטיה פוליטית גרידא.
הספר מסתיים בפרק עם מבחר ציטוטים קיצוניים מתוך מדור הדעות של עיתון הארץ. זוהי קצת סטייה מהנושא המרכזי של הספר, אבל זה גם חשוב למי שרוצה להבין עד כמה התקשורת בישראל מעוותת.
אבל אי אפשר בלא מעט ביקורת; לפעמים עמיאור נטפל לקטנות ולדקדקנות מיותרת שמורידה מערכו של הספר. למשל, באחד הפרקים עמיאור מספר כיצד הוא פנה מיוזמתו לעיתונאי "ידיעות אחרונות" רענן שקד, לאחר שהאחרון פרסם טור על התופעת היורדים מהארץ בה הוא נתקל, ושאל אותו כיצד זה מסתדר עם הנתונים שמראים ההיפך. כאן, לעניות דעתי, במקרה הזה תגובתו של שקד הייתה במקום – זהו טור אישי שמציין חוויות אישיות, וככזה הוא אינו מתאים ואינו חייב להתאים לנתונים. לא צריך לחפש "הנדסת תודעה" איפה שהיא לא קיימת, וסיפורים כגון דא דווקא מחלישים את הטענה.
ונקודה נוספת - למרות שבסוף הספר הובאה רשימת המאמרים המצוטטים מעיתון "הארץ", היו חסרות לי הערות שוליים עם הפניות לאורך שאר הספר. אני יכול קצת להבין את ההיגיון של העורך; היות וזה מסורבל לכתוב הערות בכל שורה בפרק האחרון, הוא החליט להסתפק ברשימת מאמרים בסוף הספר ולוותר על ההפניות בשאר הפרקים. חוץ מזה, חלק מהדברים בלאו-הכי נאמרו בעל-פה.
אבל למרות לימוד הזכות, לדעתי מדובר בטעות; ספר שעוסק במהימנות התקשורת לא יכול לוותר לעצמו על ההפניות. דווקא בגלל האישומים החמורים המובאים בספר, חבל שההוצאה לא עשתה מאמץ קל לשפר את האמינות.
לסיכום, ספר קליל ומקיף, שראוי לכל אדם שרוממות הדמוקרטיה והעיתונות החופשית בגרונו לקרוא. מומלץ.
10 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של צריך לחשוב על כינוי טוב
» ביקורות נוספות על הסדנה להנדסת תודעה - 6 הדרכים של התקשורת הישראלית לעבוד עליכם
» ביקורות נוספות על הסדנה להנדסת תודעה - 6 הדרכים של התקשורת הישראלית לעבוד עליכם
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מושמוש
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
נכון שהתקשורת לא 'שמאל'.
המהות שלה להשיג אייטם ורייטינג באמצעות הטרדה וגרימת נזק לפרט לציבור ולארגון המדיני.
|
|
|
kisr
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
הבנתי, אין מצב שאי פעם אקרא את הספר הזה.
|
|
|
מושמוש
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
השמאל הקים את המדינה אבל היום אין באמת שמאל.
בשמאל של אז הכירו את הערבים וידעו שהם לא עם ואינם רוצים מדינה כלל, לכן לא יהיו 2 מדינות. כי הם לא רוצים ולא יכולים. פתרון צ"ל מציאותי, לא הזוי. היום 'השמאל' לא מכיר את המזרח התיכון. העיתונאי שכתב על ירידה מהארץ 'מתחושה אישית בלבד' - עובד על הקוראים ועל אלה שמאמינים לו. הוא יודע טוב מאוד מה הוא צריך לכתוב כדי שיעסיקו אותו.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
פרפר, אתה כנראה לא מכיר מספיק את ליבסקינד
הוא ללא ספק איש ימין, אך עובדה זו כשלעצמה לא יכולה לפסול אותו. הוא לא מנסה להיראות נייטרלי . זה שהוא מבקר גם פוליטיקאים מהצד השמאלי של המפה, זה אך הגיוני, אין לאף אחד פטור מביקורת עיתונאית, בתנאי שהיא הגיונית ועניינית. גם בית המשפט מורכב מבני אדם ולא ממלאכים וגם אותו מותר ואף רצוי לבקר אם יש בו נורמות מפוקפקות.
למרות היותו איש ימין הוא יודע לבקר פוליטיקאים ימניים לא פחות משמאליים ובטח גם את ביבי עצמו. כעיתונאי חוקר הצליח להביא לפסילתו של גלנט, שהוא בוודאות נצי וימני הרבה יותר מגנץ, שהתמנה במקומו וחשף ללא מורא התנהלות ברברית ועבריינות מצד גלנט, כשהוא נלחם בין היתר במוסדות שלטון וועדות שלמרות שידעו על החשיפה אישרו את המינוי פעם אחר פעם... כימני לא הפריע לו, לפרסם תחקיר עצמאי שחשף התנהלות לא תקינה של המשטרה שחיסלה בדואי בזמן הריסת מבנה לא חוקי בנגב וחשף שלא היה מדובר כלל בניסיון פיגוע, אלא בתאונה. זה עיתונאי בעל יושרה, לא משווה אותו כרגע לאף אחד ולא ראיתי גם שהפך ל"עיתונאי חצר". |
|
|
Mira
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
אני לא הבנתי על מה המירמור, בתור אחת שבן זוגה עבד בעיתונות הארצית ומכיר את רוב הכתבים שכולנו רואים בשלושת הערוצים הישראליים, וגם בעיתונות הכתובה, מזמן הם לא רק שמאלניים או מיעוט ימניים, ומזמן זו לא תקשורת רק שמאלנית, הכי קל להגיד שהתקשורת שמאלנית....
ישנם כתבים שמתלהמים והם משני קצוות המפה, וחשוב שנמשיך להיות מדינה דמוקרטית עם דעות פלורליסטיות וחופשיות. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
פאלפ, ליבסקינד הוא עיתונאי משובח? אולי עיתונאי חצר, כמו ביסמוט.
רוב הכתבות שלו מגוחכות. יכול להיות שהוא הצליח למצוא סקופ עם מה שכתב על זנדברג ובעלה (בהנחה שזה נכון). מעניין מתי הוא יצליח להכנס לליכוד.
בן כספית הרבה יותר חד ממנו ובדרך כלל כותב לעניין. לפעמים גם לו יש קשקושים כמו הגדרת ביבי כאבי פצצת האטום האירנית, אבל לרוב הוא מדבר בהגיון. היה עדיף שעיתונאים יהיו נייטרליים וידווחו בצורה עניינית, אך זה כנראה לא המצב אצל רובם. אילה חסון היא עיתונאית חוקרת טובה. חשפה את בר-און חברון, העלתה את עניין ההקלטה בין מנדלבליט לבין אשכנזי לגבי פרשת הרפז המוזרה, עניין שיפוץ הבית הפרטי של בנט שלא כחוק. מוטי גילת הוא עיתונאי חוקר מעולה שחקר את פרשיות דרעי. דן מרגלית חשף את חשבון הדולרים של רבין בחו"ל. היו בעבר עוד עיתונאים רציניים ואולי יש כמה גם היום, אך הם מעטים מאוד. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
הויכוח בין ימין לשמאל בארץ הוא איוולת חסרת
כל הגיון ומחשבה. יש בו משהו מאוד פבלובי ואני רואה הרבה אנשים חכמים שהשכל שלהם נהיה רפה יותר כשהם מדברים על פוליטיקה.
אני חושב שדעות בעייתיות באמת ישנן בקצוות. ובכל זאת, למרות הנדסת התודעה, לפחות בערוצים המרכזיים ועיתונים,ישנם נציגים משני צידי המפה בימינו, במיוחד בדיונים. לעומת זאת, בכלי התקשורת הימניים, שאפילו לא מנסים להיות נייטרליים(הם גם מכריזים על עצמם כ"ימין " וכל דעה שמריחה כמרכז אפילו, אסורה שם) מה שמתקבל זה מחזה טפשי מאוד. להקה של ליצנים ששרה את אותו פזמון, מקריאה מאותו דף מסרים ואם כבר מתווכחת, אז על נויואנסים שוליים. ערוץ 24 הוא המגוחך מכולם... פרפר, אני לא מבין איך השווית את ליבסקינד, שהוא עיתונאי משובח, מהבכירים והמעניינים בארץ (לא משנה אם אתה מסכים איתו או לא, מן הראוי להודות בזה) לאודי אלוני שהוא באמת לא יותר ממבלבל מוח סדרתי וגדעון לוי שחי רק מפרובוקציות זולות. אגב "הארץ" לא דוגמה לתקשורת "ממלכתית", הוא עיתון איכותי, אך זה עיתון שמאלי מוצהר והוא בין היתר גם משמש בית לדעות קיצוניות ולעיתים אף עוינות לא רק לציונות, אלא בכלל לעם והמדינה באשר הם. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
דוידי, ברור לך שגם אם הארץ שבריר מישראל היום, המרחק...
בכל מקרה, מה יש לישראל היום להציע פרט לסודוקו היומי? הקוראים ממילא רק בתשחץ. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
פתאום תוייגתי. תמיד הואשמתי בשמאלנות גם כשלא הייתי שם, אז בחרתי מר"צ. חובבנים.
בתעשיית השקרים של ימיני, ספר נהדר, לוי יוצא שקרן מועד. גם לפני כן מעולם לא הייתי קורא אותו ותמיד מדלג על כתבותיו.
|
|
|
דוידי
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
אפשר למצוא את אותה הנדסת תודעה בצד השני
ישראל היום נוצר רק כדי לתמוך בביבי, התפוצה של הארץ היא עשירית מישראל היום. הקו העיתונאי בישראל היום היה וודאי קיצוני שלא לומר מבחיל, ובוודאי שלא אתי או אוביקטיבי, וכל מי שקרא את הראיון עם העורך הראשי של העיתון שהפך לפוליטיקאי בליכוד מבין שמעולם לא הייתה שום אוביקטיביות בעיתון.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
נראה שהנדסת התודעה המשמעותית בשנים האחרונות היתה דווקא ההגדרות של ימין ושמאל
כפי שהוגדרו על ידי ביבי..סליחה, סביבתו של ביבי (הוא אף פעם לא יודע כלום ולא מעורב בכלום). כל מי שמתנגד לביבי הופך מיד להיות מתוייג כ"שמאל" והרי ברור שכל מי שהוא שמאל הוא אויב המדינה שיש להילחם בו מלחמת חורמה, ואת המדינה בכלל הקימו רק ימניים כמו ביבי מהסכם בר-און חברון.
אני סבור שכל עיתון מוטה על ידי הבעלים והעורך שלו. נדיר שיש עיתון שבו העיתונאים רשאים לכתוב ככל העולה על רוחם. כך, למשל, "ישראל היום" בתקופת "ירח הדבש" עם ביבי הרבה בכתבות אוהדות לגביו; מוטי גילת ודן מרגלית, שני העיתונאים הכי טובים ב"ישראל היום", כנראה לא נשאו חן בעיני הבעלים (אולי בעיני ביבי, אבל הוא כידוע לא מעורב אף פעם) וסולקו על ידי העורך בועז ביסמוט. נראה שכאשר הגלגל התהפך, סר גם חינו של בועז ביסמוט, שידוע לאיזו מפלגה הוא משתייך היום. כמובן שב"הארץ" אפשר למצוא אנשים הזויים כגדעון לוי או אודי אלוני, כפי שבעתון אחר ניתן למצוא את קלמן ליבסקינד. עיתונאים נייטראליים שרק מדווחים קצת קשה למצוא היום. |
|
|
צריך לחשוב על כינוי טוב
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
מורי היקר,
אתה מתעלם ממה שכתבתי - הנושא החשוב והעיקרי אינו ההטיה הפוליטית של התקשורת (שגם אתה מסכים שהיא קיימת) אלא האתיקה העיתונאית הירודה וההשתקה המסיבית לדעות אחרות.
אני מניח שלא כל מה שמובא במדור הדעות בעיתון הארץ מבחיל (אפילו לא אותי), אבל הוא עשׂה ליקוט לא-רע לכמה דעות שרוב מוחלט של האנשים יסלדו מהם. אולי אפילו אתה. (אם נעלבת מהמילה "מבחילות" אני מתנצל. יצא לי חריף מדי. במקום זאת אני אתקן ל"קיצוניות"). |
|
|
טה~דאם!
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
ספר יפה ומומלץ.
מורי - לכל הפחות צריך להגיד את האמת. התקשורת מוטה לשמאל באופן מובהק, למרות שהעם ברובו ימני. וזה לא נכון להגיד שדעות הימין הם לא הגיוניות, כמו הספרים "סיפוח עכשיו" של קרולין גליק או "מקום תחת השמש" של בנימין נתניהו. למעשה, דעות השמאל לא פעם בלתי הגיוניות, זה מאחר ויש ניסיון מצד אנשי שמאל פשוט לנסות להיות חלק מהעולם הליברלי המערבי והערכים המשונים שלהם, שבזמן חירום נעלמים פתאום. הניסיון להיות כמו המערב, גורם לקיצוניות גבוהה אפילו יותר ממדינות המערב וככה פתאום מגיעים כל מיני אנשי שמאל קיצוני, שאפילו התקשורת לא יכולה לעודד - שמאמינים בכל מיני דברים משונים בלתי מתקבלים על הדעת. כמובן, כל אחד ודעתו. ולכל אחד, גם לחובבי מערב מותר ואפילו צריך להגיד את דעתו. אבל בוודאי שיש פה משהו לא תקין בכל מה שקשור לשוויון. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
אולי התקשורת שמאלנית משום מהדעות שהשמאל מביע ליברליות יותר, הגיוניות יותר,
פחות דוגמטיות ונטולות אינדוקטרינציה מסוג צפון קוריאה.
אנחנו לא ממש יודעים מה דעתך שלך ובאשר לדעות המבחילות המובאות מעיתון הארץ, כקורא אני יכול לומר שהן רחוקות מלהיות מבחילות. |
|
|
ראובן
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
סקירה מעניינת
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
