קיקלופ מכונת ספרים

קיקלופ מכונת ספרים

בן 8 מתל אביב - יפו




» דירג 0 ספרים
» כתב 34 ביקורות
» יש ברשותו 850 ספרים
» מוכר 838 ספרים
» נרשם לסימניה לפני שנתיים ו-7 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני 4 ימים
» קיבל 229 תשבחות לביקורות שכתב

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של קיקלופ מכונת ספרים

» מדף הספרים (4 מתוך 850)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 34 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

למרות כל המגרעות שיש ב"אינטלקטואליזם" (בניגוד להגות) – ההתהדרות יתר במושגים עמוקים לכאורה, ההתבשמות בחכמתך, השימוש במושג... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-5 חודשים


הפורנוגרפיה כמצב אנושי, כאומנות (יש ספויילר) היצירה הזו מכילה בתוכה, כראוי ליצירות מופת, מספר רבדים בעלי משמעות עמוקה ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-6 חודשים


הקמצן והקפיטליסט אנחנו בפיתחו של עידן טראמפ. אני כותב "עידן" משום שגם אם טראמפ לא יצלח אפילו את השנה הראשונה לכהונתו, הבח... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-6 חודשים


הטקסט הספרותי הוא מעין רקמת תחרה מלאה חורים והקורא הוא המתבונן המאחד, המגשר על החורים והופך את הרקמה לסיפור קוהרנטי, בע... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-6 חודשים


"האם ראית את הלויתן הלבן?" – על הריקנות של הפרגמטיזם האמריקני האומנות הגיעה באיחור לארצות הברית. במדינת המהגרים הזו, שה... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-6 חודשים


החינוך האירופאי הישן בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון נוהגים לציין את "עשור הנפט" (1973-1982) כתקופה רבת חשיבות ליחסי הכוח... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-6 חודשים




מוצגות 4 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

מרבית ספריה של ברנה בראון הם בעצם המחקרים ותוצאות מחקר שלה ב... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-6 חודשים


את האמריקאי השקט החלטתי לקרוא לקראת נסיעה קרובה לויאטנם כדי לקבל נקודת מבט נוספת על ההיסטוריה של המדינה המיוסרת הזו. ההי... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-7 חודשים


הספר "תחנות כבות" הוא אסופת יצירות וגם פרויקט. נסיון לכלול חלק חשוב מיצירתו של דוד פוגל בספר אחד. לכן הוא ליקוטי באופיו: י... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-7 חודשים


ביום שישי האחרון אספתי את הילדים מבית הספר, כמנהגנו מידי שישי. בזמן שחיכיתי ישבתי על ספסל וקראתי לי ב"החלקיקים האלמנטריים... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-11 חודשים


עוקבים אחריו
מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני שנתיים ו-7 חודשים
» /
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

אסון תעופה אדום 10 פעמים


חיכינו למטוס בלה-גארדיה, ניו יורק. מול הבואינג 777 הניבט מחלונות הענק של הטרמינל על רקע הלילה, ישבו על כסאות ההמתנה נוסעים; חלקם תיירים, חלקם דתיים, נשים זקנות, אנשים ממוצעים ואפורים שאת פרצופם אתה שוכח מהר.
הייתי עייף. משך יותר משעה חיכיתי ליד דלפק ה"צ'ק אין" יחד עם עובדי החברה הממתינים לעלות למטוס כנוסעי שירות; רגעי המתח של נוסע שתמיד נמצא במצב ארעי, תלוי בחסדיהם של אלוהי הסטטיסטיקה: כמה נוסעים יופיעו לטיסה וכמה יבטלו, כמה נספחים חדשים ב"וֵויְטִינג לִיסט" (אשתו של הקפטן, בן זוגו של מנהל השירות). לבסוף, אחרי תור של ארבעים איש שכבר נאמר להם קודם לכן כי אינם עולים משום שהמטוס כבר מלא, חל מפנה: הפקיד בדלפק החל קורא בשמות ומחלק להם את כרטיסי העליה למטוס. אחד אחד הם עזבו את רחבת הבידוק אל עבר שער שלוש. רות כבר הייתה על המטוס יחד עם שאר הצוות. הטיסה הבאה אמורה הייתה לצאת רק בעוד שלושה ימים ואני נותרתי ללא דבר עליי. חפציי היו עמה.
לבסוף קראו בשמי: "Mr. Perry? You are on the plane". לקחתי את כרטיס העלייה למטוס וברישול מה, כשאני אוחז ביד אחת את שקית הספרים שרות קנתה במוזיאון ה-Moma וביד השניה גורר את מזוודת הטרולי, התחלתי ללכת לכיוון השער. מסדרונות נוצצים, נקיים ועם זאת אנונימיים, ארוכים ללא תכלית. מסועים מיותרים; מאות שערים מיותמים עד שמגיעים לזה הרצוי. ליד השער אנחנו ממתינים עוד זמן רב; הטיסות כמעט תמיד יוצאות באיחור. חברות התעופה מפסידות על כך מליונים. האם זה בכלל משתלם להן?
הנה זאת שראיתי בדרך לכאן אוחזת בתינוקת בת לא יותר מחודש. היה לה בן זוג, טייס המשנה, שטרח להפגין את גאוותו בילודה עוד כשהיינו במלון. הוא נכנס למטוס קודם לכן יחד עם שאר הצוות. כבן גילי, גברתן, מכנסיים שחורים וחולצה לבנה עם דרגות זהב. עתה היא לבד עם התינוקת, יושבת לצד ממתינים אחרים. לובשת קומבינזון אפור עם מכנסי ג'ינס שקנתה בשדרה החמישית. לבושה לבוש סר טעם ומצועצע, כמי שגדלה בפריפריה והשיגה את יעדיה העיקריים: התחתנה עם טייס, תלד לו ילדים. הוא יהיה כוחני ואסרטיבי, היא תִלמד חינוך או טיפול כלשהו. נראית כחושה וחיוורת כאילו ילדה רק לפני כמה שעות. מספר מבטים מופנים לעברי, אני מתעקש להמתין בעמידה. בחירה פחות טובה, של הלא מנוסים בהמתנות; עדיף לשבת. לבסוף אני נכנע.
מעברו השני של החלון, על גבי מרחב האספלט המואר שפרוס היה תחתינו עד היכן שנבלע בחשכת הלילה, עסק צוות הקרקע בהכנת המטוס להמראה. עובד בסרבל לבן חיבר צינור מפּוּח לנקודה בלתי נראית; אחר בדק עתה את כן הנשא הקדמי ודיבר בקשר, ככל הנראה עם הטייס שראשו הזעיר ניבט מבעד לחלונות המוארים של הקוקפיט. שורת מזוודות על מסוע אוטומטי נבלעה באיטיות אל בטן המטוס.
אחרי כל אסון תעופה טרחו קרייני הטלויזיה להזכיר כי הטיסה הייתה עדיין כלי התחבורה הבטוח ביותר. אבל אותה סטטיסטיקה גם הראתה כי רוב מוחלט של תאונות הטיסה הקטלניות נגרמו בשל טעות אנוש. כלומר, ברוב המקרים בהם צריך היה הטייס להתערב הוא נכשל. המסקנה מכל זה, אמר לי פעם מהנדס רוסי אחד, היא ברורה: טיסה ללא טייס הייתה בטוחה יותר; המטוסים הרי יודעים כבר להטיס את עצמם. לטוס במטוס ללא טייס, חשבתי... טוב, אולי יש כמה שהיו מוכנים לנסות. המספרים שאיששו על כל פנים את התפיסה כי הטיסה הייתה כלי התחבורה הבטוח ביותר הובילו עם כן גם למסקנה שלא צריך טייס במטוס. ובכל זאת, אלו שתמכו במסקנה הראשונה השתמשו בטיעונים שונים בכדי לסתור את השניה.
אבל כל הדיבור התכליתי שניסה לסלק את אימת הטיסה בטיעונים סטטיסטיים רק חיזק את נוכחותה של אותה אלת הגורל, מוֹיְרַת השמיים, שתבעה את קורבנותיה מעת לעת, והותירה את קהל הטרגדיה הזו, הצופה בטלויזיה, מביט באיימה נוכח סיום נוסף של מחזה שגיבוריו לא את האמת ביקשו אלא את החיים. איימת הטיסה הייתה נקודה ארכימדית מוצקה ומוחלטת הרבה יותר מהסטטיסטיקה ולא נדרשה להצדקות כאשר התגלתה סתירה פנימית בין הנתונים. ביודעי זאת השתמשתי במאגר נתונים חלופי, סטטיסטיקה אסתטית של מספרי הטיסות האבודות וכשליהן הטכניים. מאז הטיסה הראשונה עם רות כבן זוג התחלתי לנבור בהיסטוריה של אסונות התעופה, מקטלג אותם אחד אחד, מתמכר לסדרת הטלויזיה Minutes from disaster של ערוץ הנשיונאל ג'אוגרפיק שתארה בפרוטרוט ובדרמטיות טכנית את הרגעים האחרונים של טיסות שהסתיימו ללא נחיתה: תמונת הטייסים בקוקפיט אוחזים בחוזקה בהגה כשמבטם אחוז אימה נוכח האדמה המתקרבת במהירות; נוסעים מיואשים, צורחים בהיסטריה בזמן שהמטוס מִטלטל אל סופו המובטח; מספרי הטיסות התלת ספרתיות, כמו כדורי בינגו מוגזמים: טיסה 295 של סָאוּס אפריקן איירליין - התלקחות תא המטען, טיסה 801 של קוריאן אירליין - כשל במערכת הניווט, טיסה 232UA של יונייטד איירליין (אסון סו סיטי) - כשל במערכות ההידראוליות של מטוס ה-DC10.

חסר מעש עתה, שלפתי את אחד הספרים שקנתה רות ב- Moma: Andy Warhol- Supernova. כמו הרבה דיילות חיבבה אומנות ונהגה לקנות קטלוגים של תערוכות במוזיאונים בהם ביקרה בשהיות הממושכות. הספר היה מעין אלבום רטרוספקטיבה של האמן: סדרת פחיות הקמבל'ס המשוכפלות, מרילין מונרו בארבע וריאציות בצבעים עזים. בין 1962 ל-1964 התמקד וורהול בסדרת ה-Death and Disasters שלו: הדפסי משי של אסון שימורי הטונה, סדרת אסון האמבולנס, ומתחת להדפסים, השמות האנונימיים: "אסון ירוק 10 פעמים", "חמש מיתות על אדום", "כסא חשמלי קטן". ליד אחד ההדפסים הופיע ריאיון איתו:
מתי התחלת את סדרת המוות?
אני חושב שזה היה תמונת התרסקות המטוס, העמוד הראשון של העיתון – 129 מתו. באותו זמן ציירתי גם את סידרת המרילין. הבנתי שכל מה שאני עושה קשור למוות. זה היה חג המולד, או "יום העבודה" – חג – ובכל פעם שפתחת את הרדיו הם אמרו משהו כמו "ארבעה מיליונים עומדים למות". זה התחיל את הסידרה. אך כאשר אתה רואה תמונה נוראה שוב ושוב, אין לזה בעצם שום השפעה עליך .
בעצם, חשבתי, כשבהיתי בחוסר עניין ב"אסון שימורים כחול", הטעות ההנדסית ניצחה את הטרגדיה. אריסטו טעה: ה"טֵכְנה" - האמנות שמטרתה הבנת התנאים שהנבואה מתְנה בכדי שהיא עצמה תתרחש, הייתה בסך הכל יד המקרה, טעות טכנית: הבורג שנשכח, החומר הלא נכון ממנו עשוי מיכל הדלק. גם המקרה של אדיפוס היה כזה. אדיפוס, כמו אסונות התעופה, היה קורבן של הסטטיסטיקה. תפיסת "שינוי סדרי עולם" של רצח אב ומשכב אם נכללה בביטחה בסטיית התקן. כמה התרחקנו מחשיבה עתיקה זו. הבורג החסר שגרם לטרגדיה ויזואלית היה מרתק בהרבה וסרטי הקיץ של הוליווד אשר גרפו מיליונים היו ההוכחה הברורה לכך. השחקנים ההיסטריים ששיחקו את הקורבנות בעוד תאונה מחרידה של Minutes from disaster הציגו מחזה יפיפה: בעוד רגע, ידע הצופה, הם ימותו מוות נורא. דמות הקרבן התורנית הוכנסה לקופסאת השימורים המוטסת בכדי שניתן יהיה להוציא אותה להורג ללא עקבות, שוב ושוב. וכך אכן היה בכל פרק חדש של סדרת הטרגדיה הזו. יצירת אהדה על פי אריסטו על ידי דמות מוכרת שתפקידה לעורר את החמלה והפחד לכדי יצירת קתרזיס הייתה בשורה התחתונה לא יותר מאשר אדישות לסבל האחר והנאה ממותו הסתמי, שוב ושוב.

ברמקול נשמעה הודעה: All pasangers for flight LY001 to Tel Aviv kindly requested to gate no 3. The diparture is starting now. הנוסעים החלו עתה להישפך אל פתח הכניסה. קמתי והצטרפתי אל הזרם. בקצה השרוול, בכניסה למטוס, נשמע זמזום חשמלי דק. המטוס מחובר היה עדיין לאספקת החשמל הקרקעית. רות, במדים ובאיפור העז, המוגזם, נראתה נהדר. היא עמדה בין שאר הדיילות שברכו את הנוסעים בכניסה למטוס, אך כמעט ולא הביטה בי, מפחדת להביע קרבתה אלי בפומבי, כרגיל. במסדרון, בעודי מחפש את המושב שהוקצע לי, נשמעה מוסיקת מעליות מרגיעה. בכיסי המושב היו תקועות חוברות הבטיחות והדיוטי פרי. מאחוריהן מצאתי את מגזין הטיסה של הנשיונאל ג'אוגראפיק, אותו הכרתי כבר מהטיסות הקודמות.

לאחר זמן, אחרי שכבר נסגרו הדלתות והמטוס החל להסיע על המסלול, נוצרה לפתע דממה. האורות כבו. החלל מסביבי הפך שקוף באטימותו. דבר מסביבי לא היה קיים; דבר לא זע. לאחר שהות והמתנה דרוכה על מסלול ההמראה נפתחו המנועים במלוא העוצמה והמטוס החל להאיץ בכבדות אל תוך הלילה. ברגעים האחרונים טלטלו רעידות עזות את המושב שלי שלפתע היה נטוע בחלל ריק, אפל, מוחלט.
נכתב לפני שנתיים ו-7 חודשים
אפליקציית הסִפרות

בשביעי לאוקטובר הקמנו בישיבה מיוחדת בה השתתפו שלושה עשר סטודנטים בביתו של רוזנברג את התנועה הספרותית "דוגמטיקה פואזיס 011". כללי הכתיבה תומצתו במניפסט למספר עקרונות ברורים ופשוטים וכולנו התחייבנו לפעול לפיהם. בדומה לתנועות היסטוריות לפנינו רצינו להשתמש בשפת התקופה בכדי לייצג אותה, וכך, מה שהנחה אותנו בגיבוש העקרונות של המניפסט היו הפירסומות של גוּגל, אותן מודעות קטנות בנות שתי שורות וכותרת שמופיעות בצד הדף של תוצאות החיפוש. גוגל הגבילה את מספר המילים בהן ניתן להשתמש בתבנית זו, בדומה למודעות הישנות שהיו בעיתון. אלא שכאן היה הצמצום קיצוני: הכותרת הייתה חייבת להיות בת פחות מחמש מילים והתוכן בין שתי השורות יכול היה להיות ארוך רק במעט מזה. אורך הזמן בו שהה גולש בדף אינטרנטי עמד על 3.2 שניות בממוצע; היה צריך לתמצת את המסר ככל הניתן, לגרום לגולש ללחוץ על המודעה במהירות לפני שיעבור אל הדף הבא.

לפי תבנית זו גיבשנו את המניפסט שלנו: הסיפורים חייבים להיות קצרים ומתומצתים, בני לא יותר מעמוד אחד של מסמך word בפונט אריאל גודל 12. כל מה שאינו חשוב יש להשמיט, התיאורים חייבים להיות מינימליים ועובדתיים, ללא מבע משולב של סופר הנובר בנפשות הדמויות. הטקסט חייב לתפוס את הקורא במשפט הראשון (חוק 3.2). באותה פגישה חתמנו כולנו על ההצהרה שהודפסה על גבי דף מהודר שהזכיר הצהרה חוקתית.

אלא שכבר בהתחלה התגלו בעיות. רבים מאיתנו חרגו מהחוקים. חלק התקשו להימנע מתיאורים שכללו מבעים מורכבים או שימוש בשפה מליצית, דברים שנאסרו במניפסט בבירור. רובינו, בעצם להוציא את גרין ואת קוניאק, לא הצליחו לעמוד בכּלל הגבלת אורך הטקסט. להיפך, היו כאלו, שבשל הכללים הנוקשים התחילו אפילו לכתוב ספר, לטענתם שלא במתכוון. הנתונים באתר דוגמטיקה 011 שיקפו את הבעיה: הגולשים זנחו את הסיפורים הארוכים מדי, דבר שגרם לדירוג נמוך בגוגל אנליטיקס. התנועה באתר הייתה נמוכה כך שגם הסיפורים שעמדו בכללי המניפסט כמעט ולא נקראו.

גרין ואני נועצנו מה לעשות והוא העלה את רעיון האפליקציה: החברים יכתבו באמצעות תוכנה אשר תעתיק את המודל של גוגל בהתאם לכללי המניפסט. התוכנית תיתן אינדיקציה למידת הרלוונטיות של המילים בהן השתמש המחבר בהתאם למילות החיפוש של הגולשים ותמליץ על מילים "חמות" שכדאי להטמיע בסיפור. במודול ניסויי שעשינו כעבור מספר חודשים בהרצת גירסת בֵּתא של האפליקצייה ניכר היה שהתוכנה עושה את העבודה: הכנסנו סיפור קצר מתוך הדקאמרון לבוקצ'יו על אישה המהתלת בבעלה, בוגדת בו ומכניסה את מאהבה לתוך חבית. זו הייתה בחירה טובה, סיפוריו של בוקצי'ו היו תמציתיים ותכליתיים. המערכת הציעה מילות מפתח שבהטמעתם בתוך הסיפור יקודם הטקסט בתחומי החיפוש המבוקשים: "גירושין", "גישור", ו-"דיני משפחה". וכך, שינינו מעט את העלילה והוספנו את מילות המפתח ליצירה המקורית: הבעל המקורנן שאשתו החביאה את מאהבה בתוך חבית תובע מאשתו גירושין. המאהב מציג עצמו כשופט ומציע הסכם חלוקת רכוש במסגרתו האישה מקבלת את החבית והבעל מקבל הנחה בתשלום דמי המזונות על הילד שאינו שלו.

התוצאות לא אחרו לבוא: הדירוג שלנו עלה מהר. תוך שבועיים הראה גוגל אנליטיקס עליה חדה במספר הכניסות לאתר דוגמטיקה פואזיס. האתר הופיע במיקומים גבוהים במילות החיפוש החמות ואתרים התחילו לפרסם אצלנו. החלתנו ליישם את האפליקציה ונתנו לשאר החברים להשתמש בה. האתר שיגשג. גם הוצאות ספרים פנו אלינו בבקשה לפרסם באתר שלנו. רוזנברג התראיין בתכנית הבוקר של ערוץ 2 ופרט את עקרונות הדוֹגמה. נציג של וולמארט פנה אלינו במייל שנראָה כמו התחלה של גישוש לקראת שיתוף פעולה. בקצב הזה, התחלנו לדבר על הפיכת דוגמטיקה פואזיס לחברה ציבורית. היינו קרובים להנפקה.

יום אחד קיבלנו הזמנה מראש החוג לספרות. המהומה סביב האתר שלנו הגיעה גם אליו. בשעת בוקר נכנסנו גרין ואני למשרדו. מאחורי השולחן הוא ישב זחוח, עינו העצלה פזלה החוצה אל מחוץ לאישון תחת משקפי המתכת הרבועים. לבוש היה במקטורן הטוויד הנצחי שלו ומפיו השתרבבה מקטרתו הפאלית. עתה, מקרוב, נראה כמו חיקוי של סארטר. "בואו בואו, היכנסו" הורה לנו בידו כשהוא יושב בכסאו המרווח. המזכירה הגישה לנו קפה. הוא הוציא לרגע את מקטרתו מפיו, חובק את תחתיתה באצבעותיו הבשרניות וביקש ממנה לסגור את הדלת אחריה.

"אֵאֵאֵאֵאֵה, תראו", פתח בדברים, "אגש ישר לעניין, יש עכשיו את כל הסיפור סביב 'דוגמה פואזיס' שלכם. לא אומר כאן את דעתי בנושא. כרעיון טכנולוגי זה רעיון נחמד, הוא באמת מתאים לפרסום באינטרנט. הייתי שותק כל עוד זה נשאר שם חֵבְרַיה. הבעיה שאני מתחיל להרגיש את ה'סייד אפקט' של הרעיון שלכם בתוך כותלי החוג. תראו את זה" הוא הגיש לנו נייר בחינה של אחת הסטודנטיות של שנה א'. "במבוא לפרוזה מערבית קיבלה אחת המתרגלות לפני שבוע את הטופס בחינה הזה...". במארקר אדום סומן קטע בכתב יד ילדותי ועגול. "תקריא, תקריא את זה בקול" אמר לגרין.
"...אדיפוס השתמש בחוקר פרטי בשם טיירסיאס בכדי לגלות את האמת. ה"אמת" שגילה הייתה נוראית: הוא הרג את אביו ושכב עם אימו מבלי שידע על כך. אך הסתבר לו בסופו של דבר כי החוקר היה עיוור. המסקנה שאנו מסיקים, התֵמה העיקרית של הטרגדיה היוונית המיוצגת במיטבה ב"אדיפוס המלך" לסופוקלס הינה כי לגילוי האמת יש מחיר יקר. לכן יש להשתמש בחוקר אמין, שרואה נכוחה... אֵדי חקירות ובילוש – אמינות מעל הכל..."
גרין ואני הבטנו זה אל זה, מחייכים.

"מילא שהיא העתיקה מאיזה פתק" המשיך ראש החוג בזעם, "אבל המטומטמת הזאת פשוט לקחה את הטקסט מתוך ה"מניפסטו פואזיס" שלכם. חבריה זה לא יכול להימשך כך..."

"תראה," אמר גרין "התנועה שלנו זו תנועה מהפכנית. אנחנו משתמשים בייצוגי השפה של התקופה בכדי לתאר אותה, בדיוק כפי שלימדת אותנו כאן בחוג. ומה לעשות, ההווה מורכב גם מפרסומות באינטרנט. מה שאנשים עושים עם זה זה לא באחריותינו. ברגע שהוצאת יצירה לחלל האוויר היא כבר לא שלך..."

"אל תקשקשו לי, אתם פשוט הפכתם למשרד פרסום. וזה אפילו יותר גרוע ממה שאתם חושבים... הרי כל הספרות היום היא ברשת. פרוייקט גוטנברג וכו'. אבל עם כל השינויים שאתם עושים, תוך כמה שנים לא תיוותר אף יצירה מקורית. הכל יהפוך לפרסומת אחת גדולה... קרקס!!!"

"אתה קצת מגזים", אמר גרין, הרי זה לא ישפיע באמת על הסופרים החשובים שלך. הספרות לא משתנה עד כדי כך. ויש עדיין ספרים..."

"אבל הנה זה משפיע, לשם אתם מובילים אותנו, שלא תהיה ספרות בכלל. תראו מה עשיתם מהסיפור של בוקצ'יו". הוא שם את משקפיו וקרא "הסכם ממון, תשלום דמי מזונות, נו באמת..."

"מה אתה מציע אם כך? זו התקופה, אלה פני הדברים – מה אתה מעדיף שלא תהיה ספרות בכלל? אתה לא יכול להתעלם מהאינטרנט, מהמדיומים החדשים. בלי זה לא היינו מגיעים לקהלים שלנו. אני מזכיר לך שמישהו כאן בחדר הזה לא רצה לפרסם אף סיפור של 'דוגמטיקה פואזיס'. לפחות אצלנו הפרסום נעשה דרך הספרות, הנה עכשיו הסטודנטית יודעת לפחות מי זה אדיפוס..."

ראש החוג נשען לאחור באיטיות, הכניס את המקטרת אל פיו, הצית גפרור ופמפם כמה שאיפות עד שהחל מעלה עשן: "יודעת מי זה אדיפוס מה?.." עינו המפזילה הביטה אל חלל האוויר, ראשו שמוט היה מעט לאחור כתוהה. כעבור מספר רגעים בהם נראה מהורהר חזר לדבר. עתה היה רגוע: "אומר לכם דבר מה, אני רוצה להציע לכם משהו, אפשר לקרוא לזה עסקה... אנחנו בחוג מנסים לקדם חוק לעידוד הספרות. יש לספרות העברית לובי די חזק, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם האקדמיה ללשון, יד ושם והמרכז לתרבות יידית בישראל. בכל אופן אנחנו נמצאים בתהליכים מתקדמים של הגשת הצעת החוק ובשבוע הבא הולכת להתקיים הצבעה בקריאה ראשונה של טיוטת החוק בכנסת. מדובר בקידום סופרים, פיקוח על מחירי הספרים והשתתפות פעילה בהוצאה של ספריי מקור. אנחנו גם הולכים לבנות את בית הסופר החדש בנוה צדק, מתחם יפה עם בריכת שחייה, חדר כושר, משהו מתקדם שבאמת ישרת את חברי האגודה. אני מתכוון, וכבר יש ניסוח, להכניס סעיף על איסור בשימוש של אפליקציות ספרות בארץ..."

"אתה לא יכול לעשות את זה!..." זעק גרין ודפק על השולחן, "זה לא חוקי!"

"אבל זה יהיה חוקי, חבריה, ברגע שהחוק יעבור. אני מאמין באמת ובתמים שהאפליקציות האלו פשוט מהרסות את תרבות הספרות בארץ. אבל בואו נהיה כנים. אי אפשר למחוק את התופעה. תראו את כל אתרי ההימורים שצמחו למרות החוק. וזה מה שאני מציע: בדומה להימורים נעשה את זה חוקי, כמו מפעל הפיס..."

"למה אתה מתכוון" שאלתי.

"תראו, בואו נגיד ככה. בשבוע הבא יש את ההצבעה בכנסת. אני אומר דבר כזה: יש לנו משקיעים, הלובי יכול לסדר סכום כסף הגון, גם רם אורן בעניין. יש לכם איזו הצעה קונקרטית מחו"ל?"
"הצעה למה?" שאל גרין.

"לרכישה".

"לא משהו קונקרטי" אמר גרין לפני שהספקתי להסותו.

"או קיי, בואו נגיד שאנחנו נקנה אותה מכם בסכום הגון, שווה ערך לעסקה האופטימלית שהייתם יכולים להשיג נכון להיום..., תוכלו להמשיך לעבוד על הפרוייקט כמובן אך הוא יהיה שייך מנהלתית לחוג וינוהל על ידי חבר הנאמנים של האוניברסיטה. ההכנסות מהאפליקצייה ישמשו את אגודת הסופרים, לבניית בית הסופר וקידום הספרות. ואתם כמובן תקבלו מימון מלא להוצאה של ספר ביכורים..."

"לכל חברי דוגמטיקה?" שאל גרין.

ראש החוג היסס. עתה פמפם שוב את מקטרתו ובהה באוויר: "זה נתון למשא ומתן. אבל משום שאתם היזמים יש לכם כאן קדימות כמובן... אתם יודעים, בנקודות זמן היסטוריות צריך לדעת לעשות החלטות אמיצות."

"ואם נסרב? הרי אנחנו תמיד יכולים למכור את זה למישהו אחר" שאלתי.

"אם תסרבו לא תשאירו לי הרבה ברירות. נאלץ להעביר את הצעת החוק במלואה. כרגע אתם אומרים שאין לכם משקיע. אתם תאלצו להעביר את פעילותכם לחו"ל. אם אתם מעבירים את הפעילות לחו"ל, זה יקח זמן, תצטרכו לחכות, בינתיים האתר לא יהיה רווחי כמה חודשים, חבל. בואו נחשוב באופן חיובי. אם מה שחשוב לכם זו הספרות העברית עדיף להישאר בארץ. אני מציע לכם לקבל את העסקה".

במסדרון הבטנו גרין ואני זה בזה ושתקנו. לבסוף אמר: "נצטרך להביא את זה לחברים לאישור. הם לא יאהבו את זה, יהיה בלאגן". והוא צדק כמובן. אספנו את כל החברים לדיון חירום אצל רוזנברג. נתתי לגרין להסביר. הוא עשה את זה יפה, הלך לאט לאט בין השיטין, הסביר להם את המהלך, את הרחוב ללא מוצא הזה. אבל בסופו של דבר לא הייתה לו ברירה, הוא היה מוכרח להגיד את שיש להגיד.

"אז מה אתה בעצם אומר כאן גרין", אמרה קוניאק, "שאנחנו, כלומר אתם בשם כולנו הולכים למכור את הנשמה שלנו בשביל כסף?? שזהו נגמר הסיפור?"

"מה את מציעה לעשות?" הוכיח אותה גרין – יש לך משקיע? או אולי את רוצה לשלם לאנשים כאן משכורות מכיסך?"

"מי מדבר על משכורות?" קמה עכשיו וצרחה לעברו, "מדובר כאן במהפכה לא? אתם קראתם לזה ככה. מי דיבר בכלל על כסף. זו פשוט בגידה!! במקום לשנות את התקופה באמצעי השפה, השפה שינתה לכם את השכל. אתם מכרתם את הנשמה שלכם, זה מה שעשיתם. ועוד למי... למר ראש חוג. שתדע לך ד"ר פאבּוּלה ומיסטר סוּזֵ'ט" (ובכך פנתה גם אליי) "שגם אם יממן לכם מר ראש חוג עשרים ספרי ביכורים אתם עדיין תישארו סופרים אפסיים, חסרי כישרון וחסרי חשיבות... לכו תסדרו לעצמכם מישרות משומנות על חשבון כולנו, על חשבון החלומות שמכרתם פה לכולם..."

גרין התפרץ עכשיו: "קוניאק, אם אין לך אופציה קונקרטית עדיף שתסתמי את הפה שלך! האפשרויות הן או למכור את הדבר הזה שהשקענו בו כל כך הרבה מחשבה או לעבור לחו"ל. כרגע ההצעה היחידה שעומדת על הפרק זה של מר ראש חוג ואם אנחנו לא מנצלים את זה הוא יקבור אותנו עם החוק הזה ולכי תדעי מה יהיה עוד חצי שנה. אני לא יכול ולא רוצה לזרוק את הדבר הזה לפח..."

"אפסים, כולכם" אמרה קוניאק ויצאה בטריקת דלת. האחרים לא אמרו מילה. הם רצו להבין מה הם מקבלים. ההצעה שלנו הייתה אחוז שווה של מניות עם אפשרות לאופציות. אף אחד לא ממש התנגד. מבחינה מעשית, זו הייתה הישיבה האחרונה של "דוגמטיקה פואזיס 011".


*

כמה חודשים לאחר מכן התארח ראש החוג אצל לונדון וקירשנבאום. הם ניצלו את ההזדמנות של יציאת ספר חדש בנושא זרם הסטרוקטורליזם הרוסי בכדי לראיין אותו גם בנושא המגמות הספרותיות העכשוויות בספרות המקומית. כדרך אגב הזכיר את האפליקצייה: "...עכשיו למשל ישנו פרוייקט חדש, הראשון מסוגו בעולם שאנחנו בחוג מפתחים באמצעות הסטודנטים שלנו: אפליקטיביות של הפרוזה תוך יצירת מסגרת עבודה שהתוכנה מכתיבה. זה טוב לא רק לתרגול בכתיבה. זה מצוין להבאת הפרוזה החדשה אל קהלים חדשים שבדרך אחרת לא היו מגיעים אל החומרים הנהדרים של הכותבים הצעירים. כך, אנחנו מתמצתים את הטקסט בדומה לטקסט אינטרנטי ולפי התכנים התוכנה יודעת לנתב את החומרים לקהל יעד..."

"אבל תגיד לי רגע" קטע אותו עתה קירשנבאום בקולו האווזי המבודח, "האפליקציה הזו – כן? שיודעת להעריך טקסט, ולהציע איך לשפר אותו וכו', כמה כסף תכל'ס אפשר לעשות מכל זה?".

"תראה מוטי" אמר ראש החוג, "הפרוייקט הזה מתנהל כמו חברת היי טק לכל דבר. יושבים ביחד מתכנתים וסטודנטים ומאסטרנטים מהחוג לספרות וביחד מפתחים ומשפרים את האלגוריתם הזה..."

"בסדר אבל כמה כסף?" התעקש קירשנבאום.

לונדון התערב עתה בפנותו למוטי: "מה זה חשוב כמה כסף? תראה איזה פרוייקט נפלא..."

"נכון זה באמת פרוייקט נפלא" אמר ראש החוג בחיוך "אבל לשאלתך מוטי, כל הכסף של הפרוייקט הזה שעומד כולו על הטקסט והפרוזה העכשווית שהכותבים החדשים מייצרים, כל הכסף הולך בעצם לקידום הספרות והכתיבה. מסתבר שניתן לעשות לא מעט כסף מכתיבה..." אמר וחייך.

לונדון הביט עליו מדושן עונג תחת משקפיו התלויים על קצה אפו: "איזה דברים נפלאים עושים הצעירים של היום...מה?" ופנה גם אל מוטי כמבקש אישור לדבריו.

"אבל רק לחזור לעניין הקודם" המשיך ראש החוג, "המגמה בספרות היום ובכלל בעולם, ואפשר לומר שתמיד היה הדבר כך בצורה זו או אחרת, המגמה היא להשתמש בשפת התקופה בכדי לתאר אותה. זה היה כך עם הנטורליסטים, זה היה בתקופה הפוטוריסטית והסוריאליסטית וזה נכון גם היום. עכשיו, מה היא שפת התקופה שלו?"

"האינטרנט, הטכנולוגיה..." ענה לונדון כתלמיד נרגש.

"בדיוק, בדיוק... ואנחנו רואים התאמה בין המבנים השונים של הסיפור ששואב לא רק את התוכן מהעולמות האלו אלא גם את הצורה. כך, הסיפורים הופכים מתומצתים יותר... הטקסט נפתח לקהלים חדשים כאשר סופרים מטמיעים טקסטים מהרשת: פרסומות, קידום אתרים, דירוג אתרים - הרי זה הכל מסתכם בטקסט... המהפכה של הטכנולוגיה והאינטרנט חוזרת בסופו של דבר לטקסט, כאן נוצרים החיבורים המעניינים ביותר. אתם יודעים, חבר פעם בא אל ארנסט המינגוואי ואתגר אותו בטענה כי אינו מסוגל לכתוב סיפור בעל שש מילים..."

לונדון התפרץ עתה: "...ואז הוא כתב את סיפורו המפורסם.." (הוא הביט אל קירשנבאום תחת משקפיו ושוב אל ראש החוג): 'למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו'. סיפור מדהים, מכיל בתוכו הכל. וזה כבר אפשר לומר משתייך לזרם סיפורת הבזק..."

"ב-ד-י-ו-ק, מה שאנו בחקר הספרות מכנים 'flash fiction' ספרות קצרה, זוהי השפה היום תרתי משמע שכן זיכרון פלאש הוא מה שמניע את כל התעשייה הזו..."

"זה יכול היה לעזור לנו בגילנו, זיכרון פלאש, לא?" הוסיף קירשנבאום ולונדון גיחך בחדווה.

"...ושתדעו שאנחנו היום פונים גם לסופרים הוותיקים, עוז, גרוסמן. המגמה היא לצמצם, אפילו לשנות את הטקסט על ידי הטכנולוגיה – זהו היתוך מעניין מאוד שיוצר מקרי מבחן מרתקים. כחלק מהפרוייקט הזה אנחנו דוחסים עכשיו את התנ"ך. זה יפהפה, הנה כך זה מתחיל..."

"לא כבר אין לנו זמן לזה!" זעק לפתע קירשנבאום.

"רק בקצרה, הנה, בראשית פרק א': ' בָּהֵתְחל צר ה' עָב וַתֵּל... '"

"מצטערים אבל פשוט נגמר לנו הזמן, תודה רבה שבאת לאולפננו..."

"...והתֵּל אַיִן וָעֵרֶב, ואֹפל פּנֵי פִּיר..."

"תודה, תודה רבה" סיכם לונדון, "זה היה מרתק..."
נכתב לפני שנתיים ו-7 חודשים
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. רשימת קריאה אישית 100 760 לפני 7 חודשים

» סך הכל 100 ספרים ב-1 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של קיקלופ מכונת ספרים שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. מובי דיק / הרמן מלוויל "האם ראית את הלויתן הלבן?" – ... המשך לקרוא אלכסיי אלכסנדרוביץ לפני 9 חודשים
2. אדיפוס המלך / סופוקלס Oedipus Rex - לוק סקייווקר, סופו ש... המשך לקרוא לא חשוב שמות לפני שנה ו-2 חודשים
3. הדרך של אידה / ריקרדו פיגליה למרות כל המגרעות שיש ב"אינט... המשך לקרוא asheriko לפני שנה ו-5 חודשים
4. הדרך של אידה / ריקרדו פיגליה למרות כל המגרעות שיש ב"אינט... המשך לקרוא סוריקטה לפני שנה ו-5 חודשים
5. הדרך של אידה / ריקרדו פיגליה למרות כל המגרעות שיש ב"אינט... המשך לקרוא מסמר עקרב לפני שנה ו-5 חודשים
6. הדרך של אידה / ריקרדו פיגליה למרות כל המגרעות שיש ב"אינט... המשך לקרוא yaelhar לפני שנה ו-5 חודשים
7. הדרך של אידה / ריקרדו פיגליה למרות כל המגרעות שיש ב"אינט... המשך לקרוא אפרתי לפני שנה ו-5 חודשים
8. הדרך של אידה / ריקרדו פיגליה למרות כל המגרעות שיש ב"אינט... המשך לקרוא רוחי ליליאן לפני שנה ו-5 חודשים
9. הדרך של אידה / ריקרדו פיגליה למרות כל המגרעות שיש ב"אינט... המשך לקרוא לפני שנה ו-5 חודשים
10. המטבח / בננה יושימוטו אנדרוגינוס כהשתוקקות לחלק ... המשך לקרוא דרור לפני שנה ו-5 חודשים
11. פורנוגרפיה / ויטולד גומברוביץ' הפורנוגרפיה כמצב אנושי, כאו... המשך לקרוא הנסתרת לפני שנה ו-6 חודשים
12. פורנוגרפיה / ויטולד גומברוביץ' הפורנוגרפיה כמצב אנושי, כאו... המשך לקרוא asheriko לפני שנה ו-6 חודשים
13. פורנוגרפיה / ויטולד גומברוביץ' הפורנוגרפיה כמצב אנושי, כאו... המשך לקרוא תולעת ספרים לפני שנה ו-6 חודשים
14. פורנוגרפיה / ויטולד גומברוביץ' הפורנוגרפיה כמצב אנושי, כאו... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני שנה ו-6 חודשים
15. פורנוגרפיה / ויטולד גומברוביץ' הפורנוגרפיה כמצב אנושי, כאו... המשך לקרוא שמוליק כ. לפני שנה ו-6 חודשים
16. פורנוגרפיה / ויטולד גומברוביץ' הפורנוגרפיה כמצב אנושי, כאו... המשך לקרוא אלון דה אלפרט לפני שנה ו-6 חודשים
17. מובי דיק / הרמן מלוויל "האם ראית את הלויתן הלבן?" – ... המשך לקרוא asheriko לפני שנה ו-6 חודשים
18. שונית - הספריה החדשה # / רומש גונסקרה הטקסט הספרותי הוא מעין רק... המשך לקרוא asheriko לפני שנה ו-6 חודשים
19. הקמצן - הוצאה מחודשת / מולייר הקמצן והקפיטליסט אנחנו בפ... המשך לקרוא asheriko לפני שנה ו-6 חודשים
20. מובי דיק / הרמן מלוויל "האם ראית את הלויתן הלבן?" – ... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני שנה ו-6 חודשים
21. מובי דיק / הרמן מלוויל "האם ראית את הלויתן הלבן?" – ... המשך לקרוא רץ לפני שנה ו-6 חודשים
22. הקמצן - הוצאה מחודשת / מולייר הקמצן והקפיטליסט אנחנו בפ... המשך לקרוא שונרא החתול לפני שנה ו-6 חודשים
23. הקמצן - הוצאה מחודשת / מולייר הקמצן והקפיטליסט אנחנו בפ... המשך לקרוא חמדת לפני שנה ו-6 חודשים
24. הקמצן - הוצאה מחודשת / מולייר הקמצן והקפיטליסט אנחנו בפ... המשך לקרוא לי יניני לפני שנה ו-6 חודשים
25. מובי דיק / הרמן מלוויל "האם ראית את הלויתן הלבן?" – ... המשך לקרוא חמדת לפני שנה ו-6 חודשים
26. שונית - הספריה החדשה # / רומש גונסקרה הטקסט הספרותי הוא מעין רק... המשך לקרוא חמדת לפני שנה ו-6 חודשים
27. שונית - הספריה החדשה # / רומש גונסקרה הטקסט הספרותי הוא מעין רק... המשך לקרוא מיכאל לפני שנה ו-6 חודשים
28. שונית - הספריה החדשה # / רומש גונסקרה הטקסט הספרותי הוא מעין רק... המשך לקרוא כרמליטה לפני שנה ו-6 חודשים
29. מובי דיק / הרמן מלוויל "האם ראית את הלויתן הלבן?" – ... המשך לקרוא מחשבות לפני שנה ו-6 חודשים
30. שונית - הספריה החדשה # / רומש גונסקרה הטקסט הספרותי הוא מעין רק... המשך לקרוא לי יניני לפני שנה ו-6 חודשים
31. מובי דיק / הרמן מלוויל "האם ראית את הלויתן הלבן?" – ... המשך לקרוא תולעת ספרים לפני שנה ו-6 חודשים
32. מובי דיק / הרמן מלוויל "האם ראית את הלויתן הלבן?" – ... המשך לקרוא אפרתי לפני שנה ו-6 חודשים
33. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא סוריקטה לפני שנה ו-6 חודשים
34. אסטריקס וירושלים של זהב שחור / ר. גוסיני החינוך האירופאי הישן בהיס... המשך לקרוא tuvia לפני שנה ו-6 חודשים
35. אסטריקס וירושלים של זהב שחור / ר. גוסיני החינוך האירופאי הישן בהיס... המשך לקרוא asheriko לפני שנה ו-6 חודשים
36. אסטריקס וירושלים של זהב שחור / ר. גוסיני החינוך האירופאי הישן בהיס... המשך לקרוא כרמליטה לפני שנה ו-6 חודשים
37. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא yaelhar לפני שנה ו-6 חודשים
38. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא אירית לפני שנה ו-6 חודשים
39. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא לפני שנה ו-6 חודשים
40. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא רץ לפני שנה ו-6 חודשים
41. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא כרמליטה לפני שנה ו-6 חודשים
42. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא אלון דה אלפרט לפני שנה ו-6 חודשים
43. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא פואנטה לפני שנה ו-6 חודשים
44. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא asheriko לפני שנה ו-6 חודשים
45. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא לי יניני לפני שנה ו-6 חודשים
46. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא יונתן בן לפני שנה ו-6 חודשים
47. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא מיכל לפני שנה ו-6 חודשים
48. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני שנה ו-6 חודשים
49. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא קצר ולעניין לפני שנה ו-6 חודשים
50. רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # / דאג סולסטד האקזיסטנציאלים הצפוני (יש... המשך לקרוא קארן לפני שנה ו-6 חודשים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ