1. חיים ומות וימת הלשון

הים גדל, עבר והציף את המחסומים הרגילים שלו; התרחב וגאה וגעש, לעבר מחוזות חדשים ורחוקים; על פני רכסים ועמקים הוא שטף, עד שגלש לבקעה ארוכה ועמוקה; ומילאה על גדותיה, מים חיים בלב הרי המדבר.

והזמן עבר, וכוחו של הים דעך. הוא נסוג לאחור, בלי כוח לשטוף על פני מחסומי האדמה כפי שעשה בתחילה; משאיר מאחוריו את הבקעה הגדולה, אוצר מים נוזלים שהתנתק מהמקור.

ויקדה השמש, ונמנע המטר, והמאגר הלך והצטמצם; ללא חיבור אל הים, או גשמי נדבות, אפילו הימה הגדולה ביותר תדעך לאיטה. היא נדחקה אחורה, מתמקדת באזורים העמוקים והחיוניים ביותר; מתרכזת בתוך עצמה, המים המתוקים הומלחו והוכתמו בדמעות.

הפיצול היה בלתי נמנע. שני מוקדים היו לימה, אחד עמוק ופנימי והשני נמוך ונגיש יותר; ולא נותרו מספיק מים כדי לחבר ביניהם, להזכיר שמדובר באותו גוף מים. כך שהם נפרדו, רק נהר של רחמים מחבר ביניהם; אחד נעשה מתוק ונוח יותר לבריות, השני התכנס עוד יותר בתוך בדידותו ועמקנותו.

ועדין נותרה לה תקוה, מעיני מים שיפיחו בה חיים וחיוניות; אמנם מקורות הברכה האלה היו רחוקים עד מאוד, אך בנחלים ונהרות הם שטפו מטה, מאירים וממתקים ומחדשים את מלאי המים המוגבל. רובם פנו למוקד הרדוד, רק יחידי סגולה הגיעו עד ללב העמוק; ועדין, האיזון ביניהם הצליח להישמר.

אך לא לעולם חוסן; וגם הם, לבסוף, הכזיבו. אם בשל הטיה לכיוונים אחרים, אם בשל חולשה פנימית שצמצמה אותם, אם בשל המרחק המייאש, שכ"כ הרבה מים אובדים רק בנסיון לגשר עליו - ואולי זה היה שילוב של כולם - המעינות לא הצליחו לשמור על האיזון הנדרש, למלא את הימה בכמות דומה למים שאובדים לה במאבק ההישרדות היומיומי.

עד שהמחסור נעשה קריטי, והאיזון בין חלקי הימה השונים הופר; אחד לחיים, ואחד למוות. והיה צורך, חובה, לבנות סכר; במקום שהכל יישפך לאבדון, לוותר על האחד למען הצלת השני.

וככה זה וזהו.

נכתב לפני 3 שנים ו-5 חודשים

2. מפרץ חיפה

איננו יודעים לזהות חופש, להבחין באינסוף; כמו העין שמביטה לעבר האופק, ואינה יודעת כמה רחוק היא רואה.
נדרשת מגבלה, מחסום כלשהוא שימנע מלהגיע למקום מסוים, ע"מ שנוכל לשים לב כמה מרווח פעולה בעצם יש לנו, בתוך ההגבלות הקיימות.
רק כשאומרים לך "עוד חצי שעה מסדר", אתה מבין שיש לך חצי שעה חופשית; רק אם תגביל את הדחפים המיידיים שלך בשל ערך נעלה כלשהו, תוכל לצמוח ולהתקדם לכיוונים אחרים; אלמלא הכרמל שתוחם את מפרץ חיפה, לא הייתי יודע שאפשר לראות באופק את הים.

נכתב לפני 3 שנים ו-9 חודשים

3. כפוף

תמיד התקנאתי בהם.
במפרץ חניה, שטיח נפרש.
אדם עומד, כורע, סוגד.
קם, הולך לו לדרכו.

ואני -

         מודה
                 אני
                      לך
                         שאתה
                                   הוא
ה'.

נכתב לפני 3 שנים ו-10 חודשים

4. In Dreams

אני מתגעגע אלייך, בבקרים של יולי אוגוסט; נזכר בגינה ובשוקו ובספרים לקרוא, ואת שורקת לסבא שיבוא לעזור.
ואני דואג לך, בנסיעות ארוכות ברכבת; חושב על ים וי-ם וסימניה, ואת שואלת "רוצה קפה"?
אני מתגעגע אלייך, בסעודות ליל שבת; נזכר בכלי הכסף ובבישול ההולנדי, ואת לא מקפידה כמה חלה נאכל.
ואני דואג לך, במלנכוליה של הבדלה; נזכר בשבתות נח"ת ושירים בעיניים עצומות, ואת כותבת על "נשמה אחת וגם היא יתירה".
אני מתגעגע אלייך, בעבודות בית במטבח; נזכר בחדר צר עם דלת צדדית לחצר, ואת מלמדת אותי לשטוף כלים.
ואני דואג לך, בקניות ברמי לוי; נזכר בגיחות לקנות חלב סויה ועגבניות, ואנשים שואלים "אתם ביחד?".
אני מתגעגע אלייך, במשחקי לוח על השולחן; נזכר בציורים וסיפורים ופאזלים ומגנטים, את מארגנת נשנוש לילה.
ואני דואג לך, בישיבה על הספה לקרוא משהו; נזכר בוויכוחים והמלצות וברק בעיניים, ואת דוחפת לי עוד ספר ליד.
אני מתגעגע אלייך, ביער ירושלים בחגים; נזכר בשולחנות אוכל נפרדים וסוכת נצח, ואת יושבת ומסתכלת בַּנִּינִים משחקים.
ואני דואג לך, בראש השנה ובערב פסח; נזכר בסיפורי משפחה ענפה, ואת נמצאת היום לבד.
אני מתגעגע אלייך, נכנס דרך קומת המרתף לבית יוליאנה; נזכר איך קטנת והבהבת ובסוף דעכת, ואת פוקחת עיניים בקושי כדי לראות אותנו.
ואני דואג לך, נוסע במוצ"ש חורף לירושלים; נזכר איך עצמתי עיניים בפני דעיכה זהה ואחרת, ואת נזכרת שלא אמרנו ברכת המזון.
אני מתגעגע אלייך, בשלהי תמוז וסוף אב; נזכר באותם צהרים נוראים בלי צל, את עוברת הלאה והכהנים מאחור ואני נשאר לבד.
ואני דואג לך, הולך בלילה בלחות של המרכז; נזכר איך הקשבת וניחמת ויעצת באותם ימים, ואת היום בצרותייך שלך ואין בי כוח להושיע.
אני מתגעגע אלייך, מפזר את כוכבייך לאורך השמים;
ודואג לך, שוכבת על האדמה ונאבקת בהיסטוריה;
בלי סיבה של ממש לזכור אתכן עכשיו;
מלבד הנער המתגעגע שבי, משליך את עצמו בתפילה וצלצול פעמונים.

"In dreams we will meet again."
"רק מה ששלנו באמת, אותו אנחנו מפחדים לאבד."
"הושע נא אבן שתיה ... חנה דוד ... ציון המצוינת ... תל תלפיות הושע נא."

נכתב לפני 3 שנים ו-11 חודשים