“הטקסט הספרותי הוא מעין רקמת תחרה מלאה חורים והקורא הוא המתבונן המאחד, המגשר על החורים והופך את הרקמה לסיפור קוהרנטי, בעל משמעות אחידה ועקיבה, משמעות המאששת תובנה או מעניקה היבט משמעותי על החיים והאומנות. מעניין לציין שבספרו זה של גונסקרה, היחיד לדעתי שתורגם לעברית, ישנם חומרי גלם רבים, טובים, ויחד עם זאת, לא הצלחתי כקורא לגבש מתווה אחיד ומשמעותי שמתוכו ניתן לזקק אמירה אומנותית או ספרותית בעלת עומק”
