הרמן מלוויל

הרמן מלוויל

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (306):
יום יבוא, מעוניינת לקרא, ספרים שהפכו לסרטים, רשימת קריאה של חמדת, זלי תקרא בהמשך, ספרים לקרא, כאלה שעוד יבוא זמנם, צפיתי בסרט, עומדים בתור-אצלי על המדף, קראתי ואהבתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא, wish list, ספרים שקראתי, יש לי ועוד לא קראתי, קראתי ו..., רוצה לקרוא , ספרים שאסור להחמיץ, n, עוד ...
1.
מובי דיק נחשב לרומן האמריקני הגדול בכל הזמנים. היה מי שכינה יצירה זו "רומן הנשמה של האומה האמריקנית". ספרו של מלוויל, שהיה לקלאסיקה, ראה אור לראשונה ב-1851 במהדורה מצונזרת בלונדון, ורק מאוחר יותר הודפס בארצות הברית. זהו סיפור קורותיו של ישמעאל, צעיר צמא הרפתקאות, המצטרף כאיש צוות לספינה היוצאת לציד לווייתנים. על הסיפון הוא מתוודע לרב-החובל המזדקן, קפטן אחאב, הרדוף בתשוקתו לצוד את מובי דיק, הלווייתן הלבן האימתני שקרע את רגלו מעליו. ישמעאל מגלה עד מהרה כי מסע הציד אינו אלא מסע נקמה נועז וחסר פשרות. הרומן מסופר בגוף ראשון, פרט לפרקים המביאים את הגיגיו המטאפיזיים של אחאב. הוא עשיר בסמלים, במטאפורות ובתחבולות סגנון מגוונות, מפרודיה על דרשת הכומר בכנסייה ועד לקטעי דרמה בנוסח שייקספירי. שאלות ומחשבות על מהות הטוב והרע, על האמונה באל אחד ועל היחס לאחֵר ולחריג – כל אלו עולות בין דפי הרומן האפי המרתק, המובא כאן בתרגום חדש ומוער ומלווה באחרית דבר מעמיקה ומאירת עיניים. הרמן מלוויל (1891-1819), מגדולי הסופרים בארצות הברית. מלוויל נולד בניו יורק למשפחת סוחרים אמידה שירדה מנכסיה. בצעירותו בילה שנים אחדות כנער סיפון באוניות מסחר ובספינות לציד לווייתנים. כתב עשרות רומנים, סיפורים קצרים, ספרי שירה ומסות, רבים מהם מבוססים על מסעותיו בעולם וחוויותיו בים. הרומן מובי דיק הוא ספרו הנודע ביותר. ...

2.
"קראו לי ישמעאל לפני שנים אחדות - אין זה חשוב כמה בדיוק- בעת שלא היה, או כמעט לא היה, כסף בארנק, ולא היה לי דבר שיעניין אותי על החוף, אמרתי בלבי שאולי אפליג מעט כחיוכה ואראה את חלקו המימי של העולם." אלו הן שורות הפתיחה המהדהדות של אחד הרומנים הגדולים שנכתבו בשפה האנגלית ואולי הרומן האמריקאי הגדול ביותר. מובי דיק, שראה אור לראשונה ב-1851, הוא רומן אדירים, רב קולות ופנים, הממשיך לטרוד את תודעת הקוראים והחוקרים גם במאה העשרים ואחת. אלבר קאמי הגדירו כספר האבסורדי ביותר שנכתב מעולם. ורבים רואים בו את "התרומה המעולה ביותר של אמריקה לספרות העולם". אך מספר הפרשנים של מובי דיק כמספר הקוראים אותו, או מספר הרואים את הלוויתן בספר עצמו - נוצרים ומתנגדי נצרות, סימבוליסטים וריאליסטים, מבקשי טרגדיה ומבקשי קומדיה, בעלי שירה ובעלי פרוזה, בעלי פשט ובעלי דרש. מסע הציד האפי של הקברניט אחאב על סיפונה של "פיקווד" בעקבות הלוויתן הלבן הוא המשל הגדול שהעניק הרמן מלוויל לספרות העולם. מובי דיק פורש בפני קוראיו מסע רב טלטלות, טראגי ומטאפיזי, המתחולל בעולם ובנפשו של האדם גם יחד. הביקורת הכתירה את תרגומו הווירטואוזי של אהרון אמיר, חתן פרס ישראל לתרגום, "עשיר, שובה לב, בהיר ורחב נשימה"....

3.
מרוב שלל קולותיו וכליו הסותרים וניגודיו המתהפכים אנו מתקשים עד היום לחדור לסוד קסמו של המשל הגדול הזה. רק במאה העשרים, בעידן אי - הוודאויות, זכה שיגלו אותו ויכתבו עליו ספרייה שלמה. מספר הפרשנים של "מובי דיק" כמספר העיניים הקוראות או כמספר העיניים הרואות את הלווייתן בספר עצמו-נוצרים ומתנגדי הנצרות, סימבוליסטים וריאליסטים, מבקשי טרגדיה ומבקשי קומדיה, בעלי שירה ובעלי פרוזה, בעלי פשט ובעלי דרש. הרמן מלוויל נולד בניו-יורק ב -1819 ומת בה ב - 1891. מגיל צעיר עסק במלאכות שונות פקיד, מהנדס ומורה. "מובי דיק" ראה אור בשנת 1851 וזכה במאה שלנו להכרה בתור "אחד הספרים הגדולים שבכל הזמנים... ובלי ספק התרומה המעולה ביותר של אמריקה לספרות העולם"....

4.
הנובלה בילי באד של הרמן מלוויל, הרואה אור כאן בתרגום חדש ומשובח, נחשבת לאחת היצירות הקלסיות של הספרות האמריקאית. היא נכתבה באחרית ימיו של המחבר ולא נדפסה בחייו, עד שראתה אור ב1924 - . נובלה זו, שנכתבה לפני למעלה ממאה שנה ועלילתה מתרחשת מאה שנה קודם לכן, מספרת מעשה במלח יפה תואר ותם - לב על סיפונה של ספינת מלחמה בריטית, הנקלע למסכת תכנים, כאשר מלח מרושע טופל עליו עלילת שווא, ובילי, שכלל אינו מודע למזימה ואינו מבין את משמעות הרוע, משלם בחייו. בילי באד הוא סיפור על מצבו של היחיד בחברה, על יצרים, על עקרונות ועל משמעת, על כוחו של גורל ועל קבלת הדין. אפשר לקראו גם כסיפור אלגורי, עם רמזים לתנ"ך ולברית החדשה, על המאבק הנצחי בין הטוב המוחלט (בילי) ובין תכלית הרוע (קלאגראט), ובסופו של דבר זהו גם סיפור על אהבה ועל חסד, שנכתב בימים שבהם החברה האמריקאית דנה, לחיוב ולשלילה, בנושא עונש מוות. תרגום מאנגלית: עידית שורר ...

5.
באמצע שנות החמישים של המאה ה-19 פנה הסופר האמריקאי הגדול הרמן מלוויל לז'אנר הסיפור הקצר, כמוצא מהמבוי הסתום שאליו הגיעה הקריירה הספרותית שלו.   לאחר הפופולריות שידע בשנות הארבעים של המאה, דבק בסופר בן ה-33 חותם הכישלון: הרומן מובי דיק (1851) התקבל בהסתייגות צוננת, והרומן פייר (1852) ברתיעה בוטה. בשנים הבאות הוא פרסם ספרים נוספים, בהם קובץ סיפורים בשם סיפורי הפיאצה, ששלושה מתוכו מובאים בבניטו סרנו ושני סיפורים שלפנינו....

6.
טייפי הוא ספרו הראשון של הרמן מלוויל, מחבר מובי דיק. הרומן ראה אור ב-1846, התקבל בהתלהבות ואף היה לספר המצליח ביותר של מלוויל בחייו. הספר, הכתוב בגוף ראשון, מגולל את ההרפתקה המדהימה בחייו של מלוויל הצעיר: כשעגנה הספינה שבה הפליג על חוף האי נוקוהיבה שבדרום האוקיינוס השקט, נמלט ממנה המספר עם חברו אל עמק טייפי, ונקלע היישר לשטחו של שבט אוכלי אדם. ארבעה חודשים בילה מלוויל במשכנות השבט, כשהוא שרוי בחרדה מתמדת מפני הקניבלים שמא יחמדו את בשרו, אבל עם הזמן הוא הופך לאורח של כבוד, שמארחיו מרעיפים עליו מכל טוב הארץ, ממטעמי היער ועד לנערות יפהפיות שנצטוו להיענות לכל צרכיו. כך, באידיליה שהיא התגלמות הפנטזיה המערבית, הלבנה, על חיי שפע בין פראים אצילים ונערות עירומות במחרוזות פרחים, הוא לומד את שפתם, את מנהגיהם, חוגג בחגיהם, מתוודע לפולחני דתם וחווה הרפתקאות מסמרות שיער. הוא נשבה בקסמם של שוביו ונקרע בין העונג שבחיים מאושרים ותמימים בקרב קהילה זרה ומחבקת – אם כי לא נטולת סכנות – לבין הגעגוע לציוויליזציה התככנית והמנוכרת במולדתו. היה או לא היה? אין ספק שמלוויל אכן יצא למסע הימי שתיאר וככל הנראה הגיע לאחד האיים הפולינזיים ואולי אף שהה שם בחברת הילידים. אך האם זהו תיאור נאמן של כל מה שחווה? בשאלה זו הדעות חלוקות עד היום, ונדמה שגם אם הסיפור מבוסס על התנסות אמיתית – רבים מן האירועים המתוארים בו הם פרי הדמיון....

7.
8.
9.
10.
מרוב שלל קולותיו וכליו הסותרים וניגודיו המתהפכים אנו מתקשים עד היום לחדור לסוד קסמו של המשל הגדול הזה. רק במאה העשרים, בעידן אי - הוודאויות, זכה שיגלו אותו ויכתבו עליו ספרייה שלמה. מספר הפרשנים של "מובי דיק" כמספר העיניים הקוראות או כמספר העיניים הרואות את הלווייתן בספר עצמו-נוצרים ומתנגדי הנצרות, סימבוליסטים וריאליסטים, מבקשי טרגדיה ומבקשי קומדיה, בעלי שירה ובעלי פרוזה, בעלי פשט ובעלי דרש. הרמן מלוויל נולד בניו-יורק ב -1819 ומת בה ב - 1891. מגיל צעיר עסק במלאכות שונות פקיד, מהנדס ומורה. "מובי דיק" ראה אור בשנת 1851 וזכה במאה שלנו להכרה בתור "אחד הספרים הגדולים שבכל הזמנים... ובלי ספק התרומה המעולה ביותר של אמריקה לספרות העולם"....

11.
הרמן מלוויל (1819-1891) ידוע בעיקר בזכות הרומן “מובי דיק” (1851), שקנה לו מקום של כבוד בהיסטוריה של ספרות העולם ונחשב עד היום ל”רומן האמריקאי הגדול”. ואולם מעטים יודעים שעם פרסומו נחל “מובי דיק” כישלון חרוץ, ומחברו לא היה ידוע כמעט בקרב הקוראים בני זמנו. בעצם, רק במאה ה-20 מלוויל התגלה מחדש והוכר כאחד ממבשרי המודרניזם בספרות וכגאון שאין שני לו. ואולם עוד לפני “מובי דיק”, ראשון “כישלונותיו” המזהירים של מלוויל היה הרומן שלפנינו, “מארדי והמסע לשם” (1849). אם מלוויל תיכנן לכתוב אותו בסגנון של שני ספריו הראשונים, הביוגרפיים, כעלילת הרפתקאות ימית ריאליסטית בעלת מוטיבים אקזוטיים, הרי עד מהרה מצא את עצמו נסחף בזרמי דימיון פיוטיים. הים הממשי התנגש בים מיתי-שירי-פילוסופי; סיפור האדם התמזג בסיפורם של דגים, גלים סימבוליים החלו גואים והעלילה נשאבה למערבולת אלגורית. “מארדי” מתייחד בערבוב בלתי פוסק של ז’אנרים ובחוסר נאמנות לכל צורה ספרותית מוכרת. הרומן כולו עומד בסימן של בריחה. לצד הימלטותו של הגיבור-המספר מהספינה, בריחה המניעה את סיפור המעשה, נמלטות מבין ידי המחבר גם הלכידות הצורנית, הבהירות התוכנית ולעתים אף השפיות התחבירית. המספר חותר בין איי הארכיפלג המדומיין מארדי עם חבריו השונים והמשונים – היסטוריון ישיש, פילוסוף אובד עצות, משורר עדין נפש ומלך שהוא חצי-אל – ותר אחר דבר שאבד מבלי שוב. אבל תחושת המסע, כמו מעשה הקריאה הספרותי, מאשרת את קיומה של הנפש הנרגשת והסקרנית, ו”מארדי”, גם אם נותר לוט במסתורין, מזמין להרפתקה מיוחדת במינה. מלוויל של “מארדי” הוא סופר צעיר, המגלה את היצרים והיצירתיות שבמלים. תחת עטו נולדה יצירה קרנבלית, ססגונית ופרועה, שהחלה חותרת לעבר המים הרחוקים והמסתוריים, לעבר המעמקים שמהם יגיח לימים הלוויתן הלבן, מובי דיק. ...

12.
נשף המסכות של איש האמון הוא הרומן האחרון שכתב הרמן מלוויל, ובמובנים מסוימים אין זה הרומן האחרון שלו בלבד, אלא "הרומן האחרון" בכלל, יצירה שכמו מטרימה את סופה של הסוגה הספרותית הזאת ומציגה את קצה. זהו כביכול סיפורו המוזר של זר מסתורי, איש האמון, נוכל מומחה ואמן תחפושות, שעולה בבוקר 1 באפריל, יום השוטים, על אוניית קיטור העושה דרכה לאורך המיסיסיפי לעבר ניו אורלינס. זר זה מעמת את נוסעי האונייה עם שלל אופנים ומשמעויות של אמון ומרמה, אולם גם הרומן עצמו הוא מתחזה. במבנהו הוא דומה לרומן קלאסי העשוי כפסיפס של סיפורים קטנים, המאוגדים במסגרת עלילתית אחת; אלא שבין השורות הוא מתפרק מכל צורה וסדר וחושף את פניו האירוניות של רומן מודרניסטי חד וחדשני, המלהטט בחן ברעיונות כבדי משקל כמו חוסר זהות, אירוניה ואבסורד. התרכובת המקורית שרקח מלוויל מכל אלה מביאה את השפה ואת המעשה הסיפורי למיצוי, שכל הנותר מעבר לו הוא שתיקה: אולי שתיקתם של בארטלבי ושל הלויתן הלבן. ואכן, לצד מובי דיק, רומן אחרון זה מסמן במידה רבה את פסגת המפעל הספרותי של הרמן מלוויל. ...

13.
באמצע שנות החמישים של המאה ה-19 פנה הסופר האמריקאי הגדול הרמן מלוויל לז´אנר הסיפור הקצר, כמוצא מהמבוי הסתום שאליו הגיעה הקריירה הספרותית שלו. לאחר הפופולריות שידע בשנות הארבעים של המאה, דבק בסופר בן ה-33 חותם הכישלון: הרומן מובי דיק (1851) התקבל בהסתייגות צוננת, והרומן פייר (1852) ברתיעה בוטה. בשנים הבאות הוא פרסם ספרים נוספים, בהם קובץ סיפורים בשם סיפורי הפיאצה, ששלושה מתוכו מובאים בבניטו סרנו ושני סיפורים שלפנינו....

14.
מרוב שלל קולותיו וכליו הסותרים וניגודיו המתהפכים אנו מתקשים עד היום לחדור לסוד קסמו של המשל הגדול הזה. רק במאה העשרים, בעידן אי - הוודאויות, זכה שיגלו אותו ויכתבו עליו ספרייה שלמה. מספר הפרשנים של "מובי דיק" כמספר העיניים הקוראות או כמספר העיניים הרואות את הלווייתן בספר עצמו-נוצרים ומתנגדי הנצרות, סימבוליסטים וריאליסטים, מבקשי טרגדיה ומבקשי קומדיה, בעלי שירה ובעלי פרוזה, בעלי פשט ובעלי דרש. הרמן מלוויל נולד בניו-יורק ב -1819 ומת בה ב - 1891. מגיל צעיר עסק במלאכות שונות פקיד, מהנדס ומורה. "מובי דיק" ראה אור בשנת 1851 וזכה במאה שלנו להכרה בתור "אחד הספרים הגדולים שבכל הזמנים... ובלי ספק התרומה המעולה ביותר של אמריקה לספרות העולם"....

15.
16.
17.
18.
19.
קוקוריקו! או: קריאתו של הגבר הגאה, בנבנטנו (1853) ושמחת הכישלון (1854), צמד יצירותיו של מלוויל המופיעות בקובץ הנוכחי, מציעות לקורא העברי הכרות עם מלוויל כותב הסיפור הקצר. אפשר שדווקא בסוגה זו, המצומצמת בנפחה, ולכאורה אינה הולכת בגדולות, כמו הרומנים הליוותניים הפרוטו-מודרניים שלו, מופיעה הדוגמה הטובה ביותר לאמנות הסיפור המעולה של מלוויל. בנוסף, סיפורים אלה מייצגים תקופה ייחודית של יצירה מתוך כורח ודחק בחייו של מלוויל (עליה מרחיבה אחרית הדבר לקובץ), שנקלע אז למשבר נפשי וקשיים כלכליים ונאלץ לכתוב עבור כתבי עת. "קוקוריקו!" ראה אור במקביל לפרסומה של הנובלה הידועה "בארטלבי הכתבן". כשם שהאחרון מסמן את מצב נפשו הדיכאוני של כותבו באותה עת, מסמל הראשון, הרואה אור כאן לראשונה בתרגום לעברית, את כוחות היצירה שהוסיפו לפעום בחיקו של מלוויל ואת סירובו להיכנע למרה השחורה ולמצוקת הקיום. עוד יש לציין את ייחודם ההיסטורי של שני סיפורים קצרים אלה: ברקע "קוקוריקו!" מתוארת בהלה כלכלית משונה שאחזה באותם ימים בארצות הברית לגידול והשבחה של תרנגולי נוי, וברקע "שמחת הכישלון" נפרשת אופנת ההמצאות, הערצת המכונה וההתעשרות המהירה, שהחלו מעצבות את אופי האומה האמריקנית באותן שנים, שנות כיבוש המערב, ובמובנים רבים, אחראים על דמותה של אמריקה עד היום הזה....

20.
ישראל פוטר הוא סיפור על חייל אמריקאי שהתמסר בכל מאודו לבשורת המהפכה האמריקאית ולמלחמותיה, אבל נחשף בהדרגה לאמת על מצבו של האדם בימים של כאוס ושרירות. עלילתו מתרחשת באמריקה ובאירופה בשנים סוערות של מהפכות ומלחמות : 1826-1775. האירועים הכבירים האלה נשקפים מבעד לחוויותיו כבן כפר תמים ונבער, אבל גם חד עין, אמיץ ורב תושייה. בעקבות מסכת אירועים לא צפויה הוא מיטלטל בין יבשות וארצות, נפגש לרגעים עם כמה מגיבורי התקופה, משתתף במלחמותיהם, ומוטל לשנים ארוכות בין עלובי החיים של לונדון. כשהוא שב לבסוף למולדת, הוא כבר בא בימים והיא כבר שינתה את פניה. תיאורי גבורה, זימונים קומיים ואירוניה עגומה משמשים כאן בערבוביה, וממחישים את הפער בין ההבטחות הגדולות של ימי מהפכה, לבין המציאות העירומה שהאדם הוא כלי משחק בידיה....

21.
זה סיפור שנבנה סביב ארובה. אני וארובתי (1856) הוא סיפור קומי קצר מאת הרמן מלוויל (1891—1819) — מחברן של קלאסיקות כגון מובי דיק ובארטלבי — על אודות ריב שהתגלע בין קשיש כפרי תימהוני לבין אשתו בדבר הארובה העצומה שעומדת במרכז ביתם; אהובת נפשו של הקשיש ואויבתה המרה של הקשישה. כיאה למלוויל, הארובה גדולת המידות מפעפעת בכל רמות הסיפור, מן הממשית אל הסמלית, מן הפסיכולוגית אל הגרוטסקית; פושטת ולובשת משמעויות. וכך, בין לבנים לקמין, סביב המבנה אפוף העשן והסוד, שראשיתו במרתף ואחריתו מעל ראש הגג, מסתעף סיפור מעשה משונה, מצחיק ויוצא דופן. ...


"כך כך, דון בניטו – מנעול ומפתח – אכן סמלים רבי־משמעות." אני ממשיך לקרוא יצירות על העבדות מזמן אמת, והפעם הנובלה של מלוויל מתהילת "מובי די... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
# זה ספר הביכורים של מלוויל, שיצא לאור ב-1846 הצליח מאד וסלל את דרכו של מלוויל להיות הסופר הנחשב שהוא. הוא מבוסס, כנראה, על עלילותיו של מלוויל,... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
מובי דיק מוצג כאחד מהספרים החשובים שנכתבו אי פעם, למעשה הוא מופיע כמעט בכל רשימה של עשרת הספרים הטובים שנכתבו מעולם. האם מוצדק? עניין של פר... המשך לקרוא
28 אהבו · אהבתי · הגב
קראתי! הסיפוק שבקריאת קלאסיקה הוא סיפוק גדול. ולמרבה ההפתעה הספר הצדיק את עצמו. היה רצף, הקטעים מובנים וסה"כ קשורים אחד לשני. וכל המידע על ה... המשך לקרוא
22 אהבו · אהבתי · הגב
כששאלו אותי אם קראתי את הספר "מובי דיק" עניתי כן, אבל ציינתי שזה היה מזמן מזמן ( 40-50 שנה ?), ספר טוב אבל אני לא כ"כ זוכר את העלילה. אז קנו לי אות... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
מאז הילדות, אני זוכר שדמות הלוויתן הלבן שייצג בתרבות את הרוע במהותו תמיד היה נוכח בחיי במקומות מסביבי. כשגדלתי על ערוץ לוגי, שודרה סדרת אנ... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ