אודי

אודי

בן 39 מכפר מנחם




» דירג 180 ספרים
» כתב 86 ביקורות
» יש ברשותו 14 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 4 שנים ו-9 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה אתמול
» קיבל 757 תשבחות לביקורות שכתב

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של אודי

» מדף הספרים (4 מתוך 14)
» מדף הדירוגים (4 מתוך 180)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 86 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

בדרך כלל אני לא משתגע על ספרי היסטוריה חלופית, קשה לי להיכנס לעלילת אילו כי היא סותרת את הסדר (המדומיין בלאו הכי) אליו ההיס... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודש


בשני דברים אני בטוח לגבי הספר הזה, אחרי קריאה שנייה בו, האחד: הוא בפרוש איננו יצירת מופת. רחוק משם. השני, ובניגוד לדעת רבים ... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודשיים


אדיפה מאס מתבשרת שהיא הפכה למנהלת העיזבון של פירס אינוורריטי, אקס מיתולוגי, שהלך לעולמו במפתיע. מרגע זה והילך, (יענו מהפסק... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודשיים


חביבה פדיה היא פיגורה מכובדת בעולם הספרות הישראלית. פרופסורית להיסטוריה ותרבות ישראלית באוניברסיטת בן גוריון, משוררת פו... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודשיים


****** לחלקו הראשון של היצירה אדירת הממדים של גנאוסגורד הגבתי בחמיצות. תיאוריו הארוכים והמפותלים של הצדדי והטרוויאלי בחי... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 חודשים


לב גרוסמן יוצק לתוך התבנית של הארי פוטר סיפור על בני נוער מחוננים פלוס והתמודדותם בעולם מנוכר ומשעמם. הסיפור נכתב, כביכול... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

סיימתי ממש לאחרונה. הראשון שקראתי של הסופר. נהניתי.כתוב יפה, התחברתי לסגנון השונה, לאווירה של עיר גדולה בלילה (טוקיו). שי... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 ימים


מרגש מאוד, פיוטי, נוגע ללב ולנשמה. כתוב נהדר מומלץ!... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 ימים


קשה לקריאה אבל שווה כל דקה שמשקיעים בו. העלילה יוצאת דופן. עגורים ונהק הפראט בנברסקה, תושבי העיירה הקטנה ותרבות הצעירים ש... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע וחצי


תראו אני אף פעם לא הייתי בתוך הקטע הזה של המלחמה. דוקא מתי שהלכתי לצבא באתי בטוב אבל הם החליטו לשים אותי באפסנאות בבסיס שא... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע וחצי


בדירה פריזאית מסויימת האומנת הרגה את שני הילדים אותם אהבה ולהם היתה אחראית. זה מסוג המשפטים הקצרים המאפיינים את הספר. גם... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע וחצי


ספר מקסים. הרגשתי כאילו קנז מצא קופסה עם סרטי שמונה מילימטר שצילמתי ללא ידיעתי מילדותי ואילך ותיסרט אותם כמחווה ביישני... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שלושה שבועות


אודי עוקב אחרי
עוקבים אחריו
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני חודש
» חג (סיפור שכתבתי)
לפני 7 חודשים
» ישיב חימה (השפה העברית)
לפני 7 חודשים
» (השפה העברית)
לפני 7 חודשים
» ישיב חמה (השפה העברית)
לפני 4 שנים ו-8 חודשים
» (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-8 חודשים
» דוד מוטי (סיפור שכתבתי)
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני 4 שנים ו-6 חודשים
» Stiff: The Curious Lives of Human Cadavers / Mary Roach
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

אדי שכב על המיטה כצלוב והחליף מחשבות עם מאוורר שהתקשה לערבל את האוויר הצפוף בחדר. בטלוויזיה, על חוף הים, שתי בחורות לעסו אחת את השנייה למקצב הגלים. אדי עמד לתפוס את השלט ולהחליף ערוץ כאשר משהו קשה עף אל תוך החדר מכיוון החלון, נחבט בווילון ונפל ארצה. הוא נשאר שרוע על המיטה, מתחייב להחלטתו מוקדם יותר הערב לא לזוז ממנה עד הבוקר, אולם שניות קצרות לאחר מכן שני עצמים נוספים נחבטו בווילון והתגלגלו על הרצפה. אדי התרומם באיטיות והתיישב על שפת המיטה והביט מטה. על הרצפה נחו שני בובות סנטה קלאוס וכדור עשויים שוקולד, עטופים נייר אלומיניום דק וצבעוני. אדי הרים אחת מבובות הסנטה קלאוס שחייך אליו חיוך ביישני, אחר כך נפנה אל החלון והסיט את הווילון ותחב את ראשו החוצה. המון אדם זרם בקצב איטי לאורך הרחוב. חלקם שרקו במשרוקיות, אחרים הלמו בתופים, אחרים שרו. הם חלפו על פניו מחייכים וצוהלים, זורקים זיקוקים מתפוצצים אל האוויר וממתקי שוקולד לכל עבר. מי שהבחין בראשו המציץ של אדי בירך אותו בחג שמח ואדי מצדו נופף אליהם לשלום. בחור צעיר לבוש חולצת פסים מכופתרת התקרב אל החלון והשליך לעברו שני כדורי שוקולד עטופים נייר מוזהב. "שיהיה לך חג שמח" קרא לעברו אדי והבחור שהספיק בינתיים להתרחק מהחלון חזר בצעדים מהירים וצעק "שיהיה לכם? אתה לא חוגג? למה מי אתה?" הבחור הוציא מתוך כיסו ממתק נוסף (מטריה משוקולד עטופה בנייר סגול נוצץ) והשליך אותו אל עבר פניו של אדי שנחבט בלחיו.
"עם מי אתה מדבר שם?" שאל קול מכיוון החדר. אדי נפנה לאחור אוחז בלחיו הפגועה והביט בקול שלבש צורה של בחורה עירומה למעט מגבת שעטפה את שיער ראשה כמו זר פרחים.
"יש איזה חג היום?" אמר אדי ממשיך ללטף את לחיו.
"אין לי מושג" ענתה לו הבחורה מביטה בטלוויזיה. שם, אל שתי הבחורות על החוף הצטרף גבר מזוקן ושרירי "שמעתי על זה משהו ברדיו לא כל כך הבנתי " היא התיישבה על כורסה מקושטת עיגולים בגדלים שונים שניצבה בסמוך למיטה ואמרה ספק לטלוויזיה ספק לאדי "איזה שמנה אני נראית שם"
"רצית ריאליטי לא?" אמר אדי.
" מה הקשר? אני לא נראית ככה במציאות" וכדי להוכיח צבטה את מותנה.
"קנית משהו לאכול אני רעב"
"המכולת הייתה סגורה לא היה אפילו שלט"
אדי הרים אחת מבובת הסנטה קלאוס ששכבה על הרצפה והסיר את העטיפה ונגס בקצה כובעו של הזקן המחייך "זה מגעיל" אמר והשליך את סנטה על הרצפה. הוא נעל את סנדליו ניגש אל ארון הבגדים שלף ממנו חולצה ולבש אותה.
"אני יוצא החוצה לקנות משהו לאכול, את באה?"
"נראה לי שארשם לחדר כושר אין סיכוי שיקבלו אותי ככה לעונה השנייה"
"את באה או לא?"
"רוצה להזדיין?"
"הלכתי ביי"
"אבל הכול סגור, תראה מה הולך בחוץ"
אדי פתח את הדלת ויצא החוצה מבלי לסגור אותה, הוא ניגב זיעה ממצחו והתקדם לעבר שער הכניסה ולפני שהספיק לפתוח את השער ראה אותה נשענת על עץ הברוש, לבושה בדיוק כפי שזכר: כפכפי אצבע, מכנסוני ג'ינס קצרצרים וחלוצה שחורה דהויה של ACDC.
"יפעת זאת את?" אמר ופתח את השער והתקרב לעברה.
"הוא חושב שהוא הוזה" אמרה ונישקה אותו על הלחי.
"בכל זאת...הרבה זמן"
"לא מספיק כדי לשכוח" היא הציתה סיגריה והפריחה עשן שסרב להסתלסל ועמד ביניהם כענן דק.
"מה קורה אתך? מה את עושה פה?"
"בעיה אד" ענתה לו.
"רוצה ללכת לאכול משהו, יש איזה פאב לא רחוק מכאן נוכל לדבר"
"אני חושבת שהכול סגור, מלא אנשים מסתובבים בחוץ. בטח קרה משהו." היא אחזה בידו "בוא נטייל קצת"
הם פסעו לאורך הרחוב שהואר בתערובת מוזרה של חשמל פנסים, זיקוקים צבעוניים וגיצי אש, חוצים המון אדם צוהל, שורק, מתופף, שמח.
"התגרשתי לפני כמה חודשים אד" אמרה יפעת והביטה לשמים.
"לא ידעתי שהתחתנת"
"שנה וחצי בערך. הוא ובת הזוג שלו רודפים אחרי. כבר אין לי כוח לברוח"
"את חייבת לו כסף?"
"לא כזה פשוט"
"תספרי לי"
"סיפור דפוק. אחרי שהתחתנו הוא גילה לי שהוא חבר באיזה ארגון שפועל נגד תאגיד 'נוסקין'. הם טוענים שהם משתמשים בגופות אדם שהתאבדו לצורך הכנת מוצרי קוסמטיקה. בטוחים שמשרד הרווחה ואגודת העובדים הסוציאליים הבינלאומית קשורים לזה איכשהו."
אדי עצר את הליכתו וביקש ממנה סיגריה, היא הציתה לו אותה ואחזה בכתפו "זאת שיחת פרידה אד"
אדי נשף גלגל עשן מפיו שהלך והתרחב עד שהתפוגג "איך את קשורה לסיפור הזה?" יפעת התכוונה לענות, אך טרנזיט לבנה עצרה בסמוך אליהם ואותתה להם להתקרב. אדי הציע לברוח ויפעת חצי מחייכת אמרה "אל תדאג זאת ניידת שידור". מתוך הטרנזיט יצאו שני גברים, אחד בחולצה לבנה מחזיק מיקרופון שסמליל חברת החדשות טבוע עליו באותיות גדולות, והשני בחור עם שיער ארוך וזקן מרושל שאחז בקושי רב במצלמת וידאו ענקית.
"ערב טוב אנשים, כמה שאלות?" אדי ויפעת לא הספיקו לענות וכתב הטלוויזיה סימן לצלם ואמר: "מה שמך גבירתי?"
"עדנה כהן" אמרה למיקרופון.
"איך את מתארת את החוויה הזאת הערב?"
"מקסים, מרגש ממש, לא תיארתי לעצמי שאזכה להגיע ליום הזה והנה זה קורה"
"ואתה בחור?" פנה לאדי ודחף את המיקרופון לקצה אפו.
" לא יודע...המציאו איזה חג חדש?"
"הוא לא יודע" צחק כתב הטלוויזיה והצלם הצטרף אליו בצחוק פרוע "חג חדש". כשנרגעו השניים פנה כתב הטלוויזיה ליפעת ואמר, "עדנה כהן, תרצי לומר משהו לצופים, איזה מסר לאומה?"
"משהו קצר" היא כחכה בגרונה, השתהתה למשך כמה שניות והמשיכה "החיים הם הצל שמטיל המוות. השתקפות שנוצרת מאנרגיה חופשית, משוחררת. כבר לא קר לי או שהתרגלתי לקור. הדבר היחיד שעוד מעציב אותי זה שילדים לא יהיו לי, אבל גם לזה מצאתי יתרון. חסכתי מהם חיים של אכזבות, של צער, של אהבות לא מוגשמות, של פורנוגרפיה, של אלימות גרפית, של חלומות יפהפיים אשר ברגע שאתה מבין שאתה הוא החולם, אחרי שכבר התרגלת לנוחות ולשלווה שהם נוסכים בך תוכנם הופך לפלסטיק והם נעלמים. המוות הוא צניעות, המוות הוא פתרון, המוות הוא חיים חדשים שנוצרים מאנרגיה חופשית. כבר לא קר לי, אבל בבקשה תבכו עלי. "
"דברים מרגשים." אמר כתב הטלוויזיה "אני בהחלט מתכוון לבכות. אבל לא כרגע אולי מאוחר יותר הלילה כשאערוך את הקטע" הוא השפיל את עיניו ואמר בשקט כנראה לעצמו "אני אשנה את דעתי , אני לא יכול לעשות את זה, הערב הזה שינה בי משהו, והיא, מה היא אשמה? בסך הכול ילדה קטנה בקושי בת 11...לא זה אסור שזה יקרה" פונה אל אדי "אולי גם אתה תרצה לומר משהו?"
אדי גחן לכיוון המיקרופון כמו נער בר מצווה לפני דרשה שהתאמן עליה ימים רבים, אך לא הספיק להוציא הברה אחת כשחבורת גברים נטולי חולצה שעטו לעברו צוחקים ורוקדים. הם הקיפו אותו מכל עבר נוהמים ושרים משהו שנשמע כמו המנון, אך התעמקות בו הייתה מגלה דברים מוזרים בצורה קיצונית. דובר בו על מערכת הביוב של העיר ועל ילדים קטועי גפיים שהצמיחו אברים בעזרת תפילה המונית ואז בא הפזמון החוזר "המשיח הוא ש...ש...ש...שלנו". הבחורים תפסו את אדי בידיו וברגליו והניפו אותו לאוויר בעוצמה, הוא צעק ונענע את גפיו לצדדים כמו תינוק המונח בידי מיילדת. הם המשיכו להניף אותו גבוה יותר בכל פעם עד שהיה בטוח שבהנפה הבאה כבר לא יכלו לתפוס אותו והוא יתרסק לרצפה, אולם הוא נחת בשלום על ידיהם המושטות, חולצתו נקרעה ואחד מסנדליו התעופף אל אי שם. הוא חיפש במבטו אחר יפעת, אך כמו הסבר הגיוני בארץ הפלאות היא נעלמה או הפכה למשהו אחר. הוא קרא לה, אך קולו לא עמד אל מול שריקות המון האדם וקול שירתם (המנון).
"ראית את הבחורה שהייתה פה איתי?" שאל את אחד הבחורים שהיו עסוקים בלהניף אל על בחור אחר שנראה די נהנה מכל העסק.
"זאת עם החולצה השחורה?" ענה הבחור והשליך לעבר אדי חטיפי שוקולד "אני חושב שראיתי אותה נכנסת לטנדר ההוא של החדשות"
אדי חלץ את סנדלו הבודד ופתח בריצה לאורך הכביש, קורא בצרחות היסטריות בשמה של יפעת, מפלס דרך בין המון אדם מעורטל רוקד שר ושורק. הוא רץ דרך ארוכה עד שריאותיו לא יכלו לקלוט כמות אוויר מספקת וחומצה חלבית התסיסה את שרירי רגליו. הוא סר הצידה והתיישב על שפת המדרכה נושף ומתנשף, ליבו כמו הפך לנוזל. לאחר שהסדיר את נשימתו התרומם באטיות, ופסע על המדרכה תוהה לאיזה כיוון מועדות פניו. האוויר הותך והתמצק, הכוכבים בשמיים הפכו לתפאורה מטושטשת לזיקוקים המתפוצצים, נראה כי הלילה נושר חלקים חלקים ומתמוסס על הארץ כמו שלג צבעוני . אדי המשיך לפסוע על המדרכה חוש הכיוון ניטל ממנו, פעמוני גיהינום מצטלצלים בראשו. מאחת הכניסות הגיחה דמות בחליפה מחויטת והביטה בו כאילו היא מכירה אותו שנים רבות.
"הכול בסדר חבוב?" זה היה גבר בגיל העמידה, שערו מלא ולבן וזיפים עבי כרס עיטרו פנים חרושי קמטים.
אדי, עדיין מתנשף, התבונן בפני האיש ואמר "אני צריך לשתות משהו"
"בבקשה" אמר האיש והצביע אל דלת בריח בדירת קרקע ממולם "הקליניקה שלי נמצאת פה". אדי פנה בעקבותיו של האיש ונכנס אל תוך חדר שהכיל שתי כורסאות בד שנצבו זו מול זו בזווית אלכסונית ומטבחון קטן. "שב" אמר האיש ומזג לאדי כוס מים מבר אדום. אדי רוקן את הכוס בלגימות ספורות וביקש עוד אחת והאיש מזג לו פעם נוספת והתיישב בכורסה מולו והביט בו ארוכות.
"איך אוכל לעזור לך בחור?" אמר האיש והשעין את ראשו על ידו הימנית.
"כנראה הלכתי לאיבוד...אני לא מבין מה קורה"
"אתה מחפש הסבר" אמר האיש והזדקף בכורסתו "כולם מבקשים הסבר, מכניסים כל דבר לתבנית, מתחננים למשמעות. הגדרות והגדרות והגדרות...לא יעזור לך הסבר"
"אבל אני לא מבין" אמר אדי ודמעות זלגו מעיניו.
"אני יכול להוציא מכאן איזה ספר ולהגדיר לך כמה דברים, לתת לך קצת מפרויד וקצת מיונג. אני יכול לחטט בעברך אם תרצה, לתהות על היחסים עם הוריך, לשאול איך היה בתיכון ומתי איבדת את בתוליך, אחר כך אקשור את זה לעיסוקך הנוכחי וכיצד התמודדת עם מה שקרה ליפעת. זה באמת מה שאתה רוצה?"
"אני רק רוצה להבין"
"תנסה"
אדי הביט לצדדים כמו ציפור בר האומדת את גובה החדר "חלום? התקף פסיכוטי? מתיחה חולנית?"
"תבחר בחלום" קרא האיש ומחא כף "טפח אותו! מה עוד יש לך חוץ מזה? תתפוס אותו חזק במחושים הדקים שלו ואל תיתן לאף אחד להעיר אותך. תוך רגע תוכנו יהפוך לפלסטיק ויתמוסס לתוך המציאות. ואז תאבד את עצמך, תחזור להיות כמו כל האחרים"
אדי טלטל את ראשו והתייפח, הוא ביקש כוס מים נוספת ושתה אותה בעיניים עצומות, נוצצות מדמעות. אחר כך התרומם מכורסתו וחיבק את האיש שהריח מעשן מקטרת ופרחים אדומים. האיש פנה לארונית צדדית והוציא משם חולצה מכופתרת והלביש את אדי וטפח לו על השכם והצביע על הדלת, מתווה שביל באצבעו. אדי יצא מהקליניקה ופתח את שער הכניסה ומחה את עיניו ופנה לכיוון דירתו. נחיל האדם התגבר ומילא את הכבישים והמדרכות, בחורה כהת עור עירומה למחצה שקעקוע בצורת טווס ססגוני עיטר חצי מגופה השליכה לעברו חטיפי שוקולד עטופים ניר מבריק מנצנץ, אותם דחף לכיסו. הוא החל לפסוע, תחילה באיטיות, אוסף חטיפי שוקולד ומשרוקיות מהמדרכה ומידי האנשים שברכו אותו בחג שמח. ככל שהתקדם הרגיש משוחרר יותר. שריריו התרפו, צעדיו בוטחות וקלילות כאילו הוא מרחף מעל האדמה מילימטר או שניים, הוא האץ את קצב הליכתו והחל שורק, משליך כדורי שוקולד לעבר עוברי אורח ואל תוך חלונות הבתים שמצדיו.
הוא נעצר ליד בניין מוכר. מאחד החלונות של אותו בניין הציץ ראש של בחור צעיר, אדי השליך לעברו שני כדורי שוקולד עטופים ניר זהוב. "שיהיה לך חג שמח" אמר הבחור וחייך, אדי חזר שני צעדים על עקבותיו ואמר, "שיהיה לכם? אתה לא חוגג? למה מי אתה?" הוא שלף ממתק שוקולד נוסף מכיסו והשליך אותו בזעם לעבר הבחור שנפגע בפניו והחזיר את ראשו אל תוך הבית כמו חיה בעלת שריון.
אדי מתח את אבריו ונשם נשימה עמוקה, ממלא את ריאותיו בחלקים הנושרים של הלילה, אחר כך נפנה לאחור והחל לרוץ במעלה הרחוב שר, שורק ושמח. הוא לא ישן הלילה, הוא יחגוג.






נכתב לפני חודש


ליאת שלחה יד ארוכה אל קרני הירח שנשפכו כמו מים כסופים על צמרות העצים ביער. היא רצתה לאחוז במשהו אבל הבחור שלה היה רחוק ממנה, היה עסוק בלהשתין או משהו כזה. קשה לאחוז בקרן ירח אפילו אם אתה ביער, חשבה ליאת והורידה את היד באכזבה קלה.
נו אתה בא? היא שאלה את הבחור שלה.
והוא ענה: עוד רגע.
רוח קלה נשבה וקולות ענפי העץ המצליפים נשמעו כמו דהרת סוסים ממרחק. לא היה קר אבל ליאת רצתה להתכסות במשהו. אולי להתכסות בקרני הירח קל יותר מלאחוז בהן? ליאת לא ידעה את התשובה לכך, וכשליאת לא יודעת משהו היא מנסה. אבל הפעם היא העדיפה לוותר. היא תנסה להתכסות בקרני הירח בפעם אחרת.
את רעבה? שאל הבחור שלה וליאת בלי מילים מיותרות התחילה לפסוע. סנדליה היו בידה ורגליה היחפות ליטפו את האדמה. מרחוק יכולתה לחשוב שהיא כמעט ולא נוגעת בקרקע. מרחפת מעליו איזה סנטימטר או שניים. ממרחק נביחת כלבים הרעידה את קרני הירח שמצידן המשיכו להישפך על עצי היער ולטפטף מטיפותיהן הזוהרות על הקרקע. כולם ישנים עכשיו חשבה ליאת ומישהו חולם ודאי חלום. היא ניסתה לקפוץ ולרחף אבל רגליה נחתו על הקרקע.

בגלגול הבא לא נצטרך לצחצח שיניים – אמר הבחור שלה
בגלגול הבא – ענתה ליאת - אפשר יהיה לרחף, לא נצטרך בכלל ללכת.

ליאת התקרבה לבחור שלה ונשקה אותו. ליאת חושבת שצריך לעצום עיניים בזמן שמתנשקים. הבחור שלה עצם עיניים.
הם הלכו זה לצד זה ביער שעה ארוכה. מדי פעם הבחור שלה התלונן שמכאיבה לו השן וליאת ליטפה את לחיו ולפעמים גם נשקה אותה. הם פסעו לאט לפעמים אחזו ידיים, ובעיקר לא אמרו שום דבר. הם הגיעו לקרחת יער שבמרכזה התנוססה בריכה קטנה ועגולה. שלושה עצי ברוש גמדיים נטועים סביבה. המים היו שחורים כאילו סרבו בתוקף לקלוט את אורן הזהר של קרני הירח. הבחור שלה התיישב על מעקה האבן שנכרך סביב הבריכה כמו נחש שאוכל את זנבו, הוא חלץ את נעליו והתכוון לטבול אותן במימי הברכה, כשהוא שמע את ליאת קוראת לו. היא הייתה עדיין בסבך העצים ביער.
מצאתי משהו - היא אמרה.
הבחור שלה בא לקראתה ואחז בכתפה ושאל - מה זה?
אני לא יודעת - ליאת ענתה.
צורה לא מוגדרת של פיסת ענן כסוף נחה על הארץ והבחור שלה הרים את זה. זה הרגיש כמו חתיכת בד וזה נבח כמו גור כלבים נטוש.
זה קרע חלום - אמרה ליאת כמו מתוך חלום- מישהו איבד את זה כאן.
איך נדע של מי זה? שאל הבחור שלה ואחז את לסתו כי דקירה של כאב מהשן החולה ננעצה בו לפתע.
אולי לא נדע - אמרה ליאת - לא חייבים לדעת את הכל. היא לקחה את קרע החלום מהיד של הבחור שלה והרימה אותו לכיוון הירח שהחדיר לתוכו את קרניו.
זה קרע חלום של בחורה - אמרה ליאת – היא בת 28 והיא רוצה לעזוב את הכל ולנסוע. אפילו למאדים אם זה היה אפשרי.
מתאים לליאת לומר דבר כזה.

בגלגול הבא – אמרה ליאת – לא נצטרך לישון
בגלגול הבא – ענה הבחור שלה – לא נצטרך לעשות שום דבר.
לא נצטרך לאכול, לא נצטרך לשתות, לא נצטרך אפילו לנשום.


תראי -אמר הבחור והצביע - יש עוד קרע חלום ליד העץ ההוא שם.
הם התקדמו לעברו וליאת הרימה אותו והביטה לתוכו ואמרה - זה קרע חלום של תינוק. הוא חולם על מים כחולים. אני יכולה לשמוע אותו מחייך.
כשליאת הרימה את ראשה כדי להביט קדימה אל תוך מעבה היער' היא יכלה לראות עוד קרעי חלום פזורים על הארץ, הם יצרו מסלול שנמשך ונמשך.
בוא - קראה ליאת לבחור שלה- בוא נאסוף את הכל.
לא כדאי שנשאיר אותם כאן? - שאל הבחור שלה – הם בטח יבואו לאסוף את זה.
מי זה הם? - שאלה ליאת והרימה עוד קרע חלום והניחה אותו בתוך שק שיצרה מחולצתה. קרע החלום היה בצבע כחול טורקיז והוא היה שייך לפקיד בנק שהתגרש באותו הבוקר מאשתו.
האנשים להם שייכים קרעי החלומות - ענה הבחור
ליאת גיחכה
- הם לא יכולים לאסוף אותם טפשון מתוק שלי.
- למה?
- כי בגלגול הבא לא נחלום.
- בגלגול הבא ניתן יהיה לחלום, אבל לא ניהיה בטוחים שזה בכלל חלום.
ליאת אספה עוד קרעי חלומות ושק החולצה שלה החלה להתמלא בקרעי חלומות בשלל צבעים. הקרעים זהרו ונעו והשמיעו קולות ונאנקו. הם ודאי רצו להביע משהו, אולי לספר משהו על עצמם. קשה להביע משהו כשאתה בסך הכל קרע. הם הגיעו לקרע האחרון. הוא היה בצבע כתום והיה שייך לילדה ג'ינג'ית בת 4.
תראי - אמר הבחור שלה ושוב הצביע.
בסמוך לקרע האחרון היה מוטל כלב לבן יפהפה. הוא נשם בכבדות ונראה זקן וחולה ועייף. הוא ליטף את הכלב ורצה שגם ליאת תלטף אותו אבל ליאת כבר לא הייתה שם. היא נעלמה כמו חלום שניות אחרי היקיצה,
והבחור שלה קרא לה.
ואיש לא ענה.
רק צליפת הענפים שדהרו סביב היער.
הכלב זהר והאיר סביבו את הכל. קרעי החלומות נחו בערימה לידו. הבחור שלה התיישב ליד הכלב שהביט בו בעיניים עצובות צמאות למגע. לכלב היה קר. הבחור שלה לקח קרע חלום וחיבר אותו לקרע שני בעזרת זרד גמיש שמצא על הקרקע וכך לאט לאט חיבר את כל קרעי החלומות. הוא חיבר קרע חלום של נערה אפריקאית עם חלום של בחור זקן ומיואש, הוא חיבר קרע חלום של זמר נודד עם קרע חלום של רקדנית בלט, הוא חיבר קרע חלום של אישה שרופה עם חלום של ילד שרצה סוס פוני ליום ההולדת, הוא חיבר חלום של שלוש בלונדיניות עם חלום של שלושה נערים ממושקפים. הוא המשיך לחבר קרעי חלומות של מאות אנשים עד שנתקל בקרע חלום מוכר.
זה שלי - אמר הבחור שלה - זה קרע החלום שלי!
מתעלם מכאב השן שפעם בלחיו ומאורן המתעמם של קרני הירח שנמוגו לתוך עצמן כמו עטלפים בבוקר קיצי, התרומם הבחור שלה וטחב את קרע החלום שלו בכיס מכנסי הג'ינס. קרעי החלומות השזורים ייצרו שמיכת טלאים יפהפייה שנעה באיטיות והשמיעה קולות של כלב שמנער מעצמו מים. הבחור שלה התמתח והרים את שמיכת קרעי החלומות וכיסה את הכלב הלבן ששכב מתנשם בכבדות על הארץ. השמש החלה לעלות. כל כך מיותר, חשב הבחור שלה והרים את הכלב שלמרבה ההפתעה לא שקל יותר מדי. הוא פסע אתו בסבך היער לחפש קצות לילה. אם יבוא הבוקר, חשב הבחור שלה, כבר לא יהיה. כבר לא תהיה. והוא הרי הבטיח להציל אותה.

בגלגול הבא - אמרה ליאת – כבר יהיה מותר לצחוק?
בגלגול הבא - ענה הבחור שלה – צחוק ובכי יהיו אותו הדבר
כמו אהבה ושנאה – צחקה ליאת
כמו חיים ומוות – צחק הבחור שלה



נכתב לפני שנתיים ו-11 חודשים
הפעם הראשונה שפגשתי את דוד מוטי הייתה כשהייתי בן 5 וחצי. חזרתי מהגן והוא ישב על מעקה הבטון בכניסה לבניין שגרתי בו. הוא לבש מעיל קרוע ומכנסי ג'ינס מטונפים וחסרו לו שיניים, וזקן בן חמישה חודשים שצמח בצורה לא אחידה עיטר את פניו המלוכלכות. היה לו פרצוף חצי שמח וחצי עצוב והוא הזכיר לי תמונה של ליצן שהייתה תלויה בכניסה לגן איפה שכל הילדים תלו את התיקים והמעילים שלהם. נעמדתי מולו והסתכלתי עליו, הוא נופף לי בידו לשלום וחצי הפרצוף העצוב שלו הפך לשמח. התחלתי ללכת לכיוון הכניסה ומידי פעם עצרתי כדי להסתכל עליו. ואז עליתי את כל המדרגות עד לקומה השלישית תוך שאני סופר עד עשרים כי זה המספר הכי גבוה שידעתי להגיע אליו בספירה. חלפתי על פני הדלת של משפחת מקלברג והדלת של משפחת שרוני, ועליתי לקומה האחרונה ונכנסתי הביתה בלי לדפוק בדלת.
האוויר בבית חדר אל תוך הנחיריים שלי בזווית משונה וראיתי את אבא יושב על הספה המשובצת בסלון וגוזר תמונה מהעיתון. ביום רגיל אבא שלי לא היה חוזר מהעבודה לפני שבע בערב, ולפעמים אם אימא ואבא היו מדברים מהר ובקול רם בבוקר לפני שהם העירו אותי, אז לא הייתי רואה את אבא בכלל. לפעמים עד יום שבת כשהוא היה מעיר אותי משנת הצהריים ואומר קום כבר כמה אתה ישן נוסעים לראות את המשחק, והיום הם חייבים לנצח אחרת אין להם סיכוי לקחת אליפות.
אבא סיים לגזור את התמונה מהעיתון והוא הכניס אותה למגירה של השידה שעמדה ליד המיטה בחדר השינה וחזר לשבת על הספה. אימא יצאה מהמטבח וחייכה אליי מבלי לבדוק אם נדבק לי בוץ בנעליים ומבלי לקרוא לי לאכול. היא לא קראה לי גם אחרי שנכנסתי לחדר והתיישבתי עם הנעליים על השטיח ומשכתי את מגירת הצעצועים ופיזרתי את מערכת כלי הקרקס שסבתא קנתה לי ליומולדת על הרצפה. אחרי די הרבה זמן ואחרי שהתייאשתי מלנסות ולהוציא את הסוס הוורוד מכלוב הפלסטיק שהוא היה כלוא בו, אימא ואבא נכנסו לחדר והתיישבו על המיטה שלי. אימא שאלה את אבא אז איפה נשאיר אותו, ואבא אמר שלא תהיה ברירה אלא לקחת אותי איתם ואימא אמרה שזה רעיון גרוע כי אני יכול לשאול איפה יורם או לקפוץ בשמחה על סבתא, ובכלל למה לקחת ילד בן חמש למקום שכולם בוכים ומשתוללים שם. לא הבנתי, אבל הסתכלתי על אבא ואמרתי לו שאימא צודקת והוא חייך והשפיל את מבטו, ואז אימא אמרה לי שיורם מת אתמול בבוקר. שירו בו מחבלים כשהוא נסע בג'יפ שלו בצבא. יורם היה אח של סבתא שלי ונזכרתי שבחופש הגדול הוא הרים את ליאור מהמרפסת ביד אחת וכשאני בקשתי שהוא ירים גם אותי, הוא אמר שאין לו כוח וכבר כואבת לו היד, אבל בערב של אותו היום כשהלכנו לחתונה, הוא הביא לי גלידה מכוס מקושטת ולליאור הוא בכלל לא הציע. ואז שמענו דפיקה בדלת והאיש המלוכלך שישב בחוץ נכנס אלינו הביתה והתיישב בסלון והניח את הרגליים שלו על השולחן ואימא לא העירה לו ולא צעקה עליו. אם אני הייתי עושה את אותו הדבר הייתי חוטף מכה בטוסיק והיא הייתה מכבה לי את הטלוויזיה ושולחת אותי לחדר. אבא גם לא התייחס אליו רק הדליק לו את הסיגריה שהייתה תלויה לו על השפתיים והלך להתקלח.
אימא מי זה? אני זוכר ששאלתי בארוחת הערב כשהנחירות של האיש המלוכלך הרעידו את הכלוב של שתי הכנריות שלי שהיה מונח על המדף מעל פינת האוכל. דוד מוטי אמרה אימא. הוא יישאר פה כמה ימים ואז הוא ילך. הוא אח שלך? שאלתי את אימא, והיא רק משכה בכתף ואמרה לי לסיים לאכול כי הגיעה השעה לישון.
התעוררתי באמצע הלילה ואור כוכבים סגול קישט לי את החדר. חרק ענקי עם חיוך מאוזן לאוזן נחת על המיטה שלי, נגעתי בו והוא התפוגג ונעלם. קמתי ונכנסתי לסלון. דוד מוטי ישב שם וקרא עיתון בחושך. נכנסתי לשירותים ואחרי שסיימתי לעשות פיפי נכנסתי לחדר של אימא ואבא. פסעתי לאט ובשקט ונעמדתי מול המיטה שלהם. השתעלתי בכוונה ואז עוד פעם אחת חזק יותר, ואימא התעוררה ושאלה אותי מה אני רוצה, ואמרתי לה שאני רוצה לישון איתם ואימא אמרה לי לזכור מה הבטחתי לה ולרחל הגננת, ואבא אמר נו תני לו ביום כזה הוא בטח צריך הרגשת ביטחון, ואימא הרימה את הקול ואמרה לו שלא יתערב ויהרוס את כל התהליך שהיא והגננת התחילו בו מאז סוף החופש הגדול ואמרה לי ללכת מיד לחדר ולישון. יצאתי מהחדר של אימא ואבא והסתכלתי על דוד מוטי שהביט בי חזרה וחייך. נכנסתי לחדר שלי ולקחתי את הכלוב עם הסוס הוורוד ונכנסתי למיטה וניסיתי לשחרר אותו ולא הצלחתי. אחרי כמה דקות שמעתי מישהו נכנס לחדר, זה היה דוד מוטי. הוא התיישב על הרצפה ליד המיטה שלי ושאל אותי מה אני עושה. הקול שלו היה נעים וחלק והוא הריח מעשן סיגריות ופרחים ירוקים. אמרתי לו שאני מנסה לשחרר את הסוס מהכלוב והוא לקח ממני את הכלוב יצא מהחדר וחזר אחרי כמה שניות עם סכין מהמטבח והחל לנסר את הסורג של הכלוב ואחרי זמן קצר הוא שיחרר את הסוס הוורוד מהכלוב ונתן לי אותו. עכשיו לך לישון, הוא אמר ויצא מהחדר.
בבוקר אימא פתחה את דלת הברזל של המרפסת ואור לבן של חודש נובמבר נשפך אל החדר. התעוררתי וביד שלי היה הסוס הוורוד המשוחרר, והכלוב השבור היה זרוק על הרצפה. אימא שאלה אותי למה שברתי את הכלוב ואמרתי לה שרציתי לשחרר את הסוס, ובלילה דוד מוטי עזר לי וחתך את הכלוב עם סכין מהמטבח ועכשיו הסוס משוחרר והוא בטח נורא שמח. אימא אמרה לי להפסיק לדבר שטויות ולקום מהר כי אנחנו נאחר לגן. הלכתי לכיוון חדר האמבטיה ובדרך ראיתי שדוד מוטי ישן על הספה המשובצת בנעלים ובמעיל הקרוע שלו. כשסיימתי לצחצח שיניים דוד מוטי התעורר וישב על הספה ומלמל לעצמו. כשהבחין בי חייך ושאל אותי איך קוראים לגננת שלי, אמרתי לו רחל והוא שאל אם אני אוהב אותה אמרתי לו שלא כל כך כי היא מפחידה אותי ולפעמים אם איזה ילד עושה משהו לא טוב היא מחטיפה לו סטירה. כאילו יש לה זכות אם היא לא אימא שלו. התלבשתי מהר וחזרתי לסלון והתיישבתי ליד דוד מוטי. אימא הספיקה להכין לי שוקו חם ולדוד מוטי קפה. הוא ליטף את השערות שלי ואמר שאני ילד חמוד וטוב. שאלתי את דוד מוטי איפה הוא גר והוא אמר לי שיש לו בית ענקי עם איזה מיליון חדרים ובכל לילה הוא ישן בחדר אחר והוא כבר חמש שנים גר בבית הזה ועדיין לא הספיק לישון בכל החדרים שבו. שאלתי אותו אם הוא מכיר את אלי חבר שלי, אבל אימא כבר יצאה מהחדר עם נעלי הבד הלבנות שלה ואמרה לי לרדת למטה ולחכות לה בחוץ.
כשהגעתי לגן הסתכלתי על התמונה של הליצן. הוא באמת דומה לדוד מוטי. תליתי את התיק ואת המעיל שלי על הקולב עם המדבקה הצהובה שהיה כתוב עליה את השם שלי. אחרי ריכוז הבוקר ואחרי שאני ואלי פיזרנו משחק זיכרון לגדולים על השטיח, סיפרתי לאלי שיורם אח של סבתא שלי מת, כי מחבלים ירו בו כשהוא נסע בג'יפ שלו בצבא. ואז אלי שאל אותי אם יורם היה חייל, ואמרתי לו שכן אז הוא אמר לי שלכל החיילים יש רובה אז למה אח של סבתא שלך לא ירה במחבלים בחזרה, ולא ידעתי מה לענות לו. ואז שאלתי אותו אם הוא מכיר את דוד מוטי. הוא איש כזה עם זקן ומעיל קרוע ומכנסי ג'ינס מלוכלכים ואתמול הוא בא אלינו וישן בסלון, ובלילה הוא בא אלי למיטה ושחרר לי את הסוס הוורוד מהכלוב. ואז אלי קם מהשטיח ואמר לרחל הגננת שאני מפחיד אותו עם הסיפורים שלי ובסוף יהיו לו סיוטים בלילה.
כשחזרתי מהגן דוד מוטי לא ישב על מעקה הבטון בכניסה לבניין שגרתי בו, וכשעליתי במדרגות וספרתי והגעתי עד עשרים ראיתי שהדלת של משפחת מקלברג פתוחה. נכנסתי לאט ובשקט לתוך הבית שלהם וריח של דגים באקווריום עמד בחדר. אדון יוסף, כמו שאימא קוראת לו, צפה בטלוויזיה מנומנם. התבוננתי בו ארוכות ואז השתעלתי והוא הפנה באיטיות את המבט שלו אלי וכשהבחין בי הזדקף במהירות ואמר היי מה אתה עושה כאן תסתלק מיד לפני שאני אכנס בך, לא זזתי מהמקום ושתי דמעות גדולות התנודדו לי בין האישונים לריסים. גברת נורית אשתו יצאה מהמטבח בידיים רטובות והסתכלה עלי ואמרה ליוסף למה אני צועק על ילד קטן שבסך הכול רוצה לבקר את השכנים שלו, ואז יוסף ריכך את הפנים שלו והרים את הגבות, או שאולי חייך, וקרא לי לשבת על הספה ונורית אמרה לי שהיא תביא לי גלידה שהיא בעצמה הכינה.
את הטלוויזיה בבית של משפחת מקלברג הקיפה ספרייה ענקית מלאה בספרים עבים שתמונות בשחור לבן ממוסגרות הסתירו את חלקם. הסתכלתי עליהן. הייתה שם תמונה של אישה זקנה עם מעיל פרווה עבה, ובתמונה אחרת זוג זקנים שמנים יושבים על כיסא, ומסביבם איש ואישה צעירים ושני ילדים קטנים. יוסף ראה שאני בוהה בתמונה הזאת וקם והלך לספריה והוריד את התמונה ואמר לי אתה רואה אותם, תוך שהוא מצביע על זוג הזקנים, אלה סבא וסבתא שלי, ואלה שני ההורים שלי ואחי הגדול. וזה בצד ימין הנמוך, זה אני. הוא נאנח והשתעל ואמר לי שאת כולם רצחו הגרמנים הנאצים ורק הוא שרד כי הוא היה כל כך קטן שהוא הצליח להסתתר בתוך תנור אפיה.
תגיד, הוא שאל אותי, לימדו אותך כבר על השואה, ולא הספקתי לענות כי בדיוק נורית נכנסה עם גביע גלידה ודובדבן אדום בקצה ואמרה ליוסף להפסיק כבר להפחיד את הילד עם הסיפורים האלה. תן לו שיגדל, תראה כמה הוא צעיר וטוב. ויוסף אמר לה שצריך לספר להם עוד שהם קטנים כדי שיגדלו ויתייחסו יפה לכל מי שחזר משם. סיימתי לאכול את הגלידה ושמעתי שמישהו הוריד את המים בחדר השירותים ונורית אמרה לי לעלות הביתה כי בטח אימא כבר דואגת נורא.
עליתי לקומה הרביעית ופתחתי את הדלת מבלי לדפוק, אבל היא הייתה נעולה. ואז אהרון השכן מהדלת הימנית יצא החוצה ואמר לי שהיום אני ישן אצלם כי אימא ואבא נסעו ללוויה של יורם. ומחר אני לא אלך לגן וסבתא שלי השנייה, זאת שאח שלה לא מת, תבוא לקחת אותי אליה. לא רציתי לישון אצלם כי הבן שלהם כל הזמן הרביץ לי ופעם הוא פינצ'ר לי את הכדור עם מסמר וסיפר לאימא שלי שאני עשיתי את זה, ואימא החטיפה לי מכות ושלחה אותי לישון מוקדם ולא ראיתי חבובות בטלוויזיה. התחלתי לבכות וצרחתי שאני רוצה את אימא וזרקתי את התיק שלי על הרצפה ורצתי למטה עד גן השעשועים וישבתי על הספסל מול המגלשה מאבן ובכיתי. ואישה אחת עם מטפחת ראש ועגלה של תינוק שאלה אותי אם איבדתי את אימא שלי והנדתי בראש שלי והיא המשיכה ללכת. ואז ראיתי את דוד מוטי מתקרב אלי והפסקתי לבכות הוא נתן לי קרמבו וליטף לי את השערות ואמר לי שמחרתיים אימא ואבא יחזרו ושאתנהג יפה כי בטח גם ככה קשה להם. סיימתי לאכול את הקרמבו וטיפות דקות של גשם החלו לנקד את האספלט. הסתכלתי למעלה וניסיתי לא למצמץ עד שטיפה אחת צנחה בדיוק אל תוך העין השמאלית שלי. קמתי ועליתי בחזרה את כל המדרגות ונכנסתי לבית של אהרון ובת שבע.
בלילה כשכולם ישנו חלמתי שאני בתוך הבית שלי יושב על הספה המשובצת ואימא ואבא נמצאים שם וגם סבא וסבתא שם וגם סבתא השנייה, ואפילו אלי חבר שלי שם. ופתאום כולם יצאו מהבית והשאירו אותי לבד ואחרי כמה שניות יצאה אישה שאני לא מכיר מהמטבח ועשתה לי פרצוף מפחיד ורציתי לצעוק מרוב פחד, ואז ראיתי שזה דוד מוטי והוא צחק ואמר לי די די תירגע זה אני, רק רציתי להבהיל אותך. בבוקר כשהתעוררתי היה שקט מוחלט חוץ מהציוץ של הכנריות שלי שהצלחתי לשמוע אפילו מהבית של אהרון ובת שבע. יצאתי אל הסלון ובת שבע ישבה על הספה וסרגה מפה לבנה. מתי סבתא תבוא לקחת אותי שאלתי אותה והיא אמרה שהיא לא יודעת בטח בצהרים. אחרי ארוחת הבוקר שאלתי את בת שבע אם היא מכירה את דוד מוטי והיא אמרה כן וגם שהיא ראתה אותו יושב אתמול בצהריים על מעקה הבטון בכניסה לבניין. ואז היא שאלה אותי אם אני עצוב כי יורם נהרג ואמרתי לה שאני לא יודע. ואז היא אמרה לי שלפני הרבה שנים היה לה אח שקראו לו דויד ובאיזה יום שבת אחד כל המשפחה נסעו לים והוא טבע ומת, ומאז בכל מקום שהיא נמצאת אפילו כשהיא מרגישה בו הכי מאושרת בעולם, היא תמיד רואה את הים.
בשעה ארבע וחצי סבתא שלי הגיעה עייפה מהנסיעה ומהעלייה של כל המדרגות. רצתי אליה בשמחה וחיבקתי אותה והיא אמרה לבת שבע תודה רבה על זה שהיא שמרה עלי, ולא תודה אחרי שהיא הציעה לה משהו לשתות, ונסענו יחד באוטובוס עד הבית שלה. כשנכנסו פעמון הרוח שהיה תלוי בסמוך לדלת השמיע את הצלצול המוכר שלו, וראיתי את דוד מאיר ישן על המיטה בחדר. סבתא אמרה לי להיות בשקט כדי שלא אעיר אותו ומיד נכנסה לחדר השני וחזרה עם חפיסת שוקולד, פתחתי את חבילת השוקולד וחתכתי קובייה אחת קטנה והכנסתי אותה לפה ולעסתי בשקט, סבתא הדליקה בשבילי את הטלוויזיה והלכה אל המטבח ואחרי חצי שעה קראה לי לאכול עוף ואפונה אבל קודם לשטוף את הפה מהשוקולד שלא יתערבב הבשר עם החלב. אחרי שסיימתי לאכול את העוף והתחלתי לאכול את גרגרי האפונה אחד אחד, היא סיפרה לי שפעם שאימא שלי הייתה קטנה היא ברחה מהבית וחזרה רק כעבור יומיים עם דוד מוטי שאמר שהוא מצא אותה בוכה בחצר של בית הספר. ואז אמרתי לסבתא שגם אני מכיר את דוד מוטי ואתמול הוא הביא לי קרמבו. וסבתא נאנחה ואחר כך השתעלה ושאלה אותי אם אני מכיר את דודה שלומית. ואמרתי לה שלא והיא צחקה ואמרה בטח שלא, היא נפטרה בגיל שלוש מלא זמן לפני שנולדתי והיא לא הספיקה לצלם אותה כי בתקופה ההיא לא לכולם היו מצלמות. באותו יום, היא אמרה לי, זה היה בחופש הגדול, שלומית באה אליה בוכה ואמרה שאימא שלי דחפה אותה ולקחה לה את הבובה ואז היא כעסה נורא ונתנה לאימא שלי סטירה חזקה כי היא כל הזמן רבה עם שלומית בגלל שהיא קנאה ממנה, כי שלומית הייתה הכי קטנה בין האחים והאחיות. ואז אימא שלי יצאה מהבית ולא חזרה ואז שלומית אמרה לסבתא שלי שכואב לה הראש וסבתא הכינה לה תה והשכיבה אותה לישון ובערב היא התעוררה וקדחה מחום והקיאה על כל המיטה. וסבא שלי, שאז הוא היה עוד חי, הזמין מונית והם לקחו אותה לבית החולים ואחרי כמה שעות הרופא, שהיה עם זקן גדול וכיפה שחורה, יצא והודיע להם ששלומית נפטרה מקריש דם במוח, וסבא שלי לא בכה רק צעק על הרופא, אתה הרגת אותה, אתה הרגת אותה.
חבל שלא צילמתי אותה, אמרה לי סבתא, אני כבר לא זוכרת איך היא נראתה, רק זוכרת שהיו לה עיניים כחולות כמו השמיים אחרי פסח, היא עצרה ונאנחה ואמרה כמה מילים במרוקאית שלא הבנתי ואחר כך אמרה, לאף אחד במשפחה אין עיניים כחולות רק לה היו.
למחרת בערב ההורים שלי הגיעו לבית של סבתא ולקחו אותי בחזרה הביתה. בדרך שאלתי את אימא על אחותה שלומית והיא אמרה שהיא לא זוכרת. כשהגענו כבר היה חשוך וקר ואימא שלי לא הסכימה שאשאר בחוץ ואשחק כדורגל עם יוסי. עלינו במדרגות, חולפים על פני הדלת של משפחת מקלברג ומשפחת שרוני, עולים עוד קומה אחת ונכנסים בדלת הימנית. אבא התיישב עייף על הספה המשובצת, ואימא לקחה מטאטא והחלה להבריש את הרצפה, מתפעלת מכמות האבק שהספיק להצטבר בתוך יומיים. נכנסתי אל החדר ורוקנתי את מגירת הצעצועים על הרצפה ושחקתי עם הסוס הוורוד המשוחרר. הוא קיפץ בשמחה על השטיח ונפל. הרמתי אותו והוא אמר שבגלל שהוא היה כלוא הרבה זמן בתוך הכלוב הקטן הוא צריך להתאמן בדילוגים ודהירות. ואז מישהו נכנס אלי לחדר. זה לא היה דוד מוטי, זה היה יורם. הוא היה לבוש במדים ונעלי צבא. הוא התיישב על השטיח וטפח לי על השכם. אחריו נכנס ילד רזה וגבוה. זיהיתי אותו מהתמונה בבית של משפחת מקלברג זה היה אח של אדון יוסף, וגם הוא התיישב על הרצפה ואמר וואו כמה משחקים יש לך, ואני צחקתי ואמרתי לו שיש לי עוד מלא צעצועים בארון, ואז נכנס ילד שמנמן עם נמשים על כל הפנים, ואמר לי שקוראים לו דויד וגם הוא רוצה לשחק אתנו, ואחריו נכנסה ילדה קטנה וחמודה עם חצאית כחולה וחולצה לבנה ועיניים כחולות והתיישבה על המיטה שלי. שיחקנו כולנו במלחמה עם טנקים ותותחים וחיילים קטנים ירוקים ואני ויורם ניצחנו את כולם, כי יורם הוא חייל והוא מבין במלחמות. ואחר כך שיחקנו את משחק השקט, אבל הוא הסתיים מהר כי אח של אדון יוסף התפרץ בצחוק וכולם צחקו אחריו. ואז שלומית סיפרה לנו סיפור וכולם הקשבנו לה בדממה כי היה לה קול שקט כזה שבקושי נשמע. ואחרי שהסתיים הסיפור וכולנו מחאנו כפיים אימא נכנסה לחדר ואמרה שהגיע הזמן לישון, ושאלתי אותה אם כולם יכולים לישון איתי והיא אמרה לי שכן אבל קודם שנסדר את החדר מכול הצעצועים והבלגן.
אחרי שסידרנו יפה את החדר, עליתי למיטה ואח של אדון יוסף ודויד נשכבו על השטיח ועצמו עיניים. שלומית נשכבה על הבובה הענקית של הדוב שיורם הוריד בשבילה מראש הספרייה, ואחר כך נכנס איתי למיטה ואמר לילה טוב, וכולם ענו לו לילה טוב ונרדמו. מבעד לדלת המרפסת ראיתי את דוד מוטי עומד ומעשן. הוא הפנה את מבטו אלי וחייך ונופף בידו. נופפתי אליו בחזרה ועצמתי עיניים. רציתי להירדם, וחשבתי שאם כולם היו נושמים אז יכולתי להירדם למקצב הנשימות שלהם. ואז החלטתי שאני אנשום בדיוק אחרי כל פעם שהם אינם נושמים: אי נשימה-נשימה, אי נשימה-נשימה, אי נשימה-נשימה, וככה נרדמתי למקצב אי הנשימות שלהם - הנשימה שלי, עם חיוך קטן על הפנים וטיפת גשם בעין שמאל.
נכתב לפני 4 שנים ו-8 חודשים
קבוצות קריאה:
הקוראים:


הביקורות האחרונות של אודי שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. סולאריס - סדרה לספרות יפה # / סטניסלב לם שום דבר שקראתי לפני לא עולל ... המשך לקרוא גוסטב לפני חודש
2. זכרון דברים - הוצאה מחודשת / יעקב שבתאי אהבה ומוות. שתי העוצמות הגד... המשך לקרוא גוסטב לפני חודש
3. הנסיך הקטן [תרגום:אריה לרנר] - כריכה קשה / אנטואן דה סנט-אכזופרי הנה אני נכנס לקודש הקודשים ... המשך לקרוא גוסטב לפני חודש
4. מאה שנים של בדידות [6 הנבחרים] - הוצאה מחודשת - ספריה לעם #167/8 / גבריאל גרסיה מארקס במסגרת תוכניתי הלא רשמית "ב... המשך לקרוא גוסטב לפני חודש
5. האלכימאי (הוצאת כתר) - כריכה קשה / פאולו קואלו מה זה החרא הזה?!... המשך לקרוא גוסטב לפני חודש
6. איגוד השוטרים היידים - ספריה לעם #583 / מייקל שייבון בדרך כלל אני לא משתגע על ספר... המשך לקרוא גבינה צפתית לפני חודש
7. איגוד השוטרים היידים - ספריה לעם #583 / מייקל שייבון בדרך כלל אני לא משתגע על ספר... המשך לקרוא אדמה לפני חודש
8. איגוד השוטרים היידים - ספריה לעם #583 / מייקל שייבון בדרך כלל אני לא משתגע על ספר... המשך לקרוא רץ לפני חודש
9. איגוד השוטרים היידים - ספריה לעם #583 / מייקל שייבון בדרך כלל אני לא משתגע על ספר... המשך לקרוא סנטו לפני חודש
10. איגוד השוטרים היידים - ספריה לעם #583 / מייקל שייבון בדרך כלל אני לא משתגע על ספר... המשך לקרוא תמי לפני חודש
11. איגוד השוטרים היידים - ספריה לעם #583 / מייקל שייבון בדרך כלל אני לא משתגע על ספר... המשך לקרוא נתי ק. לפני חודש
12. איגוד השוטרים היידים - ספריה לעם #583 / מייקל שייבון בדרך כלל אני לא משתגע על ספר... המשך לקרוא חגית לפני חודש
13. איגוד השוטרים היידים - ספריה לעם #583 / מייקל שייבון בדרך כלל אני לא משתגע על ספר... המשך לקרוא פַּפְּרִיקָה לפני חודש
14. איגוד השוטרים היידים - ספריה לעם #583 / מייקל שייבון בדרך כלל אני לא משתגע על ספר... המשך לקרוא עמיחי לפני חודש
15. איגוד השוטרים היידים - ספריה לעם #583 / מייקל שייבון בדרך כלל אני לא משתגע על ספר... המשך לקרוא מחשבות לפני חודש
16. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא shila1973 לפני חודשיים
17. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא אתל לפני חודשיים
18. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא רץ לפני חודשיים
19. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא מוריה לפני חודשיים
20. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא סוריקטה לפני חודשיים
21. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא tuvia לפני חודשיים
22. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא בוב לפני חודשיים
23. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא אדמה לפני חודשיים
24. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא אירית לפני חודשיים
25. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא עמיחי לפני חודשיים
26. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא תמי לפני חודשיים
27. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא yaelhar לפני חודשיים
28. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא מרתיקה לפני חודשיים
29. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא מירבכו לפני חודשיים
30. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא כרמליטה לפני חודשיים
31. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא פרק ראשון לפני חודשיים
32. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא רונדנית לפני חודשיים
33. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא חני לפני חודשיים
34. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא לי יניני לפני חודשיים
35. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא Pulp_Fiction לפני חודשיים
36. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא סנטו לפני חודשיים
37. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא זלי לפני חודשיים
38. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא רויטל ק. לפני חודשיים
39. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא מחשבות לפני חודשיים
40. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא פרפר צהוב לפני חודשיים
41. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל בשני דברים אני בטוח לגבי הס... המשך לקרוא אושר לפני חודשיים
42. הזעקה של אוסף 49 / תומס פינצ'ון אדיפה מאס מתבשרת שהיא הפכה ... המשך לקרוא אדמה לפני חודשיים
43. הזעקה של אוסף 49 / תומס פינצ'ון אדיפה מאס מתבשרת שהיא הפכה ... המשך לקרוא אושר לפני חודשיים
44. הזעקה של אוסף 49 / תומס פינצ'ון אדיפה מאס מתבשרת שהיא הפכה ... המשך לקרוא שמוליק כ. לפני חודשיים
45. הזעקה של אוסף 49 / תומס פינצ'ון אדיפה מאס מתבשרת שהיא הפכה ... המשך לקרוא רץ לפני חודשיים
46. גבר מאוהב - המאבק שלי #2 / קרל אובה קנאוסגורד ****** לחלקו הראשון של היציר... המשך לקרוא Mira לפני חודשיים
47. הזעקה של אוסף 49 / תומס פינצ'ון אדיפה מאס מתבשרת שהיא הפכה ... המשך לקרוא עמיחי לפני חודשיים
48. הזעקה של אוסף 49 / תומס פינצ'ון אדיפה מאס מתבשרת שהיא הפכה ... המשך לקרוא זלי לפני חודשיים
49. הזעקה של אוסף 49 / תומס פינצ'ון אדיפה מאס מתבשרת שהיא הפכה ... המשך לקרוא סוריקטה לפני חודשיים
50. הזעקה של אוסף 49 / תומס פינצ'ון אדיפה מאס מתבשרת שהיא הפכה ... המשך לקרוא סנטו לפני חודשיים



©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ