ביקורת ספרותית על אפשרות של אי - הספרייה של בבל # מאת מישל וולבק

---

אני מאוד אוהב את וולבק. לא תמיד יודע להסביר לעצמי למה. יש בספריו מכוח המשיכה שיש לסרטוני עריפת ראשים של דעאש - מגעילים, מדכאים, ואם זאת מהפנטים. וולבק מציע פרספקטיבה אחרת על התרבות המערבית בה אנחנו חיים, פרספקטיבה מיזנתרופית, אך כזו שיש בה כנות וישירות חסרות פשרות. מה שמכוער - הוא מעלה אותו על הבמה, לאור הזרקורים. ומה שיפה - הוא מראה אותו, משתהה לרגע, ואז חושף טפח אחר טפח את המנגנון המכוער והציני העומד מאחוריו.
בקלות אפשר לחשוב שמדובר בפובליציסטיקה, אך לא היא. גדולתו של וולבק, בעיניי, היא יכולתו לבחון בוחן בקרני רנטגן את הצדדים המודחקים בתודעה הקולקטיבית והאישית - שלו ושל קוראיו - ואז אותן לכדי פרוזה מבריקה וסוחפת. סיפור שיש בו דמויות, עלילה ודמיון רב.
"אפשרות של אי" מהווה עוד חוליה בדרך הספרותית של וולבק. הפעם הוא מכניס עולם בדיוני, עתידני, כנדבך מרכזי בספר המקיים אינספור קשרים סימבולים וסימביוטיים עם קו העלילה העיקרי, הנטוע בעולמנו שלנו ומגולל את סיפור חייו של סופרסטאר קומיקאי ציני הנאלץ להתמודד עם משבר גיל העמידה ועם אובדן הרלוונטיות והאונות המינית שמעמידים את הקיום האישי בכללותו בעולם של היום, אליבא דוולבק, בסימן של אובדן משמעות וסופניות ומדכאת. בדרך הוא תוקף את תנועות החירות והאינדיבידואליזם הקיצוני העומדות בבסיס התרבות, ומעלות על נס, כל אחת בדרכה, את הנעורים, היופי והחיוניות המינית ומשליכות אגב כך "אל הכלבים" את כל אלו אשר איבדו וכעת חסרים את האיכויות האלה. הדרך היחידה לברוח מן המעגל הדכאני של החיים, של ההתרסקות מן הנעורים אל הזקנה, הוא בהפנמת כללי המשחק עם תהליך ההזדקנות ובפרישה מן השדה המיני של החברה.
אלא שהגיבור וולבק לא מוכן לקבל את החוקים הבלתי-כתובים השולטים בחברה בה הוא חי, ומתמרד כנגדם בעזיבת אשתו המבוגרת והתאהבות בסטודנטית בת 22. היצר ההרסני להיאבק בתחנות הרוח הוא שהופך את הדמות המיזנתרופית של וולבק, בחור מגעיל מכל בחינה, גם לדמות הירואית בצורה מפתיעה איכשהו, שבמאבקה הבלתי-מודע בתחנות הרוח של החברה יש גרעין של הרס עצמי המוביל לקריסה טרגית בלתי נמנעת. במילים אחרות, וולבק מציג לקורא מרד במציאות אך לא משאיר מקום לספק באשר לסיכויו של מרד שכזה. אין שום סיכוי. כל מרד נידון לכישלון הכרוך בהשפלה פומבית, חסרת רחמים, של בן השבט הסורר.
אני סומך ידי על "אפשרות של אי" וממליץ עליו בחום. אך זוהי המלצה שבצידה אזהרה, והמלצה לבוא אחרי נשימה עמוקה. זהו וולבק. אפשר לאהוב את דעותיו, אפשר להתנגד בכל תוקף, אבל בלתי אפשרי להתעלם מן המסר החזק שלו, ובזה כוחו.

» ביקורות נוספות של עידו
» ביקורות נוספות על אפשרות של אי - הספרייה של בבל #