בספר הזה יש יצירה ספרותית כפנינה בתוך קופסא של היסטוריה בתוספת תבלין של סיפור תנכי.
יופי של ספר!
אני לא יודעת אם לשייך את הספר לרומן, לספר מתח, או לספר היסטורי... הנובלה הזו היא הכול. יש בה מכל טוב והיא משתמשת בכל החושים שזכינו בהם כבני אדם.
את הספר קראתי ביומיים אך ורק בגלל המחויבויות היומיות שלי. אני בטוחה שאם היה לי זמן פנוי זה היה מתחיל ונגמר בלילה אחד בלבד.
הספר הזה הוא "בולען" של הזמן.

אני אוהב את כתיבתו של <mark>אמנון ז'קונט</mark>;
לא שיש בה איזשהו ערך ספרותי יוצא דופן, אבל הרי זוהי הסוגה שהוא כותב בה
של ספרי מתח; ספרים שאין בהם יומרה ספרותית גדולה, אולם מעבירים
את הזמן בכיף... בעבר כבר קראתי ספרים משלו ודי אהבתי אותם.
וכך גם בספר הזה שיש בו פרשיית ריגול ומתח של סוכן מוסד שנעלם באיראן וחברו הטוב מילדות נשלח לברר מה קרה לו...
בקיצור קראתי ספר-מתח קלילים רבים כאלה ואינני בטוח אפילו ש

אהבתי את הספר שמשלב בין היסטוריה, תנ"ך (גם אם המחבר המציא מקומות ואירועים) ובין שפה שהיא בגובה העיניים (לא חייבים תמיד לכתוב בשפה גבוהה), כך שלא משעמם אם היה לדוגמה מדובר בספר עיון (לאלה שלא אוהבים לקרוא ספרים כבדים מבחינת התוכן).

ניתן לסלוח לפעמים על העברית הקלוקלת רק ש<mark>אמנון ז'קונט</mark> רצה להעביר לנו דיבור כמו שמרבית האנשים מדברים (לצערי) ולא כולם מדברים בשפה תיקנית וכדי להוציא את הדמויות אמינות.

בזבוז משווע.
בזבוז בשני מובנים: בזבוז זמן של הקורא (החלק היחידי שהיה שווה הוא התוספת בסוף הספר, על הרקע ההיסטורי של תקופת צדקיהו) ובזבוז כשרונו של <mark>אמנון ז'קונט</mark>.
אין ספק שלז'קונט יש יכולות לכתוב סיפור מתח בלשי ואם יש גם היסטוריה בעניין, מה טוב. רק חבל שז'קונט, ברצונו, כנראה, לרצות את המכנה המשותף הנמוך ככל האפשר, נסחף לכתיבה נחותה, רלוונטית לזמננו באופן מעצבן ואפילו מעליבה, לקורא שמחשיב עצמו אי

סיפור מתח תנכי. את הספר רכשתי עכשיו עם המבצעים למיניהם... "חודש הספר",

<mark>אמנון ז'קונט</mark> כתב יפה. ומותח.

הוא לקח סיפור תנכי שאנחנו יודעים חלק מהסיפור וממנו הטווה לנו סיפור בלשי על אביגיל אשתו של אלדד הרואה, שבנה יותם נרצח....
אנחנו מגלים בתחילת הסיפור שיותם הוא ילד לא רגיל, מה שנקרא, ילד מאותגר שכלית.
כולם אומרים לה שהוא בעצם ניסה נרצח ע"י אשתו החדשה של אלדד, דוריה, שהביאו אותה מעזה...
זוהי תק

אביגיל
נכנסתי לחנות ספרים יד שניה ומיד קלטתי את הספר רציתי לקרוא אותו די מזמן ראיתי הזדמנות שנקרתה בפני וקניתי אותו. היות ואני לומדת לתואר ראשון על יוון הקלאסית עם חטיבה ללימודי ארץ ישראל/יהדות התקציר שעל הכריכה "דיבר" אלי אמרתי הנה ספר מתח תנכ"י. התחלתי את הספר בסקרנות וחשבתי שהיות ש<mark>אמנון ז'קונט</mark> הוא היסטוריון וסופר אז הסיפור צריך להיות עם עלילה מרתקת. קראתי את הספר ביומיים שלושה וסיימתי אותו ע

ספרו החדש של <mark>אמנון ז'קונט</mark>, "אביגיל" הוא ספר מיוחד במינו. הוא לא עוד ספר מתח רגיל בז'אנר, אלא רומן שמספר סיפור שמתרחש בתקופת השופטים בארץ ישראל. הגיבורה אביגיל, היא אשת "הרואה" ומרפאה, מה שהופך אותה באופן מיידי לחשודה בכישוף. יש להם ילד, יותם, שהיום כנראה היה מאובחן כאוטיסט, ובתקופה ההיא נתפס כפחות מאדם וכעונש על מעשיה. אביגיל שמגדלת אותו לבדה, מנסה להיכנס לעולמו המסוגר ויחד הם מהווים יחידה קטנה ב

"שמש עובר באולם הכניסה בגרירת רגלים מטונפות מבוץ, ריח העשן נישא ממנו כמצלי אש חרוך. הוא אוסף את מפתח חדרו וממתין בסבלנות ליד דלתות הנירוסטה הממורקת של המעלית " פסק זמן עמ' 300 .
סיפרו הראשון של <mark>אמנון ז'קונט</mark> . ״הספר הראשון שלי, ׳פסק־זמן׳, היה הצלחה גדולה. הוא תורגם לאנגלית ונרכשה אופציה לסרט בארצות הברית. הרגשתי כל-יכול וכתבתי מיד עוד ספר. בתוכי הרגשתי שהקסם שהתרחש ב׳פסק-זמן׳ לא מתחולל שוב."
מה ח

בסך הכל, נהניתי. אבל היו רגעים שגיחכתי מול הדפים ואמרתי, נו באמת...
וגם, אמנם נתתי 3 כוכבים, אבל זה בגלל שאין חצאי כוכב, בתכלס זה 2.5 .
אז מה היה לנו פה?
פרופסור להיסטוריה, אלמן שמגדל בת בגיל ההתבגרות להלן הטינאייג'רית המעצבנת, מנהל רומן במחשכים עם מזכירת המחלקה.
יום אחד הוא מקבל פריט היסטורי רב משמעות, בתנאי שרק הוא יחקור אותו. מפה לשם מסתבר שהפריט הוא בעל משמעות נפיצה מבחינה גיאו פוליטית,