“"איזה דברים את זוכרת הכי טוב?" העזה אליס לשאול. "הה, דברים שקרו כעבור שבועיים", ענתה המלכה כלאחר יד. "למשל", המשיכה, חובשת את אצבעה באגד גדול, תוך כדי דיבור, "קחי את השליח של המלך. הוא נמצא כעת בכלא, הוא נענש: והמשפט יתחיל רק ביום רביעי הבא: והפשע, כמובן, יבוצע רק בסוף." "ומה אם הוא לא יבצע אותו לעולם?" אמרה אליס. "עוד יותר טוב, לא?" אמרה המלכה, מהדקת את האגד בסרט מסביב לאצבע. אליס חשה שאת זה אין מקום להכחיש. "מובן שזה יהיה יותר טוב," אמרה: "אבל זה לא יהיה יותר טוב אם הוא ייענש." "כאן את טועה, אמרה המלכה. ,יצא לך פעם להיענש?" "רק על חטאים," אמרה אליס. "וזה הביא לך רק טובה, נכון!" אמרה המלכה בנימת ניצחון. "כן, אבל אני עשיתי את הדברים שנענשתי עליהם," אמרה אליס: "וזה כל ההבדל." "אבל לולא עשית אותם, אמרה המלכה, "היה עוד יותר טוב; יותר ויותר ויותר טוב!" בכדי לראות עד כמה עקרונות המסד של חיינו מושתתים על קרעי תרנגולת, די שנעשה מה שאנו כמעט ולא עושים בחיי היום-יום, והוא להפוך במושגים הבסיסיים ביותר של שפתינו, מושגים כמו זמן, היגיון, רציפות וזהות. קחו למשל מושגים כמו: "דמוקרטיה", "ליברליות" או "הומניזם" שאנו הופכים בהם מדי יום בהקשרים רבים ושונים. בעולמה ההפוך של המלכה הלבנה, אליו מגיעה אליס, הזמן רץ לאחור, וכך, הסיבה והמסובב מתהפכים והעונש קודם לפשע. אך מהו אותו עולם הפוך, עולם שהוא מראה לעולם ה"הגיוני", העולם שלנו? כאשר אנו רוצים לקבל תמונה של עצמנו, או כאשר אנחנו דורשים ממישהו להסתכל נכוחה במצבו, אנו שולחים אותו "להסתכל במראה". המראה מהווה מעין שיקוף חד ואמיתי, גם אם הפוך, של המצב האמיתי, של המציאות. בעולם המראה אליו מגיעה אליס, הכל הפוך אך יחד עם זאת הוא מהווה תמונת שיקוף חדה של העולם ה"רגיל". בעולם שלנו - אם אדם נענש מבלי שעשה כל עוול אנו נוטים לומר כי לא נעשה עמו צדק. יחד עם זאת, אנחנו מודעים יפה לעובדה כי בעולמנו אנו הצדק הוא מועט והעוול שכיח יותר. וכמובן - הצדק הוא מושג אמורפי. האם יש קשר אמיתי בין פשע ובין העונש? מדוע דין רצח הוא מיתה או מאסר? וכיצד קובעים פיצוי כספי על עוול כמו הוצאת דיבה? עבור המלכה הלבנה, ההגיון מאחורי כל זה הוא פשוט. משום שהסיבתיות הפוכה בעולמה, זוהי אינה באמת סיבתיות אלא רצף אירועים. לכן, אם הוצא אחד האירועים מהרצף, לא נפגם שום היגיון, ולכן גם אם השליח נענש, ולאחר מכן לא ביצע את הפשע, הדבר טוב יותר. מאחורי זה עומדת תפישת העולם האוטוקרטית בה בני האדם הם נתינים קודם לכל וחובת ההוכחה כי אינם אשמים קודמת להיגיון הדמוקרטי בו "אדם חף כל עוד לא הוכחה אשמתו". אך ההיגיון היום יומי שלנו, גם אם הוא מוקף במושגים שאנו מתהדרים בהם יום-יום כמו חופש האדם, זכויות הפרט וכו' – לא באמת רחוק מהעולם הויקטוריאני ההפוך של המלכה הלבנה. המציאות למשל מראה כי בני אדם לרוב מנסים לחמוק מעונש על מעשה שעשו, יהיה זה עבירת תנועה קלה או פשע שדינו מאסר עולם. כולנו "מעגלים פינות", רוצים להרוויח מבלי לשלם מחיר. לכן, גם אם תשובתה של המלכה לאליס נראית פשטנית ודוגמטית, היא מובנת לנו: דבר ראשון אתה אשם משום שהינך אדם. ולאחר מכן: אם תעשה את הפשע – כבר שילמת על כך, ואם לא, הרי ש"אדם מועד לעולם" כפי שאומר הפתגם – אתה בוודאי תעשה אחר. אנו רואים כמה קשה לנהל עולם של "זכויות אדם", "חופש", "דמוקרטיה" –עולם מלוכני הוא פשוט ומסודר יותר. אך הוא לא נטול תובנות על האדם, שאנו בעולמנו ה"מתקדם" והמורכב, נוטים לשכוח. ה"סיבתיות" וה"קשר" וה"הגיון" הקובעים את הסדר המדומיין בעולם ובחברה שלנו הם מושגים קלושים שאנו נשענים עליהם בכדי שנוכל להמשיך לחיות. גם אם ה"אי-גיון" של המלכה נראה לנו אבסורדי, די שנפתח את העיתון, נצפה בחדשות, או ניתן דין וחשבון קטן לעצמנו על עיגולי הפינות שלנו, בכדי להיזכר כמה עולמה של המלכה, מבעד למראה, מסודר והגיוני יותר מזה שלנו.”

“לא מזמן בקשו ממני לבחור בין ארץ הפלאות למבעד למראה... זה בלתי אפשרי בעליל! אני חושבת שקוראים מחברים את שני הספרים ומערבבים בין העלילות יותר מידיי ולא בצדק. מבעד למראה מייצג את ההתבגרות של אליס ואת ההפיכה שלה לאישה בעוד שארץ הפלאות מציג את האהבה הנכזבת של קרול כלפי אליס כפי שהיא באותו הרגע. שני הספרים שונים לחלוטין והם שתי יצירות מופת נפרדות את השירים שבמבעד למראה אהבתי יותר וחזרתי לספר הזה יותר מכל ספר אחר. הספרים הכי יפים בעולם.”

“קראתי את הספר הזה מזמן, והוא פשוט מדהים. הוא מגלה לקורא את העולם המופלא של השחמט. בספר הראשון לואיס קרול כתב על קלפים, ובספר הזה הוא כתב על שחמט. אליס היתה צריכה להגיע לסוף הלוח של השחמט כדי להפוך למלכה, וזאת היתה משימה לא פשוטה, אך אליס הצליחה. זה ספר חכם מאוד, לא קל להבין אותו, ולא נראה לי שאני הבנתי את כל הרמזים המוסתרים בספר המקסים הזה.”

“הספר האהוב עלי בעולם כולו. אם הדמיון הימם אתכם ב"אליס בארץ הפלאות" הוא יהמם כפליים ב"מבעד למראה". בתור אוהבת אקראיות ומחשבות מקוריות, ויש שיגידו גם גורטסקיות במידה מסויימת, הספר הזה קנה אותי כבר בעמודים הראשונים. אני לא יודעת אם זה ספר לכל אחד. אבל אם מתחשק לכם להפליג עם הדימיון, ולהשתחרר לגמרי מהמציאות שהכרתם - הוא בשבילכם. ואני מקנאה בכם על שתזכו לקרוא אותו בפעם הראשונה.”

“"איזה דברים את זוכרת הכי טוב?" העזה אליס לשאול. "הה, דברים שקרו כעבור שבועיים", ענתה המלכה כלאחר יד. "למשל", המשיכה, חובשת את אצבעה באגד גדול, תוך כדי דיבור, "קחי את השליח של המלך. הוא נמצא כעת בכלא, הוא נענש: והמשפט יתחיל רק ביום רביעי הבא: והפשע, כמובן, יבוצע רק בסוף." "ומה אם הוא לא יבצע אותו לעולם?" אמרה אליס. "עוד יותר טוב, לא?" אמרה המלכה, מהדקת את האגד בסרט מסביב לאצבע. אליס חשה שאת זה אין מקום להכחיש. "מובן שזה יהיה יותר טוב," אמרה: "אבל זה לא יהיה יותר טוב אם הוא ייענש." "כאן את טועה, אמרה המלכה. ,יצא לך פעם להיענש?" "רק על חטאים," אמרה אליס. "וזה הביא לך רק טובה, נכון!" אמרה המלכה בנימת ניצחון. "כן, אבל אני עשיתי את הדברים שנענשתי עליהם," אמרה אליס: "וזה כל ההבדל." "אבל לולא עשית אותם, אמרה המלכה, "היה עוד יותר טוב; יותר ויותר ויותר טוב!" בכדי לראות עד כמה עקרונות המסד של חיינו מושתתים על קרעי תרנגולת, די שנעשה מה שאנו כמעט ולא עושים בחיי היום-יום, והוא להפוך במושגים הבסיסיים ביותר של שפתינו, מושגים כמו זמן, היגיון, רציפות וזהות. קחו למשל מושגים כמו: "דמוקרטיה", "ליברליות" או "הומניזם" שאנו הופכים בהם מדי יום בהקשרים רבים ושונים. בעולמה ההפוך של המלכה הלבנה, אליו מגיעה אליס, הזמן רץ לאחור, וכך, הסיבה והמסובב מתהפכים והעונש קודם לפשע. אך מהו אותו עולם הפוך, עולם שהוא מראה לעולם ה"הגיוני", העולם שלנו? כאשר אנו רוצים לקבל תמונה של עצמנו, או כאשר אנחנו דורשים ממישהו להסתכל נכוחה במצבו, אנו שולחים אותו "להסתכל במראה". המראה מהווה מעין שיקוף חד ואמיתי, גם אם הפוך, של המצב האמיתי, של המציאות. בעולם המראה אליו מגיעה אליס, הכל הפוך אך יחד עם זאת הוא מהווה תמונת שיקוף חדה של העולם ה"רגיל". בעולם שלנו - אם אדם נענש מבלי שעשה כל עוול אנו נוטים לומר כי לא נעשה עמו צדק. יחד עם זאת, אנחנו מודעים יפה לעובדה כי בעולמנו אנו הצדק הוא מועט והעוול שכיח יותר. וכמובן - הצדק הוא מושג אמורפי. האם יש קשר אמיתי בין פשע ובין העונש? מדוע דין רצח הוא מיתה או מאסר? וכיצד קובעים פיצוי כספי על עוול כמו הוצאת דיבה? עבור המלכה הלבנה, ההגיון מאחורי כל זה הוא פשוט. משום שהסיבתיות הפוכה בעולמה, זוהי אינה באמת סיבתיות אלא רצף אירועים. לכן, אם הוצא אחד האירועים מהרצף, לא נפגם שום היגיון, ולכן גם אם השליח נענש, ולאחר מכן לא ביצע את הפשע, הדבר טוב יותר. מאחורי זה עומדת תפישת העולם האוטוקרטית בה בני האדם הם נתינים קודם לכל וחובת ההוכחה כי אינם אשמים קודמת להיגיון הדמוקרטי בו "אדם חף כל עוד לא הוכחה אשמתו". אך ההיגיון היום יומי שלנו, גם אם הוא מוקף במושגים שאנו מתהדרים בהם יום-יום כמו חופש האדם, זכויות הפרט וכו' – לא באמת רחוק מהעולם הויקטוריאני ההפוך של המלכה הלבנה. המציאות למשל מראה כי בני אדם לרוב מנסים לחמוק מעונש על מעשה שעשו, יהיה זה עבירת תנועה קלה או פשע שדינו מאסר עולם. כולנו "מעגלים פינות", רוצים להרוויח מבלי לשלם מחיר. לכן, גם אם תשובתה של המלכה לאליס נראית פשטנית ודוגמטית, היא מובנת לנו: דבר ראשון אתה אשם משום שהינך אדם. ולאחר מכן: אם תעשה את הפשע – כבר שילמת על כך, ואם לא, הרי ש"אדם מועד לעולם" כפי שאומר הפתגם – אתה בוודאי תעשה אחר. אנו רואים כמה קשה לנהל עולם של "זכויות אדם", "חופש", "דמוקרטיה" –עולם מלוכני הוא פשוט ומסודר יותר. אך הוא לא נטול תובנות על האדם, שאנו בעולמנו ה"מתקדם" והמורכב, נוטים לשכוח. ה"סיבתיות" וה"קשר" וה"הגיון" הקובעים את הסדר המדומיין בעולם ובחברה שלנו הם מושגים קלושים שאנו נשענים עליהם בכדי שנוכל להמשיך לחיות. גם אם ה"אי-גיון" של המלכה נראה לנו אבסורדי, די שנפתח את העיתון, נצפה בחדשות, או ניתן דין וחשבון קטן לעצמנו על עיגולי הפינות שלנו, בכדי להיזכר כמה עולמה של המלכה, מבעד למראה, מסודר והגיוני יותר מזה שלנו.”

“לא מזמן בקשו ממני לבחור בין ארץ הפלאות למבעד למראה... זה בלתי אפשרי בעליל! אני חושבת שקוראים מחברים את שני הספרים ומערבבים בין העלילות יותר מידיי ולא בצדק. מבעד למראה מייצג את ההתבגרות של אליס ואת ההפיכה שלה לאישה בעוד שארץ הפלאות מציג את האהבה הנכזבת של קרול כלפי אליס כפי שהיא באותו הרגע. שני הספרים שונים לחלוטין והם שתי יצירות מופת נפרדות את השירים שבמבעד למראה אהבתי יותר וחזרתי לספר הזה יותר מכל ספר אחר. הספרים הכי יפים בעולם.”

“קראתי את הספר הזה מזמן, והוא פשוט מדהים. הוא מגלה לקורא את העולם המופלא של השחמט. בספר הראשון לואיס קרול כתב על קלפים, ובספר הזה הוא כתב על שחמט. אליס היתה צריכה להגיע לסוף הלוח של השחמט כדי להפוך למלכה, וזאת היתה משימה לא פשוטה, אך אליס הצליחה. זה ספר חכם מאוד, לא קל להבין אותו, ולא נראה לי שאני הבנתי את כל הרמזים המוסתרים בספר המקסים הזה.”

“הספר האהוב עלי בעולם כולו. אם הדמיון הימם אתכם ב"אליס בארץ הפלאות" הוא יהמם כפליים ב"מבעד למראה". בתור אוהבת אקראיות ומחשבות מקוריות, ויש שיגידו גם גורטסקיות במידה מסויימת, הספר הזה קנה אותי כבר בעמודים הראשונים. אני לא יודעת אם זה ספר לכל אחד. אבל אם מתחשק לכם להפליג עם הדימיון, ולהשתחרר לגמרי מהמציאות שהכרתם - הוא בשבילכם. ואני מקנאה בכם על שתזכו לקרוא אותו בפעם הראשונה.”