1. נוסטלגיה : בתי הקולנוע בחיפה של פעם. סיפורים אמיתיים מהחיים בשנות ה60 וה70 של ישראל הישנה והמתוקה.

סיפוי מתחיל אי שם בשנת 1965. אני תלמיד כיתה א׳ בבית ספר ביאליק ומורתינו הנהדרת ממליצה לילדי הכיתה ללכת לראות את הספט המדהים התמימים והפראים..
אבי ז״ל לקח אותי לבית הקולנוע לצפות בסרט. אינני זוכר הרבה מהסרט הזה, אבל אני זוכר שתפסה אותי פניקה ממה שראיתי על המסך, והתחלתי להשתולל לבכות ולצרוח
לאבי , תוציא אותי מפה, אני רוצה הביתה. כמובן שאבי הוצאני מבית הקולנוע ולקח אותי הביתה.
הסצנה שגרמה לי להתפרצות הזאת, אותה דוקא אני זוכר היטב ,עד היום. אנטוני קווין , שמשחק את האסקמוסי התמים, הורג את אורחו האיש הלבן מכיוון שסרב לאכול מהארוחה
שהוא הגיש לו. הוא חובט את ראשו בקיר האיגלו עד שהאיש מת.
הייתי אומר שזאת סצנה מאוד קשה לילד בגיל 6-7.
בפעם השניה שאבי לקח אותי לסרט, זה היה מערבון שהוקרן בקולנוע אוריון בהדר הכרמל.
קולנוע אוריון היה מקרין סרטי סקס בערבים ומערבונים בימים. גם פה חויתי התפרצות קריזריונית
בגלל שכל הזמן היו יריות והרוגים, כנראה אחד המערבונים הראשונים של קלינט איסטווד.
משני הסיפורים האלה די ברור שהיתה לי התחלה קשה עם אומנות. קולנוע שלא כל כך בישרה על אהבה גדולה
ביני לבינה. אבל ההפך קרה ודוקא התאהבתי בסרטים, ובשנותיי בתיכון הפכתי לחובב סרטים מובהק .
חיפה הקלה מאוד על אנשים כמוני.
בתי הקולנוע בהדר היו אולמות גדולים ומרווחים, הכניסה היתה נוחה והכיסאות למרות שברב המיקרים היו מעץ, היו נוחים והאווירה
היתה נעימה ונינוחה.
שני בתי הקולנוע המפורסמים ביותר היו קולנוע ארמון ברחוב הנביאים, שכסאותיו היו מרופדים והיה לו גג. פתח בערבי הקיץ הלוהטים.
השני היה קולנוע עצמון, שגם היהגדול ומרווח והביא סרטים בדרך כלל מרמה גבוהה.
ברמה נמוכה יותר היה קולנוע אורה. ברח׳ הרצל. קולנוע יפה אבל המבחר בו היה די מועט ועד כמה שאני זוכר היה יקר מכל בתי הקולנוע בעיר.
היו עוד שני בתי קולנוע נחמדים :קולנוע רון ליד שוק תלפיות שתושבי חיפה בטח זוכרים אותו לטובה. קולנוע קטן ונחמד ואשר הביא מבחר טוב של סרטים
בדרך כלל סרטי פעולה וריגול. הקולנוע השני שזכור לי מאוד לטובה ואני אסביר אחר כך, קולנוע שניקרא אמפי -קיצור לשם אמפי תאטרון.
בקולנוע שה שהייתי שעות והרבה בקרים מכיוון שהוא הביא את מבחר הקומדיות הצרפתיות : לואי דה פינס, לה שרלו,ועוד, סרטים שהייתי מתגלגל בהם מצחוק
ואהבתי אותם מאוד. הקטע היה שהייתי בורח משיעורים בבית הספר ( בית ספר בוסמת הידוע) והייתי הולך לצפות בסרט, כל פעם שהיה יוצא סרט חדש ומצחיק
הייתי בורח לצפות בו. והורי לא כל כך ידעו על זה. את מבחן הנוכחות בכיתה הייתי עובר בדרך כזאת או אחרת.
בכרמל היו בעיקר בתי קולנוע קטנים שהביאו סרטים איכותיים, עלק לאנשים שחושבים.אבל מדי פעם היה פה או שם סרט טוב שהיינו הולכים אליו כל החברה .
כשהגעתי לתיכון התחלתי לפקוד את בית רוטשילד הידוע, ששם היה סינמטק חיפה , ואז הפכתי לסינופיל אמיתי,
בשנות ה70 התחילו סרטי חצות של ימי שישי בסינמטק ובקולנוע ארמון. אז היינו קבוצה של חברים, בוחרים בסרט והולכים לצפות בו בחבורה, ולאחר מיכן ישבנו בקפה רוטשילד לנס על חלב או לבקבוק בירה
בהדר, לאחר הסרט בארמון היינו הולכים וקונים פאלפל בפאלפל ארמון ששימעו יצא בכל רחבי העיר לטיבו ולטעמו.
רציתי לספר גם על קולנוע שהיה קרוב מאוד לביתי, ליד בריכת הפועל , ושניקרא קולנוע תמר.
הקולנוע הזה נישרף בשנות ה70 ונשאר בשיממונו עד ימינו אלה. הסיבה לכך, הקולנוע היה שייך להיסתדרות
וצבר חובות רבים, ויש טענה חזקה שבעליו ( השוכר) הוציא חוזה על הקולנוע ושילם שישרפו אותו עבור כספי הביטוח.
אולם המצב הסתבך כשהביטוח לא הסכים לשלם בטענה הנכונה שבעליו שרף אותו בכוונה תחילה וכך, עד היום המקום עומד בהריסותיו ובשיממונו.
הרור שעם הזמן והופעת הקומפלקסים של בתי הקולנוע, הלכו וניסגרו היישנים. הראשונים היו אלה שהקהל לא נהר אליהם בהמוניו,אבל גם אלה שהשתייכו לליגה
המובחרת נסגרו גם הם ועברו מן העולם.
מכל בתי הקולנוע הישנים של חיפה פועל כיום רק הסינמטק, שעבר מריחת פנים וכיום נעים לבוא בשעריו כמו פעם.
דרך אגב, כיום כבר לא צריך לצאת מתחומי בית רוטשילד. מול הסינמטק נפתח קפה- בר שמשרת את בעלי הכיח הרגישים ביותר במבחר בירות
מרחבי העולם , ובעיקר בירות בלגיות טובות ומפורסמות.
רק שיעבור כבר הקורונה הזאת ונזכה לשתות מבירת הקורונה המכסיקנית המלהיבה.
שבת שלום ולהתראות בסיפור הבא.

נכתב לפני 5 שנים ו-4 חודשים

2. גשם גשם בוא, ספור קצר מאת טוביה גולדשטיין.

22/4/2018

לכל החברים והקוראים שלום רב.

החלטתי לכתוב סיפור קצר, סיפור אמיתי שקרה בחיפה בשנות ה-60 במאה שעברה.
סיפור זה עוסק בחורף הישראלי, תופעת טבע שבשנים האחרונות הופכת לנדירה יותר ויותר, קצרה בלי סממנים אמיתיים של חורף שאני זוכר משנות ילדותי בחיפה.
מטרת הסיפור לרומם להצחיק ואולי אף לגרום להשתאות על רוחו הילדותית של האדם ולספר על תגובת המבוגרים לכך.
הסיפור שלי מתחיל לפני 52 שנים. שנות השישים המוקדמות מדינת ישראל הצעירה עדיין לא ממש נבנתה. שכונת הדר הכרמל עמדה בחלקה בשיממון, חלק גדול מהקרקע לא נבנה וההר שהיה
ליד בייתי היה פראי וטבעי כמו חלקים גדולים ונרחבים בעיר, במיוחד הכרמל ואזור אחוזה.
1965 , הקיץ תם לאיטו, האוויר מתקרר הסתיו מורגש ואנחנו לאחר תקופת חגי תשרי , מה שמסמן שהיורה מתקרב.
שכונת הדר הכרמל היתה שכונת פועלים ממוצעת. גרו בה אנשים מכל הסוגים והמינים, אשכנזים , ספרדים, דתיים ( מעט) והרוב חילונים. היה לנו בית ספר עממי אחד ששירת את כל ילדי השכונה
בית ספר חדש , שנבנה על ההר ליד בייתי. כל בוקר נאלצתי לתפס 300 מדרגות כדי להגיע אליו. בחורף היה זה כייף חיים כי היינו מגיעים לכיתות רטובים ושמחים. אוי כמה שאהבתי את החורפים בארץ!
מכיוון שיום הלימודים בתקופה ההיא נסתיים מוקדם בסביבות 12 בצהריים ולפעמים שעה שעתיים מאוחר יותר, העברנו שעות ארוכות בחוץ. היתה לנו ילדות מאושרת. היינו ״ ילדי חוץ״ אבל גרנו בבית.
היינו מבלים בחוץ , ברחוב, משעות אחר הצהריים ועד לחשכה, כשהעמידו לנו את פנסי הרחוב חזרנו הביתה אפילו מאוחר יותר.
היינו משחקים במשחקי כדור וחברה, מחניים, שבע אבנים- בום!, מדרכות, כדורגל ועוד. היינו חבורה של ילדים שובבים, מלאי מרץ ומאוחדים בחברות שהתחילה מגיל צעיר ועד היום!

הכי אהבתי את החורף. הקיץ בחיפה היה חם, רטוב מלחות ובשעות הלילה היה קשה מאוד להרדם . מזגנים לא היו בבתים ובטח שלא חלמנו על מכונות כאלה. היינו קמים בבוקר טרוטי עיניים ועייפים, מזל שרוב הקיץ היה בתקופת חופשת הקיץ.
יום אחד בשעות הצהריים המוקדמות , שיחקנו בגינה של אחד הבניינים , פתאום נשמע רעם, לאחריו עוד אחד ותוך מספר דקות לא רב צנח לו מהרקיע שיטפון אדיר, איזה שימחה זאת היתה!
יצאנו במחולות ובריקודים תוך שאנו נשטפים בגשם, היינו רטובים עד לשד עצמותינו וזה היה כייף. הגשם שבר את החום ורוח קרירה החלה לנשוב ואנחנו הילדים התחלנו לרעוד .
כולנו התפזרנו כל אחד לביתו, הגעתי לפתח בייתי רטוב ושלולית מים גדולה שבמרכזה עמדתי. צלצלתי בפעמון ואימי ז״ל פתחה את הדלת. עמדתי מולה רועד ורטוב . אימי תפסה את ידי משכה אותי פנימה
והביאה לי סתירת לחי. בתחילה לא הבנתי מה קרה אבל לא נאלצתי לחכות זמן רב והיא אמרה לי ׳איפה אחותך?׳ אמרת בגמגום לא יודע והיא אמרה לי, על זה שהשארתה אותה ברחוב לבדה ורטובה החטפתי לך את הסטירה, ועכשו רוץ והבא אותה הביתה, כמו שאתה!
יצאתי מהבית ירדתי במדרגות , כולי עדיין נוזל מים והלכתי לחפש את אחותי.
אחותי, צעירה ממני בשנתיים. מצאתי אותה מסתתרת מפני הגשם מתחת לבניין השכן, רטובה גם היא ורועדת מקור. תפסתי אותה בחוזקה חיבקתי אותה ולקחתי אותה הביתה.
זאת היתה הפעם האחת והיחידה שאימי סטרה לי. מאז , לעולם לא נטשתי את אחותי לבדה רטובה ורועדת מקור.

כיום , שנים רבות לאחר מכן , למרות הזמן שעבר עדיין זכורה לי הסטירה שחטפתי מאימי, ואני מבטיח לכם ידידי שלא שכחתי את השיעור הזה כל חיי .
היום, כשנושא מזג האוויר לא כל כך מעניין את רוב האנשים, אני דווקא מתלהב כילד כאשר החורף מגיע, לא חס וחלילה החורף בבלגיה שהור תמיד קר , אפל, רטוב ולא נעים בעיקרו, אלא החורף בארץ
שבוא רטוב , אבל לא יותר מידי, קר, אבל במידה הנכונה, השמש תמיד יוצאת יחד עם קשת מדהימה ביופיה והאוויר צלול , צלול.
כן יירבו החורפים הגשומים והנעימים כמה שאני מתגעגע אליהם!
מאחל לכולכם אביב נהדר וקיץ רגוע.
טוביה

נכתב לפני 7 שנים ו-4 חודשים

3. חברים יקרים שבת שלום ושבוע טוב לכולכם

בדקות אלה הוספתי נושא חדש לדיון במסגרת קבוצת הסטוריה צבאית שאני מנהל;
נושא זה 100 שנים להכרזת בלפור;
אני מבקש מהחברים הרוצים להביע את דעתם להכנס לקבוצה ולשתף אותנו בהגיגיהם ומחשבתם בנושא חשוב זה שהוא אחד הבסיסיים בנושא התקוממותה של הציונות האקטיבית בארץ ישראל;

בקשה שניה;
בשל מיעוט המשתתפים האקטיביים בדיונים ; אני מבקש מאחד החברים לקחת את מקומי ולהוביל את הקבוצה למקומות אחרים ולשירים גבוהים יותר אשמח אם יימצא האדון או הגברת שנושא ההסטוריה הצבאית מעניין אותם/ אותן ואשר הם/ הן חושבים שיש ביכולתם לדחוף ולהנהיג את הקבוצה הזאת;
תודה רבה וסוף שבוע נהדר לכולכם
טוביה מבריסל

נכתב לפני 7 שנים ו-10 חודשים

4. ערב טוב לכל החברים,

בזה הרגע הוספתי הודעה חדשה בקבוצת סיפורת צבאית.
הנושא שעליו כתבנו דיזי ואנוכי קיבל טוויסט קטן לכוון המלחמה בטרור ולמה מדינות חזקות נכשלות כישלון מחפיר בהשגת ניצחון על קבוצות גרילה וארגוני טרור.
אשמח אם תצטרפו לדיון ותקחו בו חלק.
לכולם ליל מנוחה ולהתראות בקבוצת סיפורת צבאית.
שלכם, טוביה

נכתב לפני 8 שנים ו-5 חודשים

5. חברים יקרים בקבוצת סיפורת צבאית.

מיזה כמה חודשים שאני ודיזי מנהלים דיון על מטוסי האדיר שהגיעו לישראל.
הדיון לדעתי מעניין והייתי רוצה לראות חברים אחרים שמביעים את דעתם על הנושא החשוב הזה.
תודה לכולם על תשומת הלב
שבת שלום וחג אילנות שמח לכולם
טוביה
מאחר וקבלתי תגובה מדיזי בכל הנוגע לשאלת האדיר מחירו והאם לא היה עדיף להשקיע את הכסף בפלטפורמות אחרות, כתב לי דיזי את תשובתו שיש בה הרבה מחשבה וחשיבה טובה.
אינני חושב שאני מומחה גדול בנושא הציוד הצהלי ותחום רכישת ציוד חדש.
דיזי שאל אותי שאלה הפוטטית האם הייתי מעדיף שצהל יחזור להלחם ב צנטוריון במקום המרכבות סוג 4?
ספרתי לו בתשובתי את הסיפור על בן דודי נימרוד שגב שהיה מפקד טנק מרכבה 2 במלחמת לבנון השניה
ונהרג בסלוקי מפגיעה ישירה של טיל קורנט שחיסל את הטנק ואת ארבעת אנשי צוותו.
הייתי שמח אם החברים היו נכנסים ומגיבים על השיחה בינינו.
שבוע טוב
טוביה

נכתב לפני 8 שנים ו-6 חודשים

6. לכל החברים ערב טוב,

הרגע הוספתי נושא חדש לדיון במסגרת הקבוצה סיפורת צבאית.
העליתי את נושא בואם של האדירים , את מחירם העצום ואת עובדת אי בדיקת חלופות אפשריות.
לכל מי שרוצה להגיב ולהוסיף ברוך הבא.
תודה ולהתראות
טוביה

נכתב לפני 8 שנים ו-8 חודשים

7. מכות ברכבת מגלזגו ללונדון

יום רביעי , 22:30
חודש נובמבר 1981, לאחר שנה מבאסת בחוג להיסטוריה כללית באונ׳ חיפה, החלטנו א. ואני לקחת חופש מהלימודים.
קנינו כרטיס טיסה כיוון אחד ללונדון וסגרנו עם קרוב משפחה לשמש לו שומרי דירה בזמן שהוא יסע לחו״ל לחפש חומר לכתבה לעיתון שבו עבד.
לאחר שבועיים של בטלה שחיינו כמו חורנים בבית , ללא חימום ללא מים חמים למקלחת, החלטתי שנמאס לי ויצאתי לטיול סובב סקוטלנד.
לאחר שבוע של נסיעה וחניה ברכבת הגעתי לתחנת הרכבת של גלזגו, כדי לקחת את הרכבת חזרה ללונדון.
היתה זאת רכבת של הלילה שהיתה אמורה להגיע לתחנת ווטרלו השכם בבוקר.
נכנסתי לרכבת , מצאתי את מקום מושבי והמתנתי לתחילת הנסיעה. כחמש דקות אחרי נכנסו שני ברנשים ג׳ינג׳י האחד והשני שחרחר ורזה.
ממבט ראשון השחרחר נראה לי די שתוי, התפללתי שהם יתיישבו הרחק ממני, אולם כמו תמיד בחוקי מרפי, רצה הגורל והם התיישבו מולי.
הנסיעה התחילה והרכבת מערסלת אותנו בעדינות קדימה אחורה. לפתע מוציא השחרחר בקבוק וויסקי ומתחיל לדפוק איתו לא בעדינות על השולחן שניצב בינינו.
דופק ושר שירי קבוצת הכדורגל שאני מניח שהיתה קבוצתו האהודה. הוא פונה אלי במין קוקנית מבולעת שאינני מבין ולוא מילה אחת ממנה. אני עונה לו שאינני מבין את דבריו
וככול שהוא מתעצבן יותר שפתו מבולבלת יותר. שכנו מציע לי ללגום מהבקבוק, אני מודה לו באבירות ואומר שאינני שותה אלכוהול . דבר שמעצבן עוד יותר את השחרחר שעכשיו כבר
היה שתוי לגמרי.
ראיתי שהמצב מסתבך, קפצתי על הבקבוק חטפתי אותו מידיו, וזרקתי אותו מחוץ לרכבת לאחר שפתחתי את החלון.
הבחור תפס קריזה , קפץ עלי והתחיל למשוך בשערי שהיה אז מגודל למדי כרוח התקופה. בניון שרלנתיות, תפסתי את ידו ובתנועה מעגלית יפה הבאתי את היד במין בריח כזה תוך שאני לוחץ חזק
את היד ומאיים כמעט לשברה. קרבתי אותו אלי וצעקתי בתוך אוזנו , כדי שישמע אותי טוב, יו סטפ איט רייט נאו, יו העיר מי? ,אור איי וויל בריק יור הנדס! ודחפתי אותו בתנועה אבירית למושבו.
למזלי, בדיוק הגיע הקונדוקטור לבדוק את הכרטיסים, הוא ראה את כל המחזה. עם הפנס שבידו הוא הכניס לשחרחר מכה בבטן ששילחה אותו לרצפה
ואז הוא צעק עליו- ביהייב יור סלף! והמשיך בדרכו.
עלי לציין שחברו הג׳ינג׳י לא נע ולא זז במשך כל התקרית.
לאחר עשר דקות השניים נרדמו והדרך נמשכה בנוחיות רבה עד ללונדון, אפשר להודות שאני לא הייתי רגוע ובטח שלא נרדמתי עד לתחנה הסופית.
טוביה

נכתב לפני 8 שנים ו-9 חודשים

8. לכל החברים חג שמח

ראשית, ברצוני לאחל לכולכם שנה טובה וחג סוכות שמח.
-שנית, רציתי להראות לכל החברים בסיפורת צבאית ולהאיר את עייניהם לשני תכנים חדשים.
הראשון, נכתב על ידי Deze, והוא מכיל פואמה לרגל הפסקת האש הבלתי רשמית בקריסטמס 1914
בין הגרמנים לצרפתים שבמסגרתה חגגו שני הצדדים במשותף את החג ואף קינחו אותו במשחק כדורגל
ביניהם.
השני, זאת התגובה שכתבתי לדברי דיזי על אותו ארוע.
אני מבקש את החברים בקבוצה להוסיף את דעתם על האמור. בבקשה עיזרו לי להחיות את הקבוצה שהולכת
ונרדמת אט אט.
תודה לכולם
טוביה

נכתב לפני 8 שנים ו-10 חודשים

9. 2015, שנת המופעים בגדולים.

שבת שלום לכל החברים והקוראים בסימניה.
שנת הזיכרון האולטימטיבית 2015 מגיעה לשיאה, לtop שלה החודשיים הקרובים.
ב-8 למאי יחול יום הניצחון ה -70 של בעלות הברית על הצורר הנאצי.
השמחה במחנות בעלות הברית היתה עזה, ורק בצד שלנו- של העם היהודי היה זה יום של אבל ונהי, כשנפתחו כל המחנות והידיעה על מימדי הטבח שנעשה בנו הגיע לידיעת
הפליטים.
בקרב בעלות הברית האחרות, היה זה סימן מובהק לסיום המלחמה באירופה, אולם ללוחמים שרק סיימו להביס את הצבא הנאצי , פתאום נפל האסימון , וואו נישאר עוד לחסל את האויבת
השניה- יפן!
כן ואף אחד בשלב הזה לא העלה בדעתו את נשק יום הדין שיבוא וישים סוף למלחמה העולמית השניה , במכה אדירה ונהדרת , יעבור העולם ממלחמות קונוונציונלית סתמיות לתקופת האטום שבמידה מסויימת תביא לייצוב או לקפיאת המצב הגיאופוליטי בעולם במין מאבק כוחות ללא שימוש במלחמה חמה , למה שניקרא בשפת ההיסטוריונים ״ למלחמה הקרה״. ( שלא תמיד היתה כזאת, ושחקני משנה יעשו את העבודה המלוכלכת עבור המעצמות).
יום הולדת שני שבעיני הוא בעל חשיבות היסטורית רבה יכול ב- 18-19-20-21 ליוני. אלו הם ימי קרב ווטרלו שחלו לפני 200 שנה.
חשיבותן רבה משני טעמים עיקריים : א) היה זה הקרב שסימל את סיומה של תקופת נפוליאון , ולסדר חדש שימלא את מקומה של האימפריה שבנה האיש הכי שנוא באירופה ומצד שני האיש שחידש בכל כך הרבה תחומים את מהות המדינה האירופאית ואשר חולל תנועה חזקה מאוד של רגשות שהיום ניתן לכנותה- התנועה הלאומית.
זרם רגשות זה יגיע תוך 30 שנים ויטביע את המדינות הרב לאומיות וידחוף חזק לכיוון המדינה הלאומית, שתיווצר למעשה לקראת סוף המאה ה-19 ובגל שני לאחר מלחמת העולם הראשונה.
תוקפה זאת תיקרא לימים ״ אביב העמים״, והיא כל כך שונה מהאביב הערבי שהביא ומביא רק הרס וחורבן בכל אשר הוא נוגע.
קרב ווטרלו יחגג בשמחה ובציון מיוחד לקראת יום הולדת ה-200 של הארוע. הארוע המרכזי יכול במשך שלושה ימים שבהם מעל 10 אלפים נציבים ייבצעו רקונסטרוקציה של הקרב שכאמור נמשך שלושה
ימים.
ועכשו לסיום.
צר לי שחגיגות 70 השנים לניצחון בעלות הברית על הנאצים ייפגעו כתוצאה מסיבות פוליטיות של ״ מלחמה קרה״ חדשה שהתעוררה לה במזרח אוקראינה.
לדעתי חשיבות איזכור ציון יום השמיני למאי היא רבה כל כך ובעלת משמעות היסטורית עמוקה כל כך, שאי השתתפות מדינות מערב אירופה בציון יום זה , פוגעת לדעתי בדימוי היום הזה
ובחשיבותו ההיסטורית ובלימוד הארועים ההיסטוריים האלה שמלוות תקופה איומה בהיסטוריה הקרובה שיש בה נגיעה גם בתולדות עמינו.
שבת שלום לכולכם
טוביה גולדשטיין

נכתב לפני 10 שנים ו-4 חודשים