מדף הספרים של דוידי - הספרים שדירג
“… ואם מתת, באיזשהו רגע נורא, כיצחק בעקֵדה?
… אוקיי, אז יאללה, תקים את עצמך לתחייה. נכון שיש לחץ מסוים של אדמה עליך, רק שכולו איזה מטר, אז תחפור כלפי מעלה, תדחוף את רגבי העפר. כן תולעים, לא תולעים, לא משנה, נגיד אפילו שלד. תוציא קודם יד אחת, ואז את השנייה, ואת הראש. עוד מאמץ קטן, והנה, החזה, האגן, הרגליים.
אתה בחוץ. עמוֹד, הזדקף, העלה עור
כל אחד רוצה משהו מאלירן זינאווי: אביו, העבריין מספר אחת בישראל, מצפה שהוא יעזור לו לנהל קרב לחיים ולמוות נגד כנופיית עבריינים יריבה; אישה בעלת מבטא מזרח-אירופי מבקשת ממנו שיחסל את האקס שלה כנקמה; בת הזוג שלו, סטודנטית תל אביבית לרפואה, דורשת שיספר לה את האמת על עצמו; והמדינה קוראת לו לעשות מילואים בעזה בזמן מבצע "עופרת יצוקה". וזינאו
“בספר של דהן, כמו בספריו המוקדמים, ניכר שאצלו זה באמת אחרת. הוא כותב מהגוף, מהבשר ומהרוח, ומפיץ סביבו אהבה לחיים, אהבה לאחרים ואהבה לכתיבה.”
(דורית שילה, הארץ, ספרים)
כוח גדול מנסה לשלוט בחיי גיבורי סיפוריו של רון דהן, אבל חרף חוסר האונים שלהם, חרף לפיתתן של השיטה והנורמה, הם ינסו להתנגד לכוח חסר צורה זה. ההתנגדות הזאת תלבש לרוב צו
אילו ידעה העז שהיא עז, היו רגליה מסתבכות זו בזו. אילו ידע הדג שהוא דג, היה שוקע למעמקי הנהר כגוש עופרת. העז , הדג, ההר והנהר יודעים עצמם בידיעה שאינה יודעת. רק האדם מנסה ל"דעת" בידיעה היודעת. על כן אין האדם מצליח להיות אדם כשם שהעז היא עז, הדג הוא דג, ההר הוא הר, והנהר – נהר.
כך מתחיל יואל הופמן את תרגומו לספר בו הוא מלקט קטעים נבחרים מ
מתחת לעור הוא סיפור אוטוביוגרפי, הנוגע לליבם של אלו שאיבדו את קרוביהם.
הספר קולח ומרתק, ושופך אור על היתמות ועל החיים לצידה.
יעל מניחה את ליבה על הנייר, ומזמינה את הקוראים, למסע משותף של ריפוי הלב.
ב'קריאת רשות' מזמינה ויסלבה שימבורסקה את הקורא להרפתקת קריאה ססגונית ומלאת חדווה. במסות קצרצרות, בעלות יופי פיוטי, חוכמה ושנינה נדירים, מתייחסת המשוררת הפולנייה, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996, לשלל נושאים: יצירות ספרות גדולות, ציירים, אופרות, קומדיות, קולנוע, חיי סופרים, אירועים היסטוריים מהעת העתיקה, פרקים בתולדות המדע ואנקדוטות מח
14 יצירות מוזיקה קאמרית.
14 קטעי כתיבת זרם תודעה.
14 עיבודי קומיקס בסגנונות שונים.
מסע אישי אל הלא-נודע.
הנדון: סוכן 10483
מסמך זה מביא לידיעתכם את תוצאות גיוסו של סוכן 10483 והשפעותיו בין השנים 2006-2005, אשר הביאו בין היתר למותם של שישה סוכני ארגון ו-אזרחים במדינות זרות.
יש להדגיש שתוכן מסמך זה רגיש ביותר ועלול לגרום לנזק מדיני בלתי הפיך אם יודלף.
אם יתגלה כי 10483 עדיין בחיים, יש כמובן לחסלו מיד.
המשך יום נעים,
אבנר מויאל
רא"ג גיוס
- -
הכתיבה הזו, האישית, בגוף ראשון, היא רק לכאורה טקס היטהרות פומבי, היא בעצם הצגה, היא התמכרות.
יש סודות שלא אחשוף, יש גבולות ברורים שאני נזהר ומתרגש להתקרב אליהם.
יש דברים שלא אומר. זה אינו יומן, וזו אינה מגירה.
אני איני תמים ומודע, אולי מודע מדי, למגבלותי. כנות היא הדבר היחיד אליו אני יכול להתחייב ולעתים אני מרגיש שזה כשלעצמו חשוב.
"מבטם של האנשים שהתברר להם שאני הולך לבית הכלא. הפתעה, תדהמה, חמלה. 'כמה אומץ יש לך ללכת לשם!' לא ידעתי מה להשיב. המבט סימן אותי כעוף מוזר, וכמעט, כן, כמעט, כחייזר. הייתי האיש שמדי שבוע נסע לעולם אחר. חשבתי אז על המבט שננעץ באדם שאומר: 'אני יוצא מבית הכלא.' אם אני כבר נחשבתי לחייזר, מה הם חשבו עליו?"
שבוע אחר שבוע, במשך שתים-עשרה שנים, הגיע
גלר הוא נרקומן. הוא היה קצין קרבי בסיירת גולני וסוחב עמו את זוועות המלחמה בעזה. מדי יום הוא מנסה לקמט בכוח המחשבה את כפית הכסף התלויה על צווארו, כמו אותו אומן חושים מפורסם, באמונה כי אם יעלה בידו להצליח, יוכל להיחלץ ממצבו העגום.
צבי הנכה היה מורה להיסטוריה, הקווקזי לחם במלחמה האכזרית בצ'צ'ניה – שלושתם חולקים חורבה מטונפת בחורף גשו
תמרה אטיאס, אם חד הורית מחיפה, מומחית לזיהוי הפלילי, נדרשת לצאת לרוסיה כדי לסייע בפענוח מקרה רצח
אשר תלוי בזיהוי של טביעת אצבע.
שם, בעיר סיבירית קפואה, תמרה נחשפת לסודות משפחתיים שהיו בבחינת טאבו ושופכים אור חדש על יחסיה
עם משפחתה ועם הגברים בחייה.
שחף שחור הוא דרמה משפחתית הנעה בצירי זמן שונים.
זהו מסע מרתק שתחילתו במינסק בש
חייו של עידו, סוחר עתיקות חיפאי, לא יהיו עוד כשהיו לפני שפתח את הארגז שרכש מעיזבונו של חייל רוסי זקן, מכובשי ברלין במלחמת העולם השנייה. בארגז נמצאה מעטפה עבה, סמל הנשר הנאצי מוטבע על גבה ובתוכה תוכניות סודיות. בניגוד לרצונו נאלץ עידו לנווט את דרכו במערבולת של פשע, ריגול ותשוקה, בשעה ששירותי הביטחון של ישראל, איראן והפדרציה הרוסית מ
הסיפור הוא על כל האנשים שהסתובבו פה, האמריקאים, הגרמנים, הערבים, היהודים, אלו שבאו מאירופה ואלו שבאו מארצות האיסלאם, פועלי התעשייה ותושבי צריפי העוני, מי שבילה כאן, מי שגר ומי שעבד, ומה קורה כשהכל מתערבב.
זה דיוקן היסטורי ואישי של סביבה עירונית מסובכת, רגע לפני שהיא נעלמת לגמרי.
אדם וג’וליאן הם שני נערים שחיים בתקופה לא פשוטה: מאה שנה לאחר שארצות הברית איבדה את מקורות האנרגיה שלה, האומה שירדה מגדולתה נאבקת לשמר את מעמדה בעולם פראי המאבד את נכסיו הכלכליים והאנושיים במהירות מסחררת. אמריקה נסוגה לשפל שלא ידעה כמותו ובעריה המזרחיות עולים לשלטון שמרנים דתיים ומכוננים את ריבונות האל עלי אדמות. המעצמה הגדולה
במשך כעשור וחצי כותב אריק גלסנר ביקורות ספרות בעיתונות הישראלית. ספר זה, המכנס מבחר ממסותיו ורשימותיו, לא רק משרטט מפה ספרותית מעמיקה ועשירה, אלא הוא נקרא כספר מרתק על חיינו כאן ועתה. הקריאה בו ממחישה את חשיבותו של תפקיד המבקר, תפקיד "שומר הסף" והקורא המפרש את חווית הקריאה. בבסיסו של תפקיד זה מונחת אופטימיות ותחושת מעורבות ושייכות
להבות מתחילות להתפשט.
והקפיטול מבקש נקמה.
חצי שנה חלפה. קטניס חזרה למחוז 12 וכעת מנסה להשאיר את משחקי הרעב מאחור ולשוב לשגרה. אבל זה לא פשוט כל כך: גייל לא סולח לה על קרבתה לפיטה בזירה וגם פיטה מרוחק וקריר. כשברחבי המחוז נפוצות שמועות על התקוממות והאצבע המאשימה מופנית אל "הנאהבים חסרי המזל", על פיטה וקטניס לצאת ל"סבב הניצחון" האכזרי
רב-פקד אברהם אברהם, חוקר המשטרה החולוני, חוזר – ומבקש לעצמו תיקים גדולים יותר וסיפורים שיש בהם גם מנצחים.
ב"אמונה" עומדות בפני אברהם שתי חקירות. בראשונה, תינוקת בת יומה נמצאת בתוך תיק מחוץ לבית חולים, והאישה החשודה שהשאירה אותה שם נתפסת מיד. אברהם, המובס מתיקים כואבים של אלימות במשפחה, מעדיף לא להאזין לסיפורה ומתרכז בחקירה השנייה