[וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.]
שלושה שבועות ישבתי בבור
וְהַבּוֹר רֵיק, אֵין בּוֹ מָיִם,
השמיים היו רחוקים.
שלושה שבועות ובְּבֵית הַסֹּהַר,
מאחורי חומות של בטון,
השמיים היו כלואים.
הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם-לֹא,
ראה איך היא טבולה בדם
(וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ).
ראה איך עִנּוּ אוֹתִי אחיי אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה
ושלושה שבועות,
ראה איך מְכָרוּנִי לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף
ובחינם זרקו לבור,
הקשב לערי מסכנות של הודאות
שבניתי תחת עינויים.
אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ,
כי
טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה