יש ספרי מתח שהגיבור שלהם הוא סוכן חשאי עשוי ללא חת, שהכל קטן עליו ואין מי שישווה לו. כזה למשל הוא קורטלנד "קורט" ג'נטרי, גיבור המותחן "האיש האפור" (הוצאת קוראים, 2015) מאת מארק גריני. בעברו שירת ג'נטרי כאיש מבצעים "באגף לפעולות מיוחדות של ה־CIA. במשך מספר שנים, עד לאירוע האחד עשר בספטמבר, הוא עסק בפעילויות מבצעיות חשאיות ברחבי העולם (עמוד 30).

הספר (הראשון בסדרת מותחנים אודותיו) נפתח מספר שנים

#
אני לא מרבה לקרוא סיפורי ריגול. הם מבלבלים אותי בגלובליותם, בכל המזימות האפלוליות שהם רוקמים, בעובדה שידיד הוא אויב ואויב הוא ידיד לרגע... ובעיקר – אני מתקשה להבין את אישיותו של אדם שחי במסגרות של שקרים ומוותר על אמת קיומית למען משימתו (בעיקר למען האקשן לו הוא זקוק למחייתו). "ואחרי שאמרתי את זה" יש פה סיפור שראוי לשים לב אליו.

אליוט (זה שמו המקורי של הגיבור אבל שמות הם זולים והוא לובש ופושט

"שירות הביון החשאי משקיע שנתיים ויותר ממאה אלף דולר בהכשרת
קציני שטח חדשים,
מלמדים אותך לגנוב מכוניות ,
לסחוב כלי נשק ,
לפרוץ לחשבונות בנק .
יש קורסים בשימוש מאולתר בחומרי נפץ,
שתי סדנאות שמוקדשות לניווט על פי כוכבים.
אבל שום דבר על מה שמרגל זקן שהכרתי כינה פעם
"הצלפת השוט"
אף אחד לא מספר לך איך לחזור הביתה"
<mark>אוליבר האריס</mark>
אחד מספרי הריגול הטובים של השנה / צירקוס ריוויו

אני לא יודע על מי הסופר הזה רצה לעשות רושם, אבל אצלי זה בטוח לא הצליח.
ספר שכתוב גרוע - כאילו המילים נורות מתוך מקלע כיתתי. והמון מילים. ומושגים. ושמות מקומות שכתובים בצורה שקשה לבטא.
אולי זה עושה רושם על מי שלא היה ברפובליקות של מרכז אסיה ("הסטאנים") ואינו מכיר את הנופים והאנשים.
אולי זה נועד להראות לנו עד כמה עולם הריגול הוא קליל וכמה לסוכנים תמיד יש מה שהם צריכים. הם הולכים בלי כסף אבל תמי