זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם אתה רוצח, לעומת זאת אם אתה עם נטיות להרצחות הוא עלול לטלטל מעט את שלוותך.
שמעון קופר הוא רוצח, ואם יורשה לי (ככמעט רוצח מדופלם, אם כי עדיין לא רצחתי אף אחד, אבל בהחלט יש לי מחשבות מרובות בנושא) הוא לא רוצח משהו, הוא שקרן אובסססיבי, מספר ששירת בשב"כ למרות שאין שום קשר ולו מקרי בינו והשב"כ, מספר שהוא רוצח מקצועי למרות שהוא נהג מונית ובדרך כלל מובטל, הוא חוזר על אותם פשעי

לתפוס רוצח - <mark>עמרי אסנהיים</mark>
או
שביל קליפות הכדורים.

מסמך מרתק ומטריד. תחילה רקע מתוך גב הספר:
המסע בעקבות האלמן שרצח את שתי נשותיו התחיל באוקטובר 2009 בשער גן הילדים של קיבוץ אייל. שיחה אקראית עם אחת האימהות בגן של בנו מעוררת את חשדו של <mark>עמרי אסנהיים</mark>, כתב חוקר בתוכנית "עובדה", באשר לנסיבות מותה המסתורי של אחת מחברות הקיבוץ, ג'ני מלמד. כשהוא מתחיל לבדוק את תעלומת מותה של ג'ני, רעייתו השלישית של

הייתי מסכמת את הספר והסיפור בו כמעולים, אבל הסיפור בו קרה במציאות וזה מדהים שככל שמעמיקים בקריאה בו הוא נקרא לא מציאותי וספר מתח בדיוני שלפעמים הפרטים בו קצת נקראים מופרכים (ואז את עוצרת ושואלת את עצמך מה הסופר חשב לעצמו ונזכרת שזה בסה"כ תיעוד של סיפור הזוי ובזוי שקרה באמת).

עבודת התחקיר והעבודה העיתונאית שהתחיל <mark>עמרי אסנהיים</mark>,במילותיו בספר - כי לא היה לו משהו יותר טוב לעשות באותו הזמן, ומערכת עו

"בשעות הערב של יום חמישי, יום האסון בצאלים, הגיע סגן הרמטכ"ל אמנון ליפקין־שחק למשרדו של שמעון שבס, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ב"וילה", לשכתו של יצחק רבין בקריה. ליפקין־שחק היה מפקדו של שבס בצנחנים. הם נותרו מאז בקשר חברי קרוב, כמעט משפחה. שבס היה הכותל של ליפקין־שחק בלשכת ראש הממשלה, איתן הבר נחשב לפטרונו של הרמטכ"ל, אהוד ברק. זה היה יום מטורף. שבס, שביטל את רוב הישיבות בעקבות התאונה, התרווח על הכו

זה היה יכול להיות ספר מתח מעולה, אם זה לא היה סיפור אמיתי!
את האלמן שרצח את שתי נשותיו כולנו מכירים בעקבות התחקיר שחשפה התכנית "עובדה" בערוץ 2.

הספר לתפוס רוצח מגולל את סיפור החקירה מא׳ ועד ת׳ כפי שתיעד אותו <mark>עמרי אסנהיים</mark>.
<mark>עמרי אסנהיים</mark> הוא מבכירי העיתונאים החוקרים בישראל. הוא נמנה על צוות הכתבים של התוכנית עובדה.

"תיעוד אישי של שבע שנות מסע בלשי מטלטל".

תחקיר שהחל מדיווח של אמא בגן היל

הפעם הראשונה שנתקלתי בשם “שמעון קופר” היה במרץ 2010 כששודר התחקיר “תעלומת האלמן הכפול מקיבוץ אייל” בתכנית עובדה בערוץ 2.

אני זוכרת שכראיתי את הכתבה לא הבנתי למה התחקיר נעשה על ידי מערכת עובדה ולא על ידי המשטרה.

המסע של <mark>עמרי אסנהיים</mark> התחיל שנה וחצי לפני שידור התחקיר במקום שהכי לא צפוי למצוא בו סיפור מעניין כלשהו – בגן ילדים. עמרי הגיע לאסוף את אחד מילדיו ואחת האמהות פנתה אליו ועוררה את סקרנותו

#
הסיפור הזה באמת לא ייאמן ושתי נקודות בו תפסו אותי. הנקודה הראשונה היא נשים הנואשות לבן זוג. מדובר בנשים מעל גיל 30, רבות מהן אמהות, לכולן היתה כבר לפחות זוגיות לא מוצלחת אחת. כולן, ללא יוצא מהכלל, בלי קשר להשכלתן או למנת משכלן, נופלות בשביו של גבר חלקלק שמצליח להיראות להן אוהב, חם ואיכפתי, שמוכן להשקיע בבת-זוגו. הוא מספר להן אגדות לילדות גדולות, שכל מי שאינה אישה מאוהבת הכמהה לאהבה רואה את הפער

אתמול, קבלתי מייל עם סרט דוקו׳ על תחקיר של ערוץ 10 למקרה שקרה
בשנות ה-80. דאון של מחבל מאירגון ג׳יבריל חדר לארץ דרך לבנון , נחת במנחת
ליד מחנה הנח״ל גיבור ( ליד קרית שמונה), הש״ג ברח והמחבל רצח שישה חיילים.
המקרה מאוד התפרסם וגרם לזעזוע רב. כיצד זה חייל חמוש בורח ונותש עמדה.
ולא מנסה לעצור את המחבל. רוני הש״ג המסכן, אכל אותה פעמיים: פעם בגלל שברח
ופעם שניה מכוון שהיה כיסוי תחת לכל הקודקודים ש

כשהייתי נער צעיר אהבתי לקרוא את הסדרה "הסיפורים הכי מפחידים/מרתקים/הזויים בעולם".
אח"כ התבגרתי והסיפורים נראו לי מופרכים: מי מתנהג ככה? מי רוצח את נשותיו בעבור בצע כסף? מי חוזר על אותן שיטות שוב ושוב ולא נתפס? האם באמת אדם מנסה לתכנן רצח (כמעט) "מושלם"???

אילו מה שכתוב בספר לא היה אמיתי - זה היה סיפור גרוע ומטופש מאין כמוהו.

לא ממש ידעתי לגבי הציון - זאת אינה יצירה "ספרותית", אבל הרבה זמן ל