“העולם כידוע מתחלק בגדול לשני חלקים כמעט שווים: טוב ורע, ימין ושמאל, מכבי והפועל, ספרדים ואשכנזים, אוהבי חתולים ואוהבי כלבים. טוב אז לפי הספר הזה אתם יכולים לנחש באיזה צד אני נמצא.
אני אוהב קומיקס והספר הזה עשה לי חשק לכתוב את הביקורת בציורים, אבל מה לעשות שאני מבין בציור כמו חמור במרק פירות ואולי אפילו קצת פחות, אז תצטרכו להסתפק במילים, בפעם הבאה מבטיח לנסות לצייר.
אז מה לי ולרפי וספגטי? הם תל אביבים (אני גר בבירת העמק רעננה), הם עצלים, שוכבים רוב הזמן, עוצמים עיניים ולא עושים יותר מדי וגם זה בהפסקות גדולות (בזמן שאני עומל מבוקר ועד ערב ומרביץ תורה בעם ישראל קשה העורף), הם מצביעי מר"ץ (אני מצביע מה שאישתי אומרת), הם בעלי הכנסה מעל לממוצע: אוכלים אוכל ממותג ומשתמשים באיפון שש (אני מורה לתנ"ך ווסופר, לא בדיוק הדרך להפוך לטייקון כלכלי) שניהם בעלי אג'נדה חברתית סביבתית (ואילו האג'נדה החברתית שלי מתרכזת בדיילת בלונדינית עם ציצים גדולים וזוג אזיקים) הם בעלי הוצאה לאור ואני נו מה יש לי? מנדובצ'קס.
אז למה אני בכל זאת אוהב את רפי וספגטי? טוב ראשית, הם מצחיקים וכשאתה מצחיק מוכנים לסלוח לך על לא מעט, שנית, הם לא לוקחים את עצמם ברצינות יתרה, (כמו שאמר האח מרקס, יש לי עקרונות מבוססים ואם הם לא מוצאים חן בעיניך אז יש לי גם עקרונות אחרים) ושלישית הם חתולים שמאוד משתדלים להיות טובים, גם אם זה לא תמיד מצליח.
אז ממליץ בחום, ספר קומיקס קצרצר בכריכה קשה, "פינת ליטוף האוסף" כתבה אילנה זפרן, הוצאת רפי וספגטי. אם אני לא טועה אפשר להשיג בחנויות הפרטיות בתל אביב, מגדלור, סיפור פשוט וכו.. ואם אני לא טועה גם באתר של אילנה ואגב אני גם אוהב כלבים אבל זה כבר סיפור אחר...”