הוא לא אהב לדבר על העבר.
אי אפשר לשנות אותו, ואין טעם לכעוס, מה שהיה היה.
פעם הוא שנא את ההורים שלו על מה שהם עשו לו. עכשיו הוא כבר לא שנא, אולי כי הוא בעצמו היה אבא.
היה לו ילד בן שלוש, הוא לא התכוון להיות אבא, הוא רק רצה לשכב איתה ונדמה היה לו שזה גם מה שהיא רוצה, הוא טעה, כמו כל כך הרבה פעמים.
הוא הוציא את התמונה היחידה שיש לו מהארנק והסתכל עליו, ילד חמוד, הבן שלו, הוא ראה אותו עד עכשיו פעמיים, פעם אחת כשהוא נולד, הוא נראה אדום, מלוכלך וחסר ישע, ופעם אחת כשהיה לו יום הולדת שנה, היה לו כובע עם פונפון כחול, הוא החזיק אותו על הידיים.
נירה הייתה נרקומנית כשהוא הכיר אותה, "אני עוד נרקומנית אבל נקייה, שלוש שנים שמונה חודש וארבעה ימים וחצי." ככה היא הודיעה לו עקום ובקול מלא גאווה כשהם נפגשו בפעם האחרונה בבית קפה בפלורנטין, נירה סיפרה לו שהיא שכרה דירת חדר וחצי בשפירא, היא אמרה שהיא מוכרת בגדים בקסטרו בעזריאלי, הולך לה טוב, מרוצים ממנה. היא גם אמרה שיש בדירה שלה מקום אם הוא רוצה.
היא הייתה יפה עכשיו, נקייה עם בגדים יפים, הוא תמיד התקלח בים לפני שהם נפגשו, הוא לא רצה לבוא מסריח. הוא גם לא לקח שום דבר לפני שהם נפגשו, זה יהיה מביך.
הוא רצה לשלם על הקפה והיא אמרה, אתה נחמד אבל לא צריך, ונדמה היה לו לשניה שהוא יכול לאהוב אותה, ולהיות אבא טוב, לא כמו אבא שלו שאף פעם לא אהב אותו, אבא שלו שלא היה מסוגל לאהוב אף אחד.
הוא רצה להבטיח לה שהוא ייתנקה, שהוא יבוא ויעזור לה לגדל את הבן שלו, ושהם יחיו ביחד באושר ובעושר, אבל הוא ידע שאם הוא יגיע הוא רק יפיל אותה חזרה אל הסם, שהוא יהרוס הכל כמו שהוא תמיד הרס.
עדיף שהם יהיו רחוקים ממנו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
