אודי מור יוסף

אודי מור יוסף

בן 37 מכפר מנחם




» דירג 57 ספרים
» כתב 52 ביקורות
» יש ברשותו 7 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני שנתיים ו-8 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה אתמול
» קיבל 263 תשבחות לביקורות שכתב

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של אודי מור יוסף

» מדף הספרים (4 מתוך 7)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 52 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

מייקל שייבון יודע להתעסק עם מילים. הפעם הוא כל כך השתדל להוכיח את זה שעודף המילים ועיצובן בלע את הסיפור והתיש אותי כל כך. ב... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
אתמול


כתגובה לאחת הביקורות שכתבתי, הציע לי קורא חביב להימנע מפוליטיקה, כאילו ספרות ופוליטיקה הן שני תחומים זרים ומנוגדים. אולי ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע וחצי


בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בדכדוך קיומי ואדי אלכוהול מספר יהונתן גפן על המאפיינים המרכיבים את נפשו כמשורר, סופר, ואלכוהולי... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שלושה שבועות


כדי להיות סופר ישראלי צריך שלוש תכונות יסוד שבלעדיהן לא תזכה להכרה משמעותית: 1. רצון נמרץ לשנות את החברה בארץ. 2. משנה פול... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודש


במסגרת תוכניתי הלא רשמית "בוא נשחט פרה קדושה ונראה אם אשאר בחיים",בחרתי להיטפל הפעם למאה שנים של בדידות שזיכה את מחברו בפר... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 חודשים


הנה אני נכנס לקודש הקודשים ומחלל אותו במזיד. "הנסיך הקטן" הוא ספר בסדר. כלומר סביר, ככה ככה כזה. רוצה לומר שאם תורידו ממנו ב... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

ספר חזק,מעניין וכתוב ברור ויפה. נכתבו הרבה ביקורות על ספר זה ואין לי עניין לחזור על הדברים. יש לי שתי דרכים לקרוא ספרי היסט... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
שלשום


ספר מקסים על התקופה בה נלחמו הציירים האימפרסיוניסטים כדי לזכות בהכרה. מומלץ בחום!... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע וחצי


לא קל היה לקרא את הספר הזה. בתחילה משתרכת לה העלילה באטיות ולא מעט דמויות משתתפות בה. לקח לי זמן לזכור מי הוא מי ולמה הוא שי... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שלושה שבועות


הכל בגלל רינת קליין. בגללה ובגלל הספר היפה שלה, "שחף שחור", הגעתי אל הזבל"ש הזה. לא להתבלבל חברים, זבל"ש ולא זשל"ב... זבל"ש = זבל... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודש


ספר קטן, 155 עמודים בגודל A5 אבל גדול מבחינת אהבת הכתיבה, ואוסף המובאות מאנשים שכתבו טוב, וגם כתבו על כתיבה. ניתן לחשוב יהונת... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודשיים


יוצא שאני עכשיו, מול המחשב, גולש באתר 'סימניה', ומרגיש דחף עז ובילתי נשלט לכתוב משהו. לא יודע, משהו. סיפור. ביקורת. קטע. בזמן... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודשיים


אודי מור יוסף עוקב אחרי
עוקבים אחריו
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני שנתיים ו-7 חודשים
» (סיפור שכתבתי)
לפני שנתיים ו-7 חודשים
» דוד מוטי (סיפור שכתבתי)
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני שנתיים ו-1 חודשים
» ודאי (איצ'ו וברנרד / מלכה אדלר)

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני שנתיים ו-5 חודשים
» Stiff: The Curious Lives of Human Cadavers / Mary Roach
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים



ליאת שלחה יד ארוכה אל קרני הירח שנשפכו כמו מים כסופים על צמרות העצים ביער. היא רצתה לאחוז במשהו אבל הבחור שלה היה רחוק ממנה, היה עסוק בלהשתין או משהו כזה. קשה לאחוז בקרן ירח אפילו אם אתה ביער, חשבה ליאת והורידה את היד באכזבה קלה.
נו אתה בא? היא שאלה את הבחור שלה.
והוא ענה: עוד רגע.
רוח קלה נשבה וקולות ענפי העץ המצליפים נשמעו כמו דהרת סוסים ממרחק. לא היה קר אבל ליאת רצתה להתכסות במשהו. אולי להתכסות בקרני הירח קל יותר מלאחוז בהן? ליאת לא ידעה את התשובה לכך, וכשליאת לא יודעת משהו היא מנסה. אבל הפעם היא העדיפה לוותר. היא תנסה להתכסות בקרני הירח בפעם אחרת.
את רעבה? שאל הבחור שלה וליאת בלי מילים מיותרות התחילה לפסוע. סנדליה היו בידה ורגליה היחפות ליטפו את האדמה. מרחוק יכולתה לחשוב שהיא כמעט ולא נוגעת בקרקע. מרחפת מעליו איזה סנטימטר או שניים. ממרחק נביחת כלבים הרעידה את קרני הירח שמצידן המשיכו להישפך על עצי היער ולטפטף מטיפותיהן הזוהרות על הקרקע. כולם ישנים עכשיו חשבה ליאת ומישהו חולם ודאי חלום. היא ניסתה לקפוץ ולרחף אבל רגליה נחתו על הקרקע.

בגלגול הבא לא נצטרך לצחצח שיניים – אמר הבחור שלה
בגלגול הבא – ענתה ליאת - אפשר יהיה לרחף, לא נצטרך בכלל ללכת.

ליאת התקרבה לבחור שלה ונשקה אותו. ליאת חושבת שצריך לעצום עיניים בזמן שמתנשקים. הבחור שלה עצם עיניים.
הם הלכו זה לצד זה ביער שעה ארוכה. מדי פעם הבחור שלה התלונן שמכאיבה לו השן וליאת ליטפה את לחיו ולפעמים גם נשקה אותה. הם פסעו לאט לפעמים אחזו ידיים, ובעיקר לא אמרו שום דבר. הם הגיעו לקרחת יער שבמרכזה התנוססה בריכה קטנה ועגולה. שלושה עצי ברוש גמדיים נטועים סביבה. המים היו שחורים כאילו סרבו בתוקף לקלוט את אורן הזהר של קרני הירח. הבחור שלה התיישב על מעקה האבן שנכרך סביב הבריכה כמו נחש שאוכל את זנבו, הוא חלץ את נעליו והתכוון לטבול אותן במימי הברכה, כשהוא שמע את ליאת קוראת לו. היא הייתה עדיין בסבך העצים ביער.
מצאתי משהו - היא אמרה.
הבחור שלה בא לקראתה ואחז בכתפה ושאל - מה זה?
אני לא יודעת - ליאת ענתה.
צורה לא מוגדרת של פיסת ענן כסוף נחה על הארץ והבחור שלה הרים את זה. זה הרגיש כמו חתיכת בד וזה נבח כמו גור כלבים נטוש.
זה קרע חלום - אמרה ליאת כמו מתוך חלום- מישהו איבד את זה כאן.
איך נדע של מי זה? שאל הבחור שלה ואחז את לסתו כי דקירה של כאב מהשן החולה ננעצה בו לפתע.
אולי לא נדע - אמרה ליאת - לא חייבים לדעת את הכל. היא לקחה את קרע החלום מהיד של הבחור שלה והרימה אותו לכיוון הירח שהחדיר לתוכו את קרניו.
זה קרע חלום של בחורה - אמרה ליאת – היא בת 28 והיא רוצה לעזוב את הכל ולנסוע. אפילו למאדים אם זה היה אפשרי.
מתאים לליאת לומר דבר כזה.

בגלגול הבא – אמרה ליאת – לא נצטרך לישון
בגלגול הבא – ענה הבחור שלה – לא נצטרך לעשות שום דבר.
לא נצטרך לאכול, לא נצטרך לשתות, לא נצטרך אפילו לנשום.


תראי -אמר הבחור והצביע - יש עוד קרע חלום ליד העץ ההוא שם.
הם התקדמו לעברו וליאת הרימה אותו והביטה לתוכו ואמרה - זה קרע חלום של תינוק. הוא חולם על מים כחולים. אני יכולה לשמוע אותו מחייך.
כשליאת הרימה את ראשה כדי להביט קדימה אל תוך מעבה היער' היא יכלה לראות עוד קרעי חלום פזורים על הארץ, הם יצרו מסלול שנמשך ונמשך.
בוא - קראה ליאת לבחור שלה- בוא נאסוף את הכל.
לא כדאי שנשאיר אותם כאן? - שאל הבחור שלה – הם בטח יבואו לאסוף את זה.
מי זה הם? - שאלה ליאת והרימה עוד קרע חלום והניחה אותו בתוך שק שיצרה מחולצתה. קרע החלום היה בצבע כחול טורקיז והוא היה שייך לפקיד בנק שהתגרש באותו הבוקר מאשתו.
האנשים להם שייכים קרעי החלומות - ענה הבחור
ליאת גיחכה
- הם לא יכולים לאסוף אותם טפשון מתוק שלי.
- למה?
- כי בגלגול הבא לא נחלום.
- בגלגול הבא ניתן יהיה לחלום, אבל לא ניהיה בטוחים שזה בכלל חלום.
ליאת אספה עוד קרעי חלומות ושק החולצה שלה החלה להתמלא בקרעי חלומות בשלל צבעים. הקרעים זהרו ונעו והשמיעו קולות ונאנקו. הם ודאי רצו להביע משהו, אולי לספר משהו על עצמם. קשה להביע משהו כשאתה בסך הכל קרע. הם הגיעו לקרע האחרון. הוא היה בצבע כתום והיה שייך לילדה ג'ינג'ית בת 4.
תראי - אמר הבחור שלה ושוב הצביע.
בסמוך לקרע האחרון היה מוטל כלב לבן יפהפה. הוא נשם בכבדות ונראה זקן וחולה ועייף. הוא ליטף את הכלב ורצה שגם ליאת תלטף אותו אבל ליאת כבר לא הייתה שם. היא נעלמה כמו חלום שניות אחרי היקיצה,
והבחור שלה קרא לה.
ואיש לא ענה.
רק צליפת הענפים שדהרו סביב היער.
הכלב זהר והאיר סביבו את הכל. קרעי החלומות נחו בערימה לידו. הבחור שלה התיישב ליד הכלב שהביט בו בעיניים עצובות צמאות למגע. לכלב היה קר. הבחור שלה לקח קרע חלום וחיבר אותו לקרע שני בעזרת זרד גמיש שמצא על הקרקע וכך לאט לאט חיבר את כל קרעי החלומות. הוא חיבר קרע חלום של נערה אפריקאית עם חלום של בחור זקן ומיואש, הוא חיבר קרע חלום של זמר נודד עם קרע חלום של רקדנית בלט, הוא חיבר קרע חלום של אישה שרופה עם חלום של ילד שרצה סוס פוני ליום ההולדת, הוא חיבר חלום של שלוש בלונדיניות עם חלום של שלושה נערים ממושקפים. הוא המשיך לחבר קרעי חלומות של מאות אנשים עד שנתקל בקרע חלום מוכר.
זה שלי - אמר הבחור שלה - זה קרע החלום שלי!
מתעלם מכאב השן שפעם בלחיו ומאורן המתעמם של קרני הירח שנמוגו לתוך עצמן כמו עטלפים בבוקר קיצי, התרומם הבחור שלה וטחב את קרע החלום שלו בכיס מכנסי הג'ינס. קרעי החלומות השזורים ייצרו שמיכת טלאים יפהפייה שנעה באיטיות והשמיעה קולות של כלב שמנער מעצמו מים. הבחור שלה התמתח והרים את שמיכת קרעי החלומות וכיסה את הכלב הלבן ששכב מתנשם בכבדות על הארץ. השמש החלה לעלות. כל כך מיותר, חשב הבחור שלה והרים את הכלב שלמרבה ההפתעה לא שקל יותר מדי. הוא פסע אתו בסבך היער לחפש קצות לילה. אם יבוא הבוקר, חשב הבחור שלה, כבר לא יהיה. כבר לא תהיה. והוא הרי הבטיח להציל אותה.

בגלגול הבא - אמרה ליאת – כבר יהיה מותר לצחוק?
בגלגול הבא - ענה הבחור שלה – צחוק ובכי יהיו אותו הדבר
כמו אהבה ושנאה – צחקה ליאת
כמו חיים ומוות – צחק הבחור שלה



נכתב לפני 10 חודשים
הפעם הראשונה שפגשתי את דוד מוטי הייתה כשחזרתי מהגן. הייתי בן 5 וחצי והוא ישב על מעקה הבטון בכניסה לבניין שגרתי בו. הוא לבש מעיל קרוע ומכנסי ג'ינס מטונפים וחסרו לו שיניים וזקן בן חמישה חודשים שצמח בצורה לא אחידה עיטר את פניו המלוכלכות. היה לו פרצוף חצי שמח וחצי עצוב והוא הזכיר לי תמונה של ליצן שהייתה תלויה בכניסה לגן איפה שכולם תלו את התיקים והמעילים שלהם. נעמדתי מולו והסתכלתי עליו, הוא נופף לי בידו לשלום וחצי הפרצוף העצוב שלו הפך לשמח. התחלתי ללכת לכיוון הכניסה ומידי פעם עצרתי כדי להסתכל עליו. ואז עליתי את כל המדרגות עד לקומה השלישית תוך שאני סופר עד עשרים כי זה המספר הכי גבוה שידעתי להגיע אליו בספירה. חלפתי על פני הדלת של משפחת מקלברג והדלת של משפחת שרוני, ועליתי לקומה האחרונה ונכנסתי הביתה בלי לדפוק בדלת.
האוויר בבית חדר אל תוך הנחיריים שלי בזווית משונה וראיתי את אבא יושב על הספה המשובצת בסלון וגוזר תמונה מהעיתון. ביום רגיל אבא שלי היה חוזר מהעבודה לא לפני שבע בערב, ולפעמים אם אימא ואבא היו מדברים מהר מהר ובקול רם בבוקר לפני שהם העירו אותי, אז לא הייתי רואה את אבא בכלל. לפעמים עד יום שבת כשהוא היה מעיר אותי משנת הצהריים ואומר "קום כבר כמה אתה ישן נוסעים לראות את המשחק. והיום הם חייבים לנצח אחרת אין להם סיכוי לקחת אליפות."
אבא סיים לגזור את התמונה מהעיתון והוא הכניס אותה למגירה של השידה שעמדה ליד המיטה בחדר השינה שלהם וחזר לשבת על הספה. אימא יצאה מהמטבח וחייכה אליי מבלי לבדוק אם נדבק לי בוץ בנעליים ומבלי לקרוא לי לאכול. היא לא קראה לי גם אחרי שנכנסתי לחדר והתיישבתי עם הנעליים על השטיח ומשכתי את מגירת הצעצועים ופיזרתי אותם על הרצפה. אחרי די הרבה זמן ואחרי שהתייאשתי מלנסות ולהוציא את הסוס הוורוד מכלוב הפלסטיק שהוא היה כלוא בו מאז שסבתא נתנה לי אותו במתנה ליומולדת, אימא ואבא נכנסו לחדר והתיישבו על המיטה שלי. אימא שאלה את אבא אז איפה נשאיר אותו ואבא אמר שלא תהיה ברירה אלא לקחת אותי איתם ואימא אמרה שזה רעיון גרוע כי אני יכול לשאול איפה יורם או לקפוץ בשמחה על סבתא, ובכלל למה לקחת ילד בן חמש למקום שכולם בוכים ומשתוללים שם. לא הבנתי, אבל הסתכלתי על אבא ואמרתי לו שאימא צודקת והוא חייך והשפיל את מבטו, ואז אימא אמרה לי שיורם מת אתמול בבוקר. שירו בו ערבים כשהוא נסע בג'יפ שלו בצבא. יורם היה אח של סבתא שלי ונזכרתי שבחופש הגדול הוא הרים את ליאור מהמרפסת ביד אחת וכשאני בקשתי שהוא ירים גם אותי, הוא אמר שאין לו כוח וכבר כואבת לו היד, אבל בערב של אותו היום כשהלכנו לחתונה, הוא הביא לי גלידה מכוס מקושטת ולליאור הוא בכלל לא הציע. ואז שמענו דפיקה בדלת והאיש המלוכלך שישב בחוץ נכנס אלינו הביתה והתיישב בסלון והניח את הרגליים שלו על השולחן ואימא לא העירה לו ולא צעקה עליו. אם אני הייתי עושה את אותו הדבר הייתי חוטף מכה בטוסיק והיא הייתה מכבה לי את הטלוויזיה ושולחת אותי לחדר. אבא גם לא התייחס אליו רק הדליק לו את הסיגריה שהייתה תלויה לו על השפתיים והלך להתקלח.
"אימא מי זה?", אני זוכר ששאלתי בארוחת הערב כשהנחירות של האיש המלוכלך הרעידו את הכלוב של שתי הכנריות שלי שהיה מונח על המדף מעל פינת האוכל.
"דוד מוטי" אמרה אימא. "הוא יישאר פה כמה ימים ואז הוא ילך".
"הוא אח שלך?" שאלתי את אימא, והיא רק משכה בכתף ואמרה לי לסיים לאכול כי הגיעה השעה לישון.
התעוררתי באמצע הלילה ואור כוכבים סגול קישט לי את החדר. חרק ענקי עם חיוך מאוזן לאוזן נחת על המיטה שלי נגעתי בו והוא התפוגג ונעלם. קמתי ונכנסתי לסלון. דוד מוטי ישב שם וקרא עיתון בחושך. נכנסתי לשירותים ואחרי שסיימתי לעשות פיפי נכנסתי לחדר של אימא ואבא. פסעתי לאט ובשקט ונעמדתי מול המיטה שלהם. השתעלתי בכוונה ואז עוד פעם אחת חזק יותר, ואימא התעוררה ושאלה אותי מה אני רוצה, ואמרתי לה שאני רוצה לישון איתם ואימא אמרה לי לזכור מה הבטחתי לה ולרחל הגננת, ואבא אמר נו תני לו ביום כזה הוא בטח צריך הרגשת ביטחון, ואימא הרימה את הקול ואמרה לו שלא יתערב ויהרוס את כל התהליך שהיא והגננת התחילו בו מאז סוף החופש הגדול ואמרה לי ללכת מיד לחדר ולישון. יצאתי מהחדר של אימא ואבא והסתכלתי על דוד מוטי שהביט בי חזרה וחייך. נכנסתי לחדר שלי ולקחתי את הכלוב עם הסוס הוורוד ונכנסתי למיטה וניסיתי לשחרר אותו ולא הצלחתי. אחרי כמה דקות שמעתי מישהו נכנס לחדר שלי, זה היה דוד מוטי. הוא התיישב על הרצפה ליד המיטה שלי ושאל אותי מה אני עושה. הקול שלו היה נעים וחלק והוא הריח מעשן סיגריות ופרחים ירוקים. אמרתי לו שאני מנסה לשחרר את הסוס מהכלוב והוא לקח ממני את הכלוב יצא מהחדר וחזר אחרי כמה שניות עם סכין מהמטבח והחל לנסר את הסורג של הכלוב ואחרי זמן קצר הוא שיחרר את הסוס הוורוד מהכלוב ונתן לי אותו. עכשיו תלך לישון הוא אמר ויצא מהחדר.
בבוקר אימא פתחה את דלת הברזל של המרפסת ואור לבן של חודש נובמבר נשפך אל החדר. התעוררתי וביד שלי היה הסוס הוורוד המשוחרר, והכלוב השבור היה זרוק על הרצפה. אימא שאלה אותי למה שברתי את הכלוב ואמרתי לה שרציתי לשחרר את הסוס, ובלילה דוד מוטי עזר לי וחתך את הכלוב עם סכין מהמטבח ועכשיו הסוס משוחרר והוא בטח נורא שמח. אימא אמרה לי להפסיק לדבר שטויות ולקום מהר כי אנחנו נאחר לגן. הלכתי לכיוון חדר האמבטיה ובדרך ראיתי שדוד מוטי ישן על הספה המשובצת בנעלים ובמעיל הקרוע שלו. כשסיימתי לצחצח שיניים דוד מוטי התעורר וישב על הספה המשובצת ומלמל לעצמו. כשהבחין בי חייך ושאל אותי איך קוראים לגננת שלי, אמרתי לו רחל והוא שאל אם אני אוהב אותה אמרתי לו שלא כל כך כי היא מפחידה אותי ולפעמים אם איזה ילד עושה משהו לא טוב היא מחטיפה לו סטירה. כאילו יש לה זכות אם היא לא אימא שלו. התלבשתי מהר וחזרתי לסלון והתיישבתי ליד דוד מוטי. אימא הספיקה להכין לי שוקו חם ולדוד מוטי קפה. הוא ליטף את השערות שלי ואמר שאני ילד חמוד וטוב. שאלתי את דוד מוטי איפה הוא גר והוא אמר לי שיש לו בית ענקי עם איזה מיליון חדרים ובכל לילה הוא ישן בחדר אחר והוא כבר חמש שנים גר בבית הזה ועדיין לא הספיק לישון בכל החדרים שבו. שאלתי אותו אם הוא מכיר את אלי חבר שלי, אבל אימא כבר יצאה מהחדר עם נעלי הבד הלבנות שלה ואמרה לי לרדת למטה ולחכות לה בחוץ.
כשהגעתי לגן הסתכלתי על התמונה של הליצן. הוא באמת דומה לדוד מוטי. הנחתי את התיק ואת המעיל שלי על הקולב עם המדבקה הצהובה שהיה כתוב עליה את השם שלי. אחרי ריכוז הבוקר ואחרי שאני ואלי פיזרנו משחק זיכרון לגדולים על השטיח, סיפרתי לאלי שיורם אח של סבתא שלי מת, כי ערבים ירו בו שהוא נסע בג'יפ שלו בצבא. ואז אלי שאל אותי אם יורם היה חייל, ואמרתי לו שכן אז הוא אמר לי שלכל החיילים יש רובה אז למה אח של סבתא שלך לא ירה בערבים בחזרה, ולא ידעתי מה לענות לו. ואז שאלתי אותו אם הוא מכיר את דוד מוטי. הוא איש כזה עם זקן ומעיל קרוע וגינס מלוכלך ואתמול הוא בא אלינו וישן בסלון, ובלילה הוא בא אלי למיטה ושחרר לי את הסוס הוורוד מהכלוב. ואז אלי קם מהשטיח ואמר לרחל הגננת שאני מפחיד אותו עם הסיפורים שלי ובסוף יהיו לו סיוטים בלילה.
כשחזרתי מהגן דוד מוטי לא ישב על מעקה הבטון בכניסה לבניין שגרתי בו, וכשעליתי במדרגות וספרתי והגעתי עד עשרים ראיתי שהדלת של משפחת מקלברג פתוחה. נכנסתי לאט ובשקט לתוך הבית שלהם וריח של דגים באקווריום עמד בחדר. אדון יוסף, כמו שאימא קוראת לו, צפה בטלוויזיה מנומנם. התבוננתי בו ארוכות ואז השתעלתי והוא הפנה באיטיות את המבט שלו אלי וכשהבחין בי הזדקף במהירות ואמר "היי מה אתה עושה כאן? תסתלק מיד לפני שאני אכנס בך" לא זזתי מהמקום ושתי דמעות גדולות התנודדו לי בין האישונים לריסים. גברת נורית אשתו יצאה מהמטבח בידיים רטובות והסתכלה עלי ואמרה ליוסף למה אני צועק על ילד קטן שבסך הכול רוצה לבקר את השכנים שלו, ואז יוסף ריכך את הפנים שלו והרים את הגבות, או שאולי חייך, וקרא לי לשבת על הספה ונורית אמרה לי שהיא תביא לי גלידה שהיא בעצמה הכינה.
את הטלוויזיה בבית של משפחת שקלברג הקיפה ספרייה ענקית מלאה בספרים עבים שתמונות בשחור לבן ממוסגרות הסתירו את חלקם. הסתכלתי עליהן. הייתה שם תמונה של אישה זקנה עם מעיל פרווה עבה, ובתמונה אחרת זוג זקנים שמנים יושבים על כיסא, ומסביבם איש ואישה צעירים ושני ילדים קטנים. יוסף ראה שאני בוהה בתמונה הזאת וקם והלך לספריה והוריד את התמונה ואמר לי אתה רואה אותם, תוך שהוא מצביע על זוג הזקנים, אלה סבא וסבתא שלי, ואלה שני ההורים שלי ואחי הגדול. וזה בצד ימין הנמוך, זה אני. הוא נאנח והשתעל ואמר לי שאת כולם רצחו הגרמנים הנאצים ורק הוא שרד כי הוא היה כל כך קטן שהוא הצליח להסתתר בתוך תנור אפיה.
"תגיד", הוא שאל אותי, "לימדו אותך כבר על השואה?" ולא הספקתי לענות כי בדיוק נורית נכנסה עם גביע גלידה ודובדבן אדום בקצה ואמרה ליוסף להפסיק כבר להפחיד את הילד עם הסיפורים האלה. תן לו שיגדל, תראה כמה הוא צעיר וטוב. ויוסף אמר לה שצריך לספר להם עוד שהם קטנים כדי שיגדלו ויתייחסו יפה לכל מי שחזר משם. סיימתי לאכול את הגלידה ושמעתי שמישהו הוריד את המים בחדר השירותים ונורית אמרה לי לעלות הביתה כי בטח אימא כבר דואגת נורא.
עליתי לקומה הרביעית ופתחתי את הדלת מבלי לדפוק, אבל היא הייתה נעולה. ואז אהרון השכן מהדלת הימנית יצא החוצה ואמר לי שהיום אני ישן אצלם כי אימא ואבא נסעו ללוויה של יורם. ומחר אני לא אלך לגן וסבתא שלי השנייה, זאת שאח שלה לא מת, תבוא לקחת אותי אליה. לא רציתי לישון אצלם כי הבן שלהם כל הזמן הרביץ לי ופעם הוא פינצ'ר לי את הכדור עם מסמר וסיפר לאימא שלי שאני עשיתי את זה, ואימא החטיפה לי מכות ושלחה אותי לישון מוקדם ולא ראיתי חבובות בטלוויזיה. התחלתי לבכות וצרחתי שאני רוצה את אימא וזרקתי את התיק שלי על הרצפה ורצתי למטה עד גן השעשועים וישבתי על הספסל מול המגלשה מאבן ובכיתי. ואישה אחת עם מטפחת ראש ועגלה של תינוק שאלה אותי אם איבדתי את אימא שלי והנדתי בראש שלי והיא המשיכה ללכת. ואז ראיתי את דוד מוטי מתקרב אלי והפסקתי לבכות הוא נתן לי קרמבו וליטף לי את השערות ואמר לי שמחרתיים אימא ואבא יחזרו ושאתנהג יפה כי בטח גם ככה קשה להם. סיימתי לאכול את הקרמבו וטיפות דקות של גשם החלו לנקד את האספלט. הסתכלתי למעלה וניסיתי לא למצמץ עד שטיפה אחת צנחה בדיוק אל תוך העין שלי. קמתי ועליתי בחזרה את כל המדרגות ונכנסתי לבית של אהרון ובת שבע.
בלילה כשכולם ישנו חלמתי שאני בתוך הבית שלי יושב על הספה המשובצת ואימא ואבא נמצאים שם וגם סבא וסבתא שם וגם סבתא השנייה, ואפילו אלי חבר שלי שם. ופתאום כולם יצאו מהבית והשאירו אותי לבד ואחרי כמה שניות יצאה אישה שאני לא מכיר מהמטבח ועשתה לי פרצוף מפחיד ורציתי לצעוק מרוב פחד ואז ראיתי שזה דוד מוטי והוא צחק ואמר לי די די תירגע זה אני, רק רציתי להבהיל אותך. בבוקר כשהתעוררתי היה שקט מוחלט חוץ מהציוץ של הכנריות שלי שהצלחתי לשמוע אפילו מהבית של אהרון ובת שבע. יצאתי אל הסלון ובת שבע ישבה על הספה וסרגה מפה לבנה. מתי סבתא תבוא לקחת אותי שאלתי אותה והיא אמרה שהיא לא יודעת בטח בצהרים. אחרי ארוחת הבוקר שאלתי את בת שבע אם היא מכירה את דוד מוטי והיא אמרה כן וגם שהיא ראתה אותו יושב אתמול בצהריים על מעקה הבטון בכניסה לבניין. ואז היא שאלה אותי אם אני עצוב כי יורם נהרג ואמרתי לה שאני לא יודע. ואז היא אמרה לי שלפני הרבה שנים היה לה אח שקראו לו דויד ובאיזה יום שבת אחד כל המשפחה נסעו לים והוא טבע ומת ומאז היא תמיד עצובה קצת אפילו כשהיא מרגישה הכי מאושרת בעולם.
בשעה ארבע וחצי סבתא שלי הגיעה עייפה מהנסיעה ומהעלייה של כל המדרגות. רצתי אליה בשמחה וחיבקתי אותה והיא אמרה לבת שבע תודה רבה על זה שהיא שמרה עלי, ולא תודה על זה שהיא הציעה לה משהו לשתות, ונסענו יחד באוטובוס עד הבית שלה. כשנכנסו פעמון הרוח שהיה תלוי בסמוך לדלת השמיע את הצלצול המוכר שלו, וראיתי את דוד מוטי ישן על המיטה בחדר. סבתא אמרה לי להיות בשקט כדי שלא אעיר אותו ומיד נכנסה לחדר השני וחזרה עם חפיסת שוקולד. מרוב שהייתי שמח להיות אצל סבתא וגם לראות שדוד מוטי שם ירדו לי כמה דמעות מהעיניים וסבתא שאלה אותי למה אני בוכה. ולא הצלחתי לענות לה כי הדמעות חנקו לי את הגרון. פתחתי את חבילת השוקולד וחתכתי קובייה אחת קטנה והכנסתי אותה לפה ולעסתי בשקט. הדמעות עדיין ריפדו לי את הפנים וחלקן חדרו לי מזווית הפה וזה היה כאילו הוסיפו מלח לטעם המתוק של השוקולד, ואז סבתא אמרה לי שאם אני לא מתכוון לחיות לנצח אז לא כדאי לי לבזבז את החיים שלי בלהיות עצוב, והדליקה בשבילי את הטלוויזיה והלכה אל המטבח ואחרי חצי שעה קראה לי לאכול עוף ואפונה והיא אמרה לי לשטוף את הפה מהשוקולד שלא יתערבב החלב עם הבשר. ואז אחרי שסיימתי לאכול את העוף והתחלתי לאכול את האפונה אחת אחת, היא סיפרה לי שפעם שאימא שלי הייתה קטנה ושובבה היא ברחה מהבית כי היא שברה לאחותה שלומית את הבובה, וחזרה רק כעבור יומיים עם דוד מוטי שאמר שהוא מצא אותה בוכה בחצר של בית הספר. ואז אמרתי לסבתא שגם אני מכיר את דוד מוטי ואתמול הוא הביא לי קרמבו. וסבתא נאנחה ואחר כך השתעלה ושאלה אותי אם אני מכיר את דודה שלומית. ואמרתי לה שלא והיא צחקה ואמרה בטח שלא, היא נפטרה בגיל שלוש ביום שאימא שלי שברה לה את הבובה, מלא זמן לפני שנולדתי והיא לא הספיקה לצלם אותה כי בתקופה ההיא לא לכולם היו מצלמות. באותו יום, היא אמרה לי, זה היה בחופש הגדול, שלומית באה אליה בוכה ואמרה שאימא שלי דחפה אותה ולקחה לה את הבובה ואז היא כעסה נורא ונתנה לאימא שלי סטירה חזקה כי היא כל הזמן רבה עם שלומית בגלל שהיא קנאה ממנה, כי שלומית הייתה הכי קטנה בין האחים והאחיות. ואז אימא שלי יצאה מהבית ולא חזרה ואז שלומית אמרה לסבתא שלי שכואב לה הראש וסבתא הכינה לה תה והשכיבה אותה לישון ובערב היא התעוררה וקדחה מחום והקיאה על כל המיטה. וסבא שלי, שאז הוא היה עוד חי, הזמין מונית והם לקחו אותה לבית החולים ואחרי כמה שעות הרופא שהיה עם זקן גדול וכיפה שחורה יצא והודיע להם ששלומית נפטרה מקריש דם במוח, וסבא שלי לא בכה רק צעק על הרופא: "אתה הרגת אותה, אתה הרגת אותה".
"חבל שלא צילמתי אותה", אמרה סבתא, "אני כבר לא זוכרת איך היא נראתה...רק זוכרת שהיו לה עיניים כחולות כחולות כמו השמיים אחרי כמה ימים של גשם." סבתא עצרה ונאנחה ואמרה כמה מילים במרוקאית שלא הבנתי ואחר כך אמרה "מוזר...לאף אחד במשפחה אין עיניים כחולות...מוזר."
למחרת בערב ההורים שלי הגיעו לבית של סבתא ולקחו אותי בחזרה הביתה. בדרך שאלתי את אימא על אחותה שלומית והיא אמרה שהיא לא זוכרת. כשהגענו כבר היה חשוך וקר ואימא שלי לא הסכימה שאשאר בחוץ ואשחק כדורגל עם יוסי. עלינו במדרגות, חולפים על פני הדלת של משפחת מקלברג ומשפחת שרוני, עולים עוד קומה אחת ונכנסים בדלת הימנית. אבא התיישב עייף על הספה המשובצת, ואימא לקחה מטאטא והחלה להבריש את הרצפה מתפעלת מכמות האבק שהספיק להצטבר בתוך יומיים. נכנסתי אל החדר ורוקנתי את מגירת הצעצועים על הרצפה ושחקתי עם הסוס הוורוד המשוחרר. הוא קיפץ בשמחה על השטיח ונפל. הרמתי אותו והוא אמר שבגלל שהוא היה כלוא הרבה זמן בתוך הכלוב הקטן הוא צריך להתאמן בדילוגים ודהירות. ואז מישהו נכנס אלי לחדר. זה לא היה דוד מוטי, זה היה יורם. הוא היה לבוש במדים ונעלי צבא. הוא התיישב על השטיח וטפח לי על השכם. אחריו נכנס ילד רזה וגבוה. זיהיתי אותו מהתמונה בבית של משפחת מקלברג זה היה אח של אדון יוסף, וגם הוא התיישב על הרצפה ואמר "וואו כמה משחקים יש לך", ואני צחקתי ואמרתי לו יש לי עוד מלא צעצועים בארון, ואז נכנס ילד שמנמן עם נמשים על כל הפנים, ואמר לי שקוראים לו דויד וגם הוא רוצה לשחק אתנו, ואחריו נכנסה ילדה קטנה וחמודה עם חצאית כחולה וחולצה לבנה ועיניים כחולות כחולות והתיישבה על המיטה שלי. שיחקנו כולנו במלחמה עם טנקים ותותחים וחיילים קטנים ירוקים ואני ויורם ניצחנו את כולם כי יורם הוא חייל והוא מבין במלחמות. ואחר כך שיחקנו את משחק השקט, אבל הוא הסתיים מהר כי אח של אדון יוסף התפרץ בצחוק וכולם צחקו אחריו. ואז שלומית סיפרה לנו סיפור וכולם הקשבנו לה בדממה כי היה לה קול שקט כזה שבקושי נשמע. ואחרי שהסתיים הסיפור וכולנו מחאנו כפיים אימא נכנסה לחדר ואמרה שהגיע הזמן לישון, ושאלתי אותה אם כולם יכולים לישון איתי והיא אמרה לי שכן אבל קודם שנסדר את החדר מכול הצעצועים והבלגן.
אחרי שסידרנו יפה את החדר, עליתי למיטה ואח של אדון יוסף ודויד נשכבו על השטיח ועצמו עיניים. שלומית נשכבה על הבובה הענקית של הדוב שיורם הוריד בשבילה מראש הספרייה, ואחר כך נכנס איתי למיטה ואמר לילה טוב, וכולם ענו לו לילה טוב ונרדמו .
מבעד לדלת המרפסת ראיתי את דוד מוטי עומד ומעשן. הוא הפנה את מבטו אלי וחייך ונופף בידו. נופפתי אליו בחזרה ועצמתי עיניים. שמעתי את הנשימות של יורם ושל דויד ושל אח של יוסף ושל שלומית עולות ויורדות, ארוכות וחרישיות כמו הגלים של הים באמצע הלילה. ונרדמתי למקצב הנשימות שלהם, עם חיוך קטן על הפנים ועם טיפת גשם בזווית העין.
נכתב לפני שנתיים ו-7 חודשים
קבוצות קריאה:
הקוראים:


הביקורות האחרונות של אודי מור יוסף שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. טלגרף אווניו / מייקל שייבון מייקל שייבון יודע להתעסק עם... המשך לקרוא צילה אתמול
2. טלגרף אווניו / מייקל שייבון מייקל שייבון יודע להתעסק עם... המשך לקרוא הכוורן אתמול
3. טלגרף אווניו / מייקל שייבון מייקל שייבון יודע להתעסק עם... המשך לקרוא yaelhar אתמול
4. טלגרף אווניו / מייקל שייבון מייקל שייבון יודע להתעסק עם... המשך לקרוא לי יניני אתמול
5. טלגרף אווניו / מייקל שייבון מייקל שייבון יודע להתעסק עם... המשך לקרוא מחשבות אתמול
6. מקום תחת השמש (מהדורה חדשה) / בנימין נתניהו כתגובה לאחת הביקורות שכתבת... המשך לקרוא רץ לפני 6 ימים
7. מקום תחת השמש (מהדורה חדשה) / בנימין נתניהו כתגובה לאחת הביקורות שכתבת... המשך לקרוא סנטו לפני שבוע
8. מקום תחת השמש (מהדורה חדשה) / בנימין נתניהו כתגובה לאחת הביקורות שכתבת... המשך לקרוא אילסוס לפני שבוע וחצי
9. מקום תחת השמש (מהדורה חדשה) / בנימין נתניהו כתגובה לאחת הביקורות שכתבת... המשך לקרוא tuvia לפני שבוע וחצי
10. מקום תחת השמש (מהדורה חדשה) / בנימין נתניהו כתגובה לאחת הביקורות שכתבת... המשך לקרוא יפה לפני שבוע וחצי
11. מקום תחת השמש (מהדורה חדשה) / בנימין נתניהו כתגובה לאחת הביקורות שכתבת... המשך לקרוא פרק ראשון לפני שבוע וחצי
12. מקום תחת השמש (מהדורה חדשה) / בנימין נתניהו כתגובה לאחת הביקורות שכתבת... המשך לקרוא מחשבות לפני שבוע וחצי
13. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני שבוע וחצי
14. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא צב השעה לפני שבוע וחצי
15. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא מלכה לוין לפני שבועיים
16. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא אברהם לפני שבועיים
17. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא סוריקטה לפני שבועיים
18. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא Mira לפני שבועיים
19. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא בת-יה לפני שבועיים
20. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא אירית לפני שבועיים
21. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא כרמליטה לפני שבועיים
22. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא yaelhar לפני שבועיים
23. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא רץ לפני שבועיים
24. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא חמדת לפני שבועיים
25. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא חגית לפני שבועיים
26. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא לי יניני לפני שבועיים
27. הילד הכותב / יהונתן גפן בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בד... המשך לקרוא מחשבות לפני שלושה שבועות
28. ילדי הצל : מחזה בשתי מערכות / בן-ציון תומר תל אביב. יום שישי סגרירי. אנ... המשך לקרוא נונו לפני חודש
29. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא shila1973 לפני חודש
30. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא שרית לפני חודש
31. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא רוחי ליליאן לפני חודש
32. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא אברהם לפני חודש
33. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא בת-יה לפני חודש
34. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא IRomi לפני חודש
35. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא רונדו לפני חודש
36. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא סנטו לפני חודש
37. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא tuvia לפני חודש
38. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא דרור לפני חודש
39. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא אלון דה אלפרט לפני חודש
40. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא לי יניני לפני חודש
41. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא yaelhar לפני חודש
42. התגנבות יחידים (2006) / יהושע קנז כדי להיות סופר ישראלי צריך ... המשך לקרוא מחשבות לפני חודש
43. חמדת / טוני מוריסון יצירת מופת רבת רבדים, נועזת ... המשך לקרוא מישאלה לפני חודשיים
44. מאה שנים של בדידות [6 הנבחרים] - הוצאה מחודשת - ספריה לעם #167/8 / גבריאל גרסיה מארקס במסגרת תוכניתי הלא רשמית "ב... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני 3 חודשים
45. מאה שנים של בדידות [6 הנבחרים] - הוצאה מחודשת - ספריה לעם #167/8 / גבריאל גרסיה מארקס במסגרת תוכניתי הלא רשמית "ב... המשך לקרוא רץ לפני 3 חודשים
46. מאה שנים של בדידות [6 הנבחרים] - הוצאה מחודשת - ספריה לעם #167/8 / גבריאל גרסיה מארקס במסגרת תוכניתי הלא רשמית "ב... המשך לקרוא yaelhar לפני 3 חודשים
47. מאה שנים של בדידות [6 הנבחרים] - הוצאה מחודשת - ספריה לעם #167/8 / גבריאל גרסיה מארקס במסגרת תוכניתי הלא רשמית "ב... המשך לקרוא מסמר עקרב לפני 3 חודשים
48. מאה שנים של בדידות [6 הנבחרים] - הוצאה מחודשת - ספריה לעם #167/8 / גבריאל גרסיה מארקס במסגרת תוכניתי הלא רשמית "ב... המשך לקרוא GalitL לפני 3 חודשים
49. מאה שנים של בדידות [6 הנבחרים] - הוצאה מחודשת - ספריה לעם #167/8 / גבריאל גרסיה מארקס במסגרת תוכניתי הלא רשמית "ב... המשך לקרוא לי יניני לפני 3 חודשים
50. מאה שנים של בדידות [6 הנבחרים] - הוצאה מחודשת - ספריה לעם #167/8 / גבריאל גרסיה מארקס במסגרת תוכניתי הלא רשמית "ב... המשך לקרוא חני (דולמוש) לפני 3 חודשים



©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ