אני מתחיל לקרוא סיפור שנראה בתחילה כסיפור רגיל; סטודנט וחברו יצאו לנופש ומוצאים להם מקום לינה כפרי.אלא שהסיפור הפשוט הזה, שמסופר לנו בגוף ראשון מפיו של הסטודנט הולך ומסתבך, בשרשרת של מקרים שיכולים להיראות טריוויאלים למתבונן מהצד. רק לדוגמה; הם נתקלים ליד בית ההארחה שלהם באנקור תלוי על חוט... המקרים הללו מקבלים משמעויות סוביקטיביות לחלוטין, מעל ומעבר למה שבעצם הם מייצגים. בדומה ל"זרם התודעה" אנו נח

הפורנוגרפיה כמצב אנושי, כאומנות

(יש ספויילר)

היצירה הזו מכילה בתוכה, כראוי ליצירות מופת, מספר רבדים בעלי משמעות עמוקה על מצבו של האדם בעולם ומזכירה בכך את יצירתו של דוסטוייבסקי, הן מבחינת תוכן והן מבחינת צורה – אלא שלטעמי <mark>גומברוביץ'</mark> מתעלה על דוסטוייבסקי מבחינת זיקוק העלילה, תמציתיותו וחדותו – ובכך אפשר לקוראו כסופר המאה ה-20 בעלת המקצב המכני, המהיר והתכליתי. אולי אפשר לומר שאם דוסטוייבסקי כ